״הארי״ קמתי במהירות ולקח לי שניות לזהות את החדר, החדר של לואי. העברתי את אצבעותיי בשיערי ונשמתי עמוק, הוא עמד וסגר את כפתור מכנס הג׳ינס בזמן שהסתכל עליי במבט מבולבל. ״סתם, חלום״ פלטתי, למה חלמתי אותו שוב לעזעזל ?! ״סיוט ?״ שאל בקול רך והתקרב אליי, הניח את ידו על כתפי כנחמה. חייכתי והנדתי בראשי, ״חלום שרודף אותי״ פלטתי וקמתי מהמיטה, מחפש אחר החולצה המכופתרת שלי והטלפון שלי. אני צריך להתקשר לרוג׳ר שיאסוף אותי מכאן לדירה, אני חייב מקלחת. ״רודף אותך ? מה הכוונה ?״ לואי נשמע סקרן, הוא לבש סריג פשוט בצבע טורקיז כהה ומול המראה סידר את השרוולים ואת שיערו. לא רציתי לשתף בחלום, הרגשתי תמיד שהוא אמיתי ומבהיל. ניסיתי ללכת לפותרת חלומות, לכל מיני אנשים שיש להם מושג על משמעותם של חלום ולא מצאתי תשובה. הייתה תשובה אחת, ׳תחפש את בית הקפה׳. מאז היו עשרות בתי קפה שהחתמתי, וברגע שהגעתי לבית הקפה של לואי החלום פסק. עד עכשיו. ״במשך שנתיים אני חולם את אותו החלום פעם אחר פעם״ סיפרתי בזמן שלבשתי את החולצה, לואי צעד אליי באיטיות וכיפתר את כפתורי החולצה שלי בעזרת אצבעותיו העדינות. התבוננתי בו חסר נשימה ולבי הולם בחוזקה, לא האמנתי שהוא איתי. הוא היה מושלם בעיניי, אהבתי כל דבר בו והשתוקקתי לקרבה שלו. ״אתה הולך ישר לעבודה ?״ שאל, עסוק בלכפתר את החולצה שלי ולא מביט בי. ״אני חושב שאעבור בביתי לפני״ אמרתי, הוא הנהן בקלות. לאחר שסיים החליק את ידו לכתפי ולחץ, מביט בי בחיוך קטן. ״אתה צריך הסעה לבית הקפה ?״ ״אקח מונית״ הניד בראשו, שנאתי את זה שהוא לא לוקח את מה שאני מציע לו. רציתי לעזור לו, והוא תמיד סרב. היה מבחוץ רעש של כמה אנשים צוחקים בקולות ולואי נאנח בתסכול, ״זה בטח קייל״ ״אתה בטוח שלא תרצה להיות בדירה שהצעתי לך ?״ שאלתי והוא הביט בי, נראה חסר מילים ומצמץ כמה פעמים, ״שהיה של האקס שלך ?״ שאל, ״לא תודה״ ״זה לא סיפור-״ ״קנית לו את הדירה ?״ קטע אותי, נראה סקרן ולאחר ששאל את זה נראה נבוך. לא רציתי שישאל על העבר, זה רק יגרום לו להבין כמה דפוק אני. ליטפתי את פניו והסתכלתי לעיניו, ״בוא לא נתעסק במה שהיה״ אמרתי. הוא הנהן והסתובב לארון שלו. ובכן, אם נושא הדירה עלה לאוויר אולי באמת אחשוב על למכור אותה, עבר המון זמן עד ששכחתי שיש לי אותה. היא בטח מטונפת, לא שהה שם אדם שנים. ״אני פשוט...״ הוא פלט, גבו מופנה אליי ״קנית למישהו דירה ?״ ״למה אתה מגיב כך ?״ גיכחתי והוא לא הביט בי ״זה סתם״ מצמץ והניד בראשו, משך בכתפיו ונראה פקעת שלמה של לחץ, ״בטח אהבת אותו מאוד אם... אתה יודע, לא משנה. זה לא משנה בכלל-״ ״לואי״ קטעתי אותו, בגלל זה זה מטריד אותו ? אני לא מאמין. נאנחתי ונשמתי עמוק, לא רציתי להיכנס לסיפור הזה, זה מאחורי והרגשות שהיו לי כלפי בראן נעלמו לאחר שנפרדנו, היום אני בכלל לא יודע אם לקרוא למה שהיה בינינו אהבה. ״אני נשמע קנאי, אני מצטער״ פלט במתח ולקח נשימה, לחייו מעט אדומות והוא התקרב אליי, ״אתה מפחד״ אמרתי בזמן שבחנתי אותו, הוא לא הסתכל לעיניי, ״ממה ?״ שאלתי, נואש לדעת מה עובר בראשו. ״אני...״ הוא צעד באיטיות והתיישב במיטה, ״אני קמתי מתוסבך אבל...