לאחר שיחה קצרה עם ברי קבענו להיפגש להיפגש מאוחר יותר בבר. משום מה הפעם רק אני והוא בלי קירה, אני מקווה שהכל בסדר איתם כי לאחרונה די התרחקתי בגלל כל מה שעבר עליי. המעבר לדירה של הארי, ההתעסקות בהארי, בעצם, הארי עצמו. ״משהו פה יצא לי לא טוב...״ שמעתי את הארי ממלמל, אני מסדר את השולחן ומגניב לעברו חצי מבט. הוא טועם את רוטב הפסטה, רוטב הפסטה המפורסמת שהוא לא מפסיק לדבר על כמה שהיא הכי טובה שאטעם. ״בוא תראה״ ״הארי אני לא טוב בלשפוט אוכל״ גיחכתי, צעדתי לעברו וטעמתי מכף הרוטב, אך זה היה שפל וגרם לי לקמט את פניי מיידית. ״מלח, לא שמת מלח״ פלטתי. ״מלח !״ קרא בחיוך שלו ולקח ממגירת התבלינים את המלח. לא חשבתי שהארי יהיה בשלן, למען האמת חשבתי שיש לו שף פרטי או משהו מוגזם כזה. אך נראה שככל שנכנסתי לחייו גיליתי שהוא לא האדם העשיר שמתעסק בכסף יותר מדי, אמנם יש לו יציאות מוזרות לגבי זה אבל התרגלתי. ״איך הולך עם הדירה ?״ שאלתי בסקרנות, הוא הסתכל עליי והנהן בראשו באיטיות בעוד עיניו סורקות את החלל הריק של המטבח. ״המשטרה הגיעה לשם לפנות אותו, אני לא קיבלתי עדכון לגבי זה אבל אני מניח שהוא לא שם יותר. אצור קשר עם סוכן הנדלן שלי ואמכור את הדירה הזאת, אני חייב לסגור את הפינה הזאת.״ הוא נאנח לקראת סוף המשפט. חייכתי ואהבתי את ההחלטה הזאת. בראן לא נראה בעיניי מטרד יותר, ולאחר מה שהארי סיפר לי על הסחיטה של בראן כלפי החברה שלהם הבנתי שאין סיכוי שלהארי יישארו רגשות לאדם אידיוט כזה. לאקי הכלב התקרב להארי בקשקוש זנב והרים את ראשו בשביל להריח, ״הו, הנה מישהו שיהנה מהבישולים שלך״ עקצתי אותו בציניות והוא מיד חייך את החיוך השובב שלו, כאילו מודיע לי מראש שאתחרט על האמירה הזו. ובכן, רציתי שיגרום לי להתחרט. חייכתי והסטתי את מבטי לשולחן, סידרתי את הסכום בשולחן ולמרות שהשולחן היה גדול בשביל שתינו, תמיד הוא הרגיש מלא למרות שהיה ריק. ״אתה רוצה לצאת לחופשה ?״ שמעתי אותו שואל מאחורי, צמצמתי את עיניי בבלבול והסתכלתי עליו. היה לו מן חיוך, אני בטוח שזו הצעה ספונטנית. אבל אני לא כמוהו, קשה לי להחליט משהו באותו רגע ולבצע אותו. חייב לתכנן, אך הבנתי את הרגש בלהיות ספונטני. ״חופשה ?״ גיחכתי, זה נשמע די מושלם לתקופה הקרובה, גם קצת מלחיץ. ״כן, אני ואתה...״ הוא צעד לעברי ופעימות לבי הואצו בכל צעד שהתקרב. הוא הושיט את ידו לפניי ועם האגודל ליטף ברכות את עורי, גורם לי לאבד את נשימתי במבט לעיניו היפות. ״באיזה אי...״ ״אני לעולם לא הייתי באי״ גיחכתי והסתובבתי בשביל להתנתק מהמגע שלו, כי הייתי מסוגל להיכנע ולהסכים בשנייה. אבל צריך לתכנן מראש, לארגן מסלול. ״בחייך...