ג'ונגקוק לא התכוון לוותר לטאהיונג. הוא היה רעב. כשהוא רעב, הוא לא חושב בצלילות.
מישהו צריך לדאוג לו לאכול.
וחוץ מזה היה משהו שהפריע לו בצד הראש והוא לא הצליח להזכר מה זה היה.
הוא המשיך לנער את טאהיונג, שהתכנון שלו ליום ראשון, כמו כל יום ראשון- היה לקום ביום שני.
טאהיונג התיישב במיטה בעצבים, הוא הושיט את שתי ידיו ומחץ את הלחיים של ג'ונגקוק. מביט בו במבט נואש. "אם אני אביא לך אוכל תעזוב אותי?"
טאהיונג היה קרוב מאוד וג'ונגקוק הרגיש את הנשימה שלו על פניו. נשימה מתוקה בריח מלון, אחד המאכלים האהובים על ג'ונגקוק.
ג'ונגקוק פער את עיניו באימה. הדבר הזה בקצה הראש שהפריע לו...הכל חזר אליו.
הם התנשקו.
הוא וטאהיונג.
והם גם...הם...
טאהיונג הישנוני ראה שג'ונגקוק שותק. הוא לא הבין את הסיבה אבל בירך על השקט הזה.
"אני אזמין לך אוכל", הוא לקח את הטלפון ופתח תן ביס. "מה אתה רוצה לאכול?"
ג'ונגקוק שחרר את עצמו מהאחיזה של טאהיונג והתרחק, מחשב לא נכון את המרחק לקצה המיטה ונופל אחורנית.
"אני בסדר. הכל בסדר" אמר והרים את היד לנפנף את טאהיונג שרכן מבעד למיטה והסתכל עליו בסקרנות.
"הכל בסדר. אני לא רעב" ג'ונגקוק הסמיק ורץ לאמבטיה, נועל את עצמו באמבטיה.
הוסוק, שגילה חבילת כריות חדשה ורצה להציע אותה לג'ונגקוק יחד עם מיץ תפוזים (שילוב מחריד, אבל כורח המצב מחייב) ראה את ג'ונגקוק בורח לאמבטיה עם פנים אדומות.
ג'ימין, שהספיק להתעורר הביט בהוסוק מהצד השני של המסדרון היטה את ראשו. " חושב שהם--?" שאל את הוסוק.
הוסוק חייך. "אני חושב שרק עכשיו ג'ונגקוק נזכר בזה"
שניהם צחקו והשאירו את ג'ונגקוק להתאפס.
הם ידעו שמתחת לתדמית הקשוחה והצינית, ג'ונגקוק היה בחור רך ואפילו קצת ביישן.
טאהיונג בירך על השקט וחזר לישון, כשמשהו בג'ונגקוק מולו מזכיר לו את אתמול...
הוא התנשק עם ג'ונגקוק! חשב לעצמו, וחייך בסיפוק.
הוא בהחלט מתכנן לעשות את זה שוב.
אם טאהיונג חשב שהוא יוכל לישון באותו יום ראשון, הוא טעה בהחלט.
דפיקות חזקות נשמעו על הדלת וג'ימין שלח את נאמג'ון לפתוח.
בדלת עמד יונגי, מחזיק מזוודה ולבוש בחליפה. ניגוד מוחלט לחבורת הנערים ההפוכה והמרושלת שהיתה זרוקה בכל הבית.
"טאהיונגגגגגגג הבן דוד -לא בן דוד שלך פה" צעק נאמג'ון.
"אין לי בן דוד" צעק טאהיונג, הוא בדיוק שיחזר בראש את הנשיקה עם ג'ונגקוק ונאמג'ון הפריע לו.
"אז יש פה איש שטוען שהוא בן דוד שלך!"
"אני התגרשתי ממנו!" צעק טאהיונג מהחדר.
"אתה לא יכול להתגרש מבן דוד" צעק לו נאמג'ון בחזרה.
אה. אופס. טאהיונג לא זכר את כל ההגדרות של בני האדם.
הוא הבין ששינה לא יהיה משהו שהוא יזכה לו בקרוב וקם במטרה לרחוץ את פניו ולהתעורר על עצמו, רק שהדלת היתה נעולה.
YOU ARE READING
You only die once?
Teen Fictionלג'ונגקוק יש הרבה תוכניות לעתיד, אבל למות היא לא אחת מהן. כשהוא מקבל הודעה מסתורית שכתוב בה "המוות בא לקחת אותך בשעה שתיים" הוא מחליט שהוא לא ילך בקלות. במיוחד לא כשהוא בן 17 . ולמרות שהמלאך שבא לקחת אותו יפה תואר.. רק מה, ההחלטה של ג'ונגקוק מסבכת...