״ הוא הרים את מבטו להסתכל לעיניי, התיישבתי לצידו והנחתי את ידי על הירך שלו, הוא חייך והביט בי, המבט המשכר שלו שהקפיא את גופי. ״אני היחיד שלך ? זאת אומרת, עד לא מזמן סאם היה בתמונה והייתם ממש, כאילו, אתה יודע ! והעלית בית של אקס שלך ופתאום אני-״ ״לואי״ קטעתי אותו, הוא דיבר מהר עד שכמעט לא הבנתי מה אמר, אבל למזלי עקבתי אחרי מה שהייתי צריך לשמוע. ״אני לא מתראה עם אף אחד אחר. למה שתחשוב את זה ?״ ״אני לא יודע״ פרש את זרועותיו בתסכול, הוא התהלך בחדר והעביר את אצבעותיו בשיערו. לא הייתי אמור להיפגע מזה, אבל הוא מרגיש חסר ביטחון וזה באשמתי כנראה. לא עלה בראשי דבר שיכל לגרום לו לחשוב כך, הגבר היחיד שעניין אותי היה הוא. אולי הוא חושב שאני לא נמשך אליו כי אמרתי לו אתמול שלא נשכב ? אם כי אני חושב שהוא יכל להרגיש בעצמו כמה חזק עמד לי כשהתנשקנו בלהט במיטתו. לא, זה בטח לא קשור. ״אני סומך עליך, ובגלל שאני סומך עליך כך אני פוחד להיות עיוור״ ״אתה לא עיוור״ חייכתי, מלטף את שיערו ומנשק לראשו, קירבתי אותו לחיקי ועטפתי אותו בזרועותיי, מרגיש נחת לעטוף אותו כך. ״אני כנה איתך, אני לא אשקר לך בנוגע לדבר, בסדר ?״ הוא הרים את מבטו בחיוך קטן ונתן נשיקה קטנה לשפתיי שהרעידה את עולמי, רציתי להישאר איתו ולא ללכת לעבודה, למעשה יכולתי אבל זה בטח יהיה מוגזם בעיניו. הוא לא יוותר על לפתוח את הבוקר עם תה ועיתון בבית הקפה שלו. ״אוכל להזמין אותך לארוחת בוקר לפני שתלך לבית הקפה ?״ גוון קולי נשמע פלרטטני משציפיתי, הוא צחקק ונישק נשיקה נוספת לשפתיי, סוחף אותי לבועה היפהפיה שנוצרה מסביבנו ובלעה אותנו. ״אשמח לאכול איתך ארוחת בוקר, מר סטיילס״ קולו שובב ומתוק, הוא נשך את שפתו התחתונה בחיוך. לשמוע אותו אומר מר סטיילס היה כמו מנגינה, אפילו היה בזה משהו מפתה שהדליק אותי קצת. אבל אנחנו לא שם. רוג׳ר אסף אותנו למסעדה קטנה וצנועה, חשבתי שזה משהו שלואי יאהב. ישבנו בחוץ, והדלקתי סיגריה. ״כמה זמן אתה מעשן ?״ לפתע שאל, השאלה שכולם שואלים בסופו של דבר, מנסים להבין למה מישהו נופל לתרמית הארורה של הסיגריה הממכרת. ״ארבע שנים״ אמרתי בפשטות, מכניס את הניקוטין עמוק לריאותיי לפני שאני משחרר את העשן הסמיך. ישבנו בחוץ, כך שאוכל לעשן. מבטו מראה לי שהוא לא אוהב את העניין הזה, האמת, לא חשבתי שהוא יחשוב אחרת. ״בהלוויה של אמא שלי, בן דוד אידיוט הציע לי סיגריה״ ״היית אומר לא !״ קרא לאותו הארי של לפני ארבע שנים, ואני פה מולו מעשן שאכטה נוספת. ״אני לא מעשן הרבה״ אמרתי בזמן שכיביתי את הסיגריה במעיכה על הרצפה. ארוחות הבוקר הגיעו לשולחן ולואי הודה בחיוך למלצרית. היה חביתת ירק עם כמה סוגי גבינות בצלחת נוספת, סלט קטן בצד וכוס מיץ תפוזים. ״דן ואני אכלנו פה בעבר״ סיפר בחיוך, הלחי שלו נפוחה מהאוכל שלעס. ידעתי מה זה לאבד אדם קרוב, אבל לואי הסתכל על זה אחרת. אני בטוח שכאב לו המוות של חברו הטוב, ובכל זאת, בכל פעם שסיפר עליו הוא סיפר בחיוך. עברו ארבע שנים מאז שאמי נפטרה ועדיין קשה לי לדבר עליה. ״איך...״ נשמתי והסתכלתי לעיניו הכחולות כיהלומים, ״איך אתה התמודדת עם המוות שלו ?״ ״חודשים של בכי ולא הצלחתי לצאת מהחדר, פשוט התרסקתי, הוא היה כמו אח בשבילי גדלנו יחד באותה השכונה״ סיפר, אכל מהחביתה והמשיך ״ואז חזרתי לבית הקפה. הוא היה שם.״ ״מה זאת אומרת ?