אצבעותיי על קלידי הפסנתר, אני מרגיש כיצד הנשמה שלי נשאבת למנגינה שיצרתי ואני מתחיל להתמכר לתחושה. התגעגעתי לזה, אמנם המשכתי לנגן בכל השנים אבל התגעגעתי לתחרותיות. מיכאל אמור להתקשר היום, גם הזמנתי את לואי לישון אצלי הערב. משום מה הוא הופתע שהזמנתי אותו לישון, זה לא שהוא לא ישן פה לפני. דפיקות קטעו את הקצב של הנגינה שלי והייתי חייב לעצור ולגשת לדלת, זה בטח לואי. ״לאקי כלב חזק, הרגשתי שעושים לי סיבוב״ אשלי נכנסה ואחריה לאקי שמקשקש בזנבו. ״תודה שלקחת אותו״ הסתכלתי לעיניה והיה לה חיוך קטן, היא נכנסה משום שהיא תמיד מוזמנת, אם כי לאחרונה אני שוקל להפסיק להיעזר בה עם לאקי. הגבולות שלי עם אשלי לא ברורים, אני כבר לא יודע איך להתנהג איתה. ״אתה ניגנת ?״ שאלה והסתכלה על הפסנתר בדרכה לתוך המטבח. לא אהבתי לדבר על עצמי, אז עקבתי אחריה בלי להשיב לשאלתה, ״לואי אמור להגיע בקרוב אז...״ מלמלתי, נשען על השיש ומביט בה. אשלי פתחה את המקרר ולקחה מעדן, כמובן אין לי שום בעיה עם זה. רק תהיתי לעצמי אם היא תנסה להישאר פה עוד קצת או שתלך ישר כמו בדרך כלל. ״לואי חמוד״ אמרה במתיקות, היא אוכלת מהמעדן ומביטה בי, לא התכוונתי לדבר על לואי גם. הפסקתי להכניס את חיי האישיים לעבודה. ״נראה שטוב לך איתו״ ״כן, אז שאאחל לך ערב טוב ואלווה אותך לדלת ?״ הצעתי. היא מגלגלת את עיניה ומשאירה את המעדן החצי אכול על השיש במטבח. ״כנראה אאחר מחר, זה בסדר ?״ שאלה ביציאתה מהמטבח. נאנחתי ועצמתי את עיניי, רציתי לנזוף ולכעוס על זה שהיא מודיעה לי על זה עכשיו. יש לנו מחר פגישה חשובה בבוקר ואצטרך את עזרתה להדפסת המסמכים. אבל לא התכוונתי לנזוף בה בביתי, הנהנתי בראשי. ״נתראה מחר״ היא המשיכה לדלת, כשיצאה משום מה לא סגרה אחריה ורק אז הבחנתי בלואי שעומד ומסתכל לאחור, ״היי״ קראתי אליו והוא חייך אליי, מבטו מבולבל ״זו הייתה אשלי ?״ שאל, הוא נכנס לבית והניח את תיק גבו בסלון. ״מה היא עשתה פה ?״ ״יש לנו הסדר קבוע לגבי היציאות של לאקי, זה הכל״ השבתי והוא בחן אותי כמה שניות לפני שחייך. הייתי מוכרח להבין מה היה המבט, ״מה לואי ?״ ״הו, כלום״ חייך ולא הביט בי, חיפש הסחת דת בסידור הכריות על הספה. ״נו...״ הוא הרים את מבטו ונשם, ״מוציאים לך את הכלב לסיבוב, יש לך נהג שמסיע אותך ממקום למקום... זה עדיין קצת מוזר לי״ הבנתי אותו. לא הייתי כזה, פעם עשיתי הכל לבד וגם התנגדתי לרעיון של אבא שלי שאקבל נהג פרטי ועוזרת אישית למשרד שלי. אבל עם הזמן זה הפך לנוח, עם הכעס שלי כלפי אבי במשך השנים בזבזתי את כספו בלי לחשוב. רק בשביל להכעיס אותו. בסופו של דבר העבודה של רוג׳ר די קלה, אני לא נוסע הרבה והוא מקבל תשלום מכובד. ואשלי התנדבה מרצונה לעזור לי עם לאקי לאחר שהתלוננתי על שהשתין לי בבית. המנקה שבאה מדי פעם לביתי הכרחית, אני לא מסוגל להשתלט על הבית הגדול הזה לבדי. לא התכוונתי להתנצל על זה שיש לי כסף, נראה שלואי שנא את זה מההתחלה. הוא מגיע ממקום צנוע, הוא גם גר עם שותף אז בטח לא מעניין אותו בכלל לעבור לדירה גדולה ולשתות תה קר עם קרח על שפת בריכה. ״איך היה בבית הקפה ?