נק׳ מבט לואי:
ניגשתי למקום הקבוע שלי, מניח את ספל התה ואת העיתון. הרכבתי את משקפי הקריאה על גשר אפי וחיפשתי אחר כתבות מעניינות בעיתון. היו הצעות מחירים לטיסות, זה יכל להיות נחמד בתקופה הקשה הזו לטוס עם הארי, אבל מרגיש לי שעדיף שנחכה עם זה. תהיתי לעצמי מה עם המוזיקה, אם הוא באמת הפסיק לגמרי. היססתי אם להתקשר למיכאל ולבקש שיביא להארי עוד הזדמנות, זה מגיע לו.
״לואי, אפשר לדבר איתך ?״ הרמתי את מבטי לשון שעמד בידיים שלובות אחת בשנייה. הנהנתי והורדתי את משקפי הראיה. הוא ישב מולי ולקח נשימה לפני שדיבר וסיפר שהוא מתכוון לעזוב את העבודה. היה קשה לי לקבל שינויים, שון עובד פה תקופה ארוכה ומכיר הכל, אז גם כשאביא מישהו חדש ייקח לו זמן ללמוד איך לעבוד פה ואני חסר סבלנות עם עובדים חדשים. אני מרגיש שאני פחות מתעסק בבית הקפה מאז שהכרתי את הארי, זה לא דבר רע. אני מתחיל ללמוד ללכת מחדש בלי לכפות על עצמי את הנוכחות של דן.
אני מוכרח לדבר עם דילן על העסקת עובדים נוספים, רציתי שהוא יעזור לי בכל הקשור לזה כי עליו אני הכי סומך. הוא צעיר והעבודה הזו היא הרבה עבורו, הוא משקיע בה המון, למרות שכשהוא מתעצבן הוא מאיים בפיטוריו אך הוא לעולם לא מתכוון לזה.
ניגשתי לדילן שמילא רשימות בחדר העובדים, מכיוון שלא הבחין בי שנכנסתי דפקתי בדלת למשוך את תשומת לבו.
״יש לך רגע ?״ שאלתי. הוא הנהן והניח את המחברת שבידו. התיישבתי מולו בספה ולקחתי נשימה, לא היה לי אנרגיות להתעסק בזה.
״צריך להביא עובדים חדשים למקום״ אמרתי ונשכתי את שפתיי, ״שון מתפטר״
״כן אני יודע״ אמר בפשטות ולא נראה מופתע בכלל. ״מחר קבעתי ראיונות לשתי אנשים, אתה תהיה פנוי ?״
הסיטואציה נראיתה לי כלכך מוכרת. שפתיי נשארו פעורות ולקח לי מספר שניות להיזכר שככה זה היה נראה כשדן היה פה, אלה היו השיחות העסקיות בינינו. התבוננתי בדילן והתגאיתי לראות כמה חרוץ הוא נהיה.
״בן כמה אתה דילן ?״ שאלתי. הוא צחק משום מה וטפח על כתפי
״אז מחר בשתיים בצהריים-״
״ברצינות״ קטעתי אותו והחיוך ירד משפתיו, ״בן כמה אתה ?״
״עשרים, למה ?״ צמצם בגבותיו. אני אולי אשמע משוגע אבל מה שאני עומד להציע מרגיש לי נכון.
״ואתה לא מתכנן ללמוד, נכון ?״ שאלתי, הוא הנהן. ״מה דעתך להיכנס איתי שותף לעסק ?״
״אתה מתבדח, נכון ?״ הוא חייך את החיוך המחודד שלו, הכעיס אותי שהוא לא לוקח את ההצעה הזאת ברצינות.
״בית הקפה הזה לא לרמתך ?״ שאלתי בגלגול עיניים
״הוא כן, בטח שכן פשוט... שותף ? מה זה בכלל אומר ?״ שאל.
