״הוא מדהים, יש לנו תחומי עניין משותפים, הומור דומה״ סיפרתי לדילן בזמן שעקבתי אחריו כשהכין קפה, הוא בחר לא להגיב לדבריי, הרגשתי שנראיתי ילד מתלהב. ״זה יכול לעבוד״
״חשבתי שוויתרת על למצוא מישהו״ דילן אמר בחצי חיוך, מערבב את הקפה ומוציא לדלפק.
״כן, אבל הגורל מביא אליך מישהו מושלם, לא תיקח ?״ שאלתי והוא גיחך וגלגל אליי את עיניי, ידעתי מה הוא חושב לפי המבט הזה. ״אני לא מתלהב לשווא דילן, אני אומר לך״
״אני יודע, אני פשוט פוחד שתפתח ציפיות מהר מדי״ אמר. לפעמים הרגשתי אותו כאח גדול, למרות שהוא ילד בעיניי. דילן נראה בעיניי תמיד בחור עם פחות רגשות, מופנם נורא. הוא לא מראה שהוא מתלהב ונהנה להתבדח יותר מדי. אני תוהה לעצמי אם הוא מתעניין בכלל באהבה.
״אני אהיה בסדר״ אמרתי בטוח בעצמי, הוא שילב את זרועותיו והסתכל עליי.
״לואי ?״ ג׳ניפר קראה לי מהמטבח ונראתה מודאגת, אני מאוד מקווה שהיא לא הרסה או שרפה משהו.
״הכל בסדר ג׳ן ?״ שאלתי וכשנכנסתי לבי נחת למראה המאפים השרופים והבלאגן במטבח. בלעתי רוק ולקחתי נשימה, מנסה לא לכעוס. היא חדשה, לא ציפיתי להרבה באמת. ״איפה... איפה שון ?״
״אני כלכך מצטערת, לא כיוונתי נכון את החום ו... כל זה יזרק עכשיו לפח, אני כלכך מצטערת-״
״ג׳ניפר״ קטעתי אותה בחיוך והסתכלתי לעיניה המובכות, ״זה באמת בסדר. למה שון לא פה איתך ?״
״הוא יצא להפסקה שלו, אני חושבת שהוא מעשן מאחורה״ משכה בכתפיה. גלגלתי את עיניי והנהנתי, בולע רוק ומביט במאפים השחורים שבמגש.
״תכיני חדשים, תשימי לב למעלות רק״ ביקשתי והיא הנהנה במהירות. יצאתי לדילן שהיה על שפתיו חיוך מטופש.
״בגלל זה לא רצית להעסיק בחורה ?״ שאל, אך קימטתי את גבתי ולא הבנתי את כוונתו. ״כי אתה לא מסוגל לנזוף עליה ?״
״אני חושב שהיא מבינה את הטעות שלה ואני לא צריך להוסיף לזה״ אמרתי, הוא הנהן והידק את שפתיו, נראה שלא מאמין לדבריי. הטלפון שלי צלצל והצאתי אותו מכיסי לראות מי זה, תיאו.
״אלוהים, שאחכה כמה שניות לפני שאני עונה ?״ שאלתי לחוץ, דילן גלגל את עיניו והלך למכונת הקפה לנקות מסביבה. בלעתי רוק ועניתי תוך כדי שצעדתי החוצה.
״היי״ יצאתי מבית הקפה ועמדתי בחוץ, נושך את שפתיי ומסתכל על הרחוב בחוסר עניין.
״היי, איך עבר היום שלך ?״ שאל, לא ידעתי להשיב לשאלה הזו מפני שרק שתיים בצהריים.
״נהדר, באמת״ עניתי במהירות, לוקח נשימה ומנסה לשמור על קור רוח.
״חשבתי שנצא הערב, מה אתה אומר ?״ שאל וזה גרם לי לחייך, זה נחמד מצידו.
״אני אשמח תיאו.״ השבתי.
