אני נמצא בחזרה האחרונה לפני המופע הגדול שיתקיים מחר. ההזדמנות הזאת הייתה ענקית וקצת הרגשתי שלא הערכתי את זה מספיק כמו שהייתי אמור, משהו בי התקדם הלאה. לא כמו פעם, אני לא מדמיין אותי על במה ענקית מנגן, אני אוהב את הדמיון של לנגן בפסנתר כשלואי יושב לצידי ומקשיב לי. מיכאל נתן סימן שנתחיל לנגן ומיד הסתכלתי בדף שממולי וליטפתי את הקלידים עם אצבעותיי, המנגינה הייתה כלכך רגועה ונעימה, למען האמת גם קלה. הנגנים בכינורות החלו להצטרף למנגינה והיה בזה משהו ממלא, רק כשאני עושה את זה אני נזכר למה התמכרתי לזה מההתחלה. ההרגשה הממלאה, המרגיעה הזו שבנפש. לאחר כמה דקות סיימנו את החצי הראשון של החזרה ומיכאל שיחרר אותנו להפסקה קצרה. כולם החמיאו אחד לשני בבמה ונכנסנו יחד לחדר שמאחורי הווילון הסגול והארוך. הבחנתי בסאם מדבר בצד בטלפון ונראה נסער, עכשיו כשאני רואה אותו אני מבין שהרבה זמן לא התראינו. זה לא היה חסר לי, אבל זה היה מוזר כי בעבר בילינו יותר מדי יחד. בגלל זה אני שונא את הקטע של יזיזים, זה חבר שהוא לא באמת חבר, לא סבלתי את זה. גם לא היו לנו שיחות עמוקות כלשהן, אם כבר ליבי היא זו שהתחברה אליו מאשר אני. אבל היה מוזר פתאום. כשהבחין שאני מסתכל עליו הוא התרחק עם הטלפון והמשיך בשיחתו בצד. נשמתי עמוק ונשענתי כנגד אחת השולחנות, הוצאתי את הטלפון מהכיס וראיתי מספר הודעות מלואי-
׳אניעכשיויוצאלצפותבחזרהשלך !׳
׳אנימקווהשלאסיימתם, הנהגמוניתהזהאיטי׳
׳חמשדקותאנימגיע׳
ואת ההודעה האחרונה הוא שלח לפני עשרים דקות. גיחכתי מלדמיין אותו כלכך לחוץ, לא רציתי להטריח אותו ואמרתי לו שאין צורך שיגיע, אבל הוא התעקש. הוא מחפש את המקום הטוב שלי ושולח אותי לשם, אבל מה המקום הטוב שלך לואי ? הוא לא סיפר על חלומות או שאיפות, טוב הוא כן אמר שלהיות מאושר זה החלום. אבל זה בכלל חלום ? זה משהו שקורה ונעלם, האושר לפעמים רגעי. ״חזרת״ שמעתי את סאם והבחנתי בו מתקדם אליי. שיערו חלק ונופל על מצחו, היה על פניו מבט סקרן. ״כן, מיכאל הציע לי להשתתף במופע השבוע ולא יכולתי לסרב״ סיפרתי. הוא לא מסתכל לעיניי ומהנהן בראשו. ״זאת הזדמנות ענקית, כנראה יש לך את זה סטיילס״ קרץ בחיוך. שנאתי שגברים קראו לי סטיילס, זה תמיד הזכיר לי את בראן. בהתחלה זה היה סקסי בעיניי עד שהתחלתי לתעב את הכינוי הזה של שם המשפחה שלי. ״כנראה״ ניסיתי לחייך ולא לגרום לרגע הזה להיות מביך, אבל הוא היה כך. הסתכלתי עליו והוא היה נראה מוזר, כאילו משהו קרה. ״אתה בסדר ?״ ״איך שמת לב ?״ הוא מגחך, לא מיישר אליי מבט אך צועד לכיווני ונשען לצידי על השולחן. ״מצבו של סבא שלי מדרדר...״ ״הייתם קרובים ?״ שאלתי, מבטו כועס משום מה. ״אנחנו עדיין, הוא לא מת הארי״ הוא ענה בעצבנות ורק אז הבנתי את הטעות שלי. נשמתי עמוק והנהנתי. ״ואני תקוע בעבודה במקום להיות איתו, לעזעזל זה כואב״ ״אני יכול לתאר לעצמי״ אמרתי בשקט, מלהיזכר ביום שבו אמי מתה כאב לי בחזה ומיד חיפשתי משהו אחר לחשוב עליו. ״מה איתך ?״ שאל ועיקם מעט את ראשו, שפתו התחתונה בין שיניו לרגע קצר. ״ליבי סיפרה שבראן חזר לתמונה״ ״אתה מעודכן מתמיד...