״ צמצמתי את גבותיי, היה לו חיוך זורח. ״בית הקפה הזה היה שלו, וכשהייתי שם הרגשתי אותו שם, אז לא יכולתי לתת לבית הקפה לקרוס.״ סיפר, ״הרגשתי שאם אמכור את בית הקפה כמו שהוא רצה, אז אאבד אותו לגמרי״ ״זה נראה שאתה מתמודד עם זה היטב״ קולי חלש, הייתי סקרן. לא דיברתי עם אף אחד לגבי איך שאני מרגיש לגבי המוות של אמא שלי, נמנעתי מהשיחות האלה ואיתו אני מרגיש שהוא יבין אותי. ״הוא ביקש שלא ניקח את זה קשה, אני נזכר בכל הטוב שחווינו ומנציח את הבן אדם המדהים שהוא היה.״ סיפר, בלעתי רוק והרגשתי צביטה בבית החזה שלי. ״אף בן אדם לא נשאר לנצח, אבל הזכרונות כן.״ ״הזכרונות כואבים״ פלטתי, מנסה להתעלם מהכאב החד שתקף אותי ופילח את איבריי. אולי נעבור נושא. ״הגבינות האלה מדהימות.״ ״הארי...״ הוא הניח את ידו על ידי, שנאתי את זה. ״לא, זה בסדר״ משכתי בחזרה את ידי, הוא נאנח בתסכול ואכל מהצלחת שלו. ושוב יצאתי אידיוט מתגונן, אין לי סיבה להתגונן מאדם שמראה שאכפת לו. בלעתי רוק ולקחתי נשימה, מניח את המזלג ומתבונן בו, הוא התעלם ממני ואכל, ״לא זכיתי להיפרד ממנה, הייתי בבילוי עם חברים והתקשרו אליי מהבית, אמרו לי לחזור, שזה דחוף ו...״ נשמתי, מהדק את שפתיי ואת לסתי, הסתכלתי לעיניו הכחולות ששידרו חום, כמו מחסה. ״זה הפתיע אותנו, זה בא פתאום ולא ידעתי להתמודד עם זה״ משכתי בכתפיי והשפלתי את מבטי, מרגיש את האבן שעומדת בגרוני. ״אני לא יודע לדבר עליה בלי...״ ״להרגיש את הכאב ?״ הנהנתי. ״היא הייתה המעריצה הכי גדולה שלי בשיעורי הפסנתר, בגללה התחלתי עם זה ומסתבר שממש אהבתי את זה״ לואי הסתכל עליי, ״כשאתה מנגן אתה מרגיש אותה ?״ שאל. אני יודע כשאני מנגן ועוצם את עיניי הדמות שלה תמיד מופיעה בראשי, עם חיוך ומחיאות כפיים, ואני מרחף עם המוזיקה. ״כן״ פלטתי. ״אז למה הפסקת עם שיעורי הנגינה של מיכאל ?״ הוא נשמע מתוסכל מזה, הוא כמו מלאך שרודף אחרי חלומותיהם של אנשים. ״כי זה כאב מדי״ לא הסתכלתי לעיניו, לקחתי נשימה כבדה. לא דיברתי על זה עם אף אחד, זה הדהים אותי שהרגשתי איתו כלכך פתוח, כלכך חשוף. לא היה לי קשר כזה עמוק לפני, ואנחנו בקושי מכירים יותר מחודש. זה מדהים כמה זה הרגיש טבעי. כאילו הכרנו תמיד. ״זה כואב בהתחלה״ חייך ועיקם את ראשו בזמן שהושיט את ידיו לאחוז בידי, ״ואז אתה תרגיש משוחרר.״ ״אני אחשוב על זה״ אמרתי בשביל שלא ילחץ עליי, ומיד הוא הנהן בחיוך. לא ידעתי אם באמת אחזור ללהקה של מיכאל, ידעתי שאני יכול להצליח שם אבל הפחד נמצא איתי. הפעם האחרונה, לפני שעזבתי, לא הצלחתי לנגן טוב. זה היה אחרי שאמא מתה, זייפתי. עזבתי אותו והלכתי לדרך משלי. ״הארי״ לואי נראה נזהר עם השאלה שהתכוון לשאול, ״למה אתה לא מדבר על אביך ?״ ״זה לא שיחה לעכשיו״ ניסיתי לחייך והוא הנהן, אבל לא היה מסופק מהתשובה. זה סיפור ארוך, לא רציתי בכלל להתחיל להיכנס אליו. ״מתי אתה מסיים בבית הקפה היום ?״ רציתי לנצל כל רגע פנוי שיש לי איתו. ״למה ?״ חייך חיוך רחב ונשען קדימה, ״אני יכול לסיים באיזה שעה שארצה.״ ״מצויין, אאסוף אותך בשש״ אמרתי, שותה ממיץ התפוזים. ״לאן נלך ?״ הוא שאל, מביט בי בסקרנות עם חיוך קורן. ״טיול לילי״ אמרתי, רציתי להפתיע אותו. רציתי לעשות משהו שיראה לו כמה מיוחד הוא בעיניי. אני לא רוצה שיחשוב אחרת.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
