הימים הבאים עברו על טאהיונג באופן דומה.
לימודים בבוקר- בהם לא טרח להקשיב כמובן, ואחר הצהריים וערבים אצל ג'ימין. הוא חזר לדירתו רק כדי לישון שם, עד ששבוע לאחר מכן ג'ימין נעמד מולו, היד על העורף מראה כמה הוא נבוך והציע לו לעבור לגור איתו, כי ממילא יש חדר פנוי.
טאהיונג קפץ על ההצעה והעביר באותו היום את הדברים שלו, מקפיד להביא לג'ימין משהו ערימת שטרות שקיבל מהיונג שיק "לשכירות" אמר טאהיונג כשג'ימין בהה בסכום האסטרונומי- בערך 4,000 שקלים.
לא משנה כמה המלאכים חיו בעולם בני האדם, הם אף פעם לא שמו לב לזוטות כמו כסף, והיות שיכלו לייצר כל סכום כסף, מעולם לא חשו בחסרונו.
נאמג'ון והוסוק חשבו שככל שהימים יחלפו ג'ונגקוק יתרכך, אבל נראה שהוא נוטר טינה סמויה לטאהיונג. מאז המקרה עם ג'ין, ג'ונגקוק אפילו נהיה עוד יותר מרושע כלפי טאהיונג, שופך לו קולה בתוך התיק, מוחק את התשובות שלו במבחן ומתנכל לו בכל דרך אפשרית.
הם ישבו עכשיו ביחד, בשיעור היסטוריה, ובהו באומללות בספרים שלהם. המורה שלהם חשבה כנראה שזו הזדמנות מעולה להתנקם בג'ונגקוק על כל התעלולים שלו כלפיה, וציוותה אותו לטאהיונג, הילד שכולם ידעו שג'ונגקוק לא סובל, אף כי בדרך כלל הוא היה חברותי מאוד.
"נו, מה אתה עושה. תענה על השאלות" אמר- פקד ג'ונגקוק לטאהיונג. אין מצב שהוא עושה את העבודה הזו. בשביל זה יש את טאהיונג.
טאהיונג נשך את שפתו התחתונה בעלבון, אבל לא אמר כלום. הוא התחיל לענות על השאלות מהידע הכללי שלו, לא טורח לפתוח ספר ומשוויץ בפני ג'ונגקוק שהוא יודע יותר טוב ממנו.
זה התברר כלא ממש מדויק שבוע אחרי, שקיבלו את ציוני העבודה, שהיתה חלק מציון המגן שלהם.
"אתה יודע יותר טוב ממני?" ג'ונגקוק צעק בעצבים בהפסקה ורדף אחרי טאהיונג.
"קיבלנו 40! 40!! "
טאהיונג ברח מהכיתה כשג'ונגקוק רודף אחריו מנופף בדף העבודה.
הוסוק ונאמגון לא יכלו שלא לצחוק, הם צידדו בטאהיונג כי אחרי הכל, אשמתו של ג'ונגקוק שלא טרח לעשות את העבודה.
ג'ונגקוק היה בטוח שטאהיונג בכוונה ענה שטויות להכשיל אותו, וטאהיונג מצידו לא אמר כלום. הוא לא ממש יכל להסביר שהם למדו על ההיסטוריה של בני האדם מלפני בערך 400, 500 שנה, וגם אז, הוא פשוט לא טרח להקשיב.
ג'ונגקוק המשיך לרוץ לעבר טאהיונג כדי לסיים את העניין במכות, וטאהיונג מיהר לברוח.
מסתבר שהוא היה בכושר טוב וג'ונגקוק התחיל להצטער שבחר לרדוף אחריו. הוא התנשף והזיע אבל טאהיונג לא האט בכלל. עד שג'ונגקוק הבחין בטאהיונג הנשען בשקט על קיר בית הספר, מסתתר בשקט כשחיוך מרוצה על פניו.
ג'ונגקוק האט מיד והסתתר מאחורי ספסל. הוא יגיע אל טאהיונג מאחור, נראה מה טאהיונג יגיד עכשיו!
בשקט הוא צעד לעבר טאהיונג, עושה סיבוב של הבניין ומגיע מאחוריו.
"תפסתי אותך!" קרא בחדוות ניצחון וקפץ על טאהיונג, מפיל אותו על האדמה ומתיישב מעליו.
לטאהיונג לא היה מספיק זמן לצעוק או להיות מופתע. ג'ונגקוק התחיל חובט בו.
"למה. ענית. שטויות." אמר, כל מילה מלווה במכה.
הוא לא הרביץ חזק, כך לפחות חשב, עד שראה דמעות בעיניו של טאהיונג.
"יא. זה כואב לך?" שאל מעט בחשש. הוא לא התכוון להכאיב לטאהיונג. רק ללמד אותו לקח.
טאהיונג לא ענה ודחף את ג'ונגקוק מעליו, מתיישב על האדמה.
"למה אתה רע אלי?" שאל , דמעות בקולו.
ג'ונגקוק לא חשב שההתנהגות שלו משפיעה בצורה כזו על טאהיונג.
