אני אוהבת את הפרק הזה מאוד 💖
_________
"אז אני רוצה לזכור" אמר ג'ימין
טאהיונג נשם עמוקות. רק עוד מכשול אחד, חשב.
"יש דרך והיא לא חוקית והיא מאוד בעייתית", אמר.
ג'ימין הביט בו מחכה להמשך. כשזה לא הגיע הוא שאל
"נו, ומה הבעיה?"
"אז הולכים על זה?" שאל טאהיונג
"יונגי יהרוג אותנו" מלמל הוסוק "אני בפנים" אמר בקול.
"זה אומץ לב" צחק ג'ימין וטפח להוסוק על הכתף.
"אתה יכול לצחוק, יונגי לא יעשה לך כלום, אבל אותנו הוא יהרוג" אמר הוסוק.
"מי יהרוג את מי?" שאל נאמג'ון שבדיוק נכנס לבית. "למה אתם עומדים במעגל כמו כת מכשפות?"
"אנחנו הולכים לגרום לג'ימין לזכור" ענה לו הוסוק. נאמג'ון מיהר אליהם. " הו מושלם. אני בפנים.
אז מה עושים, סינס? מטילים כישוף?"
טאהיונג גלגל את העיניים. "כמה פעמים אמרתי לכם! מלאכים הם לא מכשפים!!"
"טוב טוב אל תצעק" אמר נאמג'ון, שולף טלפון. "אבל חכה עם הכישוף אני מצלצל לג'ונגקוק שיגיע"
ג'ימין העביר מבט מאחד לשני. זו המתיחה הכי ענקית שאורגנה אי פעם היה בטוח, אבל כולם התנהגו כאילו זו לא מתיחה. טוב, מצד שני, זה הקטע במתיחה טובה אחרי הכל.
אבל... משהו בתוכו אמר לו שזו האמת.
פתאום היו הסברים לכל כך הרבה דברים. למשל העובדה שגדל בבוסאן אבל מעולם לא יכל לתאר מקום אחד שם. או הכח המוזר של ג'ין ששבר את האוזניות ביד אחת לג'ונגקוק, או העובדה שהבגדים שלו תמיד נקיים ( פה הוא היה משוחד, הוא שנא לעשות כביסה).
~
ג'ונגקוק נכנס מתנשף לבית, זורק את התיק על הרצפה ותופס את מקומו במעגל.
"רצתי כל הדרך" אמר בחוסר אויר "לא רציתי לפספס את הכישוף" הוסיף, מעצבן בכוונה.
"שמעתי שאתה וטאהיונג שכבתם" קרא נאמג'ון שהספיק להתעדכן.
"כן, היה כיף" ענה ג'ונגקוק והחליף מבט סודי עם טאהיונג. הם החליטו שאם ישאלו יגידו שהיה כיף. את הניצוצות הם שמרו לעצמם.
"טוב כולנו כאן, אז איך עושים את זה?" שאל נאמג'ון
כולם הסתכלו אל טאהיונג שמצא את עצמו נבוך, הוא לא רגיל לתת את ההנחיות.
"היי, זה בסדר, אנחנו יודעים לאן אנחנו מכניסים את עצמינו" אמר ג'ונגקוק , מפרש לא נכון את ההיסוס של טאהיונג.
טאהיונג הסתכל אל נאמג'ון בחצי חיוך מסתורי. נאמג'ון רצה טקס? הוא יתן לו אחד.
"תחזיקו ידיים" אמר להם
הם עמדו במעגל נרגשים, מחזיקים ידיים. הוסוק לרגע חשב על הסיטואציה. הנה הם, חמישה נערים שהולכים לצאת נגד אלוהים.
יש לנו יותר מדי זמן פנוי, חשב.
החדר החשיך, טאהיונג השתמש ביכולות שלו כמלאך ושלח קרני אור שיחצו את החדר. הוא שלף את הכנפיים שלו שנפרשו לרוחב חצי חדר.
"אווווווווו" קראו כולם בהתפעלות.
טאהיונג היה מרשים
עם השיער הכחול שלו והשפתיים האדומות, החולצה הלבנה המכופתרת הקלילה שלבש והג'ינס הבהיר, הוא נראה מלאכי במיוחד.
"אנחנו עולים לשמים" הודיע להם בקול חגיגי.
YOU ARE READING
You only die once?
Teen Fictionלג'ונגקוק יש הרבה תוכניות לעתיד, אבל למות היא לא אחת מהן. כשהוא מקבל הודעה מסתורית שכתוב בה "המוות בא לקחת אותך בשעה שתיים" הוא מחליט שהוא לא ילך בקלות. במיוחד לא כשהוא בן 17 . ולמרות שהמלאך שבא לקחת אותו יפה תואר.. רק מה, ההחלטה של ג'ונגקוק מסבכת...