״אאסוף אותך בחמש ?״ שאל. הוא כזה ג׳נטלמן.
״כן, אני מצפה לזה״ אמרתי, ומיד הרגשתי אידיוט.
״נתראה לואי״ הוא חייך לפי גוון קולו, פלטתי נשימה.
״נתראה״ ניתקנו את השיחה. למה אני מתנהג כמו אידיוט כשאני לחוץ ? אני חושב שעבר זמן רב מאז שהצלחתי לדמיין אותי עם מישהו, מאז ג׳ון לא הצלחתי להיכנס לשום מערכת יחסים רומנטית. זה לא שהוא השאיר צלקת כלשהיא שמשפיעה, אני אפילו לא השוויתי אליו גברים אחרים. פשוט הבנתי שמערכת יחסים זה לא דבר קל, ולא יעבוד עם כל אחד. משום מה תיאו נותן לי הרגשה של משהו טוב.
הרמתי את מבטי ושפתי נחתה כשהבחנתי בדמות מוכרת צועדת הנה. לבי החסיר פעימה ונשימתי נעתקה בגרוני.
״בוקר לואי״ הוא עצר למולי והרגשתי קפוא, מה... מה הוא עושה פה ?
״בובי...״ פלטתי, מכחכך בגרוני ומסיט את מבטי, נשכתי את שפתיי והסתכלתי לעיניו החומות, לא מצליח להוציא מפי את השאלה של מה לעזעזל הוא עושה פה ? אם זה לגבי החוב אז אמרתי לו שרק בסוף החודש. לא מצאתי סיבה אחרת לבואו הנה.
״הייתי באיזור״ אמר בגלגול עיניים וצעד לבית הקפה ואני איתו.
״ברור, תרצה לשתות משהו ?״ הצעתי מיד וכשנכנסנו הוא עיקם את אפו לריח המאפים השרופים של ג׳ניפר. חייבים לפתוח פה חלונות.
״מה זה הריח הזה ?״ שאל בזלזול.
״מה אתה עושה פה ?״ שאלתי לבסוף, מתעלם משאלתו. בובי, חתיכת היסטוריה. הוא אחיו הגדול של דן, הוא מתעב אותי. בעבר הגענו למקומות מכוערים עד בתי משפט, הוא רצה לקחת משהו שלא שייך לו, משהו שדן הביא לי. ולעזעזל לא אכפת לי שהוא משפחה שלו, אכפת לי ממה שדן רצה.
״התגעגעתי אליו״ אמר בנשימה קלה והסתכל מסביב בית הקפה בזמן שצעד פנימה. בלעתי רוק שנתקע בגרוני, ניסיתי לחייך בכדי להעביר את זה. לא האמנתי לו, גם כשבכה לא האמנתי לדמעות. ״הוא היה משתגע מריח המאפים השרופים״
״כן, הוא שנא את זה״ גיחכתי, דן אהב שהכל הלך בצורה מושלמת. הוא היה מדוייק.
״נוכל לדבר במשרד ?״ הוא סיבב אליי את מבטו ולבי נחת, אני בטוח שהאימה השתקפה דרך עיניי.
״לא״ הנדתי בראשי, בולע רוק בביטחון. הוא מסוגל לאיים עליי, אני לא צריך את זה. ״אמרתי לך שאני צריך זמן-״
״כמה זמן ?!״ קטע את דבריי בקול די רועם שהסיח את דעתם של כמה סועדים אלינו. נשכתי את שפתיי ולקחתי נשימה, מוביל אותו איתי לאחת השולחנות הריקות ומסמן לו לשבת. הוא ישב מולי ונחיריו התרחבו בכעס. שנאתי אותו, הוא נוראי. רק מכסף אכפת לו ? תמיד שיגע אותי החוסר דמיון בינו לבין דן. דן היה מלאך, בן אדם כלכך טוב וחיובי, מלא נתינה ואהבה. ובובי ? חתיכת חלאה מנוולת.
