נשמתי עמוק ולבי פעם בחוזקה, הייתי נורא לחוץ להיות פה. כשדלתות המעלית נפתחו יצאתי החוצה, מקבל מבט מוזר מהמזכירה והתרגלתי להתעלם, הסתכלתי על דלת המשרד שלו ולקחתי נשימה, ״מר ארנולד ?״ לפתע מישהו פנה אליי ומיד הבחנתי באחיו של הארי עם כוס קפה בידו, חליפה בצבע כחול כהה יושבת על גופו ומיד הופיע על פניו חצי חיוך, ״אה, אתה לא ארנולד, אני זוכר אותך״ הצביע עליי ושתה לגימה, ״בית הקפה ?״ ״מרוב בתי קפה מדהים שזכרת אותי״ התבדחתי והוא חייך, לעומת הארי לו לא היה גומה, הם כמעט ולא דומים חוץ מצבע עיניהם הירוק. ״האמת שהארי הפסיק עם השטות הזו של בתי הקפה...״ הוא גירד בעורפו וקימט את גבותיו, ״תגיד, זה יהיה מוזר אבל קצת חקרתי על בית הקפה שלך, היה שם בעלים נוספים למקום לא ?״ לבי החסיר פעימה ולקח לי כמה שניות עד שעיכלתי את השאלה ״כ-כן, דן״ אמרתי, חיוך נמרח על שפתיו. ״דן...״ הוא הידק את שפתיו, ״עולם קטן, מי היה מאמין ?״ ״הכרת אותו ?״ התפעלתי, יכול להיות שדן ניסה לחתום איתם הרבה לפני ? ״בקבוצות התמיכה, אמנם הוא הבריז המון אבל מהפעמים שהיה״ אנדרו אמר ולבי נחת, לאנדרו היה גם מחלה ? ״הוא לא הבריז, הוא היה חייב להגיע לטיפולים״ הסברתי, אך זה לא העיקר כרגע, ״היית מגיע לקבוצות התמיכה ?״ ״הו, לא אני״ מיד אמר ״התלוויתי עם אבא שלי, הוא חלה״ ״א-אני כלכך מצטער״ מיהרתי לומר, שמעתי שאבא שלהם מת אבל לא חשבתי שככה. ״דן היה מיוחד״ אמר בחיוך וזה גרם לאבן לעמוד בגרוני, ״שמור על עצמך חבר, היה טוב לראות אותך״ ״תודה גם אותך״ חייכתי בחזרה והוא המשיך ללכת אל המסדרון. הוא היה נחמד בצורה יוצאת דופן. נשכתי את שפתי התחתונה, מבחין במבטה המוזר של המזכירה עליי, לעזעזל אין לה משהו להתעסק בו ? התקדמתי לדלת המשרד של הארי ודפקתי לפני שפתחתי את הדלת. ״מצטער על ההפרעה אבל-״ עצרתי את הדיבור כשראיתי שסאם בפנים, יושב בכיסא ממול הארי ושתיהם מביטים בי בציפייה שאגיד משהו. בלעתי רוק נבוך, זה היה ברור שזה יהיה עניין של זמן עד שהם ייראו שוב יחד. ״הארי נוכל לדבר בפרטיות ?״ ״סאם״ הארי הסתכל על סאם שקם במבט זועף כמו ילד כועס. הוא יצא מהמשרד וכשסגר אחריו את הדלת בטריקה הסתכלתי על הארי. הוא לבש חולצה לבנה שצמודה לגופו ושלושת הכפתוריו הראשונים פתוחים, שיערו מסודר לאחור בקפדנות. ״היי״ התיישבתי בכיסא ממולו, בולע רוק ומסתכל לעיניו שסרקו אותי בציפייה שאדבר, הלחץ גבר עליי, ״רק לוודא אם מתישהוא תשלם לי על התקופה של לונדון או שזה היה מניפולציה כלשהיא״ הארי הוציא פנקס צ׳קים והתחיל לחתום שם, הייתי די מופתע באיזו מהירות הוא עשה את זה. שבועיים אני מרגיש שאני רודף אחריו והנה הוא עושה זאת תוך דקה. ״עכשיו לא יהיה לך תירוץ להגיע הנה״ אמר ולא הבנתי אם בדרך שבה הוא רואה אותי כמטרד, או בדרך שבה הוא רצה שתהיה לי סיבה להגיע. ״אל תשכח להוסיף, זה לא כולל עשר אחוז דמי שירות״ אמרתי בעודי מצביע על הצ׳ק והוא צחק, גורם ללבי להחסיר פעימה. הוא הסתכל לעיניי והושיט לי את הצ׳ק, לקחתי בחיוך קטן והודיתי לו. ״תגיד... אתה קשור לפיטורים של תיאו ?