״קפה בבקשה״ ביקשתי מדילן שהיה בקופה, הוא לא אמר מילה הפעם, לא כמו בדרך כלל. האם אני מתגעגע להערות העוקצניות של הנער החצוף ? הלכתי להתיישב באחת השולחנות וחיכיתי ללואי, הוא אמר שיש לו הפתעה בשבילי. אני לא יודע מה זה, אני כמעט ואף פעם לא מופתע מדבר כך שלא ציפיתי למשהו. הוא נשאר לישון אצלי אחרי הדייט של אתמול, זה עדיין הרגיש זר לישון לצד מישהו במיטה. הוא חיבק אותי מאחור והרגשתי שהרגיע את כל החששות שהצטברו במוחי, הוא הרגיע פחדים והקרין אליי תחושה חמה ואוהבת. הוא מקסים, טהור. העיניים הכחולות שלו שיכולתי להביט בהן שעות, דרכן ראיתי את הנשמה הטובה שלו. החיוך המתוק שלו לאחר שמקבל מחמאה או כשמתלהב מדבר סתמי. אהבתי כל דבר בו. ״קדימה״ שמעתי את קולו והבחנתי בו עומד מולי, הוא לבש חולצה ארוכה בצבע כחול וג׳ינס שחור. הוא התלבש כמו נער, לא הייתי חושב שהוא בן עשרים וארבע. ״רגע, הזמנתי קפה״ אמרתי והוא גלגל את עיניו ואמר משהו לדילן, לאחר מכן סימן לי לבוא. אולי ההפתעה קצובה לשעה מסויימת ? בכל אופן, לא אהבתי הפתעות. קמתי אליו והוא הושיט במהירות כוס חד פעמית אדומה עם מכסה לבן, ״הנה הקפה שלך, עכשיו בוא נצא״ קרא בהתרגשות ״לא שילמתי-״ ״זה עליי הארי, בוא כבר״ הוא משך אותי מהזרוע הפנויה, אך כשהתקרבנו למכונית של רוג׳ר ידעתי שלא אוכל לשתות את הקפה בנסיעה. רוג׳ר שונא ששותים קפה במכוניתו יותר משהוא שונא שאני מעשן. שתיתי לגימה מהירה ששרפה את לשוני וזרקתי את כוס הקפה לפח, לואי נאנח אך לא העיר על כך, נכנסנו למכונית וישבנו במושבים מאחור, לואי נתן לרוג׳ר כתובת שצלצלה מוכר באוזניי. לאחר מכן הוא התיישב והסתכל עליי בחיוך, אני לא יודע מה ההפתעה הזו אבל נראה שזה מרגש אותו יותר משזה מרגש אותי. ״מה זה ?״ שאלתי, היה לו חיוך רחב והוא הניד בראשו, לא אומר דבר. הנחתי את ידי על הירך שלו והוא מיד נשען כנגד הזרוע שלי, משאיר נשיקה קלה על עורי. לבי הלם בחוזקה והקרבה הזו כאבה בקרביי, פילחה את איבריי בייסורים לא מוצדקים, הייתי נואש אליו. רציתי אותו בכלכך הרבה דרכים, והתאפקתי נורא. נישקתי לראשו והיה לו ריח משכר של שמפו מהדירה שלי, הוא התקלח אצלי אתמול. הוא הרים את ראשו להביט בי ולא יכולתי לא לנשק את שפתיו שהייתי צמא להן, נזקקתי לו. הוא אחז בפניי בעדינות עם ידו ואחזתי בה, מסיר ממנו כל הגנה מפניי. החדרתי את הלשון שלי בין שפתיו לחוש בטעם שלו, לבטא את תשוקותיי העמוקות כלפיו, והנשיקה הפכה לסוערת יותר. ״ה-הארי...