המורה השמנמן לפיתוח קול ביחד עם המורה לכוריאוגרפיה הגבוה והחטוב דיברו ודיברו, על איך שריקוד ושירה זה דברים שמתחברים ביחד, על זה שבלי מוזיקה אי אפשר לרקוד ואיך שבלי ריקוד או תנועה אי אפשר לשיר, אבל הדבר היחיד שעניין את הארי באותו רגע זה לעוף משם כמה שיותר מהר, להתרחק ממייק למרות שכל כך הרבה שנים הוא רצה רק להתקרב אליו.
הוא רצה להיעלם, לשכוח הכל, להתחיל חיים חדשים, סיפור חיים חדש בלי דמות שנקראת מייק. ירוק העניים שמח שבן יושב שולחן לפניו ככה שלפחות האדם היחידי שלטובתו יהיה קרוב אליו, למרות שכל זה גם באשמת בנג'מין. הארי כבר סלח לו על זה שהוא גרם לו לבוא לבית ספר הזה.
-
"הארי?!" לפתע המורה לכוריאוגרפיה קרא בשמו של הנשי. "כן?" הארי מיהר לענות "אתה מוכן לבוא לפה?", 'מה עשיתי?'הוא חשב לעצמו בבלבול, "כן" הארי נעמד מכיסאו, בזמן שהוא הלך בנג'מין שלח לו מבט שואל והארי השיב לו את אותו מבט.
"הארי מתוק אתה יכול לנסות לרקוד?", "מה? א-אני לא יודע לרקוד!". ברקע נשמעו צחקוקים, רובם מהרקדנים שבכיתה, "שקט בבקשה" המורה לפיתוח קול השתיק את ההמולה. "מייק בוא לפה בבקשה" השמנמן קרא לרקדן, 'מה הם מתכוונים לעשות?' הארי חשש ממה שיקרה, לא מביט באחר שהתקרב.
"אתה יכול לנסות לשיר?", "אני לא יודע". אף אחד לא העז לצחוק, היה שקט בזמן שמייק דיבר, לא מכבוד, מפחד. "אתם רואים תלמידים! אדם יכול להיות מוכשר בדבר אחד אבל בדבר אחר לא, ריקוד ושירה זה לא משהו קל, חלק יותר טובים בלשיר וחלק יותר טובים בלרקוד, אבל כששני כישרונות שונים מתחברים ביחד, דבר יפייפה נוצר...אנחנו יותר מנשמח אם מייק ירקוד בזמן שהארי ישיר, ככה נוכל להמחיש לכולם כמה זה גאוני".
"בסדר" הגבוה אמר באדישות, "כ-כן, ז-ה בסדר" הארי ניסה להסתיר את התחושה הרעה שעברה בגופו, אבל ללא הצלחה. "עכשיו אם מישהו יצייץ בזמן שהארי שר ויפריע לי לשמוע את הקול שלו הוא יהיה מושעה לכל השבוע! ובלי ארוחות צהריים! אני חייב לשמוע את הקול שלו, זאת תהיה הפעם הראשונה שלי!" המורה אמר בהתרגשות והתלמידים הזדקפו במהרה במקומותיהם מפחדים מהשמנמן המאיים.
מייק הוריד את הז'קט של מדיי בית הספר ואת העניבה, פותח מספר כפתורים בחולצתו בעוד שהארי לעומתו רק שחרר מעט את העניבה ופתח כפתור אחד. שני המורים התרחקו מקדמת הכיתה, משאירים אותה רק לשני התלמידים. "הארי אני שם רק מנגינה, טוב חמוד? אתה זה שתשיר, כמו קריוקי" ירוק העיניים הנהן, נושם עמוק בשביל להרגיע את ליבו.
-
המנגינה השקטה התחילה להתנגן בחדר והרקדן התחיל לנוע כמו נוצה ברוח, בצורה טהורה ויפייפה. לאחר מספר שניות קולו הרך והעדין של הזמר התמזג עם המנגינה וצעדיו של מייק. בהתחלה הארי שר כלכך נקי, לפי קצב המנגינה, נותן לתלמידים להתרגל לקולו המיוחד. אך לאט לאט קולו התגבר ונהפך להיות עוצמתי יותר, גורם לקהל לחשוב שזה לא הגיוני שקול כזה יוצא מגופו הקטן והרזה של הארי. ככל שקולו של הארי התגבר תנועותיו של מייק נהפכו לחדות יותר וכבדות יותר.
YOU ARE READING
כשעזבת, האם שכחתי?
Romanceהאם חשבתם שהדבר הכי יקר לכם יום אחד יעלם מבלי להגיד דבר?! הארי בחיים לא חשב שדבר כזה יקרה לו, אבל מה לעשות שהגורל רצה אחרת? הארי הוא נער בן 19, יתום. לדעתו הוא נראה ממוצע, אך לדעת אחרים הוא השלמות בהתגלמותה, כשהוא שר אפשר לראות מלאכים מסביב לראשו, ק...
