המטוס נחת.
ירדתי ממנו עם המזוודה ובלי להיפרד, נבוך מכל הטיסה השקטה הזו, התחלתי ללכת לכביש הראשי שבו ברי אמור לחכות לי.
לא דיברתי עם הארי, לא הייתי מסוגל. לא היו לי המילים, לא הצלחתי לחשוב בהיגיון מולו והפכתי לטיפש פתאום. חלמתי על הנשיקה הזו, התאווה שבי לא נתנה לי לשכוח אותה, את המגע שלו על גופי, את שפתיו שהכירו אותי והיו אוהבות כלכך, הכל עדיין בער בי.
ישנתי בחדרה של ליבי, אני לא יודע לאן סאם נעלם אבל הוא לא היה שם והוא גם לא חזר איתנו בטיסה האמת. ליבי ניסתה להבין למה לא רציתי לישון בחדר עם הארי ולא הייתי מסוגל לדבר על זה, ניסיתי לעכל את מה שקרה, ניסיתי לצבוט את עצמי בשביל להאמין שזה היה אמיתי.
שתינו נמנענו אחד מהשני, חוץ מזה שביקש שאשלח את כל ההערות שכתבתי לאשלי, לא דיברנו בכלל. הייתי מובך כלכך, בנוסף הרגשתי רע עם עצמי, ובו זמנית כלכך טוב מהזיכרון הזה של ליל אמש שליווה אותי עד עכשיו.
טעם שפתיו נשאר והפך אותי לצמא אליו, וכלכך התנגדתי לתחושות הללו. אך הפלאשבקים של גופו מעליי, הנשימה החדה שלו כשנישק בצווארי, המגע של ידו הגדולה באגני- רק מלחשוב על זה אני מרגיש את הזין שלי מתחיל להתקשות, אז העפתי את המחשבות מראשי.
אני בעצם יכול להאשים את עצמי גם, אני זה שנישק אותו, אני זה שהתקרבתי והייתי מוכרח לטעום מהדבר האפל הזה, לא הצלחתי להתאפק לרגע הזה, זה משך אותי חזק מדי.
״לואי !״ ברי עמד לצד המכונית שלו, פותח בשבילי את הדלת של המושב הקדמי. חייכתי והלכתי קצת מהר יותר, שמח לראות מישהו מוכר. חבר.
״אלוהים, כמה התגעגעתי !״ קראתי בחיוך וחיבקתי אותו. הוא שם את המזוודה שלי בתא המטען של המכונית שלו, ונכנס פנימה.
התיישבתי קדימה וחגרתי מיד, מביט בו ולא יודע מה לספר. כאילו ודבר לא התרחש בשלושת הימים הללו בלונדון, חוץ מהנשיקה הארורה הזו. כי אין דבר אחר שאני מצליח לחשוב עליו.
״נהנית ?״ ברי החל בנהיגה, בקושי מביט בי.
״זו בהחלט הייתה חוויה״ אמרתי נבוך, מרגיש לחוץ כאילו ואני בחקירה, הוא אפילו לא שאל דבר ! בלעתי רוק, נושם עמוק.
״מי הבחור שאיתו השתובבת ?״ לפתע ברי קרץ בחיוך ולבי נחת. דמיינתי את השאלה הזו ? למה הוא שואל את זה ? אמרתי משהו ? מה מסגיר אותי ?
״מ-מה ? ברי, השתובבתי עם מה ? זאת אומרת מי ? על מה אתה מדבר ?!״ דיברתי כלכך מהר שזה גרם לו לצחוק, אך הלב שלי הלם בחוזקה מלחץ, לא שזה יהיה כזה עניין לדבר על זה, אבל אני עדיין לא מרגיש שאני רוצה לדבר על זה, זו הייתה כולה נשיקה סוערת וסוחפת.
״תירגע״ הוא אמר, בחן אותי בחיוך וגלגל את עיניו בכביש. ״השאירו לך סימן אהבה כמו שאתה קורא לזה.״
היקי. סימן מציצה.
מיד כיוונתי את המראה האמצעית של המכונית אליי והסתכלתי, חש את לבי נוחת כשאני מבחין בסימן הסגלגל מתחת לאוזן שלי. סימן עדין שלוקח כמה שניות לזהות, אבל זה שם.
״תחזיר את המראה אחרת נעשה תאונה״ ברי אמר באדישות וכיוון את המראה כך שיראה טוב את המכוניות שמאחוריו. הייתי חסר נשימה ונבוך, אני חושב שמאז ג׳ון לא היה לי סימן כזה. שנאתי את זה, אך גם... הוא נשאר על גופי בדרך זו או אחרת. לעזעזל אני נראה זנותי כך אבל ! איך ליבי לא אמרה דבר ?! ״אתה נראה כאילו נכנסת לסרט רע...״
״ברי, קרה אתמול משהו״ נשמתי, והוא אדיש, ״אני... נישקתי את הארי, סוג של זאת אומרת. אתה יודע מי זה הארי ? כן, היית איתי במשרד שלו שרצינו לחתום על ה-״
״למה ?״ קטע אותי, אם ברי קוטע אותי אז זה סימן שאני מדבר יותר מדי.
