טאהיונג התחיל את השבוע הרביעי שלו על פני האדמה. הוא זכר באיזה כיתה נמצא כל שיעור, זכר לאכול ולנשום, ולמען האמת נהנה מאוד להיות תלמיד, ובעיקר- לבלות שעות על גבי שעות עם ג'ימין, הוסוק ונאמג'ון.
מאז שהחבר שלו עזב, טאהיונג היה רגיל לעבוד לבד ורק להחליף כמה מילים עם ג'ין כשג'ין מדובב אותו, בסופי שבוע עבדו כמובן רגיל, אבל ביום החופש השבועי טאהיונג תמיד היה בוחר גם לעבוד. זה לא שהיה לו משהו טוב לעשות.
עכשיו כשחי בעולם של בני האדם, הוא גילה שלקחת יום חופש וללכת ללונה פארק יכול להיות כיף מאוד, או אפילו רק לשחק 13 שעות משחקי מחשב ולטחון פיצה, יכול להיות אורח חיים שהוא מעריך מאוד.
נכון, ג'ונגקוק והבלאגן שעשה היה מן נקודה עמומה שהאפילה על שגרת היום יום, אבל טאהיונג למד פשוט להתעלם ממנו.
גם עבור ג'ונגקוק זה היה סידור נוח. הוא עדיין כעס על ג'ין ששבר לו את האוזניות, אבל מאז פחד להתעסק עם טאהיונג, מחשש שג'ין בדיוק יחזור ויחליט הפעם לשבור משהו אחר שהוא לא אוזניות. למשל איזה חלק בגוף שלו.
את הרעיון והפחד הוא קיבל מנאמג'ון, שבין עונש לריתוק פיתח תחביב לרכל על ג'ין. כל השיחות של נאמג'ון הובילו לכמה ג'ין יפה ואיך הוא כזה רזה אבל כזה חזק? והאם הוא מתעמל? ומה הקשר שלו לטאהיונג?
את השאלה האחרונה כולם רצו לשאול, אבל , שוב, פחדו מאיך שג'ין יגיב.
ג'ימין והוסוק גם העדיפו את המצב הקיים, שאיפשר להם להיות גם עם ג'ונגקוק וגם עם טאהיונג, בלי שאחד ינסה לחולל שריפה והשני ירוץ אחריו עם מטף כיבוי אש.
לכן, כשבבוקר יום שני ג'ונגקוק נעמד מול טאהיונג, ג'ימין, הוסוק ונאמג'ון מיד נדרכו. זה לא הריח טוב.
"מלאך שלי" אמר ג'ונגקוק בחיוך ארנבי. כמעט היה אפשר לחשוב שג'ונגקוק מחמיא לטאהיונג, אבל טאהיונג לא נפל בפח.
הוא הפסיק לקשקש במחברת שלו לבבות והרים מבט חשדני "מה אתה צריך?" הוא ידע שג'ונגקוק לא מתחנף סתם, למרות ש"מלאך שלי" היה צמד מילים עובדתי מאוד. אחרי הכל טאהיונג היה מלאך - והיה המלאך של ג'ונגקוק.
"אני רוצה להזמין לדייט את יורי", אמר ג'ונגקוק
טאהיונג כיווץ את מצחו בניסיון להיזכר מי זו יורי, הוא ידע שהיא אחת מהבנות הפופולריות אבל לא זכר מי מהן.
הן נראו לו כולן אותו דבר עם הלק ג'ל הסגול, השיער הארוך, הדיבור הגבוה והחמוד מדי...
ג'ונגקוק סובב את הראש של טאהיונג. "זאת". אמר בחוסר סבלנות, "עם השיער הארוך והתיק הורוד" תיאור לא ספציפי במיוחד משום שכל קבוצת הבנות שישבה על השולחנות היתה עם שיער ארוך ותיקים בגווני ורוד שונים. ורוד פסטל, ורוד בייבי, ורוד מסטיק, ורוד עתיק. גאד. מי ידע שיש כל כך הרבה ורוד בעולם.
"אוקי" אמר טאהיונג, לא מבין למה ג'ונגקוק בחר לשתף אותו במידע.
אולי הוא רוצה עידוד, חלפה מחשבה בראשו.
"בהצלחה" אמר טאהיונג ביובש.
ג'ונגקוק הביט בו לכמה שניות, מה בהצלחה עכשיו?
"אוי נו, אני כבר הזמנתי אותה והיא אמרה כן" אמר ג'ונגקוק בשיא הביטחון, כאילו שמישהי תגיד לא.
"אני צריך שאתה תהיה איתי שם"
"למה אני?" שאל טאהיונג
"כי אני צריך שתשמור עלי" ג'ונגקוק גלגל את עיניו כאילו זה הכי ברור בעולם. "כל הקטע של לא לשנות את העולם וכאלה".
ממתי ג'ונגקוק לוקח את זה בכזו רצינות? טאהיונג רצה להגיד לו שלא ידאג כי הוא לא ישנה את העולם בדייט, אבל ג'ונגקוק הקדים אותו ואמר "היום בבאולינג. שבע בערב" בנימה שלא מאפשרת להתווכח.