״ אני ממלמל בציניות ומסתכל קדימה על שתי הנגנות שמצחקקות אחת עם השנייה. ״לא הייתי אומר חזר לתמונה, אבל כן הוא הופיע פתאום״ ״ואיך הרגשת לגבי זה ?״ הוא שואל ומביט עמוק לתוך עיניי, אבל לא נפלתי בזה. גיחכתי והסטתי את מבטי, כך סאם מתחיל עם גברים. הוא מחפש נושא עמוק ומראה שהוא מקשיב, רק שבעצם הוא מדמיין איך מזיינים אותו באחד החדרים פה. ״בראן לא מעניין אותי.״ אמרתי, ״אני מאושר עם לואי ואני בטוח שזה יישאר כך לזמן רב״ ״למרות הריבים הבלתי פוסקים שלכם ?״ זקף את גבותיו והיה לו מבט מתגרה שהכעיס אותי, ״ליבי סיפרה לי כמובן״ ״אני שמח לשמוע שהנושא שיחה היחידי שלכם זה אני״ אמרתי בציניות והתחרטתי על כלכך הרבה דברים שסיפרתי לה. אני לא חושב שהיא צריכה לשתף אחרים בעניינים שלי, זה אישי. ״למה בעצם אתם מגיעים לפינות האלה של מריבות אם אתם כאלה מאושרים ?״ שאל במשיכת כתפיים קלה. הסתכלתי עליו מספר שניות לפני שחשבתי בכלל אם יש צורך לענות לו. ״זה בינינו סאם״ אמרתי בפשטות והוא הנהן בהבנה. ״אני שמח בשבילך״ הוא אמר ונורא הופתעתי. הסתכלתי עליו מבולבל. ״אני בטוח שלואי שמח יותר״ קרץ לי. ״אני מקווה״ אמרתי, ״אם אתה מזיין כזה טוב כשאתה לא מאוהב אני רק יכול לתאר לעצמי-״ ״סאם״ קטעתי אותו, הוא צחק בשובבות והתקרב קצת יותר, הושיט את ידו לכתפי ועיניו עלו באיטיות, ״מה ?״ שאל. גלגלתי את עיניי לידו והתכוונתי להעיר על כך אך ברגע שפתחתי את פי לדבר הרגשתי את שפתיו כנגד שלי לנשיקה אגרסיבית שהשתחררתי ממנה בין שניות. לקחתי צעדים לאחור והסתכלתי עליו, ראיתי אותו נואש בעבר, אבל לא ככה. ״סאם, מה לעזעזל הקטע ?״ עצמתי את עיניי בתסכול, לא הייתי צריך לגשת. ״אני...״ הוא הפסיק לדבר והניד בראשו ״מצטער, לרגע חשבתי ש...״ ״טעית״ אמרתי. ידעתי שהוא במקום פגיע, אבל זה לא התקבל בשום צורה. ״כולם לבמה !״ שמעתי את מיכאל. הסתכלתי על סאם, הוא מיד הסתובב והלך במהירות מפה. לעזעזל ! נשמתי עמוק וניגבתי את שפתיי בעזרת שרוול החולצה שלי. למה הוא היה צריך לעשות את השטות הזאת ? חזרתי לבמה ולבי החסיר פעימה כשהבחנתי בלואי יושב בכיסאות הריקות בקהל. הוא חייך ונופף לי ומיד חייכתי אליו, אהבתי לראות אותו תומך בי, זה דרבן אותי להיות טוב יותר. אבל גם הרגשתי צביטה בבית החזה שלי על מה שקרה עכשיו מאחורי הקלעים. ידעתי שאני לא אשם, לא עשיתי דבר. אבל הוא יכעס, הוא נוטה לא לחשוב כשהוא כועס, אני כבר יכול לדמיין את כוס הקפה הבאה שתיזרק עליי במשרד שלי. ישבתי בכיסא הפסנתר והתחלתי לנגן בהוראתו של מיכאל, כרגע כשידעתי שלואי צופה בי הרגשתי טוב יותר לנגן, אמנם עיניי עצומות אבל ידעתי שהוא מביט בי בחיוך מתרגש עם עיניים מנצנצות. ושוב הצביטה הזו. בטעות לחצתי על קליד לא נכון והרסתי את המנגינה, אך לא הפסקתי כי הייתי חייב להתנהג כרגיל, אחרת באמת הרסתי הכל. לאחר החזרה האחרונה כולנו היינו משוחררים. הלכתי ללואי שחיכה לי במעלה המדרגות ומיד חייכתי אליו, שמחתי לראות אותו פה. ״היי...