טאהיונג עצר את שטף הזעם שלו מהמילים שצבר בתוכו והעיף מבט קצר רוח אל ג'ונגקוק.
"מה? נו באמת מה זה השטויות האלו עכשיו. אתה יודע שאני אוהב אותך"
אופס.
הוא לא התכוון להגיד את זה ככה. גורם לג'ונגקוק להסמיק ולאבד את המילים.
מחוות כאלו תמיד השאירו אותו חשוף, בלי הפרסונה שהתחבא מאחוריה. בתוך תוכו הוא היה נער ביישן ומתוק ושהתגרד עכשיו באי נוחות וניסה להביט לכל מקום חוץ מאל טאהיונג, נבוך לשמע המילים "אני אוהב אותך".
טאהיונג הביט ארוכות בג'ונגקוק, נזכר לנשום כדי להירגע. הוא כועס על ג'ונגקוק, אבל לא מהסיבה שג'ונגקוק חושב.
"אני כועס עליך כי זה יחזור ויפגע בך, אני דואג לך ג'ונגקוק" הוא התקרב אל ג'ונגקוק והניח יד על לחיו, מסובב את פניו כך שיהיה מוכרח להסתכל עליו.
למזלו של ג'ונגקוק הוא היה גבוה במקצת מטאהיונג, ויכל להביט מעל לראשו, להמנע מהעיניים האלו.
"נו באמת" טאהיונג הניח יד על הראש של ג'ונגקוק ודחף אותו כלפי מטה, כך שהוא יהיה חייב להסתכל על טאהיונג.
שניהם פרצו בצחוק מהמחווה וג'ונגקוק יכל להביט בעיניו של טאהיונג מבלי להסמיק.
"בפעם הקודמת אמרת לי שאתה תומך בי, למה אתה לא איתי עכשיו?" דאל ג'ונגקוק
"חשבתי שאם אני אתמוך בך זה ירכך את המכה, שאלוהים אולי יתפשר. זה עזר במשהו? לא. נפגעת ואתה עדיין סובל מההשלכות של זה.
אם אלך איתך גם הפעם זה יגמר באותה צורה. אני חייב לגרום לך לשמור על הכללים, כי אני לא רוצה לראות אותך נפגע".
"אז מה עכשיו?" שאל ג'ונגקוק
טאהיונג משך בכתפיו, "נחכה לראות מה יפילו עלינו השמיים".
"אתה לא תהיה לבד בזה, ג'ונגקוק, אני אהיה איתך" הוסיף טאהיונג בחיבה וליטף את זרועו של ג'ונגקוק.
"אתה יודע שעשיתי את זה כדי למשוך את תשומת הלב שלך?" אמר ג'ונגקוק בשקט בשקט, אבל טאהיונג שמע.
"מה..אתה רציני? אבל אני פה" גמגם טאהיונג. המחשבה היתה זרה לו. מישהו מחפש- באופן פעיל אחרי תשומת הלב שלו? וואו.
ג'ונגקוק צייר עיגולים קטנים על זרועו של טאהיונג
" לא הייתי כל כך פה בימים האחרונים ולא היית כשהייתי חולה ו...רציתי שתתייחס אלי" וכדי להסתיר הסיבה האמיתית הוא קרא מיד "אתה הרי המלאך השומר שלי!"
"אז זאת הסיבה" פלט טאהיונג והזיז את היד, וג'ונגקוק קלט מיד את כיוון המחשבה שלו.
הוא משך אליו חזרה את היד של טאהיונג. אם ג'ימין יכול להחזיק ביד של הוסוק בלי להסמיק גם הוא יכול. בערך. אבל הוא מחזיק ביד של טאהיונג וטאהיונג משלב את האצבעות שלו בשלו, זו כבר התקדמות.
רגע, מה הוא בכלל רצה לומר?
"זה לא רק כי אתה המלאך השומר שלי. אני א-- אני רציתי שתתייחס אלי"
לתשובה שקיבל ג'ונגקוק לא ציפה
"באמת?" שאל טאהיונג בציפיה
"באמת" ענה ג'ונגקוק בפשטות, מבין שזה עוד משהו שטאהיונג לא היה רגיל לשמוע. איך זה להעביר עשרות שנים רק עם חבר אחד? בטח בודד נורא.
הוא חש חיבה לג'ימין, שבזכותו השנים עברו על טאהיונג עם חוויות טובות, ואז הוא כעס עליו שוב, כשנזכר כשעזב את טאהיונג. הוא לא ידע מה היה עדיף, שג'ימין לא היה חבר של טאהיונג מלכתחילה, או שנות החברות שבסופם החיפוש האינסופי והגעגועים.
"אני מצטער שצעקתי עליך" אמר טאהיונג וקטע את דיון האוהב - לא אוהב את ג'ימין שג'ונגקוק ניהל עם עצמו.
"זה בסדר", אמר ג'ונגקוק, "נראה שהיית צריך לשחרר לחץ"
"ראו עלי?" שאל טאהיונג בתמימות.
