הארי עצר מחוץ למסעדה והחל להתעסק במכשיר הטלפון שלו. המסעדה נראית מרשימה מבחוץ, היא מלאה בצמחייה מרשימה. זה הנכס שהוא ואנדרו התכוונו לקנות, ועכשיו אצטרך להיות צמוד אליו ולרשום כל דבר שנשמע קריטי וחשוב. ואם אפספס משהו ? אם ארשום שטויות ? הוא הביא איתנו את סאם וידידתו ליבי, חשבתי שהם ישארו במלון מכיוון שזה מן פגישת עסקים. אני לא מחבב אותם, הם אפילו לא הציגו את עצמם בפניי והם נותנים רושם שהם שונאים אותי. אני לא רואה סיבה מוצדקת לכך, אנחנו זרים. ״מרקוס הזמין אותנו לסעוד בפנים, אתם רעבים ?״ הארי שאל ועלה על פניו חיוך לפני שהסתובב להיכנס למסעדה. שאלה רטורית אני מניח. השולחנות היו מעץ בצבע חום כהה ועל כל שולחן מפה לבנה עם סכום מסודר בקפדנות ואגרטל פרחים במרכז. כל צוות המלצרים היו עם סינר שחור וזה רק גרם לי לחשוב על הסינרים שבבית הקפה, מלוכלכים ודהויים. לעזעזל, מה דן היה עושה לגבי זה ? התיישבתי לצד הארי בשולחן וממולי סאם ולידו ליבי. שיערה חום וקצרצר וחיוך לא יורד מפניה, לעומתה סאם עם מבט חתום ובוחן כלפיי. ולרגע תהיתי לעצמי, הארי אמר שהם ידידים, כנראה עם הטבות. מה אם סאם רואה את זה אחרת ? נראה שהוא לא סובל את המראה של הארי לצד גבר אחר. ״אני אקח המבורגר״ ליבי מלמלה בעודה מעיינת בתפריט, הסתכלתי על התפריט המרשים ולמען האמת לא היה לי כלכך תיאבון, אזמין משהו קליל. ״אני אקח סלט״ אמרתי ושמעתי גיחוך מסאם ״זה נועד להרשים מישהו ? סלט ?״ שאל בעוקצנות והרגשתי את לבי נוחת ונעשיתי מיד נבוך, אך לא הורדתי את עיניי ממנו, הוא היה חצוף נורא. לרגע הופתעתי שהארי התחבר לאדם כזה אך לא שכחתי לגמרי את התנהגותו הבלתי הולמת שהתאימה בצורה מושלמת לסאם. ״אני לא חושב שהסיבה שאוכל סלט תרשים מישהו״ אמרתי, היה לו חיוך ערמומי שרציתי למחוק. ״אני די מרשים בלי קשר לזה״ ״בגלל שזרקו אליך כמה מילות חיבה אתה חושב כך ?״ סאם שאל בחיוך ערמומי, זה הביך אותי, לא רציתי להיכנס לפינות האלה. ״אתה גורם לי לחשוב שאתה מקנא, סמואל״ אמרתי ועיקמתי מעט את ראשי, הוא גיחך בכעס והתכוון לומר משהו אך הארי התפרץ. ״שתיכם תשתקו״ הארי נתן לנו מבט קודר, זה כלכך הכעיס אותי. הסאם הזה לא מסוגל לראות שהארי נותן לו פחות יחס, אלוהים. הארי אומר שהם רק חברים עם הטבות ונראה שהסאם הזה רואה הכל בצורה אחרת לגמרי כי הוא כלכך אובססיבי. הארי הזמין את האוכל אך לא נראה שרצה בכלל לאכול, הוא לא הפסיק לבחון את המקום. ״אני גוועת״ ליבי פלטה לפני שנגסה בהמבורגר העסיסי. הסתכלתי על סאם שגם אכל המבורגר והסתכל עליי ברשעות תוך כדי, הוא מחפש אותי בלי סיבה, לעזעזל אני משתגע. ״הארי, אתה לא אוכל ?