״ שאלתי בסקרנות, הוא נשען לאחור ופלט נשימה. ״אני חלק מצוות המנהלים אז אני מניח שכן״ אמר בציניות מעצבנת, נאנחתי ונשענתי על השולחן. ״זאת אומרת, זה קשור אליי ?״ שאלתי והוא גיחך, והרגשתי אידיוט לרגע ששאלתי את זה. ״פיטרנו כעשרה אחוזים מהעובדים, אז הסתכלתי בנתונים שלהם במחשב ותיאו לא בדיוק היה ברשימה הטובה מבחינת נתונים״ הארי הסביר, בחן אותי וגרם לדמי לקפוא בעורקיי, ״אני לא מערב בין האישי לעבודה, חוץ מזה אין לי דבר נגד תיאו באופן אישי״ אמר וזה היה הקלה מסויימת, לא הייתי רוצה לפגוע למישהו בעבודתו. ״לא ייאמן שחזרת אליו...״ לבי צנח ומיד הסתכלתי עליו, לשנייה לא הצלחתי למצוא מילים. ״מה... מה זאת אומרת ?״ נשכתי את פנים שפתי התחתונה, הוא משך בכתפיו. ״רגע אחד הוא נפרד ממך ורגע אחר רוצה אותך בחזרה וככה אתה הופך לכלי במשחק שלו״ קולו צרוד ועמוק, הוא התבונן עמוק לתוך עיניי ושנאתי להרגיש שהוא אולי צודק, אבל הוא משחק לי בראש, עכשיו אני הכלי במשחק שלו, לא ? אף אחד לא הכריז שזה משחק לאחד. ״אותו הדבר לגבי סאם״ אמרתי, והחיוך הבטוח שלו גרם ללחיי להאדים, זה בכלל לא קשור. למה העליתי את זה ? ״ביני לבין סאם לא קרה דבר, אם זה מה שאתה מחפש לשמוע״ אמר ולבי הלם כה חזק בבית החזה שלי. נשכתי את שפתיי והסטתי את מבטי מעיניו, אני נשמע מקנא ? אני לא מקנא... זאת אומרת, אני בהחלט לא. ״תיאו יודע על זה שהתנשקנו ?״ שפתיי נפערו ודמי בער בלחיי, לא העלינו את הנושא עד עכשיו. העמדנו פנים שזה לא קרה. הסתכלתי עליו, היה לו חיוך שהבליט את הגומות שלו בזמן שעיניו סורקות אותי. בלעתי רוק וניסיתי להתאפס על עצמי, ודפיקות בדלת הסיחו את דעתי. אשלי, העוזרת שלו הציצה פנימה ״הארי, מיילי באה לחתום ולקבל פיצויים, להכניס אותה ?״ אשלי שאלה, הארי הנהן ולאחר כמה שניות נכנסה הנה בחורה שלא אמרה דבר אך בהחלט היה אוויר מתוח באוויר, משהו אמר לי שהיא מתעבת את הארי. זזתי הצידה עם הכיסא והיא חתמה על טופס כלשהוא, הארי הסתכל באדישות ואז עיניו עברו עליי, גורמים לי לקפוא במקומי. למה הוא גרם לי לסערת רגשות הזו ? ״הארי, לגבי הקפה, מתי ביקשת אותו ?