מה, את הווריד הפועם במצח והקול הרועד, לא, שום סימן מסגיר, חשב ג'ונגקוק, אבל בקול הוא אמר,
"אתה יכול לספר לי טאהיונג, אני החבר שלך, אני לא אשפוט"
טאהיונג לקח את ההצעה מיד "זה ג'ימין"
כמה מפתיע, חשב ג'ונגקוק בציניות ואז נזכר שהוא ממש הרגע הבטיח לא לשפוט.
"יונגי לא רוצה לספר שזה אנחנו"
ג'ונגקוק שרק. כמה ימים קודם יונגי זרק לו הערה שעכשיו הוא הבין. משהו על לתת זמן לג'ימין והוסוק ביחד.
"אני חושב שהוא חוזר לשמיים" אמר ג'ונגקוק
"מה?" טאהיונג פער עיניים. "אבל ...למה?"
הוא התרגל ליונגי ! לגוש הזה שישן מכורבל עם ג'ימין בספה. ליונגי שהזכיר לו לנשום ולהתנהג כמו בן אדם, ליונגי שדאג לקנות לו מחשב עם תוכנות של בני אדם, ליונגי שהקשיב לכל השאלות על הזוגיות שלו ושל ג'ימין והסביר לטאהיונג למה זה בסדר.
מתי הוא ככה התקרב ליונגי?
"אני אתגעגע אליו" אמר טאהיונג פתאום. "אני בכלל לא מבין למה הוא עוזב את ג'ימין"
"אבל זה יונגי, הוא לא מובן בדרך כלל" הוסיף לעצמו.
"מי שמדבר" אמר ג'ונגקוק בחיבה.
"אבל... אני אתגעגע אליו. מתי ככה התקרבנו?" טאהיונג ניסה להצביע על הזמן שזה קרה. הוא לא חי איתם מספיק זמן וכל הימים הראשונים הם בעיקר רבו. טאהיונג בכלל לא רצה אותו בבית, זה היה ג'ימין שהחליט שיונגי נשאר.
ג'ונגקוק חשב על זה קצת. "אולי תמיד הייתם קרובים. ידעתם הכל אחד על השני מג'ימין, עבדתם ביחד. אולי פשוט לא שמתם לב לזה קודם"
טאהיונג הניד בראשו. "זה יונגי . לא היינו קרובים בשום צורה" אמר בפסקנות.
"אתה רואה רק את מה שאתה רוצה, כמו ג'ימין" אמר ג'ונגקוק בגיחוך. הם היו יותר מדי דומים.
זה כמו שמגנט ימשך למגנט, אין דרך אחרת.
_______
למעלה בשמיים ג'י דרגון הביט בעניין על טאהיונג.
ג'ונגקוק לא טעה במחשבות שלו על טאהיונג, הוא אכן תמיד יישר קו עם מה שאחרים אמרו.
נוח לרצות.
אבל הפעם הוא בחר לשנות את ההתנהגות שלו.
"אתה מתפעל מהעובדה שמלאך שינה את הדרך שלו?" שאלה אי יו, מתייחסת לעובדה ששינוי דעה אצל מלאך היה פעולה לא שגרתית, שלא לדבר על שינוי התנהגות.
"לא מהשינוי עצמו" אמר ג'י דרגון. זה לא היה חדש. היה את יונגי כתקדים.
"מהסיבה" ענה ג'י דרגון בהתפעלות.
אנשים משתנים כדי לשפר את החיים שלהם, כדי לשפר את עצמם. טאהיונג בחר להשתנות כדי להגן על ג'ונגקוק.
אם זה היה תלוי בטאהיונג, הוא היה ממשיך בדרכו לרצות אחרים, ליישר קו עם הנורמה. אבל כשהוא ראה שזה יפגע בג'ונגקוק, הוא החליט להתנהג אחרת, ולא פחות ולא יותר לעמוד מול ג'ונגקוק.
זה בדיוק מה שנדרש מטאהיונג כמלאך השומר של ג'ונגקוק, רק שהיה ידוע שטאהיונג לא מייחס חשיבות רבה לעבודה שלו.
"אתה עושה את זה מתוך חובה או מתוך אהבה?" הסתקרן אלוהים.
________
אז יונגי בוחר שלא לספר לג'ימין ולחזור לשמיים,
מה אתן רוצות שיקרה, שג'ימין יזכר או לא?
💖
ESTÀS LLEGINT
You only die once?
Novel·la juvenilלג'ונגקוק יש הרבה תוכניות לעתיד, אבל למות היא לא אחת מהן. כשהוא מקבל הודעה מסתורית שכתוב בה "המוות בא לקחת אותך בשעה שתיים" הוא מחליט שהוא לא ילך בקלות. במיוחד לא כשהוא בן 17 . ולמרות שהמלאך שבא לקחת אותו יפה תואר.. רק מה, ההחלטה של ג'ונגקוק מסבכת...
