בבקשה התעלמו משגיאות קטנות
ג'ונגקוק הביט בטאהיונג בתדהמה ומצמץ בעיניו. הוא הסתובב עם הפיצה בגבו לטאהיונג, ממהר לנגוס בה
ואז טאהיונג אמר את המשפט הכי לא קשור שיש.
"אכלת מאיפה שנגסתי"
ג'ונגקוק הביט בו במבט מטומטם. מה הוא רוצה?
ואז טאהיונג הסתכל עליו, הסתכל על הפיצה והתחיל לגחך. "אז אתה כבר לא נגעל מרוק?"
ג'ונגקוק קלט את המבט בעיניו של טאהיונג. הוא גונן על הפיצה בידו האחת ובידו השני עצר את טאהיונג מלהתקרב.
"שלי!" אמר ונגס ביס ענקי בפיצה.
טאהיונג לא ויתר בקלות וקפץ על ג'ונגקוק, גורם לו להפיל את הפיצה.
"חוק חד קרן" אמר ג'ונגקוק מיד. טאהיונג הביט בו במבט שואל וג'ונגקוק הסביר, "מותר לאכול מהרצפה עד שלא עבר חד קרן"
"א-- ... לא הייתי ממליץ לך לאכול מרצפה אצלינו" אמר טאהיונג מה שהיה אמת לאמיתה. הם ניקו את הבית, זה נכון, אבל זה לא שהוא היה נקי.
שניהם הביטו במבט מלא צער על הפיצה. טאהיונג ניסה להציל כמה משולשים שהיו למעלה, אבל ניסיון ההצלה הסתיים בזה שהמגדל קרס כולו על הרצפה.
הוא העיף מבט מלא כמיהה למגש הפיצה, שכידוע לו מכיל 8 חתיכות.
"אכלתי אותן כבר" אמר ג'ונגקוק בקול כבד, מתייחס לשתיים הנוספות.
הם נשענו על הקיר, כל פעם אחד מהם מנסה להציל חלק אחר מהפיצה.
אז..." התחיל טאהיונג לומר אחרי שעה ארוכה שישבו בשקט.
ג'ונגקוק פחד מהשיחה הזו. טאהיונג אמר שיהיה לצידו, ואז הכל השתבש- בצורה הכי נוראית שיכולה להיות- וג'ין הגיע וטאהיונג חטף בגללו...
"אני מצטער שג'ין צעק עליך" מלמל ג'ונגקוק.
טאהיונג אחז בסנטר של ג'ונגקוק והרים את ראשו אליו, כדי לדבר בגובה העיניים.
"ואני מצטער שניערתי את הקולה לפני שהבאתי לך אותה" אמר טאהיונג בקלילות, מתייחס לקולה שהשפריצה על כל ג'ונגקוק ושלחה אותו להחליף בגדים בשירותים, שמהם בחר לא לצאת. "אם נתחיל להצטער עכשיו על מה שהיה זה לא יגמר"
"רגע- זה היה בכוונה? אז למה עשית את זה!" ג'ונגקוק הזיז בעצבים את היד של טאהיונג. ואז אחז בה. משהו אמר לו להחזיק אותה ולא לשחרר.
"כי כעסתי עליך! הייתה את הכתבה הזו ודאגתי לך נורא ואתה נעלמת! לא ענית לשום שיחה שלי ואני יודע שענית לג'ימין! ולא ידעתי מה קורה איתך ואיך אתה מרגיש--" טאהיונג שפך את הכל בבת אחת.
"אני בסדר--" התחיל ג'ונגקוק להגיד.
"אל תגיד לי שאתה בסדר" קטע אותו טאהיונג בחדות. "העיניים שלך אומרות אחרת" הוסיף בקול רך יותר.
"ג'ונגקוק, אמרתי שאני תומך בך, אני איתך בכל הדבר הזה- מה שזה לא יהיה. אנחנו נבין את זה ביחד איך להתגבר על זה. ואתה תוכל להיות שחקן כדורגל."
טאהיונג נגע בנקודה רגישה. כולם דאגו לאיך ג'ונגקוק מתמודד עם היחס מהתלמידים האחרים בתיכון.
כולם שכחו שהיה לו חלום שהתנפץ. אבל לא טאהיונג.
"עזוב" אמר ג'ונגקוק ושחרר את היד של טאהיונג. "אני כבר לא רוצה להיות שחקן כדורגל".
טאהיונג הרגיש קרירות בידו. הוא מיהר לאחוז שוב ביד של ג'ונגקוק. "אז חלום אחר. מה שתבחר. אמרתי לך, אני איתך"
YOU ARE READING
You only die once?
Teen Fictionלג'ונגקוק יש הרבה תוכניות לעתיד, אבל למות היא לא אחת מהן. כשהוא מקבל הודעה מסתורית שכתוב בה "המוות בא לקחת אותך בשעה שתיים" הוא מחליט שהוא לא ילך בקלות. במיוחד לא כשהוא בן 17 . ולמרות שהמלאך שבא לקחת אותו יפה תואר.. רק מה, ההחלטה של ג'ונגקוק מסבכת...