״ סאם שאל אותו והארי הניד בראשו ״אין לי תיאבון״ הארי פלט בלי להסתכל על אף אחד, הוא הביט מסביב ונראה חושב. לא יכול להיות שהוא מהסס לגבי המקום, נכון ? הוא לא סתם טס לפה אני מקווה. למרות שבשבילו זה לא בעיה, הוא יכול לחזור מתי שירצה אך בכל זאת התקשיתי להאמין שהוא מהסס. ״הארי, מה ?״ שאלתי בשקט ומשכתי את תשומת ליבו. הוא הסתכל עליי ועיניו הירוקות היו חסרות מנוח כרגע, הוא פלט נשימה והידק את שפתיו בתסכול. ״אני לא בטוח.״ אמר בשקט ״אני לא יודע מה אנדרו ראה במקום הזה אבל לא הייתי קונה אותו.״ ״למה ?״ שאלתי מבולבל והסתכלתי סביב, זו מסעדה פלצנית אבל נחמדה. ״מקום פשוט מדי״ אמר, אני חשבתי שהוא צוחק כי זה ממש לא מקום פשוט. ״לואי, תרשום ביומן שנגיע לפה מחר בשתיים בצהריים״ הארי אמר עם אצבע מורה. גלגלתי את עיניי ושלפתי את הטלפון, מעדכן את זה בפתקים של הטלפון וסוגר. המבט שהיה לו עליי, כאילו אני אשם במשהו. ״מה ?״ שאלתי ״אני מתקשה לקבל את זה שאתה רושם את זה בטלפון ולא ביומן״ הארי אמר כאילו ואני זה שעושה משהו מוזר. ״זה עידן הטכנולוגיה״ משכתי קלות בכתפיי ״אשלי רושמת ביומן ?״ ״יומן שחור ששמה רשום עליו, קניתי לה אותו במיוחד״ הארי סיפר, הוא היה כזה מיושן. יומן ? אני עובד אצלו ? ״אם היית קונה לי יומן אולי הייתי שוקל את זה״ אמרתי והיה לו חיוך שבצבץ משפתיו. ״צריך להזמין את הכיתוב של השם מראש, לא היה מספיק זמן״ אמר, אך היה לו שבוע וחצי. ״ואם השם שלי לא היה כתוב עליו ?״ שאלתי בסקרנות, לא יכול להיות שהוא באמת חושב שחייב יומן עם שם. הוא הסתכל עליי בלי להשיב לשאלה, הרגשתי סיפוק על הניצחון הקטן בשיחה השקטה הזו. הסתכלתי על ליבי שאכלה מההמבורגר והתעסקה בטלפון, וסאם שהעמיד פנים שלא הקשיב לשיחה שלנו. הסתכלתי על הארי ולבי החסיר פעימה ששמתי לב לכך שהוא עדיין מתבונן בי, זה הביך אותי מעט ואני בטוח שלא עברה שנייה עד שלחיי האדימו. לא ידעתי למה אני נבוך כך, זה לא אמור להיות ככה. זאת אומרת, אני לא מסמיק מכל דבר מטופש, והוא גורם לי לחוש נבוך ולחוץ. ״אז טרוויס העלה כבר את המזוודות שלנו לחדר אתה חושב ?״ לפתע סאם שאל את הארי, הארי לקח נשימה ושילב את אצבעותיו אחת בשנייה על השולחן, הוא נראה כמו מישהו שהולך לנאום. ״הסידור של החדרים קצת השתנה, בהתחלה התוכנית הייתה שאשלי תלון עם ליבי אבל מכיוון שלואי החליף את אשלי אז...״ הארי עצר והסתכל על כולם, לא הבנתי מה היה הסידור מלכתחילה, אבל זה לא חדר אחד לכל אחד ? ״רגע, אני לא מקבל חדר לבד ?