״ שאלתי וצעדתי אליו, הוא היה יפהיפה בעיניי. מושלם. רציתי להקשיב לו שעות מפטפט על היום שלו, רציתי לגרום לסוף היום שלו להיראות מושלם. ״נורא !״ קרא והתרסק על הספה. התיישבתי לצידו והנחתי את כף ידי על הירך שלו, הסתכלתי לעיניו הכחולות ואיבדתי את עצמי שם, לא הכרתי תחושה דומה לזו. ״ההורים שלי התקשרו שוב, הם החליטו לתת לזה צ׳אנס וללכת לטיפול זוגי״ ״נו ? זה מצויין״ אמרתי. הוא נאנח בתסכול, ״תקרא לי פרנואיד אבל אני חושב שזה משחק. אני לא חושב שהם רבו, אני לא חושב שהם הולכים לטיפול, אני חושב שהם מחפשים את תשומת לבי שוב״ אמר, חשבתי שזה משהו שאמור לשמח אותו. הושטתי את ידי לפניו ועם האגודל ליטפתי את עורו רך. ״זה רע ?״ שאלתי. הוא תפס בידי ונשען כנגדה, ״כן, אני לא מעוניין.״ ״אתה לא קצת מגזים ?״ ״הארי, אתה לא מכיר אותם״ אמר. אני חושב שהוא קשה מדי עליהם, אבל מנוכח הסיבה שגם לי היו יחסים מורכבים עם אבי החלטתי לא לשפוט את המצב שלו. ״למה הם נזכרו בי אחרי שלוש שנים ?״ ״כי הם התגעגעו אליך, אני בטוח״ אמרתי ונראה שהוא לא רצה בכלל לשמוע את זה. ״כשדן נפטר חשבתי שישתנה משהו, הרי הם היו בהלוויה וראו איך נראים הורים שאיבדו את בנם, חשבתי זה יגע בהם אבל מסתבר שטעיתי.״ סיפר. אני הצלחתי להבין ממנו שהוא מאוד רוצה את האהדה מההורים שלו, מכיוון שלעולם לא קיבל אותה הוא לא מאמין לשום ניסיון שיבוא מצדם להתקרב אליו. כל הסיפור בינו לבין המשפחה שלו הוביל למבוי סתום. ״ולעזעזל, הם הזמינו אותי לארוחת ערב של חג ההודיה ואין לי ספק שזה יהיה מביך״ ״לואי...״ לא ידעתי מה לומר, הוא לא יסכים עם דבר שאני חושב כרגע. החלטתי לא לנסות להתערב בכל הקשור להוריו. ״אולי תבוא איתי ?״ הציע ונראה קצת נלהב, ״הם ישתגעו שיכירו מישהו שאני יוצא איתו״ ״אני מסרב להיות כלי משחק בכל הדרמה המשפחתית הזו״ אמרתי, מבטי חתום ונראה שמיד הוא הרגיש רע עם מה שהציע. ״זה בסדר לואי, שנתארגן לישון ?״ ״לא התכוונתי לזה ככה״ ניסה להסביר, הנהנתי בהבנה למרות שאני לא מאמין לו כרגע. לא אגיע לארוחת חג ההודיה כדי לעצבן הורים שמתקשים לקבל את בנם, חוץ מזה אמרתי לקארל שכנראה אגיע אליו השנה בחג ההודיה. קמתי והושטתי לו את ידי, הוא אחז בה בחיוך, קם והתקרב לנשק לשפתיי. הטלפון שלי צלצל ומיהרתי להוציא אותו בכיסי, זה מיכאל. ״מיכאל מתקשר,״ הסתכלתי לעיניו ומשום מה דאגה הופיעה במבטו התם. ״הוא יגיד לי מה התוצאות״ ״אני פה לתמוך בך, תענה !