הצצתי מהווילון החוצה אל הקהל הרב שהיה פה. הלב שלי הלם כמו משוגע והלחץ בער בגופי. נשמתי וסגרתי את הווילון, נשכתי את שפתיי במתח ושלפתי את הטלפון מכיסי לראות אם לואי שלח משהו, אבל לא היה דבר חדש. ״היי״ שמעתי את מיכאל ומיד הרמתי את מבטי אליו. הוא צועד אליי במבט חתום וחליפה אפורה שלא מחמיאה לגזרתו. ״אתה מוכן ?״ ״אני חושב״ גירדתי בעורפי ובלעתי רוק. ״אל תאכזב אותי, ילד״ הוא טפח על כתפי, הנהנתי בחיוך קל והוא התרחק ומכא כפיים בשביל לקבל את תשומת לבם של הנגנים. ״עוד שתי דקות אתם עולים, אני מקווה שישנתם טוב הלילה !״ מיכאל קרא. הסתובבתי להציץ מהווילון ולבי החסיר פעימה שהבחנתי בלואי בין כל האנשים בקהל, לידו אנדרו. לא הזמנתי את אנדרו לעולם לאחד המופעים שלי, גם לא שיתפתי אותו בזה שחזרתי לנגן. הנחתי שלואי הזמין אותו אבל זה רק העלה את הלחץ שהרגשתי, ומה אם אפשל ? היה זמזום קל מהטלפון שלי ושלפתי אותו מהכיס, הודעה מלואי,
׳אניפהעםאנדרו, מצפיםלראותאתהמופע !׳
חייכתי למסך הטלפון ונשכתי את שפתיי, אני בכלל לא חושב שלואי אוהב את ההופעות הללו, רוב הקהל אלה אנשים מגיל חמישים ומעלה, לא הרבה צעירים מגיעים למופעי נגינה. אבל הערכתי אותו על התמיכה הזו. הסתדרנו בשורה מוכנים לעלות לבמה, אני הראשון שעולה. מיכאל תמיד ראה בי פונטנציאל כך שלא היסס לשים אותי כנגן ראשי במופע הזה, לפעמים זה גרם לי לרחם על כל מי שנבחן לתפקיד הראשי ומראש לא היה לו סיכוי. עליתי לבמה בצעדים איטיים לפסנתר, היה שקט. זה הקהל של מופעי הנגינה, שקטים. התיישבתי בכיסא של הפסנתר וליטפתי את הקלידים עד שהרגשתי כמו כפפה, אני מכיר אותם היטב והתחלתי לנגן. עצמתי את עיניי והרגשתי את המוזיקה זורמת בעורקיי, כשעצמתי את עיניי יכולתי לדמיין את אמא מביטה בי מהקהל עם החיוך הגאה שלה. פקחתי את עיניי ולשנייה הסתכלתי לקהל וללואי ולאנדרו היה את החיוך הגאה הזה. עצמתי את עיניי בחיוך קל והמשכתי לנגן, ואז הכינורות הצטרפו. לאחר המופע, קיבלנו מחיאות כפיים מהקהל. נעמדנו כולנו על הבמה בשורה והסתכלנו לקהל בחיוך, אבל אני הסתכלתי רק על שתי האנשים שבאמת היה אכפת לי שהיו פה. כשסיימנו יצאתי אליהם, הם חיכו בחוץ. לואי עמד כשכפות ידיו משולבות אחת בשנייה ומקורבות לבית החזה שלו, ואנדרו לצידו עם ידיים תחובות לכיסים. ״זה היה לא רע...״ אנדרו אמר וטפח על כתפי, ״לא רע ?״ לואי קפץ מיד והביט בי בחיוך גדול ״זה היה יפהיפה הארי !״ ״תודה״ הסתכלתי לעיניו ולבי החסיר פעימה, הוא חייך ונשך את שפתו התחתונה. ״אני מופתע שבאת״ אמרתי לאנדרו ״לואי התעקש אז...״ אנדרו אמר ולואי נתן לו מבט קצת כועס. אבל ידעתי שאנדרו לא בקטע של המוזיקה בכלל, זה לא מעניין אותו וקיבלתי את זה. הראש שלו בדברים אחרים. ״אתם צריכים שאחזיר אתכם הביתה ?