״ שאלתי וסאם צחק עליי, לעזעזל שיסתום את הפה. ״נשארו רק שתי חדרים במלון-״ ״אז נלך למלון אחר״ ליבי קראה וקטעה את הארי. ״אתם מוזמנים ללכת למלון אחר״ הארי פלט וקם ממקומו, זורק כמה דולרים על השולחן ולא יכולתי שלא להבחין שהוא בכלל לא אכל מהצלחת שלו. ״בחייך הארי...״ ליבי אמרה והוא הסתכל עליה במבט של אח גדול. ״אני... אני לא ארגיש בנוח לישון עם אדם זר, אני מצטערת לואי כן ?״ ״זה לגמרי מובן״ אמרתי קצת נבוך מהסיטואציה, חשבתי שאקבל חדר לעצמי. ״גם אני לא ארגיש בנוח לישון איתו״ סאם התפרץ והארי נאנח בתסכול וידו על עיניו, גולשת לשיערו החום שנראה רך, ואז הסתכל על כולנו. ״רציתי שכולנו נהיה באותו מלון שנוכל ליהנות יחד בזמן שאני לא אהיה עסוק״ הארי אמר בפשטות והסתכל על כולם, לא הרגשתי שיכולתי לבחור, לדרוש משהו בכלל. ״אז לואי יהיה בחדר איתי, איך הסידור הזה ?״ הארי אמר ומיד הסתכלתי עליו נבוך, לא לא, אני לא יכול הוא... הוא יפלרטט איתי ולהיות איתו באותו חדר, אנחנו חייבים לקבוע גדולות. ״לא, אתם לא תישנו יחד״ סאם קימט את אפו, גלגלתי את עיניי מכמה שהוא ילדותי ואידיוט. ״בחייך סאם״ ליבי לחשה לו. ״קבענו סידור וזה סופי״ הארי אמר ולרגע תהיתי לעצמי אם הוא תכנן את זה. הרי הוא עשיר, לפי מה שהוא הראה עד כה. הוא יכול להשכיר לי חדר במלון קרוב, הוא לא צריך אותי באמת בסביבתו בזמנו הפנוי. מה אם הוא תכנן את זה ? בכל מקרה לא התכוונתי שזה ילך למקומות שלא קשורים לעסקים ועבודה, פחדתי שהוא ינסה. כשהלכנו למלון הלכתי בעקבות הארי, הוא היה גבוה והריח של הבושם שלו היה כלכך טוב שלא הצלחתי לקבל ממנו מספיק. הוא פתח את דלת החדר שלנו ועמד לידה, מסמן לי להיכנס. ״תודה״ פלטתי ונכנסתי לחדר הגדול, בלעתי רוק כשהבחנתי במיטה הזוגית. ״אז, לגבי סידור החדרים נסגרת על זה, אבל איפה לעזעזל אני אשן ?״ ״עדיין לא הגעתי לזה״ אמר בחיוך וצעד פנימה, הסתכל סביב ומשך בכתפיו. ״הספה לא נראית מזמינה מספיק ?״ ״לא״ הסתכלתי על החיוך המעצבן שעל פניו ומיד משך בכתפיו. ״אז אתה מוזמן לישון לצידי״ הלשון שלו עברה על שפתיו הבשרניות ועיניו היו כמו חצים שצדו אותי. לבי החסיר פעימה ולרגע נעלמו לי המילים, ברור שהוא תכנן את זה. ״הספה נראית אופציה מצויינת״ אמרתי והוא חייך והלך למזוודה שלו בכדי לפרוק אותה. הסתכלתי עליו והייתי חסר מנוח, יש לי שאלות שכנראה ישמעו עבורו חצופות. ״למה לא השכרת לי חדר במלון אחר ?״ לא עצרתי את הפה שלי מלסתום, והוא קפא למול המזוודה ונראה המום. ״הארי-״ ״לעזעזל !״ צעק וקם, בעט במזוודה משום מה והסתובב אליי ״זאת המזוודה של אשלי״ ״מה ?