"בלגנתי את הבית לכבודך" אמר ג'ונגקוק, משפט שבלי ההקשר המתאים היה נשמע אידיוטי במיוחד.
"אתה הולך על חבל דק. החבר שלי אובססיבי לסדר" אמר טאהיונג ומיהר לברוח בצחוק מתגלגל מהכרית שעפה לכיוונו.
אבל טאהיונג הבין את המאמץ. ג'ונגקוק מנסה להתנצל על אתמול ומנסה- לשחרר.
טאהיונג נכנס לסלון בקריאות התפעלות למראה האוכל שג'ונגקוק הכין- פיצה עם תוספות חטיפים- בעוד ג'ונגקוק מיהר להחזיר את הנעליים למעמד נעליים.
היי, הוא לפחות מנסה.
"זוכר?" שאל את טאהיונג וחיבק אותו מאחור. "הפעם הראשונה שהכנו פיצה ביחד?"
"ברור שאני זוכר". זו היתה הפיצה הכי מוזרה שהוא אכל, אבל היא היתה טעימה.
טאהיונג הסתובב בתוך החיבוק כשפניו אל ג'ונגקוק.
לפני שהספיק לומר מילה ג'ונגקוק התנצל שוב
"אני מצטער, טאהיונג. לגבי אתמול..."
ג'ונגקוק התנצל כבר מיליון פעם . "תרגע. הכל בסדר" אמר טאהיונג ברוך.
"אבל גרמתי לך לבכות" ענה ג'ונגקוק, חושף את מה שהדיר שינה מעיניו כל הלילה.
"בכיתי כי הבנתי שאתה לא מאושר ג'ונגקוק, לא כי פגעת בי" אז אל תתנצל, חשב טאהיונג בליבו, רק תהיה מאושר.
ג'ונגקוק הצמיד את טאהיונג אליו. "אני כן מאושר טאה. יש לי אותך"
הוא נשק לשפתיו של טאהיונג. "אני מבטיח לך שזה מספיק עבורי" אמר והביט בעיניים גלויות בעיניו של טאהיונג. טאהיונג ראה כנות וחמימות בעיניים, וזיק של שובבות.
~
כל היום ג'ונגקוק חשב על זה. כן, הוא רצה להיות הרבה דברים בחיים, הרבה דברים שהוא לא יוכל להיות. אבל הוא רצה את טאהיונג יותר מכל הדברים ההם.
והערב הוא יוודא שטאהיונג יודע את זה.
הוא ענד לטאהיונג זר פרחים שקנה.
"עשית קניות בחנות יומולדת?" גיחך טאהיונג, מנסה להסתיר כמה המחווה הקטנה ריגשה אותו.
הוא הובל אחר כבוד לכיסא שג'ונגקוק קישט בבד אדום, "כיסא המלכות שלך, הוד מלאכיותך" אמר ג'ונגקוק והשתחווה בתיאטרליות.
טאהיונג נתן לג'ונגקוק לפנק אותו ולהגיש לו אוכל, נהנה לטרטר אותו חמש פעמים למטבח להביא דברים לא חשובים- רק כדי לעצבן.
בפעם השישית כשטהיונג ביקש שוקו עם מרשמלו, אבל רק מרשמלו לבנים- ג'ונגקוק הרים את טאהיונג למטבח והושיב אותו על השיש.
"זה נראה לי יותר קל ככה" אמר
"מה יותר קל?" שאל טאהיונג וכרך את רגליו מסביב למותנו של ג'ונגקוק, שגופו הגיב אליו במהירות.
"מה יותר קל, נראה לי דווקא קשה מאוד" גיחך טאהיונג ומשך את ג'ונגקוק לנשיקה.
~~~
באמצע הלילה טאהיונג שמע את ג'ונגקוק קם. הוא חזר אחרי חצי שעה מעט מזיע.
טאהיונג הסתובב לעברו "הרמת את כל הקונפטי, נכון?"
"כן" ענה ג'ונגקוק. "מצטער, משהו נדפק בי" אמר בתחושת אשמה.
לטאהיונג כאב לראות את ג'ונגקוק מרגיש אשמה על דבר כזה. "הוסוק היה גאה בך" אמר, גורם לג'ונגקוק לצחוק ולקחת את הדברים בפרופורציות. למה הוא לחוץ כל כך מזה? הוסוק בעצמו חולה ניקיון. בערך.
ВИ ЧИТАЄТЕ
You only die once?
Підліткова літератураלג'ונגקוק יש הרבה תוכניות לעתיד, אבל למות היא לא אחת מהן. כשהוא מקבל הודעה מסתורית שכתוב בה "המוות בא לקחת אותך בשעה שתיים" הוא מחליט שהוא לא ילך בקלות. במיוחד לא כשהוא בן 17 . ולמרות שהמלאך שבא לקחת אותו יפה תואר.. רק מה, ההחלטה של ג'ונגקוק מסבכת...
