"תעוף לנו מהעיניים חתיכת פדופיל ,למה אתה עוקב אחרינו כבר יותר משעה?" ג'ון צעק, יותר נכון צרח על האדם המבוגר שעמד מולם. "הסבלנות שלי נגמרת וזה לא יהיה טוב, מטומטם" ג'ון לא הפסיק אפילו אחרי שדן, בן זוגו, ניסה להרגיע אותו עם נשיקות רכות על הלחי. "אדוני אתה יכול בבקשה להגיד לנו למה אתה לא מפסיק ללכת אחרינו מאז בית הקריוקי? אני חושבת שהארי אמר שהוא לא מסכים להצעה שלך אז אני חושבת שאתה צריך לעזוב" מגי דיברה בטון יותר מכבד מג'ון בזמן שהיא אוחזת בחוזקה בידו של מקס.
הארי הסתכל על ארבעת חבריו הנאמנים וחייך לעצמו 'אני כל כך מקנא בהם כרגע ,להם יש אהבה..ומה לי? אין לי כלום מאז שמיי...מה? למה אני נזכר בזבל הזה עכשיו?!'. "אני מצטער אבל אני סירבתי לך, אני לא מבין מה הטעם שאתה עוקב אחרינו בלי להגיד שום דבר?" עיניו הירוקות של הארי פגשו בעיניו השחורות כפחם של הזר. "אני חושב שהסברתי את עצמי טוב מאוד בקריוקי, אני לא מוכן לוותר עליך ועל הקול שלך, אנחנו זקוקים לתלמיד עם קול כמו שלך" ,"הוא אמר שהוא לא רוצה מה לא מובן?!" ג'ון התפרץ שוב, פולט רצף של קללות שקטות.
-
-לפני כשעה-
"עוד הפעם עוד הפעם, קדימה הארי עוד שיר אחד" ג'ון אמר בשמחה גורם לאחרים להביט בהארי בהערצה ולהתחנן בפניו שישיר להם עוד שיר, הארי לא חשב פעמים והלך לבמה הקטנה של חדר הקריוקי, לוקח מיקרופון ושם שיר אקראי מרשימת השירים. השיר התחיל להתנגן ולאט לאט קולו עטף בחום את כל החדר הקטן והצפוף, בזמן שהאחרים כמעט מזילים ריר מהכישרון הכמעט ולא מציאותי של הארי הדלת נפתחה בחבטה אחת. הארי השתתק והביט לכיוון הדלת שם עמד אדם מבוגר עם עיניים בצבע שחור פחם וחיוך מאוזן לאוזן מרוח על פניו, "נס, זה נס" האדם צעק באושר בזמן שהוא צועד לתוך החדר וסוגר את הדלת מאחוריו.
"סליחה?!" דן שאל בבלבול "אויי מצטער, לא הצגתי את עצמי, נעים להכיר אני לאונרד מורגס, אתם יכולים לקרוא לי רק לאונרד", "כן אבל מי אתה?" ג'ון שאל בחוסר סבלנות , "המנהל של 'סטאר סקול'", "'סטאר סקול'? אתה צוחק עליי זה הבית ספר הכי ענק באמריקה לכישרונות צעירים! מה יש למנהל כמוך לחפש במקום הקטן הזה?!" מגי שאלה בהתפעלות, "נער מילגה...ואני חושב שבדיוק מצאתי אותו...אני רוצה אותך" לאונרד הצביע בביטחון רב על הארי המבולבל. "אותי? למה?", "אדוני הצעיר אתה באמת לא מודע לכישרון שלך? בכל חיי לא שמעתי קול כל כך עוצמתי אך רך בו זמנית, אתה שר מהלב וזה מה שאנחנו זקוקים לו בבית ספר שלנו", ירוק העיניים כיווץ את גבותיו בחוסר הבנה "אני מצטער אבל אני עדיין לא מבין". המנהל נאנח והתקרב להארי , ידו אוחזת בחוזקה בכתפו של הנער המבולבל, "אני רוצה אותך בתור תלמיד בבית ספר שלי, אני אממן הכל בשבילך, יהיה לך מקום לישון ביחד עם עוד תלמיד, אתה תילמד כל דבר שתרצה, רק תשיר וזהו אנחנו כבר נהפוך אותך למפורסם"
YOU ARE READING
כשעזבת, האם שכחתי?
Romanceהאם חשבתם שהדבר הכי יקר לכם יום אחד יעלם מבלי להגיד דבר?! הארי בחיים לא חשב שדבר כזה יקרה לו, אבל מה לעשות שהגורל רצה אחרת? הארי הוא נער בן 19, יתום. לדעתו הוא נראה ממוצע, אך לדעת אחרים הוא השלמות בהתגלמותה, כשהוא שר אפשר לראות מלאכים מסביב לראשו, ק...