״להתעסק עם התלושי משכורת של העובדים, וכל השאר אתה כבר מכיר. דילן, אין מישהו שיכל להיות שותף מתאים יותר״ חייכתי והחזקתי את ידו
״דן יכל-״
״בחייך !״ קראתי, ״אני לא אתחנן, זו הזדמנות בשבילך בסופו של דבר.״
״כמה אתה מרוויח ?״ שאל וזה גרם לי לחייך. כמובן שזה מה שיעניין אותו,
״אני מרוויח יפה האמת.״ השבתי בתשובה מתחכמת שגרמה לו לגלגל את עיניו. ״תחשוב על זה.״
״אני לא צעיר בשביל להיות בעל עסק ?״ שאל מבולבל, אני חושב שהוא פשוט לא מאמין בעצמו. הוא רואה את עצמו כבחור חצוף ומרדן ונראה שלתת לו את האחריות של בעל בית הקפה יכל לייצב אותו, ממש כמו שקרה לי.
״גם אני הייתי צעיר כשהקמתי את המקום עם דן״ סיפרתי. קמתי מהספה והסתכלתי לעיניו, ״תחשוב על זה.״ הוא הנהן ולאחר מכן יצאתי מפה. הסתכלתי סביב על האנשים שישבו פה והייתי מכור לאווירה הזו. שולחנות בית הקפה עשויות מעץ ומסביב לצד הקירות יש עדניות לבנות עם צמחים ירוקים. דן חשב על העיצוב הזה, הוא אמר שזה יהיה טבעי ונוח. הבחנתי באחת השולחנות בהארי שיושב לצד אשלי, הופתעתי לראות אותם שותים קפה יחד. חייכתי וניגשתי אליהם,
״בוקר טוב״ אמרתי והתיישבתי לצידם. אשלי חייכה בנחמדות כמו תמיד והארי סרק אותי בעיניו וגרם ללבי להלום בחוזקה. נשמתי עמוק בשביל להתאפס מהתחושות שהוא גרם לי, ״מה אתם עושים פה ?״
״ובכן, הארי מבריז לפגישה״ אשלי אמרה את זה ולא הסתירה את העוקצנות כלפי הארי במשפט.
״הפגישה הזאת חסרת תועלת ואת יודעת את זה, הם פנו אלינו כי הם קורסים ואנחנו נאבד מאשר נרוויח״ הארי אמר לה
״אתה צודק, אבל יכלת לומר לו את זה במקום לא להגיע.״. אשלי אמרה, הסתכלה עליו עד שהוא נאנח והעביר את אצבעותיו בשיערו. זה רק נדמה לי או שהוא פחות קשוח כלפי אשלי מבעבר ? ״לואי, דרך אגב הקפה פה מדהים !״
״תודה״ חייכתי אליה. ״אז, הצעתי לדילן להיכנס איתי שותף.״
״מה ?״ הארי צמצם את עיניו, ״דילן ? הוא לא בן שש עשרה ?״
״לא הוא לא״ נאנחתי. ״הוא עוזר לי פה הרבה, אין אדם שמתאים יותר ממנו״
״סליחה על השאלה...״ אשלי התחילה והרימה אצבע, ״אבל למה אתה לא חותם עם החברה שלנו ?״
״עם סטיילס ?״ גיחכתי ושהבנתי שנראיתי מזלזל מיד הורדתי את החיוך וכחכחתי בגרוני. הארי הסתכל עליי בסקרנות ונראה שגם ציפה לתשובה ״אני פשוט לא שואף להצלחה היסטרית, אני אוהב שהמקום שלי צנוע ושיש לי לקוחות קבועים. זה הייחוד במקום הזה״
״זה מקסים״ אשלי חייכה, אך הארי סרק את המקום ולא נראה שמססכים איתי, אבל שתק. אני בטוח שעבר בראשו מחשבות בתחום העסקי שיכלו לשפר את בית הקפה שלי, אבל אני לא מעוניין בזה ומרוצה מהמקום שבו אני נמצא.