״ אשלי שאלה כשיומן בידה , יומן עם כריכה שחורה שעליו השם שלה באותיות עגולות. ״לפני שתים עשרה דקות, את באיחור אשלי״ קולו ארסי ומבטו נוזף, גלגלתי את עיניי ולא הבנתי איך אשלי סובלת את היחס הזה, הוא חוצפן להפליא ! ״אשמח אם תוסיפי תה לימונית ולואיזה, כפית סוכר אחת״ ״כמובן״ אשלי יצאה, לא רציתי תה ואני בטוח שהוא ביקש בשבילי. הסתכלתי על הארי ולא אמרתי דבר, והוא הסתכל עליי. המבט שלו דיבר איתי בשפה שלא הכרתי, לא הייתי צריך מילים כרגע לבטא מה אני אומר, ולפתע צד פיו התעגל לחיוך קל שגרם לי להסמיק במידיות. הוא סימן אותי, כמו אריה שצד את הטרף שלו, אני בהחלט מסומן אצלו. אבל אני לא רוצה להיות טרף קל. ״חתמתי, יום טוב״ הבחורה העונה לשם מיילי אמרה בקרירות ויצאה מהמשרד, הארי קיפל את הדף החתום שלה והכניס למגירה שלו, מביט בי בחצי חיוך שהבליט גומה, ״איפה היינו ?״ שאל. ״כל מי שפוטר מגיע לחתום אז ?״ שאלתי, מרגיש לחוץ מעט. ״כן״ הארי השיב בפשטות, ״תן לי לנחש, תיאו לא יודע שאתה כאן ?״ ״לא״ השבתי בפשטות, תחבתי את הצ׳ק לתוך הכיס שלי וקמתי מהכיסא, אך לבי נחת שדפיקות בדלת נשמעו ״הארי,״ אשלי הציצה עם הראש לפני שפתחה את הדלת ונכנסה עם מגש של ספל תה וכוס קפה. ״בבקשה״ ״אני לא אשאר הרבה זמן״ אמרתי בנימוס וניסיתי לדחות את התה, אך אשלי הניחה את הספל בכל מקרה. כעסתי קצת על תיאו, זה כאילו וניסה לגרום לפיטורים להיראות עניין אישי. הוא לא היחידי שפוטר, זה לא נראה אישי. ״תודה אשלי״ הארי אמר והיא שלחה לעברו הנהון לפני שיצאה וסגרה אחריה את הדלת. בחנתי את הארי, הדמות הזו שיושבת בכיסא ומאחוריו חלון שמשקיף על הצד היפה של העיר, יש לו הכל. אבל המידע שהוא היה בפנימייה ואביו חלה ומת, זה נראה בעיניי מוזר. הוא עבר חיים קשים, אבל עם מבטו החתום הוא נראה סתם עוד ילד מפונק. זאת אומרת, הארי באמת לא אחד כזה שמספר הרבה, אבל כששיתפתי על דן זה לא עלה לראשו לספר על אביו ? אולי זה כאב לו או שלא הרגיש בנוח מספיק לספר לי דבר כזה. ״חולצה יפה, לבשת לכבודי ?״ שאל בחצי חיוך בזמן שבחן אותי ולבי החסיר פעימה. לבשתי חולצה שחורה פשוטה, ארוכה וצמודה. ואולי חשבתי מה ללבוש כשאגיע הנה, זה בטח לא בגללו. אני תמיד מקפיד לצאת מהבית בלבוש הולם. ״הארי הפסק״ גלגלתי את עיניי וחשתי נבוך. הוא שוב מתחיל לפלרטט איתי, חשבתי שהסכמנו שזה שגוי. ״אני לא מהבחורים שאתה רוצה״ ״למה אתה חושב שאתה יודע איזה בחורים אני רוצה ?״ היה לו חצי חיוך, הוא לגם מן הקפה ואז ליקק את שפתיו והתבונן בי. ״בקושי דיברנו על זה״ ״בדיוק-״ ״בוא נצא הערב״ קטע אותי, שפתיי פרודות ולא מצאתי מילים. ״אאסוף אותך, הנה״ לפתע שלף מהכיס שלו כרטיס ביקור והושיט לי, גלגלתי אליו את עיניי ״ה-הארי יש לי את המספר טלפון שלך, אני לא צריך כרטיס ביקור״ אמרתי ״כן אני יודע, אבל תמיד רציתי לעשות את זה״ אמר וזה די הצחיק אותי שהוא מתלהב מהמעמד של כרטיסי הביקור שלו כאילו זה משהו חדש. חייכתי והשפלתי את מבטי, דמי קפא בעורקיי ולא הצלחתי לשקול את זה. נשכתי את שפתי התחתונה והתבוננתי בו, זה דייט ? ״זה לא ימצא חן בעיני תיאו״ פלטתי והסתכלתי הצידה, חששתי מזה. ״זה גם מוזר, למה אתה מציע לי לצאת ?