הצטרפתי ללואי לעלות לקברו של דן. בהתחלה חשבתי שאלה יהיו רק שתינו, אבל גם קירה וברי נמצאים פה. לואי סיפר שהם היו מן קבוצת חברים ארבעתם, קשה לי לדמיין את זה כי נשמע שלואי ודן היו כמו זוג חברים שלא מכניסים פנימה אדם זר. העצב בפניו של לואי היה ניכר, זה גם תמיד היה נראה בעיניי שהוא לקח את המוות שלו בקלות עד שראיתי את פניו ברגע שנכנסנו לבית הקברות. ואם להיות כנה, כואב לי גם מבלי שהכרתי אותו. אולי כי בית קברות מזכיר לי מקרה אישי שלי, את אמא. שנאתי את המקום הזה.
״אתם חושבים שהוא נמצא פה ורואה אותנו ?״ קירה שאלה וברי גלגל עיניים לדבריה אך בכל זאת חיבק אותה בשייכות
״את טיפשונת אם את חושבת שיש דבר כזה רוחות רפאים״ אמר לה, ושתיהם המשיכו בשיחה מטופשת. אבל לואי שתק והסתכל על המצבה, בידו וורד לבן.
״כשהתחתנו הוא הביא לי וורד לבן״ לואי סיפר בחצי חיוך כואב, הניח את הוורד על המצבה וירד על ברכיו, הוא הסתכל למצבה ולפתע עצם את עיניו. נראה שהוא מדבר איתו בלבו, הוא היה כלכך מאופק שזה הדהים אותי. לאחר מספר שניות הניח את ידו על המצבה בחיוך,
״סיפרת לו על חשבונות החשמל של בית הקפה ?״ ברי שאל בציניות וקירה צחקה מהבדיחה הזו.
״תשתוק ברי...״ לואי מלמל ונעמד, נתן בי מבט לפני שהתקרב לחיקי וכל מה שיכולתי לעשות היה לחבק אותו.
״אתם זוכרים את ערב יום ההולדת האחרון שלו ?״ קירה שאלה בחיוך ולואי הנהן עם ברי, הסתכלתי בסקרנות,
״דן חרג ממנהגו והכניס שתייה חריפה לבית הקפה, היינו חמשתנו והשתכרנו שם כמו תיכוניסטים מופרעים״ ברי סיפר,
״חמשתנו ?״ שאלתי, כי לא זכרתי שהייתי שם.
״וולריה״ קירה אמרה בחיוך, ״לאן הכלבה נעלמה בכל מקרה ?״
״הייתי מצפה לפחות שהיא תבקר איתנו פה״ לואי אמר ולקח נשימה עמוקה.
הם דיברו על דן וסיפרו סיפורים שחוו מן העבר, ברי היה זה שבעיקר התבדח בנוגע להרבה דברים אצל דן וגם לגבי המוות הטרגי. היה קשה לי להבין אנשים שמתבדחים בנוגע למתים, אבל לואי כבר אמר לי מראש שזו הדרך של ברי לא להיות עצוב בנוגע לזה. כל הסיפורים על דן גרמו לי לחשוב שהוא סך הכל היה אדם מדהים, אני לא חושב שהוא יישכח בקלות. לפני שהתכוונו ללכת לואי ירד על ברכיו פעם נוספת ממול המצבה ונישק אותה. ועכשיו הייתה הפעם הראשונה ששמתי לב לשם משפחתו המוכר, ג׳ונסון. דן ג׳ונסון.
״אתה לואי ג׳ונסון ?״ שאלתי את לואי ומשום מה הוא החל לצחוק, הוא קם והתחלנו ללכת לקראת היציאה מפה. ״מ-מה ?״
״אתה לא יודע את שם המשפחה שלו ?״ קירה שאלה בהתפעלות, ״אתם יחד הרבה זמן !״
״מותק, כמה חודשים זה לא כזה הרבה זמן״ ברי אמר לה בשקט, אבל אני ולואי דווקא כן יחד הרבה זמן, ובכן, מספיק זמן בשביל שאדע את שם המשפחה שלו. ולא כמוני, שם העסק שלו לא קרוי על שם משפחתו.
״לא שיניתי את שם המשפחה שלי כשהתחתנו״ לואי אמר, ״אתה באמת לא יודע מה שם המשפחה שלי ?״
״אני יודע מה הוא יהיה״ אמרתי בחצי חיוך והוא נראה נבוך ממה שאמרתי, אך התעלם מזה.
״טומלינסון, אידיוט״ אמר לי וגיחך. ״זה כזה מוזר שלא ידעת״
משכתי קלות בכתפיי, ויצאנו מפה.
זה עדיין נשמע לי מוכר, ג׳ונסון.