״כי זה פשוט קרה״ נאנחתי והסתרתי את פניי במבוכה, פולט אנקה שקטה.
״תפסיק להתייסר״ ברי גיחך, הסיטואציה שבה אני נמצא מצחיקה אותו. תמיד הוא התבדח על הדרך שבה אני קשה לגבי הדברים האלה, שכל נשיקה היא כזה סיפור עבורי, שכל דייט אני שם דגש על הדברים הקטנים, ברי חשב שאני קשה עם עצמי בדברים האלה. ״זה היה צפוי שיקרה משהו״
״צפוי ?״ שאלתי מבולבל, ברי זקף את גבותיו והסתכל עליי לשנייה.
״הבחור הזה לגמרי דלוק עליך״ אמר ולבי החסיר פעימה, חשבתי לעצמי שהוא טועה כי הארי זה הארי. הוא לא ראה אותו עם סאם, הארי מביט כך בכל גבר שמושך בעיניו. ״ראית איך הוא מסתכל עליך ?״
״הוא...״ בלעתי רוק והנדתי בראשי ״זה לא נכון ברי״
״הוא המשיך לבוא לבית הקפה למרות שלא חתמת, הוא הציע לך עבודה של שלושה ימים תמורת סכום גבוה, הוא לגמרי דלוק עליך״
״ברי אני נוטה לא להסכים״ הסתכלתי מהחלון, שמח לראות את העיר המוכרת. הסתכלתי בטלפון ושמו של תיאו היה על המסך, הוא שלח הודעה.
׳היי, מקווה שאתה לא כועס... אני יודע שהיום אתה חוזר וחשבתי שנוכל לדבר, מחכה לך בבית הקפה׳
לבי צנח ועצמתי את עיניי בתסכול, אני מתגעגע לתקופת הדייטים הכושלת בחיי, לזה שאין דרמות מסביבי. כי עכשיו מה אומר לו ?
״תיאו רוצה להיפגש״ פלטתי בחוססר נוחות, משום מה נראה שכל זה מבדר את ברי לפי החיוך שצץ בקצוות שפתיו.
״אם תרצה למחוק את סימן האהבה שלך, קירה השאירה אצלי מייק אפ״
״מה ?״ קימטתי את אפי מבולבל ״היא אף פעם לא שוכחת מוצרי איפור, כמה זמן ביליתם במכונית ?״ התבדחתי.
״רק תראה שזה בגוון העור שלך, אני חושב שאתה שזוף יותר״ ברי התעלם לגמרי מדבריי. פתחתי את תא הכפפות והוצאתי את המייק אפ, הוא די חדש. לקחתי את המראה האמצעית שאוכל לראות ומרחתי באיזור של הסימן, טופח עם אצבעותיי ומרגיש נורא עם עצמי.
איך אעז לדבר עם תיאו כמו שקרן ?
אני גם לא חייב לו כלום, אז אני באמת חייב להפסיק להתייסר. אנחנו כמו רוס ורייצ׳ל בחברים, הוא ביקש זמן... בערך. על מה נדבר ? לא הייתי בטוח אם אני רוצה להיכנס שוב למערכת יחסים איתו, הרגשתי כלכך מבולבל, כאילו כל הרגשות שלי התהפכו מנשיקה אחת סתמית. תהיתי מהן מחשבותיו של הארי, כי אני פשוט מגזים וחושב יותר מדי.
׳חבל שלא הצלחתי לזיין אותו׳
בטח זו אחת ממחשבותיו, ולחשוב על זה עשה לי צביטה בלב. אין מצב שהוא עד כדי כך ריקני נכון ?
״אוריד אותך פה״ ברי אמר ועצר את המכונית שלו מחוץ לבית הקפה. חייכתי אליו ומיד חיבקתי אותו.
״תודה ברי״ אמרתי, הוא תמיד עוזר לי בכל דבר, בעיקר בדברים הקשורים לנסיעות.
״כמובן...״ אמר, ולפני שיצאתי הוא מיהר להגיד, ״אקח את המזוודה לבית שלך, קייל אמור להיות שם נכון ?״
״כן, אתה הגיבור שלי !״ אמרתי בהתרגשות והוא צחק ונופף לפני שנסע מפה, הסתכלתי על הרכב מתרחק ולאט לאט החיוך ירד משפתיי. המציאות שאיתה צריך להתמודד הכתה בי והשאירה אותי כמעט ללא אוויר. הסתובבתי להסתכל על בית הקפה והיססתי אם בכלל להיכנס, אחרי שכלכך התגעגעתי למקום הזה, הידיעה שתיאו נוכח שם עשתה לי לא טוב, לא רציתי לדבר.
