ג'ימין זז ואיפשר להם להכנס
"סידרתי הכל" אמר בקול מאוד גאה בעצמו.
נאמג'ון התפעל, אבל בעיני הוסוק זה היה רחוק מלהקרא סדר- לא שהוא אמר את זה בקול, כמובן.
במחווה ביישנית ג'ימין אחז בשרוול החולצה של הוסוק ומשך אותו לערימה הקטנה ממש.
"זה של טאהיונג" אמר בקול שקט, מבויש כי הוא סתם צעק עליו.
"רק זה?" שאל נאמג'ון בקולי קולות בחוסר טקט.
"רק זה" אישר ג'ימין.
"אתם יודעים מה זה אומר?" שאל הוסוק
שלטאהיונג אין מספיק כסף? חלפה בראש כולם המחשבה.
הוסוק חייך חיוך גדול "שופינג!"
שני החברים הבינו מיד את הכוונה של הוסוק.
שופינג!!
חדר ליד ג'ונגקוק שמע את המפתח מסתובב וזז כדי לקום ולפתוח את הדלת.
"אל תקום" אמר - פקד טאהיונג
"אבל ג'ימין יצא ראשון מהחדר"
"אל תקום אמרתי" אמר טאהיונג והידק את האחיזה שלו בג'ונגקוק. ג'ונגקוק הביט על העורף של טאהיונג. מה אם הוא יניח שם את השפתיים שלו? לא נשיקה, מה פתאום, רק להרגיש את המגע--
"אחחחה!" הוא קרא בקול כשטאהיונג החליט להסתובב ודחף אותו בטעות אל הרצפה, נופל עליו מאית שניה מאוחר יותר.
ג'ונגקוק שפשף את אחורי ראשו. הוא חטף מכה חזקה.
"החלטת בסוף כן להרוג אותי?" שאל בעוקצנות.
טאהיונג, שלקח לו שניה לעכל שהוא לא במיטה אלא נפל ממנה מיהר להושיט יד אל אחורי ראשו של ג'ונגקוק, "אני מצטער, אתה בסדר?"
טאהיונג שכב על ג'ונגקוק, ואחז בראשו, מרים אותו אליו. השפתיים האדומות של טאהיונג נראו קרובות פתאום, קרובות מדי.
ג'ונגקוק הביט בעיניו של טאהיונג.
הוא בסדר. הוא לגמרי בסדר הבין פתאום.
הוא כרך את זרועות על גבו של טאהיונג, בודק את התגובה בעיניו של טאהיונג.
הם נשארו ככה - מחוברים ובוהים אחד בשני עד שקריאה חזקה שלפה אותם מהעולם הפרטי שלהם.
"שופינג!"
"אני גם רוצה!" צעק טאהיונג, שוכח את הריב של החצי שעה האחרונה. הוא תמיד ראה בני אנוש יוצאים לשופינג ורצה לנסות גם, אבל כשהוא והחבר שלו הבריזו מהשמיים לא היה להם כסף של בני אנוש.
הוא פתח את הדלת וצעק "אני גם רוצה להצטרף"
"ברור שאתה בא. זה שופינג בשבילך" אמר נאמג'ון וטאהיונג לא לגמרי הקשיב כי בדיוק ג'ימין- בעידוד הוסוק, חיבק אותו ואמר סליחה.
וטאהיונג חיבק אותו בחזרה ואמר גם סליחה, וכבר שכח על מה הם רבו.
"בכית?" הקניט אותו ג'ימין.
טאהיונג הביט לצדדים. עקבות הדמעות נכרו על פניו.
"לך תשטוף פנים" אמר ג'ימין בעדינות, הוא וטאהיונג צריכים לדבר, אבל זה יכול לחכות.
"למה אתה על הרצפה?" גיחך נאמג'ון שצעד לחדר וראה את ג'ונגקוק שוכב שם.
"כי טאהיונג אידיוט" אמר ג'ונגקוק ונעמד בעזרת נאמג'ון, ראשו עדיין מעט כואב מהמכה.
טאהיונג הזה. רגע אחד הם מחובקים ומביטים אחד בעיניים של השני ורגע אחר הוא צועק שופינג ומשאיר אותו על הרצפה. לפחות שהיה עוזר לו לקום.
"אידיוט שאתה נמשך אליו" אמר נאמג'ון
"מה, לא, אני לא!" אמר ג'ונגקוק
"מה שתגיד" גיחך נאמג'ון. "החבר הקטן שלך חושב אחרת" הוסיף ויצא מהחדר.
ג'ונגקוק השפיל את מבטו למטה.
טאהיונג נשכב עליו, והחזיק אותו, ובהה בו.
הגוף שלו הגיב. מה הוא יעשה.
~~~
בשמיים ג'י דרגון זימן את יונגי אליו ללשכה. משהו על בונוס מיוחד . יונגי לא ממש התרגש. הוא היה עובד טוב, ברור שיקבל בונוסים.
המסך מאחורי ג'י דרגון היה פתוח, הוא בדיוק צפה בדרמה האהובה עליו- מעללי טאהיונג בכדור הארץ והיא נשארה פתוחה, בטעות כמובן.
ג'י דרגון דיבר על העבודה הטובה של יונגי ועל קידום באופק ויונגי הביט במסך מאחורי ג'י דרגון.