״ לחשתי והתקרבתי לנשק את שפתיו, הוא חייך עם מלמול קל והסתכל לעיניי, לבי הולם בחוזקה בבית החזה שלי. לואי החל ללכת ונראה נרגש, ״יום טוב אני מניח״ אמרתי מאחוריו, הוא חייך והסתכל עליי מבעד כתפו ״יום מושלם״ אמר, האט את קצב ההליכה שלו בשביל לאחוז בזרוע שלי וללכת לצידי. זה ריגש אותי, המגע הקטן הזה לא מתאים לו בפומבי, יכולתי לתאר אותו כאדם קר כשאנחנו בציבור. הוא לא מראה חיבה כלכך, אבל זה לא אומר שזה לא קיים בו, למעשה יש לי קצת מהתכונה הדפוקה הזו. אז ריגש אותי האחיזה שלו. יצאנו מבית הספר המיוזיקלי ומשום מה הוא נעצר. ״זה הרכב שלך ?״ הוא מצביע על הג׳יפ השחור ואני מהנהן. ״כן,״ פתחתי את הדלתות בעזרת השלט ששלפתי מכיס המכנס שלי, הוא שנא שרוג׳ר מסיע אותי לכל מקום אז החלטתי לקחת את הצעד הזה בשבילו. ובכן, גם בשבילי. רוג׳ר נוהג לאט לפעמים ואני חסר סבלנות כשזה נוגע לזמן. ״יפה, לא מתאים לך״ הוא נכנס למושב הקדמי ואני נכנסתי אחריו למושב הנהג. הידקתי את חגורת הבטיחות והסתכלתי עליו בחצי חיוך. ״אז כדאי שתתרגל״ קולי יצא חלש משתכננתי, הוא נשך את שפתו התחתונה והסתכל עליי במבט מעט ביישן. הנעתי את הרכב והתחלתי בנסיעה. היה שקט ששרר, אני חשבתי במתח אך כשהסתכלתי עליו הוא נראה נרגש. ״דילן דיבר איתי היום...״ הוא מגרד במצחו, מהדק את שפתיו ולוקח נשימה. ״הוא הסכים״ ״נהדר...״ מלמלתי, מביט קדימה. ״היי, מה זה אמור להיות ?״ ״פשוט...״ גלגלתי את עיניי, הסתכלתי עליו לרגע ״הוא צעיר, זה הכל״ ״גם אתה היית צעיר כשנכנסת לחברה של אביך״ אמר כדוגמא שגרמה לי לגחך ״והוא איבד בגללי אלפים״ אמרתי בפשטות, הוא נראה מתוסכל ממני אז ניסיתי לתקן את זה. ״אני שמח בשבילך לולו, בסדר ?״ ״לא נראה ככה...״ חייכתי לעצמי, אני לא יודע למה הוא היה חמוד בעיניי כשכעס. לואי היה דרמה קווין לא קטן, הוא עשה סצנה מכל דבר והתרגלתי לזה, אני לא מתלהב מזה כבר. ״דילן בחור טוב, הוא מכין קפה טעים ו... תמיד נמצא שם ?״ ״הארי, לא אכפת לי מה אתה חושב עליו, אני יודע שבחרתי נכון.״ אמר בפשטות והחל להתעסק בטלפון שלו. ״בטח, ואני סומך על הבחירות שלך-״ ״עדיין לא מאמין לך...״ מלמל. חייכתי והסתכלתי עליו, הוא התעלם. ושוב ההתכווצות בבית החזה כשנזכרתי במה שקרה במאחורי הקלעים, זו אפילו לא הייתה כלכך נשיקה. הדפתי אותו ברגע. ״ה-היי, זה לא הדרך לביתך״ הוא אמר והסתכל לאחור, ואז עליי. ״לאן אנחנו נוסעים ?״ ״לנשום קצת אוויר.״ אמרתי. יש גינה נחמדה לא רחוק מכאן, מדשאה גדולה ותאורה יפה, אפשר לטייל שם רק שתינו וזה יהיה נחמד. אם הוא לא יסטור לי לאחר שאספר לו מה קרה עם סאם המזדיין, לעזעזל. חניתי לצד המדרכה הקרובה לגינה, ירדתי מהרכב ולואי אחריי, הסתכל סביב בסקרנות. ״אתה יודע... המקום קצת מוכר לי״ אמר בשקט והחל לצעוד לדשא. התהלכתי בעקבותיו והסתכלתי על המקום השליו והריק הזה, אהבתי את השקט של המקום. הסתכלתי על לואי מביט סביב וצועד באיטיות ולפתע הסתובב בחיוך רחב. ״אני והוריי נהגנו לעשות פה פיקניק כשהייתי ילד, בחיים לא ידעתי איפה נמצא המקום הזה״ ״אז אני שמח להראות לך אותו״ פלטתי. התקדמתי אליו ותמכתי באגנו, הסתכלתי עליו והוא הביט בי בחיוך והניח את ידו על כתפי. הסתכלתי עליו חסר נשימה ולא תיארתי לעצמי שארצה מישהו כך. הוא פעם בכל איבריי והתרסקתי מכל מבט, הייתי שבוי לרוך המצוי בו. ״לואי...