נכנסתי ומיד זכיתי בקבלת פניו של דילן שמיהר לעברי
״סוף סוף !״ דילן קרא בחיוך, חיבק אותי לשנייה עם טפיחה על גבי, ריח הקפה היה כלכך חזק ולא ידעתי שהתגעגעתי לזה כלכך. ״תראה איך בית הקפה שמור ! ולחשוב שכמעט לא סמכת עליי״
״אני ?״ גיחכתי והנחתי את ידי על כתפו, מסתכל לעיניו. ״אין מישהו שהייתי סומך עליו יותר ממך לגבי בית הקפה, בסדר ?״
״חנפן״ הוא קימט את אפו וחזר פנימה, מקבל הזמנות והעביר לג׳ניפר. שיערה אסוף ברשלנות ונראה שהיא התחילה לעבוד בקצב מהיר, זה מדהים לראות איך היא נכנסה לעניינים במהירות כזו.
הסתכלתי סביב עד שמבטי קפא עליו, תיאו. הוא לבש חולצה כחולה פשוטה, שיערו מסודר לאחור ובשולחן כוס של שתייה חמה עם מאפה שוקולד. הרגשתי נבוך, הלחץ בער בי ולא הפסקתי לשאול את עצמי אם הוא ישים לב, אם הוא ידע פתאום, אם אהרוס אותו ? לא היינו מספיק זמן בשביל שאשבור את לבו לרסיסים, לעזעזל.
צעדתי אליו בחיוך קל והתיישבתי מולו, הוא הידק את שפתיו ואז הרים את מבטו אליי ובחן אותי בחיוך.
״היי״ אמר, בלעתי רוק והסתכלתי לעיניו הבהירות בתקווה שיתחיל לדבר. ״אני מצטער...״
״תיאו אתה לא-״
״בבקשה, תן לי לסיים״ הוא קטע אותי, אחז בידי שהייתה על השולחן. ״אני פחדן מכל הקשור למערכות יחסים, הייתי עם מישהו שעשה לי דבר נורא ומאז קשה לי לסמוך על גברים. השוויתי אותך למישהו שאתה בכלל לא דומה לו, וזו הייתה טעות״
״חשבתי שהפריע לך הקטע שבו סיפרתי שהייתי נשוי״ קולי חלש והסתכלתי עליו, הוא מיד הניד בראשו.
״לא אכפת לי שהיית נשוי״ אמר בחיוך קטן, ״פחדתי שאתה תהיה כמו האקס שלי...״
״למה ?״ הייתי מבולבל, הוא לא יכול לחשוב שאני דומה למישהו בלי להכיר אותי עד הסוף.
״מסתבר שלי ולהארי יש את אותו הטעם״ גיחך וגירד במצחו, אך החיוך ירד משפתיו בין שנייה. ״הוא שכב עם האקס שלי ופחדתי שאותו דבר יקרה איתך״
לבי נחת ודמי נזל מגופי.
פלאשבקים של הנשיקה מאתמול צצו בראשי, מגע אצבעותיו בעורי, גופו מעל שלי, גניחה רכה שפלתי כשנישק את הצוואר שלי... הרגשתי את לחיי מאדימות ואת האבן בבית החזה שלי, הרגשתי רע.
״תיאו אני מצטער״ פלטתי בקול חנוק מעט, הוא חייך אליי
״זה קרה מזמן״ אמר, אבל הצטערתי על זה שאני לא פחות חרא מהאקס שלו. ״בכל מקרה, חשבתי שנוכל לסדר את זה בינינו בארוחת ערב נחמדה ?״
״ת-תיאו אני...״ לא מצאתי את המילים, לא יכולתי להגיד על הנשיקה, אני לא יכול לצאת כזה. אבל הייתה נשיקה, זה יתגלה בשלב כלשהוא. עצמתי את עיניי בתסכול והורדתי את ראשי. ״תוכל לתת לי זמן לעכל את הדברים ?״
הוא השתהה עם מבטו עליי עד שהשיב, ״כ-כן, כמובן״
״תודה״ קמתי והסתכלתי עליו שניות, הוא חייך ואני הידקתי את שפתיי לפני שהלכתי לחדר, הייתי קורא לזה משרד אם הוא היה נראה טיפה כמו משרד.
נכנסתי פנימה והתרסקתי על הספה, עוצם את עיניי בתסכול.
באמת שלא רציתי לחשוב על דבר, לעזעזל ידעתי שאני צריך להפסיק עם כל העניין של לחפש אהבה.
למה לא הקשבתי לראש שלי ?