״אז דילן ?״ הארי שאל מבולבל, הוא עדיין נתקע על הנושא הזה.
״כן, דילן״ חייכתי והסתכלתי לעיניו, הוא נראה חושב על משהו. אני מקווה שהוא לא שופט את ההחלטות שלי כרגע, הוא רואה את דילן מהצד ולא יודע כמה עזרה הוא נותן למקום, אז אני שלם עם ההצעה הזאת לא משנה מה יגיד.
״הוא יקבל דמי כיס בחגים ?״ הארי שאל בחצי חיוך עוקצני שגרם לי לגלגל את עיניי.
״הבנתי״ נשמתי עמוק, ״אתה חושב שהוא צעיר מכדי להצטרף אליי״
״בדיוק״ אמר.
״אני עומד מאחורי זה, ואם זה טעות אז אשא בהשלכות. בסדר ?״ שאלתי והוא נשך את שפתו התחתונה והסתכל מהחלון בזמן שלגם מן הקפה. בחנתי אותו ונשימתי נקטעה בגרוני, הוא היה עוצר נשימה. השיער שלו שמסודר אחורה והמבט המרוכז שלו, הוא היה כלכך סקסי. כשעיניו הביטו בי מיד חייכתי וחשתי בלבי מחסיר פעימה.
״איך היה הסרט אתמול ?״ קולו חלש וחיוך קל על שפתיו הבשרניות.
״נרדמתי לקראת הסוף, עכשיו לעולם לא אדע אם היה סוף טוב-״
״היה סוף טוב״ הארי קטע אותי והנהן בראשו
״מאין לך ?״ זקפתי גבה, ״נרדמת עוד בהתחלה.״
״נכון, אבל קראתי באינטרנט בשביל שאוכל לענות לך במידה ותשאל אותי״ אמר וזה גרם לי לצחוק, הארי לגמרי אידיוט אבל זה מעשה מקסים.
״מה היה שמה של הבחורה שהרסה לזוג-״
״לואי לואי״ קטע אותי והרים את ידיו בכניעה, ״לא התעמקתי בקריאה, רק קראתי בקצרה שהם נישאו בסוף״
לפתע אשלי נעמדה ״טוב,״ הסתכלה על שתינו ״אני הולכת לעשות כמה סידורים״ אמרה והסתכלה על הארי לפני שהוסיפה ״אם תצטרך אותי תתקשר אליי.״
״ברור״ הארי אמר והסתכל עליה עוזבת את בית הקפה. לאחר שעזבה הוא הביט בי בחיוך, לבי הלם בחוזקה וחיוך נמרח אוטומטית על שפתיי. ״אתה יפהיפה, לעזעזל״
״תשתוק״ גיחכתי והסתרתי את פניי. ״אשלי מקסימה״
״חשבתי להעלות לה את השכר״ לפתע אמר, הסכמתי עם זה. מגיע לה לדעתי. ״אבל גם לא כי זה יוציא אותי רכרוכי-״
״הארי, אל תהיה אידיוט״ הסתכלתי עליו והוא נשם עמוק. ״דרך אגב, מה עם מיכאל ? דיברת איתו מאז ש...?״
״הוא התקשר לפני איזה שעה אבל לא משהו מעניין״ הארי גלגל את עיניו ובחן את הסביבה, שנאתי את המסתוריות שלו.
״נו ?״ שאלתי
״הוא הציע לי להופיע השבוע״ אמר בבוז, נראה שזה בכלל לא עניין אותו.