״ הסטתי את מבטי משלו, הורס את הרגע המדהים שנוצר ללא מילים. הרגע שיכלתי לאחוז בו ולנשק אותו ולצעוק בחלל הריק כמה אני אוהב אותו, קטעתי את כל זה והתמודדתי עם החרא. ״כן ?״ הביט בי. בלעתי רוק ולקחתי נשימה, זה כלכך קל לומר, לא ? למה המילים תקועות בגרוני ? הסתכלתי סביב ועצרתי על עמוד התאורה, הסתכלתי על לואי שנראה מודאג ממה שיש לי להגיד. ״הכל בסדר ?״ ״כן, כמובן״ מיהרתי להרגיע אותו, ופשוט אמרתי את זה. ״סאם נישק אותי״ הוא הסתכל עליי ללא הבעה על פניו, לא אמר דבר ולא כלכך הגיב לאמירה הזו. בלעתי רוק ונשכתי את שפתיי, ״לא שיתפתי פעולה, אפילו לא הייתי קורא לזה נשיקה פשוט דחיתי אותו מיד״ הוספתי. ״הארי...״ הוא עצם את עיניו בתסכול ולאחר שניות שיחרר נשימה עמוקה, הבחנתי בכפות ידיו שהדוקות לאגרוף. הוא כועס. הוא פוקח את עיניו ומביט בי, רציתי רק שיאמר משהו כרגע. ״אני לא כועס עליך״ ״א-אני מצטער, בכל אופן״ אמרתי, הוא מניד בראשו ומחייך אליי ״זה לא אתה שצריך להתנצל אני בטוח״ אמר, תהיתי לעצמי אם הוא אוגר את הכעס וזה יתפרץ עליי באיזה שלב, או שהוא באמת לא כועס עליי. ״זה כן מכעיס אותי אבל גם אני מבין שבטח לא אתה יזמת את זה, אבל עדיין זה מכעיס אותי-״ ״לואי״ קטעתי אותו כי הוא התכוון להיכנס לתסביכים עם עצמו. ״קשה לי עם כל הגברים האלה מסביבך״ הוא נשך את שפתיו ולא הסתכל לעיניי, ללא כוונה נפלט לי גיחוך מהמשפט הזה. ״איזה גברים יש מסביבי ?״ ״תמיד יש מישהו שיפריע״ הוא הסתכל לעיניי, רציתי להתווכח על כך אבל הוא צדק. העבר שלי עם גברים דפוק, כל הגברים שהייתי איתם דפוקים בעצמם. ועכשיו יש לי גבר טהור וטוב, שונה מכל השאר. הוא הניח את ידו על כתפי ואימץ חיוך לשפתיו, חיוך שהיה קצת מזוייף אך לאחר כמה שניות הפך לאמיתי. ״אתה צריך להפסיק להיות נחמד״ הופתעתי לשמוע את זה, הרבה טענו שאני ההיפך מנחמד. ״פשוט...״ הוא נאנח וגלגל את עיניו ״זה מרגיש קשה״ ״״בהחלט...״ פלטתי, על זה לא התכוונתי להתווכח. אנחנו מסתכלים אחד על השני בשתיקה מרה, מערכת היחסים המושלמת שלנו הייתה כלכך קשה. כשהשפיל את מבטו לא יכולתי להישאר אדיש. הושטתי את ידי לפניו והוא חייך חיוך קל אך עדיין מבטו מושפל מטה. ״היי, יפה שלי...״ לחשתי, מלטף את פניו עם אגודלי ברכות, לבי הולם בחוזקה ואני מתקרב לנשק למצחו. ״זה שווה את זה.״ ״ברור, אתה צודק״ הוא הסתכל לעיניי. התקרבתי לנשק את שפתיו והוא מיד כרך את זרועותיו סביב צווארי, לאחר הנשיקה חייך והביט בי, גורם לי לקרוס מהמבט שלו. הוא כלכך יפה, כלכך טהור. ״אתה מתרגש לקראת המופע ?״ הוא התחיל ללכת, אוחז בידי. ״מאוד״ הודיתי, התהלכתי לצידו והצלחנו לדבר על נושאים אחרים ולהתגבר על הקושי. אני בטוח שלואי לא פשוט יתן לזה להיעלם כך, הוא לא יניח לנושא ואני מקווה שלא יעשה משהו שיתחרט עליו. אבל בינינו, הכל נשאר בסדר וזה מה שכרגע חשוב.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
