יונגי אחז חזק בג'ימין. החיפוש האין סופי הזה, זה שגורם לך להציץ בכל אדם שחולף מהר על פניך ולתהות- "אולי זה הוא"- הסתיים סוף סוף.
למרות שיונגי המשיך ללכת לעבודה, ולדבר עם אנשים ועם מלאכים, בתוך תוכו זה הרגיש כאילו חלק נתלש ממנו, חלק חסר. עכשיו, החלק הזה נמצא, הלב של יונגי היה שוב שלם.
ג'ימין לא שאל שאלות. אם יונגי ירצה, הוא יספר. כרגע יונגי צריך חיבוק, נחמה ואולי גם איזו גלידת שוקולד, פיתרון ידוע ללב שבור.
ג'ימין קם להביא גלידה מהמקפיא. טוב שהוסוק אצלם היום והוא קנה אוכל, חשב
"אני לא רוצה גלידה" ייבב יונגי . הקור שנוצר בזרועותיו אחרי שג'ימין קם היה מוחשי מדי.
"אתה רוצה משהו אחר? מים? תה? טישו?"
האחרון היה אכן מבוקש. פניו של יונגי היו רטובים מדמעות וג'ימין טפח עליהם עם הטישו בעדינות.
הוא הניח יד קטנה על הלחי של יונגי. "מחר תקום עם כאב ראש מרוב שבכית" אמר. הוא דחף מול יונגי בקבוק מים, "לפחות תשתה קצת".
יונגי שתה, אבל רק כי ג'ימין דחף לו את הבקבוק מים עד לפה. הוא ידע שג'ימין לא ישאל כלום, רק יהיה איתו לנחם ולהרגיע.
ככה היה גם ג'ימין בשמיים, נותן את המקום ואת הפרטיות.
הוא גם ידע שג'ימין ישאר לישון איתו. לגרום לג'ימין לעבור למיטה אחרת שיש אחת זמינה היה משימה בלתי אפשרית. הוא הזיז את כריות הספה כדי לפנות מקום לג'ימין.
"אני בפנים" הכריז ג'ימין ונכנס פנימה.
"אתה חמוד עם הפיג'מה הזו" חייך יונגי
"אהה ראיתי!" ג'ימין הצביע על יונגי. "אתה חייכת, אני ראיתי!" הקניט
התגובה של ג'ימין גרמה ליונגי לצחוק בקול.
היה הרבה יותר קל לצחוק כשהלב הרגיש שלם.
"לילה טוב" אמר וכיסה את ג'ימין. הוא נשק למצח של ג'ימין, כמו שעשה תמיד כשישנו ביחד בשמיים-
ואז קלט מה הוא עושה.
"א- אני מצטער" יונגי ניסה למחות את הנשיקה מהמצח של ג'ימין. כל מה שהוא הצליח לעשות זה להשאיר סימן אדום על המצח של ג'ימין, שהתגלגל מצחוק עד שעיניו נעלמו.
יונגי היה מגושם כל כך ומבולבל ו..חמוד כל כך.
"תפסיק לצחוק עלי" מלמל יונגי, מה שגרם לג'ימין לצחוק חזק יותר.
יונגי משך את הכובע של פיג'מת הברווז על הראש של ג'ימין, "תפסיק כבר" רטן
ג'ימין הוציא לו לשון בתגובה ואצבע משולשת.
יש דברים שלא משתנים.
~~~
למעלה בשמיים ג'י דרגון גלגל עיניים.
"שני אלו אידיוטים נכון?" אמר לתוכי שהאכיל בגרעינים.
הוא תמיד יצא מנקודת הנחה שמלאכים יותר טובים מבני אדם. קטע של יכולות, ושנות חיים, ושכל... והעובדה שהם מלאכים, כמובן.
אבל נראה שיש מלאכים איטיים כל כך שאפשר לחשוב שהם בני אדם.
"תתן להם את הזמן שלהם" אמרה אי יו שנכנסה למשרד אלוהים.
ג'י דרגון המשיך להאכיל את התוכי ולא הסתובב אל אי יו.
"אל תשכח שלקח לג'ימין בערך שלוש שנים להציע ליונגי לצאת איתו"
זה היה נכון, יונגי וג'ימין היו איטיים תמיד. אולי ככה זה אצל מלאכים? אין לחץ, כי יש את הנצח?
YOU ARE READING
You only die once?
Teen Fictionלג'ונגקוק יש הרבה תוכניות לעתיד, אבל למות היא לא אחת מהן. כשהוא מקבל הודעה מסתורית שכתוב בה "המוות בא לקחת אותך בשעה שתיים" הוא מחליט שהוא לא ילך בקלות. במיוחד לא כשהוא בן 17 . ולמרות שהמלאך שבא לקחת אותו יפה תואר.. רק מה, ההחלטה של ג'ונגקוק מסבכת...