״ הוא נשך את שפתו הבשרנית והתבונן בי, ״כי אתה מוצא חן בעיניי.״ אמר ישירות, הכנות שלו תמיד הפתיעה אותי, או שהוא פשוט משקר ? אני לא יודע, חששתי מלהיכנס איתו למקום הזה. ״תחשוב על זה.״ ״זה לא ראיון עבודה שאפשר פשוט לחשוב על זה ולהחזיר לך תשובה הארי״ אמרתי. הסתכלתי על כרטיס הביקור שלו שהיה על השולחן ולקחתי נשימה עמוקה, מרים את מבטי לזוג עיניו הירוקות ששבו אותי וריסקו אותי. רציתי, אבל זה היה טוב מכדי להיות. הארי יכל להשיג מי שרק ירצה, יש לו הכל ! אז אני ? בעל בית קפה ? ״הארי אני באמת לא יודע מה להגיד״ הידקתי את שפתיי ולא הסתכלתי עליו. ״אתה נלחץ מזה״ אמר כאילו הוא קורא את הבעותיי. ״תסמס לי עד שש מה החלטת, אל תילחץ״ ״הארי אני עם תיאו, זה לא בסדר״ ״אל תסתכל על זה כדייט״ קולו עמוק וצרוד, הלשון שלו עוברת על צד פיו ובטני מתהפכת מהפעולה הזו. ״פגישה ידידותית״ ״אנחנו לא יכולים להיות ידידים״ גיחכתי בזלזול והוא זקף את גבותיו. ״בחייך הארי אנחנו לא ילדים״ ״והכוונה שלך היא ?״ ״התנשקנו, אי אפשר להתעלם מזה״ אמרתי אך הוא הסתכל עליי מוזר. ״להתעלם ממה ?״ שאל, לפתע חייך ״ראית ? ככה בדיוק מתעלמים מזה״ ״אתה מפלרטט איתי בלי סוף״ הוספתי כתירוץ למה לא אוכל להגיע לפגישה איתו. ״כי אתה מושך בעיניי״ אמר והייתי חסר נשימה, שיפסיק לעזעזל להגיד את זה. בחנתי את המבט שלו עליי והמתח בחדר הפך לסמיך יותר, פחדתי מחברותו. אני נאבד כשאני איתו, אני מגמגם ומסמיק מכל משפט קצת וחסר משמעות. ״מה אתה אומר ?״ הרמתי את כרטיס הביקור שלו והבחנתי בחיוך שעל שפתיו, ״אצור איתך קשר מר סטיילס״ אמרתי בחיוך ציני ותחבתי את כרטיס הביקור שלו לכיס שלי. הסתובבתי לצאת מהמשרד שלו ונתתי בו מבט אחרון, עיניו סורקות אותי. יצאתי וחיוך מיד נמרד על שפתיי, ואז מבטה של המזכירה גרם לחיוך שלי לרדת. ״לעזעזל סטפני, אין לך עבודה לעשות ?״ שאלתי בחוצפה, שמה סטפני לפי התג שליד השולחן שלה. המשכתי למעלית והזמנתי אותה, ממתין וחושב על אם אתקשר להארי באמת ואצא איתו. פחדתי לחשוב על זה כי כך יהיו לי ציפיות, התרגשות והאכזבה תהיה קשה. דלתות המעלית נפתחו וקפאתי כשהבחנתי בתיאו, מיד חייך ובא לעברי ״היי, מה אתה עושה פה ?״ שאל והתכוון לנשק את שפתיי אך הזזתי את הראש כך שיצא שנישק את הלחי שלי, נמנעתי מלהסתכל לעיניו, ״ה-הצ׳ק, תסלח לי תיאו אני חייב ללכת״ ניסיתי לחייך בנימוס ומיהרתי למעלית לפני שתיסגר ותישלח לקומה אחרת. וכשהדלתות נסגרו ראיתי רק את מבטו המבולבל, וידעתי שלא אוכל להמשיך את זה, את מערכת היחסים הזו. לא כשאני משקר ולא שלם איתה, זה לא מגיע לו, אולי אפילו לשתינו. אני מוכרח לסיים את זה.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
