שלושת האחרים הביטו על ג'ון שישב על המיטה בדאגה, עיניו היו אדומות ונפוחות, זה לא היה הבלונדיני הקופצני שהם מכירים, משהו רציני קרה.
"אתה רוצה לספר לנו מה קרה בייב?" מגי סירקה את שיערו הבהיר של ג'ון בדאגה, בזמן שהארי ניגב את דמעותיו שלו, לא מסוגל לראות את חברו הטוב שבור ככה.
ג'ון נאנח, מסתכל על הארי ומחייך אליו, לא רוצה להדאיג אותו.
"בקצרה" הקטן לחש, גורם לכולם להקשיב לו בריכוז, "דן ואני רבנו, זה לא שהתכוונתי להיות מרושע או חבר גרוע, רק רציתי להשתעשע ולגרום לו לקנא קצת, היום בבוקר הדוור תיקתק בדלת, ביקשתי מדן לקום ולפתוח את הדלת אבל הוא עשה את המבט המקסים והעייף שלו והתחנן אליי שאני אקום כי הוא עייף, טוב נו השתעשענו קצת בלילה" הוא גיחך לעצמו גורם למגי לגלגל את עינייה ולהארי להסמיק מעט, מקס היה רגיל לשמוע שיחות כאלה מכל החברים שלו לעבודה ומדן, מה שגרם לו לא להתרגש במיוחד.
"בכל מקרה" ג'ון חזר לסיפור "קמתי בעצמי, כמובן שלבשתי משהו לפניי" הוא דאג להזכיר, "והלכתי לפתוח את הדלת. אוי אלוהים זה היה דוור חדש, סקסי ברמות על, הוא לא היה נראה הכי סטרייט שיש- מה שגרם לי לחשוב על משהו משעשע, ציחקקתי בקול ושמתי לב שדן התרומם מהמיטה והסתכל לכיוון הדלת, הצגתי את עצמי לדוור ולחצתי לו את היד, הוא חייך ונתן לי את המכתבים, ואז הזבל הקטן הזה הכלב הזה.." , "רגע מה?" מקס היה מבולבל "מה? הרגע אמרת שהדוור הזה היה 'סקסי ברמות על'" אדום השיער אמר בקול צווחני, מנסה לחכות את הקטן יותר "איך הוא בדיוק נהפך להיות זבל קטן וכלב?" הוא המשיך מה שגרם לג'ון להביט בו במבט מלא בזעם "תתן לי לסיים" הוא צעק גורם למגי להגן בגופה על הבן זוג שלה מחשש שהאחר ירצה לרצוח אותו.
"טוב די, מקס תתן לג'ון להמשיך לדבר" ארוכת השיער חייכה לגבר שלה לפניי שהביטה שוב על הבלונדיני, מסמנת לו להמשיך לדבר.
"אז הזבל הזה פתאום הסתכל על דן והסמיק, צועק לו שזה ניקולס ושואל אותו אם הוא זוכר אותו מהבר לפני שבוע. באותו רגע חשכו עיניי" ג'ון היה דרמטי, מה שגרם למגי ולהארי להביט בו בסקרון, ורק מקס מלמל לעצמו שיט קטן מבלי שמישהו ישים לב, "מה נראה לו בכלל שהוא צועק ככה לבן זוג שלי כשאני מולו?! ואיך הוא בכלל מכיר אותו?! ישר טרקתי את הדלת מול הפנים שלו והסובבתי לדן שרק רצה לברוח" הוא נשך את שפתיו ועצם את עיניו לפני שהמשיך, "בקיצור רבנו, אין לי כוח לספר הכל, אבל בואו נגיד שאמרתי לו שאני רוצה שניפרד כי הוא חתיכת זבל בוגדני ושאני לא רוצה לראות אותו יותר בחיים" הוא נאנח שוב, חוזר להיות עצוב.
"עכשיו אחרי שהוא הלך חשבתי לעצמי ואין מצב שהוא יבגוד בי, אני הרי מושלם" הוא חייך לשטני הלחוץ, מנסה להרגיע אותו למרות שהוא זה שהיה צריך כרגע את התמיכה.
"סתם נו, נכון שאני מושלם והכל, אבל אני בטוח שהוא אוהב אותי בזכות מי שאני, דן לא יבגוד בי, הוא תמיד מראה לי אהבה והוא תמיד מצליח לסבול את השגעונות שלי, התחרטתי שלא נתתי לו להסביר את עצמו ורק קיללתי אותו, אני חושב שאם הוא היה מסביר לי הכל היה טוב עכשיו, אבל אני טיפש שישר קופץ למסקנות, הרסתי הכל"
"מה פתאום, לא הרסת שום דבר, אתם כבר הרבה זמן ביחד וריב כזה לא יגרום לכם להיפרד" הארי חיבק את האחר "אנחנו נמצא אותו ונגרום לו לבוא לכאן ולהסביר לך הכל"
YOU ARE READING
כשעזבת, האם שכחתי?
Romanceהאם חשבתם שהדבר הכי יקר לכם יום אחד יעלם מבלי להגיד דבר?! הארי בחיים לא חשב שדבר כזה יקרה לו, אבל מה לעשות שהגורל רצה אחרת? הארי הוא נער בן 19, יתום. לדעתו הוא נראה ממוצע, אך לדעת אחרים הוא השלמות בהתגלמותה, כשהוא שר אפשר לראות מלאכים מסביב לראשו, ק...
