מוקדש בהערכה ענקית לקוראות ולקוראים, בזכותכם ובשבילכם הסיפור הזה נוצר.
________
קול עדין נשמע מאחוריהם, הם הסתובבו וראו נער עם עיניים חומות בהירות ושיער בלונדי מעט מתולתל, מבולגן כאילו עכשיו התעורר משינה.
"לא צ'אריונג גרמה לי לעזוב את השמים", אמר ג'ימין בקול עדין אבל יציב,
"אתה גרמת" אמר והסתכל על יונגי.
"ג'ימין? ג'ימין שלי?" הקול של טאהיונג נשמע רועד ולא מאמין, כזה שג'ונגקוק חש צורך להגן עליו- כל אחד יכול לפגוע בקלות בטאהיונג, זה הרתיח אותו.
ג'ימין הסתובב אל טאהיונג וחייך חיוך ענקי, פורש את הידיים לקראתו.
"טאהיונגי!" הוא חיבק אותו חזק, מוחץ אותו לחלוטין.
גם אחרי חמש דקות ג'ימין לא שחרר את טאהיונג ולא נראה שהוא עומד לשחרר בקרוב.
"נו, חלאס. כמה אתם מתחבקים" מלמל ג'ונגקוק לבסוף אבל וידא שג'ימין ישמע אותו.
ג'ימין שחרר את טאהיונג מהחיבוק אבל המשיך להחזיק אותו בזרועותיו. הוא הביט בעיניו של טאהיונג בפנים רציניות.
"לא עזבתי אותך . לרגע לא עזבתי בגללך" אמר.
וטאהיונג הרגיש שהוא יכול לנשום.
נשימה עמוקה, כזו שהאויר ממלא את הריאות.
זה כל מה הוא היה צריך לשמוע מג'ימין.
ג'ונגקוק משך את טאהיונג אליו, מניח יד על מותנו ברכושניות.
ג'ימין גיחך לעצמו. אז ג'ונגקוק קנאי לטאהיונג? זה טוב, טאהיונג צריך את זה.
אחרי טאהיונג, לג'ימין היה עוד נושא לפתור.
הוסוק הביט אל ג'ימין. הוא ראה בחור ירוק עיניים וחום שיער נכנס פנימה למקלחת הזיכרון הזהובה, ונער עדין בלונדי שיוצא החוצה. "אתה יפה" פלט בלי לחשוב כשעיניו הצטלבו בעיני ג'ימין.
ג'ימין הביט אל הוסוק. "הייתי המלאך השומר של צאריונג. אני מתנצל שלא עשיתי עבודה טובה יותר". הוא ירד על ברכיו וכרע לפני הוסוק בהתנצלות עמוקה. הוסוק משך אותו לעמידה.
"לא, אל תתנצל. בזכותך צ'אריונג חיה כל השנים האלו" הוסוק בלע רוק. "הרופאים הקציבו לה רק חצי שנה"
זה היה נכון. לצ'אריונג הוקצבו שישה חודשים בלבד מרגע שהתגלתה אצלה מחלת הסרטן. אבל ג'ימין העתיר בבקשות לשמיים ומצא דרכים לא דרכים להשאיר אותה בחיים. לא פלא שהוא נראה מותש ושבור באותה תקופה, מלאכים ציניים אמרו שהוא העביר את כל כח החיים שלו אליה.
ג'ימין הביט סביבו בשמיים. הכל היה מוכר פתאום. משהו במראה שלו השתנה- הוא חזר למראה הרגיל שלו, אבל זה לא היה רק זה.
הוא עמד זקוף יותר פתאום, והתנהל בשקט שמונע מעוצמה פנימית, מודע לכוח שלו ולמעמד הגבוה בו הוא נמצא כמלאך שומר.
יונגי עמד מרוסק ליד מקלחת הזיכרון. מזל שהיא היתה שם, כי אם לא היא, הוא היה קורס לרצפה בלי שאף אחד יתמוך בו. הוא כיווץ את שפתיו לפס דק, מנסה לשמור את רגשותיו לעצמו.
ג'ימין אמר לו עכשיו שהוא הסיבה שבגללה הוא עזב את השמיים.
לשווא הוא חיפש אותו, למה הוא טרח כל כך, איזה פתטי הוא. הרי הוא הסיבה שבגללה ג'ימין עזב את השמיים.
YOU ARE READING
You only die once?
Teen Fictionלג'ונגקוק יש הרבה תוכניות לעתיד, אבל למות היא לא אחת מהן. כשהוא מקבל הודעה מסתורית שכתוב בה "המוות בא לקחת אותך בשעה שתיים" הוא מחליט שהוא לא ילך בקלות. במיוחד לא כשהוא בן 17 . ולמרות שהמלאך שבא לקחת אותו יפה תואר.. רק מה, ההחלטה של ג'ונגקוק מסבכת...
