טאהיונג הביט בג'ונגקוק בעיניים שהיו גדולות מרוב הפתעה.
"אתה רציני? אני מת על זה!"
"זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים!" אמר וחייך חיוך ענקי.
"מה הדבר הכי טוב שקרה לך?" אמר ג'ימין שהגיע לקרוא להם לסלון, הוסוק הציע שהם יצאו לסרט בקולנוע. הם בדיוק קיבלו את תוצאות המבחן והוסוק קיבל רק 75, חמש נקודות פחות מנאמג'ון. מאוכזב מאוד החליט שאין טעם ללמוד ועדיף להינות בזמן הזה, וג'ימין ונאמג'ון תמכו בו.
"אתה לא זורק את זה בחדר שלי!" אמר ג'ימין בקול מאיים כשהבחין בחולצה ביד של ג'ונגקוק.
"מה אכפת לך, החדר שלך ממילא מבולגן" הצטדק טאהיונג.
"בטח שהוא יהיה מבולגן, אתה זורק שם את הכביסה שלך! אתה יודע איזה ריח עושות הגרביים שלך!"
ג'ימין לא צחק, הוא היה עצבני באמת- מראה ששאר החברים בכלל לא היו רגילים אליו.
"סליחה..אני לא ידעתי שזה מפריע לך" אמר מיד טאהיונג, סליחה מוכנית, לא מהלב.
"ברור שזה מפריע לי!" ענה ג'ימין וטרק את דלת החדר שלו בהפגנתיות. "תפסיק לזרוק לי שם בגדים".
זה היה בלתי נמנע, הם חיו ביחד כמה, כבר חודש? והם מעולם לא דיברו על הסדרי הניקיון ביניהם.
"הוא קצת רגיש מדי,לא?" מלמל נאמג'ון בחוסר טקט
"אני לא רגיש! מה אם היו זורקים אצלך בחדר ערימת בגדים כל יום? איך אתה היית מגיב?" ג'ימין צעק מהחדר.
למען האמת ג'ימין באמת לא ידע מה הערימה הנקייה ומה המלוכלכת וזה היה רחוק מלעניין אותו. אבל הוא חש כעס פתאום, ועצבות, והוא לא ידע להתמודד עם הרגשות האלו אז הוא הוציא אותם במקום הראשון שמצא.
נאמג'ון הרים ידיים ומלמל "תהרוג אותי וזהו. מה כבר אמרתי", מה שלא תרם לאוירה.
"אמרתי לך שזה יגרום לריב" אמר הוסוק, מתכוון על המטריה.
"אנחנו לא רבים!" טאהיונג וג'ימין יצאו מהחדרים וצעקו ביחד, שניהם בעצבים .
הם נכנסו כל אחד לחדר שלו וטרקו את הדלת מאחוריהם.
ג'ימין ראה מהסלון את טאהיונג שכמעט מצץ לג'ונגקוק, את האצבע כמובן, ואת ג'ונגקוק המחליף מולו חולצה.
כשהגיע לקרוא להם שמע את טאהיונג אומר
'זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים',
והרגיש קנאה עמוקה, מבין לא נכון את מה שקרה ביניהם, או דווקא מבין בצורה הנכונה ביותר את מה שיקרה.
הוא הרגיש כאילו האושר הזה שהיה בין טאהיונג לג'ונגקוק היה שלו פעם, ומשום מה האושר הזה נגנב ממנו, נלקח.
ג'ימין בכה על משהו שחש שהיה שלו, למרות שמעולם לא היו לו הוכחות לכך.
בחדר השני טאהיונג זרק את עצמו על המיטה.
"אתה בסדר?" שאל ג'ונגקוק בעדינות
טאהיונג קפץ מהמיטה. "מה אתה עושה פה?" שאל בבהלה
ג'ונגקוק גיחך. "אני הייתי בחדר ואתה צעקת בחוץ ורבת עם ג'ימין ואז טרקת את הדלת ואני - עדיין הייתי פה". טאהיונג כזה מעופף.
"אה . למה לא יצאת? טוב אל תצא עכשיו אני לא רוצה להיות זה שפותח את הדלת ראשון"
"מה אתה ילד בן חמש?" שאל ג'ונגקוק
"כן, אני בן חמש, טוב לך?" ענה טאהיונג בעצבים והסתובב על הצד במיטה.
YOU ARE READING
You only die once?
Teen Fictionלג'ונגקוק יש הרבה תוכניות לעתיד, אבל למות היא לא אחת מהן. כשהוא מקבל הודעה מסתורית שכתוב בה "המוות בא לקחת אותך בשעה שתיים" הוא מחליט שהוא לא ילך בקלות. במיוחד לא כשהוא בן 17 . ולמרות שהמלאך שבא לקחת אותו יפה תואר.. רק מה, ההחלטה של ג'ונגקוק מסבכת...