״ הוא פלט נבוך והסתכל הצידה, על רוג׳ר ״זה לא נעים״ ״זה בסדר״ פלטתי ונישקתי אותו שוב, לא מוכן לקבל סירוב נוסף. רוג׳ר היה עד להמון דברים שעשיתי במכונית שלו, הוא כמובן התעלם ואני לא חציתי גבולות. עד שהעליתי את ידי בירכו של לואי וגרמתי לו להשתנק בין שפתיי ולהסתכל עליי מעט מבוהל אך כנוע, זה הדליק אותי יותר משחשבתי. ״הארי״ פלט בשקט. נשכתי את שפתי התחתונה והתקרבתי אליו, מרכין נשיקה לצוואר שלו, הוא התכווץ מעט מהפעולה הזו ונשם חלש לאוזני. איבריי דיממו בתשוקתי אליו, הרגשתי את הזין שלי מתקשה כשהוא פלט נשימה שקטה לאוזני בלבד, וידעתי שלא אצליח לרסן את עצמי ממנו אם הוא לא יהדוף אותי. והוא יהיה חייב לעשות את זה. ״הגענו.״ רוג׳ר הרס את הרגע. לואי התיישב זקוף ונשם עמוק, נראה חסר מילים כשהביט בי, ״נהדר, הגענו !״ לואי קרא ויצא מהמכונית, הסתכלתי לעיניו של רוג׳ר דרך המראה לפני שיצאתי בעקבות הבחור שלי. זה היה מקום סגור, כמו בית ספר. ״מה יש פה לואי ?״ דרשתי הסבר בזמן שהתבוננתי סביב. נכנסנו בשער ובפנים היה מואר, המון תמונות על הקיר שמקושרות למוזיקה. ״זה מופע ? מה זה ?״ ״הזדמנות״ אמר, לא אהבתי את המסתורין. התקרבנו לאולם שממנו שמעו ניגון בפסנתר, היו קצת זיופים שזיהיתי והתקרבתי לאותו אולם, עצרתי בפתח והבחנתי במיכאל. ״מה לעזעזל ?״ לחשתי בשקט והתרחקתי, מביט בלואי בכעס. המבט שלו נפל כששם לב שאני לא בדיוק שמח מה׳הפתעה׳ שלו. אמרתי לו שזה קשור לעבר, למה הוא לא מניח לזה ? ״אתה מנגן מדהים הארי, אתה חייב להיבחן-״ ״להיבחן ?״ קטעתי אותי, הוא קפא לרגע וניסיתי להירגע. ״מצטער, אני לא רוצה את זה.״ ״מה ? למה לא ?״ הוא מיהר לעצור אותי מלעזוב. הפסקתי לנסות להפוך את זה לקריירה כשאמא שלי מתה, עזבתי הכל. זה כבר לא משנה, אני מסודר מהעסק שלי ושל אנדרו. ״בוא נלך״ אמרתי, מדגיש את המשפט אך הוא בעקשנות נשאר במקומו. ״לא״ מחה נגדי, ״אתה תיכנס ותנגן״ ״למה ?״ גיחכתי בזלזול ״אני לא צריך את האודישן העלוב הזה בשביל להתקבל ללהקה של מיכאל, מספיק שאומר לו שלום והוא יקבל אותי.״ ״למה ויתרת על זה ?״ שאל בתסכול, כאילו כעס עליי. לא הבנתי את הכעס הזה ״זה החלום שלך, אתה לא תשקר עליי ותגיד שלא, אז למה לוותר על זה ?״ ״למה מרגיש לי שמדובר בך ולא בי ?״ קולי חריש והוא הניד בראשו וצבט את גשר אפו, ״זה בדיוק כמו שדן חשב לוותר על חלומותיו כשהיה קשה״ אמר ופלט נשימה. ליקקתי את שפתיי והסתכלתי סביב, שומע מתוך האולם את מיכאל צועק על אותו אחד שסיים לנגן. ״אתה לא צריך לעזור לכולם להגשים חלומות״ גיחכתי והתקרבתי אליו, ליטפתי את פניו והוא נרגע למגע שלי, ״אני פשוט לא רואה אותי עושה את זה״ ״למה ?״ שאל בסקרנות עם עיניים בוהקות, וזה הציף בי את כל התחושות. אני לא מסוגל לנגן מול קהל, לא כשהיא לא נמצאת שם בקהל ומוכאת לי כפיים. ״כדאי שנלך״ פלטתי וגוש חנק את גרוני, הסתובבתי ללכת לפני שיבחין ברגשותיי שלא הצלחתי למתן. זה היה קשה, הדחקתי את כל מה שהיה והוא החזיר אותי לאותה נקודה כרגע. זו הפתעה גרועה, אך לא אהרוס לו את הערב ואגיד לו את זה. ״הארי אני מצטער״ לפתע פלט, הנדתי בראשי עד שהרגשתי שאחז בזרוע שלי ולבי נדם מלכת. ״זה בסדר״ פלטתי בחיוך מזוייף ויצאנו מהמבנה. ״אגיד לרוג׳ר שיחזיר אותך לביתך.