״ שמעתי את צחוקו מאחוריי. הוא אחז באגני ונצמד לגופי, הרכין נשיקה לעורפי שגרמה לצמרמורת לזחול לאורך עמוד השדרה שלי. נשכתי את שפתי התחתונה, הוא נישק את הנקודה מאחורי האוזן שלי וגרם לבטני להתהפך. ״הארי...״ חייכתי והסתובבתי אליו, אני נשען כנגד השולחן והוא חוסם לי כל דרך ללכת. ״מה אתה אומר ?״ שאל בקולו החלש והצרוד, המפתה הזה. הוא בחן את פניי עד שהתמקד בשפתיי וחייך אליי, ״אה לולו ?״ ״אני...״ נשמתי, לא מסוגל לחוש במתח הזה בין שתינו והתקרבתי בכדי להטיח את שפתיי כנגד שלו. הרגשתי את החיוך שלו אך הוא לא הרפה מלנשק אותי. ״אי...״ לחש, נישק את שפתיי בתשוקה שפילחה את איבריי, הוא הרים אותי מאגני בשביל שאתיישב על השולחן ומיד התקרב ונעמד בין שתי רגליי. הוא הסתכל לעיניי והייתי חסר נשימה, נואש לחוש בשפתיו שנית. ״זה אומר כן ?״ ״זה אומר נשק אותי כבר״ נשמתי והיה לו חיוך, הוא הרים את גבותיו לפני שהתקרב ונישק את שפתיי. בין שנייה הלשון שלו מצאה את דרכה בין שפתיי ונקשרה בשלי. אחזתי בכתפיו וקרסתי מהמגע שלו בירכיי, הרגשתי את המתיחה המענה בין רגליי וזה הפך אותי לחסר סבלנות. ״אז נדון בקשר לזה מאוחר יותר.״ לחש ואצבעותיו גלשו לאיזור בטני בשביל לפשוט ממני את החולצה, נשכתי את שפתי התחתונה והייתי חסר נשימה. הוא התבונן בי בחיוך גאה כשאצבעותיו החליקו מכתפי ומטה. ״קצת פרוע ככה...״ פלטתי, בלעתי רוק ומשום מה הייתי לחוץ, הצחוק שלו לא עזר. ״זאת אומרת, על שולחן האוכל, לא ?״ ״לא כלכך״ הוא לחש והרכין נשיקה לבית החזה שלי, ירד בזרם נשיקות לבטני התחתונה ונשארתי חסר מילים. הזין שלי זז כנגד בד המכנס והיה כלכך קשה כרגע, כפות ידיי מעט רעדו מהמתח המייסר הזה ורק רציתי שיעשה את זה כבר. דפיקות נשמעו מהדלת וגרמו לשתינו להסתכל לשם. ״הזמנת מישהו ?״ נשמעתי כועס, אבל זה רק כי הציפייה כמעט והורגת אותי. ״לא...״ הארי נראה מבולבל וקם, וכרגע הבנתי שפה נעצור. לעזעזל. נשמתי עמוק על מנת להרגיע את סערת הרגשות שהתחוללה בי ולבשתי את החולצה, קמתי מהשולחן ושוב נשמעו דפיקות. ״מי זה ?״ הארי קרא. ״אני, תפתח״ קולו של אנדרו נשמע. גלגלתי את עיניי, למה לעזעזל הוא בא עכשיו ?! הארי נתן מבט מתנצל אך חייכתי בהבנה. הוא ניגש לדלת ופתח אותה, מיד רץ פנימה ילד שנראה בן חמש, הוא מיהר ללאקי. ״היי,״ אנדרו נכנס פנימה, הנחתי שהילד הקטן זה בנו. ״למה יש ריח שרוף ?״ ״שיט״ הארי מיהר לסיר וכיבה את הגז, הוא נאנח ולפי התנועה של אצבעותיו בתוך שיערו הוא כעס, אבל לא הראה זאת. ״למה הגעת ?