״ קרא, נראה שהוא היה בטוח שאני לא עובר, כי הציע תמיכה. לאחר מבט ממושך בעיניו וצלצולים מהטלפון, עניתי. ״מיכאל ?״ ״אז, לצערי לא עברת״ אמר ונאנח, הידקתי את לסתי בכעס, אבל ניסיתי לא לקחת את זה קשה כי זה הניסיון הראשון שלי זה שנים. ״אני רוצה שתמשיך לבוא לחזרות, אין ספק שאם יכולתי לשלוח שתי נגנים אתה היית השני״ ״תמיד אמרת לי שמקום שני לא נחשב״ גיחכתי, ״נכון, אצלי לא. אבל לא חסר לך כלום בשביל להיות במקום הראשון. אקבע איתך ימים שתגיע לחזרות, מצפה לראות אותך.״ ״תודה מיכאל, לילה טוב״ ניתקתי את הטלפון והלכתי מלואי בעודי מעביר את אצבעותיי בשיערי, לא אשקר שהרגשתי טוב עם הביצוע שלי. לעזעזל, בטח כמו פעם אדי הוא זה שקיבל את המקום הראשון ועכשיו הוא טס לברלין. ״הארי זה בסדר״ לואי אמר מאחוריי. נשמתי והסתובבתי אליו, ״עשיתי אודישן נוסף אתמול, הייתי בטוח שעשיתי טוב אז זה די מבאס״ אמרתי. הוא נראה מופתע קצת, ״למה לא סיפרת לי שעשית אודישן נוסף ?״ שאל. גלגלתי את עיניי בתסכול, לא רציתי לדבר על זה. זה דרבן אותי להתאמן, להמשיך, עד שאהיה במקום הראשון. ״רציתי להפתיע אותך בבשורות טובות״ אמרתי, ליקקתי את צד פי והנדתי בראשי. ״יכולתי לבוא לראות אותך״ לא רציתי להגיד לו שמיכאל העדיף שהוא לא יבוא לחזרות, זה כנראה יעליב אותו. התקרבתי ונישקתי לראשו, משכתי אותו קרוב לחיקי ועצמתי את עיניי, מרגיש רגוע. ״פעם הבאה לולו...״ ״אני מצטער על שלא עברת״ קולו חלש, הוא הרים את מבטו. גבותיו זקופות ומבטו הפך לתמים ומתוק, כזה שלא יכולתי לעמוד בפניו, כזה שהשאיר אותי חסר אוויר. ״לא ציפיתי לעבור אודישן ראשון״ שיקרתי. הייתי בטוח שאעבור, משום מה לא היה לי ספק. אני חייב להפסיק להרגיש את הביטחון הזה, הוא לא תורם בדבר. רק באכזבות. ״אתה רעב ?״ שאלתי, הוא הניד בראשו בחיוך. הרכנתי נשיקה לשפתיו ובטני התהפכה, ״בטוח ?״ קולי חלש, ושפתיו נישקו את שלי שוב. היד הקטנה שלו אוחזת בפניי, שפתיו מושלמות כנגד שלי. הרמתי אותו על כתפי והוא פלט צעקה. ״אלוהים, הארי תוריד אותי !״ הוא צעק וצחק בו זמנית, מכה את הגב שלי. לקחתי אותו לחדר השינה והפלתי אותו על המיטה הגדולה, הוא צחק והיה טהור בעיניי, הוא היה יפהיפה. נשכבתי מעליו ונישקתי את שפתיו, מרגיש שאני לא מצליח לקבל מספיק. הקרבה אליו הפכה אותי למשוגע, הייתי נואש. רציתי לחוות אותו, וכשהעברתי את ידי להרגיש את צורת גופו, רציתי ללמוד אותו. לא רציתי שנמהר, ובגלל שאין לו ניסיון הוא גם לא תכנן למהר. רציתי לקבל את גופו, שיהיה רק שלי. רציתי לענג אותו בדרכים שאף גבר לא עשה