"טאה, איך אתה לא רואה את זה? יש לך חברים!" אמר ג'ונגקוק בקול מפציר.
"אין לי חברים, יש לי רק את ג'ימין", ענה טאהיונג בעקשנות. הוא יודע את האמת. יש לו רק את ג'ימין.
ג'ונגקוק גלגל עיניים. "ומה אני? ומה הוסוק ונאמג'ון ויונגי? ויורי? ודהיון? אני יכול להמשיך ככה הרבה זמן" ג'ונגקוק שילב ידיים בנחרצות כמו להוכיח נקודה.
"בשמיים אבל.." התחיל טאהיונג לומר
"אתה לא בשמיים עכשיו טאהיונג. אתה כאן. ואתה כאן לדי הרבה זמן". קטע אותו ג'ונגקוק
"יש לך כאן אנשים שרוצים להיות חברים שלך, אבל אם תמשיך להתחבא בתוך ג'ימין זה לא יקרה"
"אבל ג'ימין --" התחיל טאהיונג שוב
"ג'ימין לא יעלב. הוא רוצה זמן להיות עם הוסוק לבד, ולצאת לטיולים המוזרים שלו עם יונגי... ולהיות הבחור הפופולארי שכולם מכירים בבית הספר"
"אז הוא לא רוצה להיות חבר שלי?" שאל טאהיונג בקול קטן.
ג'ונגקוק הרגיש שהוא מדבר עם קיר. הוא מנסה כבר שעה להגיע עם טאהיונג לנקודה וטאהיונג...שומע רק מה שהוא רוצה.
"הוא רוצה להיות חבר שלך" נאנח ג'ונגקוק "אבל זה כבר לא בריא טאהיונג. אתם מנסים להיות כל העולם אחד בשביל השני, אבל זה בא על דברים נוספים שאתם אוהבים ואתם יודעים את זה.
אני לא יודע מה היה בשמיים, אבל כאן זו כבר חברות הרסנית" ג'ונגקוק אמר סוף סוף את המילים.
טאהיונג הקשיב בתשומת לב למה שג'ונגקוק אמר. הוא הבין את המשוואה הפשוטה. הוא לא יכול להיות עם ג'ימין כל הזמן וגם להיות עם ג'ונגקוק לבד, זה פשוט לא עובד.
והוא בהחלט רצה להיות עם ג'ונגקוק לבד.
"זה מפחיד" אמר טאהיונג.
ג'ונגקוק לא ידע לאן הלכו המחשבות של טאהיונג בשתיקה הארוכה שהשתררה, המחשבות שהחזירו איתן פחד.
"אתה לא עושה את זה לבד", הניח ג'ונגקוק יד מחבקת על כתפו. "אתם תשארו החברים הכי טובים גם אם לא תהיו 24 שעות אחד עם השני".
"ואתה לא מקנא?" שאל טאהיונג. הרי לא יתכן שיהיו שני החברים הכי טובים, לא ככה?
"מקנא? מה פתאום? אני במעמד יותר גבוה מהחבר הכי טוב. אני הבן זוג שלך" פתר ג'ונגקוק את הבעיה ונשק לאפו של טאהיונג, יודע שהמחווה הזו גורמת לטאהיונג לצחקק ולגרד את אפו.
"אתה כל כך חמוד" אמר בתגובה לטאהיונג.
ג'ונגקוק סימס להוסוק "בוצע", יודע שהוסוק נמצא בשיחה דומה מאוד עם ג'ימין.
ג'ימין ישב מול הוסוק בישיבה האהובה עליו- ישיבה מזרחית והידיים נשענות על הברכיים לתמוך בראש.
מה שהוסוק הסביר לו נשמע הגיוני.
בעצם הוא ידע את זה בעצמו. לפני טאהיונג הם הסתובבו ארבעתם ביחד, אבל לא תמיד הם היו ביחד.
"זה פשוט נוח שטאהיונג תמיד שם", הודה
"אבל זה מונע ממך לעשות דברים אחרים כמו להיפגש עם יונגי או איתי, או עם נאמג'ון וג'ונגקוק" ענה לו הוסוק
"לא נכון!" התגונן ג'ימין ,"אני כן נפגש איתם"
הוסוק הסתכל עליו במבט ידעני.
אתה לא ידעת אפילו שג'ונגקוק חולה, רצה לומר, אבל הם החליטו מראש שזו לא תהיה שיחת תוכחה. בלי להטיח אשמות.
"ואז אתה מרגיש אשמה על שנעלמת לטאהיונג" אמר לבסוף.
זה היה נכון מדי.
זה היה נכון גם לדפוס ההתנהגות של ג'ימין בשמיים. רק שבשמיים חברויות כאלו קרובות וצמודות מראש לא היו מקובלות.
כשיש חובה לבצע, אין מקום לחברויות.
YOU ARE READING
You only die once?
Teen Fictionלג'ונגקוק יש הרבה תוכניות לעתיד, אבל למות היא לא אחת מהן. כשהוא מקבל הודעה מסתורית שכתוב בה "המוות בא לקחת אותך בשעה שתיים" הוא מחליט שהוא לא ילך בקלות. במיוחד לא כשהוא בן 17 . ולמרות שהמלאך שבא לקחת אותו יפה תואר.. רק מה, ההחלטה של ג'ונגקוק מסבכת...