״ שאל את אנדרו. ״הייתי באיזור, מקס שיגע אותי לקפוץ הנה ו...״ אנדרו משך בכתפיו ״הנה אנחנו.״ ״נהדר...״ הארי הנהן בראשו ולא באמת הצליח להסתיר את האכזבה בקולו. ״מה שלומך מקס ?״ ״בסדר, אפשר לעשות סיבוב ללאקי ?״ הילד הקטן שאל, היו לו עיניים ירוקות וזה לגמרי נתן לי רגע לדמיין את הילד שיהיה לי ולהארי. לנסות לראות איזה אבא הארי יהיה. זאת אומרת, זה רחוק מאיתנו כרגע. אבל הוא בהחלט האדם שארצה לעבור איתו את המסע הזה. ״כבר מאוחר, אבל למה שלא תשחק איתו בבית ?״ הארי שאל והלך לארגז הצעצועים של לאקי, ״תבחר משהו, הוא אוהב הכל״ ״תודה דוד הארי״ מקס קרא ורץ לארגז הצעצועים של לאקי. אנדרו ניגש להארי ואמר לו משהו בשקט, הארי הסתכל עליי ונראה מבולבל, קצת עצבני אפילו, ואנדרו מתחנן. על מה הם מדברים שם ? לבסוף הארי הנהן בראשו ואנדרו טפח על כתפו בחיוך לפני שהסתובב ללכת. חייכתי וזקפתי גבה, ״לאן הוא הלך ?״ ״הוא ביקש שנשמור על מקס״ הארי אמר בדרכו חזרה למטבח. הסתכלתי על הילד הקטן שידע איך להעסיק את עצמו והשתעשע עם כלבו של הארי. ״שמרת פעם על ילד ?״ שאלתי בסקרנות, היה לו חצי חיוך. ״על מקס, נתתי לליבי להיות איתו בכל אופן. הם צפו בתוכניות היאבקות, אל תספר לאנדרו.״ הארי אמר בזמן ששפך את הרוטב השרוף לכיור, התחיל לשטוף את הסיר. ובכן, כרגע הצד ההורי בהארי נראה די מטורלל, לא מראים לילדים תוכניות היאבקות, הם ירצו לנסות את זה בעצמם וזה תוכן אלים. ״אל תילחץ, הוא לא מורגש״ ״צריך להאכיל אותו, לא ?״ שאלתי מבולבל, הארי משך קלות בכתפיו. ״אולי הוא אכל בבית...״ מלמל לפני שצעק, ״מקס, אתה רעב ?״ ״קצת״ מקס ענה בקולו המתוק. ״יש לי חטיפים בארון הימני, תתן לו משהו״ הארי אמר, אבל חטיף זו לא ארוחת ערב. ״למה שלא תנסה לבשל מחדש את הרוטב לפסטה ?״ הצעתי, ״אולי בפעם אחרת, להיום אני מוותר״ גיחך. ניגשתי למקרר ובפנים היו כמה מעדנים, זה קצת עדיף בעיניי מחטיף. לקחתי אחד ולקחתי כפית כשניגשתי למקס הקטן. ״היי בחור״ חייכתי אליו והוא הסתכל עליי ללא הבעה, ״הבאתי לך לאכול״ ״תודה״ הוא לקח את המעדן ממני והתיישב על הרצפה, הוא הוריד את מכסה המעדן ולאקי מיד ליקק את זה. זה היה חיבור מקסים בין לאקי למקס, נראה שלאקי מקבל ממקס את תשומת הלב שלא ניתנת לו פה. זאת אומרת, הארי נורא מטפח אותו ודואג לו, גם לפעמים נשכב בצורה מטופשת על הרצפה ומלטף אותו. אבל רוב הזמן אין לו זמן לזה, יש לו את העבודה ועיסוקים אחרים. התיישבתי בספה ולאחר מספר דקות הארי התיישב לצידי, הוא אחז בידי וגרם לי להסתכל לעיניו. חייכתי וחשתי בלבי הולם, ושוב ראיתי אותנו בסיטואציה חדשה ויכלתי