״ ״לא תודה,״ סירבתי ״נסיעה טובה אנדרו״ ״גם לכם״ אנדרו חייך והסתובב ללכת לחנייה. לואי נאנח והביט בו הולך מפה, ״זהו ? איפה מילות העידוד ?״ שאל והניד בראשו ״אתם כאלה חסרי רגש״ ״ככה גידלו אותנו״ אמרתי בחצי חיוך והתחלתי ללכת, בין רגע הוא אחז בזרוע שלי והלך לצידי. חניתי את המכונית לצד החנייה והבחנתי בדו״ח על השמשה. לעזעזל, חשבתי שלא מסתובבים פה פקחים. ״אוי זה נורא״ לואי נאנח בתסכול ושלף את הדף מהשמשה. ״זה שטויות...״ מלמלתי ולקחתי ממנו את הדף, תוחב אותו לכיס המכנס. ״בטח, שכחתי איך זה להיות עשיר״ אמר בציניות ונכנס למכונית. גיחכתי ונכנסתי למושב הנהג, מוזר שהוא מסתכל עליי כעל אדם עשיר, אני יודע שיש לי הרבה כסף אבל לא הגדרתי את עצמי כעשיר. תמיד דמיינתי אדם ׳עשיר׳ כמישהו מתנשא ומעצבן שלובש חליפה- הסתכלתי מטה לחליפה שלבשתי ונאנחתי, טוב, לפחות אני לא מתנשא. הסתכלתי על לואי שהביט מבעד לחלון על אנשים רנדומלים ברחוב, הוא היה שקוע וטרוד. ״בוא נלך מפה״ קולי יצא חלש משהתכוונתי, הוא הביט בי בבלבול. ״בוא נטוס לחודש רק אני ואתה...״ ״ה-הארי״ הוא נראה חסר מילים. נשך את שפתו התחתונה והסיט את מבטו, גיחך והניד בראשו ואז הביט בי. ״הייתי רוצה את זה אבל זה לא אפשרי״ ״בטח שכן״ אחזתי בידו והסתכלתי לעיניו, רציתי את הזמן שלי איתו, רציתי לברוח מהשגרה. ״השבוע אני עולה לקבר של דן, חוץ מזה יש לי המון להתעסק בנוגע להעברה של דילן״ הוא נאנח והסתכל לעיניי, ״זה לא הזמן הנכון.״ ״מתי יהיה הזמן הנכון ?״ הרגשתי מיואש, גם לא רציתי ללחוץ לגבי זה אבל תוך מספר חודשים הפכנו לזוג שמתנהגים כאילו הם שלושים שנה יחד. אני רוצה ליהנות איתו, לטוס איתו ולחוות דברים מרגשים. השגרה הזו גם טובה כל עוד הוא נמצא בה, אבל אני חייב משהו חדש. ״בקרוב״ אמר והסתכל לעיניי עם חיוך רך. נשמתי עמוק והנהנתי בהסכמה, הוא אחז בידי והתקרב לנשק ללחי שלי. ״אז...״ מלמלתי והתחלתי בנסיעה, ״למה אתה עולה לקבר של דן ?״ ״זה יהיה שלוש שנים למותו״ סיפר בפשטות, נתתי בו מבט קצר לפני שהסתכלתי חזרה לכביש. ״אני תמיד הולך בשעות מוקדמות בשביל לא להיתקל במשפחה שלו״ ״למה ?״ שאלתי, קולי שקט. ״זה... מסובך״ נשם. גלגלתי אליו את עיניי ושאלתי שוב, ״למה ?״ ״טוב, כשדן נפטר אז בובי אחיו רצה לקבל את בית הקפה, אבל בגלל שאני גם הייתי בעל של חצי מבית הקפה וגם בעלו של דן קיבלתי את כל בית הקפה.״ סיפר, ״פשוט הייתה תקופה ארוכה של מריבה על בית הקפה, אני לא דיברתי עם הוריו גם כי אני לא יודע אם הם כועסים על זה, גם המצב היה מוזר איתם לאחר שהתחתנו ועברנו לגור יחד-״ ״רגע רגע״ קטעתי אותו, ״גרת איתו ?״ ״כן,״ גיחך והסתכל עליי מוזר ״לא סיפרתי את זה ?