״ ״מה...״ פלט ועצר, גורם לי להיעצר ולהתבונן בו, ״עכשיו ?״ ״כן, עכשיו״ חזרתי על דבריו והוא נראה מאוכזב, אך בחן אותי כאילו מנסה לפענח אותי. הוא תמיד עשה את זה כשהייתי לא צפוי, הוא ניסה לגלות למה. כשצעקתי, הוא לא כעס או נפגע, הוא התבונן בי וניסה להבין מאיפה זה נובע. ״או שנטייל עד שנמצא מקום נחמד לשבת בו ?״ הציע, הידק את שפתיו ונראה מהוסס, לפעמים כאילו עדיין לא הספיק להכיר אותי ולצפות אילו תגובות יצאו ממני. ״זה נשמע נחמד״ פלטתי, חיוך על שפתיו. ״בוא...״ קראתי, הוא צעד לצידי ברחוב הלא מוכר ולא נראה שמחכה בקצו מקום בילוי מסויים. ידיי תחובות לכיסי המכנס ואני מלא מחשבות מהלילה הזה, אך הייתי חייב לצאת מזה ולהתרכז בעכשיו שלנו. ״מה עם חיפוש הדירה ?״ שאלתי בסקרנות, הוא נאנח ״מצאתי שלושה שחשבתי שיתאימו לי אבל זה עדיין נוראי. אין דירת שותפים אחת נורמלית בעיר הזו.״ נאנח. עד שסיפר כמה המצב גרוע בדירתו לא ידעתי שהוא חי עם שותף, משכורת של בעלים לבית קפה אמורה להיות מספיקה בשביל שלא יגור עם שותף. הבנתי שבית הקפה היה של דן, אבל אם זה לא מניב לו פירות אז למה שימשיך עם זה ? נראה שכל החלטה בחייו הוא לקח מהלב והתעלם מהשכל הישר. חשבתי להציע לו את הדירה שברשותי אך זה יהיה מגוחך, זה יהיה יותר מדי ואני לא רוצה להרחיק לכת כמו שהיה עם בראן. אני רוצה לעשות את זה טוב הפעם, כי זה אחר וטוב יותר. ״לואי...״ היססתי, נלחמתי בעצמי לא לדבר אך מבטו מלא הציפיה היה עליי. ״יש לי דירה ריקה שלא בשימוש, אתה יכול לגור בה עד שתמצא משהו״ ״דירה לא בשימוש ?״ הוא זקף גבה, כאילו זה כל מה ששמע ממני. ״כמה זמן לא בשימוש ?״ ״כמעט שלוש שנים״ פלטתי, והוא נראה סקרן כלכך עד שהתחרטתי שהצעתי. ״ואוו..״ פלט, נראה מתוח ״למה יש לך את הדירה הזו ?״ הסתכלתי לעיניו הכחולות ולא יכולתי להשיב לשאלה. חייכתי ונשכתי את שפתיי, מניד בראשי ומודע לכך שהתשובה לא רלוונטית לעכשיו. אבל הוא מחכה. ״קניתי אותה לאקס שלי״ לא משנה כמה פעמים אגיד את זה, זה תמיד ישמע מטופש כל פעם מחדש. ״בזמנו כמובן״ הוא התבונן בי כמה שניות עד שהסיט את מבטו, עיקם לרגע את לסתו ועצם את עיניו לנשימה, ״תודה אבל אסרב״ ״אני מנסה לעזור״ אמרתי בפשטות, משום מה הרגשתי שהוא לא אהב לשמוע למה הדירה הייתה בבעלותי. אני מקווה שהוא לא כועס, כי האווירה הפכה למתוחה יותר. ״אני אסתדר, באמת״ אמר לי ואז מבטו עצר על משהו, ״גלידרייה״ ״אין לי חשק לגלידה״ אמרתי, הוא נראה מתוסכל ממני והנהן בחוסר רצון, ״אז כדאי שרוג׳ר יסיע אותי לביתי״ אמר. הסתכלתי עליו מדוכדך ורציתי להגיד משהו, אך משום מה שתקתי ולא נאמר בינינו דבר. התקשרתי לרוג׳ר, וכך הסתיים הערב.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