לדמיין איך זה להיות הורים. ״תראה״ הארי גיחך בזמן שהסתכל על מקס ולאקי. לאקי אוכל למקס מהמעדן ומקס צועק עליו להפסיק. זה די חמוד. הסתכלתי על הארי חסר נשימה ולמרות שלא ראיתי אותו מתעסק במקס כלכך, ידעתי משהו אחד. ״אתה תהיה אבא מדהים״ אמרתי בשקט ולפתע החיוך שלו ירד באיטיות והוא הסתכל עליי. בלעתי רוק והרגשתי שזה היה משפט שלא הייתי צריך לומר, אולי כי זה מוקדם מדי ? לעזעזל. ״א-אני מצטער, לא הייתי צריך לומר את זה״ ״לואי זה בסדר, פשוט...״ הוא גירד בעורפו ונראה מוסח. ״לא דיברנו על זה כלכך״ ״אנחנו לא הרבה זמן יחד, אני לא חושב שהנושא הזה היה צריך לעלות בקרוב״ אמרתי והוא נשך את שפתו התחתונה ונשם עמוק. ״לואי אני...״ הוא צמצם את עיניו ולאחר מכן הביט בי, ״אני לא רוצה ילדים״ לקח לי כמה שניות להבין מה הוא אמר כרגע, אך עדיין לא הצלחתי להבין עד הסוף. זה הרי לא הגיוני, למה לא ? מיליון שאלות, אך כל מה שנפלט מפי היה משפט קצר וחסר תוכן. ״מה ?״ אני עדיין בוהה בו. ״לא ידעתי שזה בראש שלך אז לא טרחתי לדבר על זה עדיין אבל אני לא רוצה להיות אבא״ אמר ומשהו בלבי התנפץ, כל מה שדמיינתי הפך לבועת עשן ריקה. כל הציפיות לקראת העתיד המשותף עם הגבר הראשון ששבר את החומות מסביב לבי. ״הארי... למה אתה מתכוון ?״ קולי חלש, בלעתי רוק והסתכלתי לעיניו. הוא נשם עמוק וצבט את גשר אפו. הוא הניח את ידו על הברך שלי ונשך את שפתו במתח ״אני חושב שהבנת למה אני מתכוון״ אמר בקול יציב אך לא יכולתי להפנים את זה וקמתי מהספה, הסתכלתי עליו כאילו הוא סיפר לי את הדבר הנורא בעולם. ובכן, יכול להיות שזה מה שישים סוף בשבילנו, אז זה אכן נורא. ״רגע לואי, תשב״ ״לא לא״ הנדתי בראשי ושפתי מעט רעדה, ואולי אני דרמטי כי הרגשתי שאני עומד לבכות מולו. ״א-אני מצטער הארי, אני מוכרח ללכת״ הלכתי בצעדים לאחור אל הדלת והוא צמצם את גבותיו וקם. ״רגע, חכה, לאן ?״ שאל, ״קבעתי עם ברי, אני מוכרח ללכת״ יצאתי מביתו ולאחר שהדלת נסגרה המחנק נרגע והדמעות עלו לעיניי, נשימותיי רועדות ודמי פועם בעורקיי. רציתי להיות אבא, זה חלק מהשאיפות שלי בחיים. רציתי ילדה קטנה ומתוקה שאקלע לה צמות כפי שאמא שלי לימדה אותי בילדותי, וילד קטן שאשחק איתו בכדורגל מדי פעם, לא יכולתי לוותר על זה. אפילו לא לאהבתי הגדולה להארי, לא יכולתי להתפשר בנוגע לזה, ואני לא יודע אם גם הוא. הרגשתי בסיוט, רציתי להכחיש ולשכוח ששמעתי את הפרט הזה אבל אני לא חושב שזה משהו קטן שאוכל להתעלם ממנו. רציתי את כל זה כלכך, את הילדים, אבל גם את הארי.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
