פרק 63: אני לא מעז לספר לך מה שאני חושב, זה עלול להפוך לאמיתי

154 26 2
                                    

     

מאז שטאהיונג עבר לגור עם ג'ונגקוק לבד, הוא שם לב ג'ונגקוק אובססיבי לכושר ולסדר. לפי נאמג'ון, הוא ממש לא היה כזה בעבר.
ג'ונגקוק התאמן המון, טוען שהוא מפתח את הגוף כי זו העבודה שלו, אבל באמת הוא הוציא אגרסיות ושחרר את העצבים.
כשחבט בשק אגרוף חלפה רק מחשבה אחת בראשו
למה. אני.לא. יכול.  להיות. משהו.
אחרי שעתיים ששחרר עצבים הוא חזר לטאהיונג וחיבק אותו, נישק אותו ועשה איתו אהבה. לוקח כל דבר קטן שהחיים האומללים האלו נתנו לו.

דבר נוסף שהשתנה בג'ונגקוק זו האובססיה לסדר. זה התחיל בדברים קטנים.
"אני מסדר כדי שיהיה לנו נוח בבית" היה אומר בחיוך, וטאהיונג הרים את הרגליים על הספה כשג'ונגקוק שטף את הרצפה והסכים, באמת יותר נוח בבית מסודר.
זה המשיך לכך שג'ונגקוק התעקש לכבס את הבגדים של טאהיונג למרות שאלו לא התלכלכו בכלל.
"אבל לבשת אותם! שיתרעננו" אמר, "ויש למרכך כביסה הזה ריח מעולה" הוסיף
וזה הגיע למצב שטאהיונג השאיר מגש פיצה קיר על השולחן וג'ונגקוק רב איתו על זה וצעק, גורם לטאהיונג לברוח לחדר עם דמעות בעיניים.

ג'ונגקוק עמד מול השולחן בסלון. הכל היה מבולגן! כריות הספה לא היו במקום, הנעלי בית של טאהיונג היו אחת מתחת לספה ואחת זרוקה בקצה השני של החדר. היו ארבע כוסות שוקו על השולחן ומגש פיצה ריק.
טאהיונג הזמין לו ולג'ונגקוק, אבל כשג'ונגקוק איחר לחזור הוא ישב ואכל את כל המגש לבד, נרדם לאחר מכן על הספה.

ג'ונגקוק חזר לבית ומצא את הסלון הפוך, וטאהיונג שוכב על הספה ובכלל לא מזיז לו כל הבלגן!!
איך ג'ונגקוק יכול לחשוב ככה שהכל מבולגן??
הוא מיהר לזרוק את הזבל, לנקות את השולחן ולהדיח את הכלים.
זהו. עכשיו יותר טוב. חשב בסיפוק כשקיפל בדיוק רב את מגבת המטבח לשניים והניח על השיש.

הוא ניגש לחדר לדבר עם טאהיונג ואז הבחין בכתם ברצפה. קולה, שהספיקה להתייבש.
"טאהיונג! אם אתה שופך קולה אתה יכול לנקות אחריך!" קרא בעצבים, ממהר להביא דלי מים וסמרטוט ולשטוף את כל הבית.

זהו, חשב בסיפוק אחרי שעה, עכשיו הכל מסודר ואפשר לחשוב.

~~~

טאהיונג שמע את ג'ונגקוק שוטף את הבית. הוא שטף אותו אתמול. ושלשום. כל יום בעצם. הוא נהיה אובססיבי לניקיון וטאהיונג לא ידע איך לעזור לו.
ג'ונגקוק התיישב על הספה. זה השלב שהוא וטאהיונג היו שוכבים אבל טאהיונג מסתגר בחדר.
בגללו.
הוא גרם לו לבכות.

פעם לא היה מפריע לג'ונגקוק מגש פיצה ריק על השולחן. הוא יכל להשאר שם אפילו שבוע מבחינתו. הוא היה מוסיף עליו עוד מגשי פיצה ריקים, מהמר מתי הוסוק ישבר ויזרוק אותם.
אבל עכשיו, הוא הרגיש שהוא חייב שהכל יהיה מסודר סביבו.
שהכל יהיה תחת שליטה.
לפחות שמשהו יהיה תחת שליטה אם החיים שלו לא בשליטתו.

 You only die once?Where stories live. Discover now