״ ״אני לא חושב״ מלמלתי, מתרכז בנסיעה. משהו בזה שהיה נשוי תמיד איים עליי קצת, אני אפילו לא יודע למה. גם כשידעתי שהוא ודן היו חברים בלבד ולא משהו מעבר, זה נראה בעיניי מוזר. ״איך זה היה ?״ ״קשה״ משך בכתפיו ״דן בחור עצלן, רוב הדברים בבית אני עשיתי״ ״וזה לא גרם למריבות ?״ שאלתי, משום מה הוא השתתק למספר שניות. ״זה מוזר אבל... בחיים לא רבתי איתו״ אמר. ״זה נשמע כיף״ אמרתי ושמעתי ממנו צחקוק ״זה היה.״ החניתי את הרכב בתוך החנייה הצמודה לביתי ויצאתי ממנו, כשלואי יצא אז נעלתי את הרכב בעזרת השלט והתקדמתי לכיוון הבית, פותח את הדלת ומיד לאקי קפץ על רגליי בהתרגשות, ״שלום לך״ חייכתי וליטפתי את הפרווה החלקה שלו, לאחר מכן הוא רץ לחצר. ״אתה לא פוחד שהוא יפול לבריכה ?״ לואי שאל בזמן שנכנס הביתה, אני נשארתי עומד בפתח בשביל לעשן. ״לאקי יודע לשחות״ אמרתי. שלפתי סיגריה אחת והנחתי אותה בין שפתיי, הדלקתי אותה בעזרת המצית ושאפתי עמוק את העשן הסמיך שלה שמילא את ריאותיי. ״אני כלכך לא מתגעגע לזה...״ לואי מלמל והסתכל עליי מתוך הבית. הנחתי שהוא מדבר על הסיגריה, היה מוזר לי להיזכר בפרט הזה עליו, הוא סיפר לי שהיה מעשן בעבר. ״בגלל זה אתה מנשק אותי בפראות לאחר שאני מעשן ?״ התגריתי בו בחצי חיוך והבחנתי בלחייו שמאדימות בשניות. ״ובכן... זה לא בגלל הסיגריה״ אמר בלי להסתכל עליי, אני מת על זה שהוא נבוך. הנחתי את הסיגריה בין שפתיי ושאפתי עמוק לתוך ריאותיי, מרגיש את העשן מתפשט בפנים. לאחר מכן אחזתי בסיגריה והושטתי אותה ללואי, ״קח״ חייכתי אליו, הוא הסתכל על הסיגריה ואז עליי לפני שצחק. ״אתה רציני ?״ זקף את גבותיו, ״אלוהים אדירים הארי״ ״מה ?״ צחקתי והחזרתי את ידי קרוב אליי, הוא נשם עמוק ושילב את זרועותיו בצורה נוזפת ״זה לא בריא, אתה לא אמור לנסות לשדל אותי לעשן״ אמר ולרגע הוא נתפס בעיניי כזה ילד טוב, זאת אומרת הוא כזה. אבל יש בו חוצפה, ולרגע היא נעלמה כלא הייתה. ״זה רק שאכטה אחת״ אמרתי והוא גלגל את עיניו והסתובב להיכנס למטבח. ״כולם יודעים שזה לא נגמר שם הארי״ הוא צעק מהמטבח, ״חוץ מזה הפסקתי בשביל דן, אז אני לא אחזור. גם טוב לי בלי זה, אתה יודע ?״ הוא צעד בחזרה לכיווני, בידו מעדן שאותו אכל. ״אתה חייב להפסיק הארי״ ״אני יכול להפסיק מתי שאני רוצה״ אמרתי ולקחתי שאכטה נוספת לפני שכיביתי את הסיגריה וזרקתי אותה לפח הקטן שלצד דלת הכניסה. נכנסתי הביתה והבחנתי במבט שלו עליי, ״בטח, לפחות אתה מאמין לעצמך״ חייך חיוך ציני ואכל מהמעדן, היה לו כתם שוקולד בצד הפה וזה גרם לי לגחך. צעדתי לעברו באיטיות והתבוננתי במבטו המבולבל, הושטתי את ידי לפניו בשביל לנקות את כתם השוקולד שלצד שפתיו. אך השארתי את ידי והתבוננתי בו, חסר נשימה ומהופנט מהיופי שלו. ״איזה מבט...