לפני, רציתי לתת לו להגיע לפורקן ולעייף אותו כל הלילה, אבל לאט לאט. אצבעותיו הקטנות פתחו כפתור כפתור בחולצה שלי, חייכתי כנגד שפתיו וכשהגיע לכפתור האחרון עמדתי על ברכיי בשביל לפשוט ממני את החולצה. נשכבתי מעליו, נשען עם המרפק על המזרן בשביל לא להכביד עליו. ירדתי בזרם של נשיקות לצוואר שלו, הוא נשם בהנאה וזה גרם לדמי לפעום, רציתי לשמוע אותו נהנה, אולי אפילו מגיע לרמות שהוא צועק. האיפוק הזה היה קשה מנשוא. ״אני יכול לתאר לעצמי כמה קשה...״ הוא נשם, הסתכל לזקפה שלי שבלטה מהמכנס ואז חייך. ״כמה קשה לך כל המצב״ ״תשתוק לואי״ הטחתי את שפתיי כנגד שלו, הרגשתי שאני מתפרק מההתגרויות שלו. אבל הוא היה חרמן לא פחות ממני. האנדרנלין זרם בעורקיי ופעם בכל איבר בגופי. ירדתי לנשק את בטנו, כלכך רציתי שיבקש את זה כרגע. אני לא חושב שהוא יעמוד בזה. נישקתי נשיקות רטובות לבטן התחתונה שלו, הוא נשם ונראה נבוך, לחייו אדומות אבל הוא לא ביקש דבר. ״ברשותך...״ לחשתי, פותח את כפתור המכנס שלו והוא הנהן ונשך את שפתו התחתונה, המראה הזה הדליק אותי יותר. לעזעזל, שיעצור אותי. הורדתי את המכנס מגופו והוא הצמיד את רגליו, כאילו נבוך שאראה כמה קשה הבליטה מתחתון הבוקסר שלו. ״ה-הארי״ הוא נשם והתיישב, אוחז בזרוע שלי ומושך אותי אליו, ״לא״ ״אני לא אעשה דבר שלא ביקשת ממני לעשות״ לחשתי, מנשק נשיקה קטנה לשפתיו, ומקווה שיבקש. נישקתי את הירך הפנימית שלו, שומע אותו נאבק בשקט עם עצמו לא להתפתות, ורציתי לשבור אותו. תבקש, לעזעזל. הרגשתי שזה היה מתוח ומורט עצבים, אולי אעצור לפני שזה יהיה מתסכל מדי לעצור את זה. אבל קשה לי לוותר, אז נישקתי ועליתי בזרם נשיקות, מעביר את שפתיי על הבליטה מהבוקסר שלו ושומע אותו גונח בקול רועד, הסתכלתי לעיניו המלאות ציפייה, כפות ידיו מאוגרפות לשמיכה שמתחתיו. חייכתי וליקקתי את שפתיי, ״אתה יכול לבקש״ הצעתי, נראה שהוא היה עקשן רק בגלל הקטע של לבקש, אולי הוא מרגיש שישפיל את עצמו אם יבקש ? ״תן לי לגרום לך להרגיש טוב הלילה״ ״הארי״ הוא נשם כמעט ללא קול ועצם את עיניו בתסכול, הוא נראה נבוך ושנאתי שהוא נעלם לי. זה אני, הוא לא צריך להיות נבוך מולי. ״לא הלילה, לא...״ ״בסדר.״ התקרבתי אליו ונישקתי לשפתיו, הוא נראה חסר אוויר ומתוח. חייכתי שלפחות הצלחתי להביא אותו למצב הזה שהוא נראה חסר שליטה. הוא נראה פקעת אחת של מתח. התשתי אותו בכל זאת, דחפתי אותו לגבולות המשיכה עד שהוא כמעט נשבר. זה הישג חדש. הוא נישק לשפתיי ולאחר מכן חייך חיוך קטן, ליטפתי את פניו ונישקתי למצחו. הוא טמן את פניו בשקע צווארי, משאיר נשיקה קטנה לעורי ומתמקם בין זרועותיי המחבקות.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
