נק׳ מבט לואי:
העברתי עמוד בעיתון היומי והרעש של הלעיסה הסיח את דעתי. נאנחתי והרמתי את מבטי לקירה שנראתה משועממת והסתכלה עליי,
״קירה, אכפת לך ?״ שאלתי, היא לא תבין שזה הדרך הנוחה שלי לפתוח את הבוקר, שאם הבוקר לא יתחיל כך ארגיש שמשהו חסר. עיתון ותה.
״מה ? אני לא עושה כלום״ אמרה בפשטות ונגסה מהמאפה שקדים שלה. נאנחתי וניסיתי להתעלם מקולות הלעיסה שלה. בדרך כלל קירה וברי לא מגיעים לבית הקפה, אני לא בטוח למה הם פשוט לא אוהבים את המקום. אולי זה מזכיר להם יותר מדי את דן, לפעמים היינו משתכרים פה אחרי שעות הסגירה של בית הקפה וזה היה מקום בילוי שלנו, היום כבר לא. תהיתי למה היא פה, היא לא עובדת היום ?
״אז ברי שילם על החוב של בובי, אה ?״ שאלה כאילו אינה יודעת זאת. הסתכלתי עליה והורדתי את משקפי הקריאה שלי, מבין שאין טעם לנסות לקרוא את העיתון ואולי לפתוח את הבוקר איתה יכול להיות נחמד.
״כן״ אמרתי בפשטות ובחנתי אותה, תהיתי למה ראיתי אותה ואת ברי יחד ביריד האוכל.
״נחמד מצידו״ אמרה, לוקחת ביס אחרון במאפה השקדים לפני שהניחה אותו בצלחת שלה וניקתה את כפות ידיה בעזרת מפית. ״אז הארי הביא לך את הצ׳ק בסוף ?״
״את מעודכנת... ברי סיפר לך ?״ שאלתי ושתיתי לגימה מן התה, היא חייכה בערמומיות ובחנה אותי, כאילו יודעת שאני יודע אבל לא יודעת. לעזעזל, היא לא תאמר דבר ! ״מה איתו דרך אגב ?״
״לא יצא לנו לדבר לאחרונה״ אמרה ונשכה את הציפורן הארוכה שלה, עיניה המאופרות הביטו סביב. לא האמנתי לה, זה גרם לי לגחך מהשטויות שהיא אומרת לי. ״אבל יצא לי לדבר עם סטף, זוכר אותה ?״
״היא לא מעניינת אותי״ אמרתי בפשטות, היא משכה בכתפיה. הודעה הופיעה על מסך הטלפון שלי והיא הייתה מתיאו,
׳היי, תוכל להגיע למשרדים לעזור לי לפנות את השולחן שלי ? אני לא יודע איך אעשה את זה לבדי...׳
גלגלתי את עיניי ונאנחתי, אני לא מבין איך הוא לא מבחין בזה שאני בקושי מקדיש לו תשומת לב. גם אין לי רכב והרבה זמן פנוי בשביל שאגיע למשרדי סטיילס, התכוונתי להיפרד ממנו היום-
״הכל בסדר ?״ קירה קטעה אותי והיה לי רצון לספר לה הכל, על תיאו, על הארי, על כל הדברים שקרו בחיי לאחרונה אך הרגשתי שזה לא הוגן שהיא לא מספרת לי דבר. נהייתי חסר סבלנות, שאלתי ישירות.
״את וברי שוכבים ?״ עיניה התרחבו ופיה נפער,
״לואי, מה ?״ היא שאלה מיד, נראית בהלם. לקחתי נשימה והידקתי את פי, אולי זה היה דפוק מצידי לשאול ?
״תשכחי מזה-״
״לא, מה פשר השאלה הזו ?״ היא התעקשה. גירדתי בעורפי והייתי נבוך מכדי להביט בזוג עיניה ולהסביר,
״אתם מבלים זמן יחד״ משכתי בכתפיי, ״רק שתיכם״
״מאין לך ?״ חצי חיוך מבולבל על שפתיה.
״את שוכחת אצלו דברים במכונית, חוץ מזה ראיתי אתכם״ אמרתי והיא העבירה את אצבעותיה בשיערה הבלונדיני והחלק. ״זאת אומרת אין לי בעיה עם זה, אבל למה לעזעזל אני לא יודע כלום ?״
״זה מסובך״ אמרה ונראתה לחוצה מעט, נראה כאילו רצתה לברוח מפה. ״זה לא כמו שאתה חושב שזה-״
״אז כמו מה זה ?״ קטעתי אותה, רציתי תשובות.
״לואי, תניח לזה״ היא נתנה מבט נוקב לעיניי עד שניתקתי איתה את קשר העין. נשמתי עמוק וקמתי ממקומי בלי להביט בה,
״בסדר, אניח לזה״ אמרתי. קיפלתי את העיתון ולקחתי איתי את ספל התה לדלפק, הודיתי לדילן עם מבטי ויצאתי מפה בכעס, מזמין מונית לבנייני סטיילס.