"מה באולינג?" נדחף הוסוק לשיחה. "אני גם רוצה"
"ג'ונגקוק הולך עם יורי" ענה טאהיונג
הוסוק הגיב בטפיחת כתף חזקה, "כל הכבוד ג'ונגקוק. תהנה בדייט!" העידוד של הוסוק נשמע אחרת לגמרי מהעידוד היבש של טאהיונג.
"רוצה לבוא?" שאל טאהיונג, לא התחשק לו ללכת לבד.
על פניו של ג'ונגקוק חלף מבט לא מרוצה אבל הוסוק לא שם לב אליו, הוא היה עסוק לצעוק לנאמג'ון וג'ימין שבשבע בערב כולם נפגשים בבאולינג.
מפה לשם, בשעה שבע בערב ארבעתם היו בעיצומו של משחק, כשמסלול לידם שיחקו ג'ונגקוק ויורי.
ג'ונגקוק זרק את הכדור ומיד הסתכל על טאהיונג, לראות את התגובה שלו לעובדה המרשימה שהוא הצליח להפיל את כל הפינים חוץ משלושה.
אחרי כל זריקה ג'ונגקוק הסתכל לעבר טאהיונג, אבל טאהיונג היה עסוק במשחק, משיג דאבל סטרייק וגורם לכולם להביט בו.
רבע שעה מאוחר יותר, קהל מעריצים לא קטן עמד מסביב לטאהיונג והריע לו. ג'ונגקוק הביט בו בעיניים מצומצמות. הוא לא היה מרוצה.
"מה יש לך מטאהיונג?" שאלה יורי
"מה יש לי? אין לי כלום" ענה ג'ונגקוק
"בטח כלום. אתה מקנא בו" צחקה יורי. היא הבינה שהדייט שלהם לא יוביל לשום מקום מעניין אחרי המבט השלישי שג'ונגקוק העיף לעבר טאהיונג, אבל כל דקה שהיתה עם ג'ונגקוק העלתה לה את המדד החברתי, אז מה אכפת לה, דואגת כמובן לצלם, לעלות ולתייג.
היא ניגשה לקבוצה לידם שסיימה משחק ובירכה את טאהיונג, מצטלמת גם איתו. טאהיונג הופתע לגלות שהיא נחמדה מאוד, ושונה מאוד מהרושם הראשוני השטחי שהיה לו עליה.
אחרי כמה דקות של שיחת נימוסין, שיחה משעממת ומיותרת כמו כל שיחות הנימוסים שאי פעם ניהלו בעולם, יורי נעמדה.
"ביי ג'ונגקוק, היה נחמד מאוד" אמרה, כי מה כבר אפשר לומר אחרי דייט כושל.
"ביי" ענה ג'ונגקוק בלי להרים את הראש מהטלפון שלו.
טאהיונג הביט בו בריחוק, "איזו חוצפה", חשב. לפחות שיגיד ליורי להתראות כמו שצריך.
השעה היתה קרובה לתשע בערב, וטאהיונג נעמד גם הוא, "יורי, תרשי לי ללוות אותך לבית" אמר- שאל. הוא לא חיכה לתשובה אלא נעמד לצד יורי, מניח לה להוביל את הדרך.
ג'ונגקוק הרים את מבטו בדיוק בזמן לראות את הדייט שלו עוזב עם טאהיונג, הם נראו קרובים מאוד וטאהיונג דיבר בהתלהבות רבה על משהו, מוסיף להמחשה תנועות ידיים גדולות ויורי רק צחקה מההגזמה הברורה של טאהיונג.
ככה ג'ונגקוק לא דמיין את הערב שלו.
נאמג'ון קלט את המבט הכועס של ג'ונגקוק. "היית צריך לתת יותר תשומת לב לדייט שלך".
ג'ונגקוק ידע שזה נכון אבל עצבן אותו לשמוע את זה.
"אין לך ריתוק או איזה עונש לעשות?" שאל בעוקצנות.
"לא" ענה נאמג'ון בחיוך. "היה לי. אבל טאהיונג דיבר בשבילי עם המורה והיא הסכימה לוותר עליו".
שוב טאהיונג. האיש הזה היה בכל חור. חשב ג'ונגקוק. אבל הוא באמת מלאך חלפה מחשבה בראשו. באמת אכפת לו מאנשים והוא עוזר להם...
"הוא הבטיח לה שאני אשתפר" הוסיף נאמג'ון וצחק,
"אני לא בטוח שזה יקרה", אמר ג'ונגקוק, מחייך גם הוא.
שתי הגומות העמיקו בלחייו של נאמג'ון. "אני יודע שזה לא יקרה" צחק.
YOU ARE READING
You only die once?
Teen Fictionלג'ונגקוק יש הרבה תוכניות לעתיד, אבל למות היא לא אחת מהן. כשהוא מקבל הודעה מסתורית שכתוב בה "המוות בא לקחת אותך בשעה שתיים" הוא מחליט שהוא לא ילך בקלות. במיוחד לא כשהוא בן 17 . ולמרות שהמלאך שבא לקחת אותו יפה תואר.. רק מה, ההחלטה של ג'ונגקוק מסבכת...