הוא ענה בכנות. "כי אני כועס עליך!"
"מה עשיתי לך?" שאל טאהיונג
"אל תתמם! אתה באת לקחת אותי לעולם הבא, אתה רצית להרוג אותי"
טאהיונג הביט באימה בג'ונגקוק
לא.לא.לא!
ג'ונגקוק הניע את ידו מול טאהיונג שנראה שנכנס להלם.
"הלו. כדור הארץ לטאהיונג. אתה פה?"
"לא. לא!" הקול של טאהיונג היה חנוק ומתחנן.
"אתה לא פה?" ניסה ג'ונגקוק להתבדח
"אבל. המקלחת. הזיכרון. מחקו לך הכל!" אמר טאהיונג, כאילו אם יאמין מספיק חזק זה יקרה.
"המקלחת הזו?" אמר ג'ונגקוק, "לא נכנסתי אליה".
טאהיונג קירב את רגליו לגופו וקבר ביניהם את פניו.
למה זה קורא לו? מכל המלאכים בעולם, למה דווקא לא?
"למה לא נכנסת אליה?" שאל כמעט בבכי
"כי לא רציתי" אמר ג'ונגקוק ומשך בכתפיו.
ג'יונג הורה להוביל אותו למקלחת הזיכרון. הגיוני היה שטאהיונג יקח אותו לשם ויפקח על התהליך. מתוך תחושת אחריות או לפחות מתוך נימוס. אבל טאהיונג המעופף החליט שזה הזמן המתאים דווקא לארוז, וכך ג'ונגקוק נשאר לבד מול תא המקלחת העשוי זהב.
"נכנסת כבר?" שאלה אותו ייג'י, פקידה בעלת שיער ורוד מסטיק. היא לא היתה קודם בעמדת הקבלה- ג'ונגקוק היה בטוח בזה- ולכן שיקר לה ואמר "נכנסתי לאן?"
"מצוין" ייג'י מחאה כף וציחקקה. "אתם כאלו חמודים כשאתם לא זוכרים כלום".
היא רשמה אותו ברשימת המבקרים וענדה לו צמיד לבן, שסימל שהוא נקי מזיכרונות.
ואז טאהיונג וג'ין הגיעו ואספו אותו והסיפור כבר מוכר.
"אז בעצם לא נכנסת לשם?" שאל טאהיונג
"לא! ואני לא אכנס!"
"אז אתה זוכר הכל.. זוכר אותי?"
"כן. ולכן אני לא סובל אותך. אתה פה כדי לקחת אותי שוב לשמיים, נכון?" ענה ג'ונגקוק בכעס.
טאהיונג הביט בג'ונגקוק בהבנה. פתאום ההתנהגות שלו היתה ברורה לו. הוא חשב שטאהיונג מנסה לקחת אותו לעולם הבא, דבר שיגרום לו למות. כך שהעוינות שלו היתה מובנת.
טאהיונג ליטף את השיער של ג'ונגקוק שהיה רך למגע.
"לא באתי להרוג אותך" אמר בעדינות. "אני המלאך שומר שלך"
"אתה מה?" שאל ג'ונגקוק בפליאה.
"אני המלאך השומר שלך"
ג'ונגקוק נחר בבוז. "עלק שומר. קיבלתי ארבעים בעבודה בהיסטוריה, איך לא שמרת עלי אז?"
"אני שומר שאתה לא תעשה נזק, לא שומר עליך! ולמען האמת זה מאוד קשה!" רטן טאהיונג "למה אתה לא רגוע כמו ג'ימין?"
בשבועות האחרונים טאהיונג נאלץ לשכנע קבוצת ילדים שלא ישתו בקבוק עם 70 אחוז אלכוהול אחרי שג'ונגקוק איתגר אותם באתגר טיפשי. הוא נאלץ לשחרר פעמיים את השרת מהשירותים אחרי שג'ונגקוק נעל אותו שם ולשלם על ארבע הזמנות פיצה שג'ונגקוק החליט לשלוח למורים שלו, בלי ידיעתם ובלי רצונם, מה שהיה מאלץ אותם להיפרד ממאתיים שח עבור אוכל שלא הזמינו.
ג'ונגקוק גיחך ברישעות. הוא ידע שטאהיונג עוקב אחריו ובכוונה הקשה עליו את החיים. הוא רק לא ידע למה טאהיונג עוקב אחריו.
אבל עכשיו נודע לו שטאהיונג הוא המלאך השומר שלו!
ג'ונגקוק חייך חיוך צדדי ועיניו נצצו באופן שלא בישר טובות.
האפשרויות שנפתחו בפניו היו אין סופיות!
YOU ARE READING
You only die once?
Teen Fictionלג'ונגקוק יש הרבה תוכניות לעתיד, אבל למות היא לא אחת מהן. כשהוא מקבל הודעה מסתורית שכתוב בה "המוות בא לקחת אותך בשעה שתיים" הוא מחליט שהוא לא ילך בקלות. במיוחד לא כשהוא בן 17 . ולמרות שהמלאך שבא לקחת אותו יפה תואר.. רק מה, ההחלטה של ג'ונגקוק מסבכת...
