"אז..משעים אותי?" שאל בשקט אחרי זמן מה.
אנג'לין הרימה את ראשה, "נראה לך שאני אתן שישעו את הבן שלי?" שאלה בהרמת גבה.
"אתה הולך לבית ספר כמו תמיד, ושלא תחשוב להשתמש בזה כסיבה להבריז" הוסיפה אזהרה בקול מצחיק.
~~~
בבית ספר לא היה קל.
אולי אמא שלו האמינה לו, אבל התלמידים האמינו למה שהיה כתוב, והתקרבו אליו רק כדי לזרוק הערות מעליבות. המורים, שיכלו למנוע הכל, לא נקפו אצבע. גם ככה ג'ונגקוק היה תלמיד שהפריע להם, שיסבול בחזרה, חשבו.
הוא הושעה מהקבוצה, אבל זה לא היה משנה כבר ממילא. זה לא שמישהו רצה לשחק איתו או להיות בקרבתו.
המאמן, שהאמין בו כל הזמן, הפנה אליו מבט נגעל. גם הוא האמין לשקרים שפורסמו עליו.
נאמג'ון לא הבין איך המאמן האמין לשקרים, הוא ראה כמה טוב ג'ונגקוק משחק!
ג'ונגקוק נאלץ להתמודד כל יום עם עשרות תלמידים שקראו לו מילות גנאי, עד שביום הרביעי לנאמג'ון עלה הסעיף והוא החליט לשים לזה סוף.
"אתה רוצה לשלם לי שאעשה לך את השיעורי בית?" קרא תלמיד לעבר ג'ונגקוק. קריאות כאלו נשמעו כל הזמן. חלקן אפילו ברצינות.
"אתה גם לוקח שוחד או רק נותן?" קרא ילד אחר.
נאמג'ון ראה איך ג'ונגקוק נצמד לשורת הלוקרים וצועד בזהירות לאורך המסדרון.
'עד פה' החליט נאמג'ון
הוא תפס את הילד שקרא את הקריאות לג'ונגקוק ותקע לו בלי הרבה גינונים אגרוף בפנים. מהר מאוד עוד ילדים הצטרפו למריבה, כולם נגד נאמג'ון.
הוסוק וטאהיונג מיהרו לעזור, חוטפים אפים מדממים ומכות כחולות. גם ג'ימין נכנס למעגל המריבה, אוחז ביד של אחד הילדים שהחזיק אבן ועמד לזרוק אותה על נאמג'ון. ג'ימין רק אחז ביד של אותו ילד, אבל הילד צעק מכאבים.
כשג'ימין עזב אותו הילד נתן מבט מפוחד בג'ימין וברח כל עוד נשמתו בו. כל מי שג'ימין אחז בו ברח בצעקות כאב, ועד מהרה מעגל התלמידים התפזר.
משאיר את הוסוק ונאמג'ון לאמוד את כמות הפצעים שלהם, את טאהיונג לסדר את השיער שלו ואת ג'ונגקוק, שישב בתנוחת עובר סמוך ללוקרים, מקופל.
התלמידים לא מיהרו לוותר כל כך, הם הלכו למנהל להתלונן על ג'ימין, אבל כמה שהמנהל רצה להעניש אותו, אף תלמיד לא יכל להראות שום סימן שג'ימין השאיר עליו.
המנהל הניד בראשו בכעס. חבורת הילדים הזו עלתה לו על כל העצבים.
הוא הכניס את כולם לריתוק, כולם מלבד ג'ונגקוק שלצערו הרב של המנהל, לא השתתף כלל במריבה.
מאז אותו יום כל פעם שילד כל ניסה להעיר משהו על ג'ונגקוק, ג'ימין תקע בו מבט, וגרם לו לברוח באימה. שמועות חדשות התעופפו במסדרון, הפעם על זה שג'ימין ממש חזק ו "הרגשתי כאילו היד שלי עולה באש" כפי שסיפר לי סו פארק, הילד הראשון שג'ימין אחז בו.
קבוצות התאספו סביבו והוא חזר על הסיפור בפני כולם- בגרסה אחת היד שלו אפילו עלתה באש- מה ששיעשע את ג'ימין מאוד.
לשמועות האלו היה יתרון אחד, אף אחד לא העז להתקרב לחמשתם. הם הקפידו להיות מסביב לג'ונגקוק בכל רגע, לא משאירים אותו אפילו שניה לבד.
"אני מרגיש שיש לי שומרי ראש" התבדח ג'ונגקוק
"אנחנו חברים שלך, לא שומרי ראש" ענה הוסוק ברצינות גדולה מדי.
בליבו ג'ונגקוק הודה להם על כך מה שעשו למענו. הוא ידע שנאמג'ון חטף עוד כמה ריתוקים רק בגלל מכות שהלך עם ילדים אחרי הבית ספר. בגלל המכות פיטרו אותו מהבר שבו הוא הופיע, אבל נאמג'ון התייחס לזה בקלילות ואמר שהוא ממילא תכנן לעזוב, כי לא משלמים שם טוב.