הנער עם הקול המיוחד הופיע שם, וגם שאר החברים שלו, וטאהיונג כמובן. חבורת נערים רגילה בהחלט רק שג'ימין עמד סמוך מאוד להוסוק וכל הזמן נגע בו. פעם אחת הוא אפילו הניח את זרועו על הכתף של הוסוק, לתמונה שצילמו, ופשוט השאיר אותה שם.
יונגי חש וריד פועם בצוואר שלו. למה הוא מרגיש ככה?
הוא בטח עדיין כועס על זה שג'ימין חישמל אותו. סיבה אידיוטית. אבל כשאתה לא מוכן להודות ברגשות האמיתיים שלך, טובים או רעים, כל סיבה מספיק טובה.
ג'י דרגון לא היה צריך להיות אלוהים בכדי לדעת מה עובר ליונגי בראש. הוא התאפק מאוד מאוד שלא לצחוק ושחרר את יונגי עם מעטפת הבונוס בידו.
מעטפה שיונגי אפילו לא טרח לפתוח.
ג'י דרגון הסתובב בכסאו וכיבה את המסך. בתור אלוהים, הוא לא צריך מסכים כדי להביט לעולם בני האדם, הוא פשוט יודע.
אבל יונגי צריך.
ביציאה יונגי נתקל בג'ין שגם אותו זימן ג'י דרגון.
"היי, חכה שניה" אמר יונגי ותפס את ג'ין בידו "מתי אתה הולך לראות מה קורה עם טאהיונג?"
"כל יום שישי, כמו תמיד"
"אתה רוצה לרדת אולי עכשיו?" שאל יונגי. "הם יצאו לקניון והוא יכול להסתבך שם" סיפק יונגי מהר הסבר.
"אני צריך להכנס לאלוהים. הוא זימן אותי" הצביע ג'ין באצבע ארוכה על דלת המשרד החומה עליה שלט פשוט ואלגנטי "אלוהים"
"אז אחר כך?" יונגי לא הרפה. ג'ין משך בכתפו בחוסר התחייבות. קודם הוא יראה מה אלוהים רוצה.
בניגוד ליונגי, הוא לא קיבל בונוסים בצורה קבועה - בעיקר כי טאהיונג היה בצוות שלו ופגע ביעילות שלהם, אבל זה לא הפריע לו במיוחד. השכר שלו בתור אחמ"ש היה גבוה מספיק.
"רק רציתי להגיד לך שאתה עושה עבודה טובה וביום שישי נעשה מסיבת קידום לכבודך"
התגובה לחדשות שאלוהים בישר היתה הרבה יותר רועשת מהתגובה של יונגי. ג'ין נעמד, קפצץ במקום וקרא קריאות תדהמה.
הוא קיבל קידום!!
אבל רגע יום שישי-- הוא צריך לרדת לטאהיונג. מה הוא יגיד לאלוהים?
"אז תלך אליו ביום אחר, מה הלחץ?" שאל אלוהים אחרי שג'ין שיתף אותו בדילמה. "רד אליו עכשיו" הוסיף, כהצעה כמובן.
ג'ין יצא מהחדר של אלוהים מאוד מופתע.
"קיבלתי קידום!" צעק ג'ין. מה אלוהים אמר לו עכשיו? לשמור את זה בסוד עד יום שישי.
"אבל זה סוד עד יום שישי"
יונגי בירך אותו בחמימות ולחץ את ידו בכבוד. קידום בשמיים לא היה דבר של מה בכך. כי מלאכים הרי לא מתים, והם נשארו בעמדות שלהם, ככה שלא היה מצב של יציאה לפנסיה ולא התפנו משרות.
כדי לשמור על הגיוון חלק מהמלאכים עשו רילוקשיין אבל רובם הגדול העדיף מאוד שגרה. מלאך יכל לעבוד באותה בדיוק 600 שנה ולהיות מרוצה מאוד.
יונגי אולי נראה אדיש עכשיו, אבל ג'ין זכר אותו מהימים שלפני שהחבר שלו עזב. ליד החבר שלו הוא השתחרר והיה עושה שטויות כדי להצחיק, רוטן כמו סבא וצוחק הרבה בעצמו.
ג'ין לא היה בטוח איך יונגי של אחרי הפרידה יגיב, אבל התגובה שג'ין קיבל עכשיו מיונגי גם היתה חברית מאוד וגם מקצועית- מלאך בכיר בדרגה של יונגי הכיר בכבוד הנלווה לקידום.
"אז נלך?" שאל יונגי אחרי שג'ין נרגע מההתרגשות.
"הולכים" ענה ג'ין, עדיין מופתע, מדהים איך דברים מסתדרים. כאילו יד אלוהים בדבר.
YOU ARE READING
You only die once?
Teen Fictionלג'ונגקוק יש הרבה תוכניות לעתיד, אבל למות היא לא אחת מהן. כשהוא מקבל הודעה מסתורית שכתוב בה "המוות בא לקחת אותך בשעה שתיים" הוא מחליט שהוא לא ילך בקלות. במיוחד לא כשהוא בן 17 . ולמרות שהמלאך שבא לקחת אותו יפה תואר.. רק מה, ההחלטה של ג'ונגקוק מסבכת...
