You only die once?

פרק 54 : אני אשמור עליך כמה שרק אצליח

"ג'ונגקוק!" אמרה אנג'לין ברצינות, רק שניהם נשארו ליד השולחן לאחר שטאהיונג נפרד מהם בשלל תירוצים שהמציא, אבל התירוץ האמיתי היה שהוא רצה לתת זמן לג'ונגקוק עם אמו. הוסוק סיפר לו שלרוב היא ישנה, או חולה, או שניהם ביחד. לא פלא שג'ונגקוק רוב היום אצל ג'ימין, "מצא בית חלופי" כמו שאמר הוסוק.

ג'ונגקוק הרים אל אמו עיניים רציניות. "כן אמא?" ואז פרץ בצחוק "מה נהיית כזו רצינית?"
"בקשר לשיחה שלכם מקודם... אני יודעת שלא הייתי אמורה להקשיב --"
ג'ונגקוק נלחץ. מה אם הם אמרו משהו שיסגיר שטאהיונג מלאך? הוא לא זוכר בדיוק מה הם אמרו! הם חייבים להזהר יותר.
"דיברת על לשנות את העולם ואמרת שאם היית יכול וזה רק שיחה של אילו רק"
"אה, זה" אמר ג'ונגקוק בקלילות מזויפת.
הלוואי והייתי יכול לספר לך חשב בליבו, אבל זה היה שובר אותך.
"את יודעת, כולם רוצים להיות מפורסמים וזה... אבל יקח זמן, זה לא יקרה תוך יום"
"אבל אתה יודע שאם אתה רוצה אתה יכול, נכון?" אמרה אנג'לין, מזכירה לג'ונגקוק את כל השיחות שניהלו כשהיה קטן.
'אתה יכול להיות כל מה שאתה רוצה'
'תחלום בגדול'
ככה ג'ונגקוק גדל, אלו המסרים שקיבל מהוריו.
"ברור אמא" אמר באותה קלילות מעושה.

בפנים הוא הרגיש את הלב שלו מתנפץ בחזהו. מה שרצה לומר היה, לא אמא, זה לעולם לא יקרה. אני לא יכול. פשוט לא יכול כי לא ירשו לי.
אבל היא לא תבין אם לא יספר לה את כל הסיפור
והוא בחיים לא התכוון לספר לה שהוא היה אמור למות.
"זו סתם שיחה, אמא, טאהיונג יכול לחלום כל היום ולא לעשות כלום" הגזים בכוונה.

הם עברו לדבר על נושאים אחרים, אנג'לין הנהנה והקשיבה, חושבת כמה הילד הקטן שלה התבגר, יש לו כבר חבר.
("השתמשתם בקונדומים אני מקווה??"
"אמאאא!!" ענה ג'ונגקוק מסמיק כולו, ולא הם לא השתמשו כי טאהיונג מלאך אבל כדאי שהם יבדקו את הנושא כי לא נראה שטאהיונג מבין יותר ממנו)

מה אתה מסתיר ממני, ג'ונגקוק? חשבה בליבה. היא מכירה את הילד שלה. הניצוץ חדור המטרה נעלם מעיניו, החיוך לא תמיד הגיע עד לקצות שפתיו.
קו חזק נוצר בין גבותיו, סמל לאנשים שבנו את עצמם לבד. והלסת שלו, שהיתה קפוצה לא פעם כשחזר לבית, חשוקה בכאב.

הוא הבריז מבית הספר, ידעה, והיא גם ראתה את הר התרופות בחדר שלו- שבועות אחרי- אבל היא ראתה.
אני לא אמא מספיק טובה, חשבה לעצמה. אני לא תמיד נמצאת בשביל ג'ונגקוק שלי.
היא משכה אותו אליו לחיבוק מוחץ
"אמאאא אין לי אוויר" קרא ג'ונגקוק, "מה את מחבקת אותי? אני כבר גדול"
"אז עכשיו אתה מקבל חיבוקים רק מטאהיונג?" צחקה,
גורמת בכוונה לבן שלה להסמיק, יודעת כמה הוא נבוך מהר.

למען האמת, היא תמיד חשבה שזה יהיה ג'ימין, הנער המתוק שפתח את הבית שלו לכל אותם חבורת ילדים שהחיים בבית הקשו עליהם.
או שאולי זו היתה רק משאלת לב של אמא.
ג'ימין בעצמו נראה לה בודד מאוד, ואיכשהו, למרות הבדידות שלו, הוא הצליח לתת מקום לג'ונגקוק שלה, הוסוק ונאמג'ון. היא קיוותה שגם ג'ימין ימצא את מי שיעמוד לצידו תמיד.