״ככה פתאום הציע לך ?״ שאלתי, ״הארי זה מדהים, אתה לא חושב ?״
״אני לא יודע...״ גירד במצחו והסתכל לעיניי ״אני לא מוצא זמן להקדיש לחזרות, חוץ מזה הוא רוצה שאוביל את הלהקה ואם אטעה ? זה ממול קהל רחב !״
״לא ידעתי שאתה כזה פחדן...״ התגריתי בו ומיד הופיע ניצוץ בעיניו
״פחדן ?״ שאל בחצי חיוך שהבליט את גומותיו ״אני פוחד לפשל, בסדר ?״
״אז תשקיע בשביל זה״ אחזתי בידו והרגשתי שאני מתחנן בפניו. רציתי שיתגאה בעצמו, הוא דחה את זה כלכך הרבה זמן שלפעמים אני כבר לא יודע אם זה משהו שהוא רוצה או שהתרגל שהמוזיקה היא תחביב עבורו בלבד.
״אלך אליו היום, אראה מה הסיפור...״ מלמל, חייכתי בהתרגשות. הוא הסתכל עליי בסקרנות לפני ששאל שוב, ״אז דילן ?״
״אוי תשתוק״ נתתי דחיפה קלה לכתפו. ״חוץ מזה זה יהיה מושלם, השם של בית הקפה לא יצטרך להשתנות״
״יש לבית ההקפה שלך שם ?״ שאל מבולבל והסתכל סביב. האם הוא אף פעם לא בחן את השלט מבחוץ ? בטח שיש שם, זה השם שדן בחר.
D&L
״יש לבנייני סטיילס שלך שם ?״ התגריתי בו והוא חייך
״כן, סטיילס״ אמר, מחליק את הלשון שלו על צד פיו ובטני התהפכה מהפעולה הזאת. רציתי לנשק אותו. רציתי להתקרב אליו בחיוך ולנשק את שפתיו, נשיקה שאומרת שכמה כיף לי שהוא פה, שאני אוהב אותו. אבל לא יכלתי להרגיש בנוח לנשק מישהו באמצע בית הקפה שלי, משהו בזה יראה לא מקצועי וכמעט כולם יודעים שאני המנהל פה. הסתכלתי לדלפק והבחנתי בדילן מסדר שם, חדר העובדים ריק.
״היי...״ משכתי את תשומת לבו והתקרבתי מעט, חשתי נבוך ללחוש את זה, ״מה דעתך שנלך למקום פרטי יותר ?״
״אני מת על הרעיון״ לחש לי בחיוך וקם, אני אוחז בידו ומתלווה אליו לחדר העובדים. רק לאחר שהוא סגר את הדלת הוא הרשה לעצמו להחליק את ידו לאגני ולשמור אותי קרוב אליו, ״אז...״ הוא התקרב לנשיקה קטנה בשפתיי, צחקתי כנגד שפתיו, הפרפרים קרעו את בטני ודמי בער בעורקיי. אני כורך את זרועותיי מסביב צווארו ונושך את שפתי התחתונה.
״כן ?״ קולי חלש, הוא מחייך ומנשק את שפתיי נשיקה רטובה ועמוקה יותר שסוחפת אותי. הוא עצר כשאנחנו לצד הספה הכחולה, אבל עצרתי והסתכלתי על התמונה של דן שלצד הטלוויזיה.
״מה יש ?״ שאל בלחש. חייכתי לעצמי ונשמתי,
״אי אפשר להתמזמז על הספה הכחולה״ הסתכלתי לעיניו והיה לו חיוך מוזר ״זאת אומרת, זה חוק ישן של דן״
״ברצינות ?״ הארי שאל ונראה משועשע מהנושא, הוא התיישב בספה והביט בי. ״למה לא ?״
״כי זה לא מקצועי, זה חדר מנוחה בלבד לא חדר זיונים״ אמרתי והתיישבתי מולו. הסתכלתי עליו והתאווה בערה בבטני ושרפה את איבריי. לא עברו מספיק שניות עד שהטיח את שפתיו כנגד שלי ולא עצרתי אותו, נשכבתי על גבי והוא מעליי נישק את העור בצוואר שלי וגרם לי להתענג על שפתיו. הסתכלתי הצידה על תמונתו של דן ורציתי לסובב אותה בשביל שלא יראה את מה שמתחולל פה. אני בטוח שהוא היה סולח לי.