״ שאלתי מבולבל והתקדמתי, מבחין בבגדי הנשים שבמזוודה, ואיך אפשר להתעלם מההלבשה התחתונה המרשימה שארזה ? ״היא כנראה התבלבלה בין המזוודות, אני לא מאמין !״ צעק בכעס ונשען כנגד הקיר, נראה אובד עצות וניסיתי להישאר מאופק ולא לצחוק על המצב. ״אני חושב שהחזייה תהיה נורא הולמת עליך-״ ״לואי״ הוא קטע אותי בגלגול עיניו, אין לו מצב רוח לבדיחות. ״היא אורזת לך ?״ שאלתי ״כן, היא בוחרת לי את הלבוש רוב הזמן.״ סיפר וזה נראה בעיניי חסר אחריות, למה שהוא לא יעשה משהו בשביל עצמו ? ״אתה כזה מפונק הארי״ פלטתי והוא לא אהב את הפליטה הזו לפי מבטו. ״אני מצטער, אבל אם היית אורז בעצמך זה לא היה קורה״ ״אני לא צריך מזדיין שיטיף לי על שטויות כרגע לואי״ הוא אמר בכעס והלך לדלת. כעסתי על הדיבור שלו כלפיי, גם אם הוא כועס הוא לא נראה אחד שלא מצליח לשלוט על עצמו. ״מצטער, בסדר ?״ נאנח. ״אני יודע שאני לא אשלי אבל אני אתלווה איתך לקניית בגדים״ משכתי בכתפיי, ניסיתי לעזור קצת. הוא הסתכל עליי מספר שניות כאילו ויש בכלל על מה לחשוב, כי אני לא חושב שהוא ילבש שמלה אדומה פרחונית. ״בסדר״ אמר. ״לבגדים יש לך כסף אבל לחדר במלון אחר-״ ״לואי תשתוק״ הוא קטע אותי וצעד לדלת, פותח אותה ושוב מסמן לי לצאת ראשון, גלגלתי את עיניי ויצאתי איתו, אני לא חושב שיש לנו טעם דומה בבגדים אבל אני כן למדתי מה הוא אוהב. מכופתרות שמבליטות את השרירים שלו, חולצות צמודות, מכנסיים שחורים לרוב. כרגע הוא לבש מכופתרת בצבע תכלת, השרוולים מקופלים וחושפים את הקעקועים שבזרוע שלו, שנאתי קעקועים ועליו זה היה נראה מושלם. לא הבנתי את הקעקוע, משהו חייב להסתתר מאחוריו. ״זה כאב ?״ שאלתי, נכנבנו למעלית והוא סידר את שיערו ממול המראה ״כשנפלתי מגן עדן ?״ שאל, הסתכל עליי דרך המראה וחייך חיוך שחשף את הגומות שגרמו ללבי להחסיר פעימה ״הקעקועים ?״ ״כן, זה כאב ?״ שאלתי שוב בסקרנות, הוא הניד בראשו והשפיל אותו. ״דקירות קטנות, אתה מתרגל לזה אחרי כמה דקות״ אמר בפשטות, אבל לא הצלחתי לדמיין. אני עשיתי קעקוע בעצמי כמובן, אבל לא כזה ענק, לא כל הזרוע. חוץ מזה זה היה בשביל דן בעיקר. ״ראיתי את קעקוע הקפה על הכתף שלך״ ״כשנכנסת באמצע המסאג לחדר המלון באותו יום כמו סוטה ?״ עקצתי אותו, הוא ליקק את שפתיו והידק אותם לעצור את החיוך שלו, בטני התהפכה מהפעולה הפשוטה הזו. ״אתה מגזים״ פלט. יצאנו מהמעלית והוא הוביל אותי איתו לרכב שהוא שכר פה, אני חושב שזו הפעם הראשונה שראיתי אותו נוהג. פה אין לו נהגים שיסיעו אותו לאן שירצה. מעניין לראות אותו מסתדר בעצמו, כי כרגע הוא מצטייר בעיניי כאדם מפונק שמקבל כל מה שרוצה.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