בעבר נאמג'ון והוסוק וג'ימין היו הפופולאריים של הבית ספר,
ג'ימין היה חביב לכולם ולכן כולם אהבו אותו, הוסוק היה חרשן ונתן לכולם לקחת ממנו סיכומים ונאמג'ון היה הנער המרדן שכולם רצו להיות אבל פחדו. גם ג'ונגקוק, במעמדו כקפטן קבוצת הכדורגל היה די פופולארי. עכשיו בגלל הקרבה שלהם לג'ונגקוק הם היו בשולי החברה.
אבל זה לא הפריע להם. היה להם אחד את השני, והם המשיכו בשגרה הרגילה שלהם כמו תמיד.
נראה היה שג'ונגקוק מתגבר על העניין יפה. הוא אמר שוב ושוב שלא אכפת לו מהערות של התלמידים, וזה הפך להיות נכון. החיים מחשלים אותך מהר מדי.
אף אחד לא שאל את ג'ונגקוק בקשר לעובדה שהוא לא ישחק עכשיו כדורגל בצורה מקצועית אף פעם, השם שלו הוחתם לתמיד.
ואם הם היו שואלים, ואם ג'ונגקוק היה משתף, הוא היה אומר להם שיש לו בור ענק באמצע הלב, שהוא מרגיש שהחלום שלו התנפץ לרסיסים.
הוא המשיך לחייך, לאכול ולצחוק עם כולם וניסה כל יום להזכיר לעצמו שזה לא נורא, והוא ימצא תחביב אחר, וחלום אחר.
ג'ונגקוק נמנע מלהשאר עם טאהיונג לבד. הוא הבחין יום אחרי שהכל התפוצץ בג'ין שמגיע אל טאהיונג, גוער בו ואז מחבק אותו חזק. טאהיונג חזר מהשיחה עם ג'ין בפנים אדומות מבושה, המון דמעות, וסירב לספר לאחרים מה קרה. הוא הסתגר עם יונגי באחד החדרים- עם יונגי! כולם מלבד ג'ונגקוק היו מופתעים מאוד- ויצא מהחדר מעט יותר מעודד, אבל שקט מתמיד.
ג'ין דאג לעצור אצל יונגי, להזכיר לו שנותרו ימים אחדים לחודש שהוקצב לו על ידי אלוהים. זה לא תרם למצב רוח הקבוצתי שהיה גם ככה בשפל,
וככה בערב סרט הנוכחי, נאמג'ון ישב וחיפש ברים שיוכל להופיע בהם, יונגי התכנס בתוך עצמו, טאהיונג סגר את עצמו באמבטיה, ג'ונגקוק - בשירותים והוסוק דיבר עם ג'ימין בשקט, הם החליטו שזה לא יכול להמשיך ככה.
"הולכים לקולנוע, על חשבוננו" אמרו ג'ימין והוסוק ביחד. הוסוק גרר את נאמג'ון לעמידה וג'ימין עשה אותו הדבר ליונגי. יונגי לא ידע למה הוא נותן לנער הזה להשפיע עליו ככה.
הוסוק ניגש לקרוא לג'ונגקוק ולטאהיונג, אבל ג'ימין משך אותו חזרה.
"אבל מסורת הערב סרט?" הוסוק הופתע. ערב סרט היה קדוש לג'ימין.
"זה יותר חשוב" אמר ג'ימין.
הוא הזמין פיצה והניח אותה בין השירותים למקלחת. היא כבר תעשה את העבודה שלה.
טאהיונג הריח את הפיצה. הריח היה אלוהי. הוא לא היה רעב, אבל הריח...
ג'ונגקוק כן היה רעב. הוא לא אכל כבר כמה ימים, אלא אם מחשיבים בננה מילק ששתה כל בוקר.
טאהיונג פתח את הדלת. הוא שוב בכה והפנים שלו היו אדומות. הוא לא שיער לרגע שמולו יהיה ג'ונגקוק, אוחז מגדל פיצות ועומד לנגוס בו בפה גדול.
ואז יצא לטאהיונג המשפט הכי מטומטם שיכול להיות, לא 'בוא נדבר', לא 'תפסיק להתעלם ממני'.
הוא ראה את מגדל הפיצה שהכיל שש פיצות אחת על השניה וקפץ על ג'ונגקוק, תוקע ביס ענקי במגדל ומשאיר קצת יותר מחצי.
ג'ונגקוק הביט בו בתדהמה ומצמץ בעיניו. הוא הסתובב עם הפיצה בגבו לטאהיונג, ממהר לנגוס בה
ואז טאהיונג אמר את המשפט הכי לא קשור שיש.
KAMU SEDANG MEMBACA
You only die once?
Fiksi Remajaלג'ונגקוק יש הרבה תוכניות לעתיד, אבל למות היא לא אחת מהן. כשהוא מקבל הודעה מסתורית שכתוב בה "המוות בא לקחת אותך בשעה שתיים" הוא מחליט שהוא לא ילך בקלות. במיוחד לא כשהוא בן 17 . ולמרות שהמלאך שבא לקחת אותו יפה תואר.. רק מה, ההחלטה של ג'ונגקוק מסבכת...
פרק 34: שלא תעז להתעסק עם החבר שלי, הבנת?
Mulai dari awal
