כשעזבת, האם שכחתי? -פרק 11-

3.2K 240 40
                                    

"תתפוס את הכדור, חתיכת מטומטם...לא לא לשם! רוץ כבר, נו", "די לצעוק!!! זה בסך הכל משחק כדורגל, אני רוצה לישון!" הארי צעק בייאוש על השרירי המשוגע. "אויי מצטער, אני לא רגיל שיש לי שותף בחדר" בנג'מין גיחך, עדיין בוהה במסך.

"אתה לא יכול לראות בסלון בחוץ? כולם שם אני חושב" הזמר שאל בתמימות, "ולהסתכן שירצחו אותי, ממש לא!" בן הביט לשנייה על הנשי. "אז אתה יכול להיות קצת יותר בשקט? ותשים אוזניות!" ירוק העיניים ביקש לבסוף, "כן המפקד, זאת אומרת הנסיכה..." הארי חנק את בן במחשבותיו, "הארי! רק הארי! בלי נסיכה, בלי מפקד! ה-א-ר-י" למרות פרצופו הזועם הוא היה נראה כלכך חמוד, "אוקיי אוקיי".

-

עד שהיה להארי שקט לכמה דקות דלת חדרם נפתחה ונערים עם צבעים על הפנים ומשרוקיות נכנסו לחדר."בן באנו לארח לך חברה! כמה עד עכשיו?", "2-0 לנו", הצעקות רק התחזקו.

"לעזעזל איתכם!!!" הארי צווח בכעס על הנערים הנלהבים, הוא קם מהמיטה, לבוש בחליפת טרנינג אפורה. ירוק העיניים הוציא במהירות את האוזניות הגדולות שלו מהתיקו ביחד עם נגן המוזיקה, הוא הניח את האוזניות באוזניו והפעיל את המנגינה בעוצמה גבוה ויצא מהחדר.

-

הארי הסתכל לכיוון הסלון שהיה מלא כולו בנערים נרגשים שמעודדים את אחת מקבוצות הכדורגל, להפתעתו מייק לא היה שם'חשבתי שהוא אוהב כדורגל, מוזר'.

הארי הסתובב לכיוון המטבח, מרגיש שהוא צמא. 'נו ברור', ירוק העיניים הביט בנער הגבוה שאכל במרץ עם חברו כחול השיער בזמן שהם מביטים בהיפנוט על הטלוויזיה, לא שמים לב למי שמסביבים. למרות שהארי לא שמע מה שהם אומרים הוא היה בטוח שהם צועקים משהו על המשחק. הוא התקדם לשם, מקווה שהם לא ישימו לב אליו בזמן שהוא פתח את המקרר והוציא משם שתייה .

-

ליבו הלם בחוזקה, הוא כל כך נבהל כשראה את מייק מול פניו לאחר שהוא סגר את דלת המקרר, מייק אמר משהו אבל הארי לא יכל היה לשמוע אותו. הנשי הזיז מעט את הגברי מבניהם, לוקח כוס חד פעמית ומוזג לעצמו לשתות, לא מתאמץ להחזיר את הבקבוק למקומו לאחר שסיים ללגום מהמשקה המתקתק.

"חשבתי שאתה לא מתחבר לכדורגל", הגבוה אמר לאחר שהוא הוריד להארי את האוזניות. "חשבת נכון!" הארי החזיר את האוזניות לאוזניו וזז ממייק, הולך למעלית ויורד לקומה התחתונה. ירוק העיניים הסתובב בחצר הגדולה שמוארת בעזרת מנורות צבעוניות שיצאו מן האדמה המדושנת, הוא הסתכל מסביב וראה ספסלים, הוא הלך לאחד מהם ונשכב עליו, רגל ימין מתוחה לאורך כל הספסל ורגלו השנייה מכופפת כלפי מעלה, שתי ידיו משמשות לו ככרית.

הזמר עצם את עיניו, נהנה מהאוויר המעט קריר שהכה בעדינות בפניו החשופות ומהמוזיקה המרגיע שהכניסה אותו לתוך בועה נעימה. לאחר זמן מה, כאשר הרגיש שהוא מיצה את האווירה הרגועה, הוא החליט שהגיע הזמן לחזור לחדר, הארי התרומם מעט, עיניו עדיין עצומות.

כשעזבת, האם שכחתי?Dove le storie prendono vita. Scoprilo ora