״דיברנו על זה בובי״ אמרתי והסתכלתי לעיניו החומות שבחנו את הסביבה.
״אמרת בתחילת החודש״ אמר ושנאתי לשמוע את השקרים הללו מפיו.
״אמרתי בסוף החודש״ הדגשתי, כעסתי על עצם הנוכחות שלו, ורעדתי מבפנים כשלא ידעתי איך אשיג את הסכום הזה. ״תצא מבית הקפה״
״לא כדאי לך לאחר עם זה״ אמר באיום וקם מהכיסא, הוא יצא מפה ורק לאחר מכן יכולתי להירגע ולנשום.
הכסף שאני צריך להביא לו זה הכסף שדן הלווה ממנו לפתיחת בית הקפה, בית המשפט החליט שאני אחזיר לו את הכסף מפני שאני בעלו של דן. נשאר לי התשלום האחרון, בגלל החוב הזה אין לי הרבה עובדים בבית הקפה כי לא יכולתי להרשות לעצמי לשלם הרבה משכורות. נשכתי את שפתיי במתח וקפצתי כשהרגשתי יד על כתפי.
״תה ?״ דילן שאל בחיוך והניח למולי ספל ועיתון. חייכתי והודיתי לו בשקט, נושם עמוק שוב ומנסה לשחרר את זה ממני כרגע. אלווה מברי, אני שונא להלוות אך נראה שלא תהיה לי ברירה. לא אגיע לסכום שאני אמור להביא לו, הוצאתי חלק מהחיסכון שלי בשבילו.
הוצאתי את משקפי הקריאה מהכיס ושמתי אותם על גשר אפי, פותח את העיתון ולא מצליח להתעלם מהכתבה בצדו השמאלי שבעיתון על בית המלון של הארי. הוא קיבל ביקורת טובה בעיתון, ואוו... איך הוא עשה את זה ? בעצם, כל החברה שלו מתעסקת בלקדם את הנכסים שברשותם. תהיתי אם יוכלו לעזור לי עם בית הקפה, לפחות לחודש הזה בשביל שיהיה לי מספיק רווח לשלם את החוב לבובי.
מיד התעלמתי מהמחשבה הזו, לא רציתי לבבקש ממנו עזרה.
מה אם אפנה לאנדרו ? הוא נחמד. אך משום מה כשנפגשתי איתם זה היה נראה שאנדרו חושב שלהשקיע בבתי קפה זה בזבוז...
לעזעזל.
מתחת לכתבה תמונה של הארי ומאחוריו בית המלון שלו, זה הנכס הראשון שהקים בעצמו, והוא בהחלט ידע איך לפרסם אותו. הוא נראה נאה בתמונה, לבש חליפה אפורה וחייך למצלמה, מבליט את גומות החן שלו. והוא לא כזה, הוא לא מחייך למצלמות.
זאת אומרת, אני לא מכיר אותו. אבל אני בטוח שזה היה חיוך שלא נמשך יותר משנייה ולאחר התמונה הוא מיד הוריד אותו.
נאנחתי והעברתי עמוד, אני חושב שהתעסקתי בכתבה עליו יותר מדי, אך שפתי נפערה כשבדף השני הייתה תמונה נוספת שלו בגדול. כנראה בעמוד הראשון זה תקדים לכתבה הארוכה.
׳הארי סטיילס, הוא רק בן 26 וכבר מגיע לפסגות שאחרים לא חלמו. אפשר ללמוד ממנו מהי התמדה וכוח רצון...׳
דילגתי עם עיניי להמשך הכתבה, לא מאמין בדיוק למה שכתוב. אבל זה מצויין, ככה זה פרסום. מעלימים את הלכלוך מתחת לשטיח.
לעזעזל, אני חייב לנסות.
אדבר על זה עם תיאו כשניפגש הערב, הוא עובד בזה אולי הוא יעזור לי להבין איך אני משיג את הפרסום הטוב הזה גם לבית הקפה שלי.