״ לחש בחצי חיוך והוסיף, ״עוד אחשוב שאתה מאוהב בי מר סטיילס״ ״בלי מר סטיילס״ אמרתי מיד, אני לא סובל את הכינוי הזה. ״אז איך כן ?״ שאל בקול חלוש, חייכתי לניסיון החמוד שלו לפלרטט איתי. ליטפתי את פניו ובחנתי את שפתיו, ״הארי יהיה מצויין״ לחשתי, מתקרב באיטיות לחבר את שפתיי לשלו ולחוש באגרוף המייס שמתכווץ בבטני. הנעתי את שפתיי כנגד שלו ודמי פעם בעורקיי, לשניות הרגשתי שאני חסר שליטה איתו. אחזתי באגנו צמוד לגופי והחלקתי את ידי לישבן שלו, לוחץ ומרגיש את הנשימה הרכה שנפלטה לו לתוך שפתיי. ״הארי...״ נשם כנגד שפתיי ונישק אותי במעט יותר פראות, חייכתי והוא הסתכל עליי מספר שניות, נראה עדיין רעב לחוש בשפתיי. ״מ-מה ?״ ״אמרתי לך שאתה מנשק אותי כך רק אחרי שאני מעשן״ הצבעתי עליו, הוא מגלגל את עיניו בחצי חיוך. ״אין לזה קשר לסיגריות״ אמר, מחליק את ידו לעורפי ואוחז בי, מתקרב לנשק נשיקה קטנה ולוחש, ״אני מחפש שם את הטעם שלך״ ״אתה גרוע בלפלרטט״ לחשתי כנגד שפתיו ונישקתי אותו, הוא חייך לאחר מכן והתבונן בי, ״אז אולי מוטב שאפסיק ו-״ ״תישאר״ קטעתי אותו כשהרגשתי שהוא מתכוון להתרחק. הוא צחק והסתכל לעיניי, יכולתי לקרוס בשנייה אחת מהמבט שלו, ליפול לתהום עמוק ורק להתפלל שאצליח לצאת משם. ״או מה ?״ הוא ניסה להתגרות בי, למען האמת זה היה די מדליק. ״או...״ לחשתי וירדתי עם שפתיי לנשק לנקודה שמתחת לאוזן שלו, הוא נשם בחולשה ואחז בי, לעזעזל, נמשיך את זה במקום אחר. הרמתי אותו מאגנו ונפלטה צעקה מבוהלת מפיו, אך בין רגע הוא כרך את רגליו סביב אגני וצחק, ״לאן ?״ שאל, ״אתה לא עומד בפניי ?״ ״תשתוק...״ לחשתי, לוקח אותו לחדר ומפיל אותו על המיטה. הוא הביט בי בחיוך שובב ולחייו מעט סמוקות, התמקמתי מעליו ונשענתי עם המרפקים שלי לצדדי ראשו, מיקמתי את ברכיי בין רגליו הפסוקות והתבוננתי בו. ליטפתי את פניו וקפאתי לעיניו התכולות כיהלום, המבט הרך שלו, השפתיים הוורדרדות שהחלו לחייך בצורה כזאת נבוכה, וכל הרגשות שהשתוללו בגופי כרגע. ״אתה כלכך יפה לואי״ לחשתי והוא חייך אליי, הוא מושיט את ידו לפניי ומסרטט עם האצבע שלו עד שאחז בלחי שלי והתבונן בי בחזרה. התקרבתי לנשק את שפתיו ברכות, נכנע לכל תשוקותיי שבערו בעוצמה, מרגיש את קריסת המערכות בגופי ונופל לה. לואי היה סם שלא ידעתי שקיים, אהבתי אותו יותר משאהבתי כל אחד בחיי. זה הפחיד אותי הרגש הזה, אבל אין דבר כזה לקחת צעד לאחור. ״אני אוהב את הנשיקות שלך...״ לחשתי כנגד שפתיו והרגשתי את חיוכו הרך לפני שנישק אותי, לעזעזל. ״אני אוהב הכל בך...״ ״הארי...״ הוא נשם בשקט, נישק את שפתיי פעם נוספת לפני שהסתכל לעיניי עם ניצוץ מוכר, ״אני אוהב אותך כלכך.״ חייכתי למשמע מילותיו ונישקתי אותו, לעזעזל, אני לא יכול להרפות.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
