נכנסתי עם הארי לבית הספר המוזיקלי של מיכאל, על הקירות התכולים תמונות שמקושרות למוזיקה. בסוף המסדרון דלתות לאולם הגדול, הארי נכנס פנימה כאילו מכיר את המקום בעל פה. התלוויתי בעקבותיו ועל הבמה מספר קרוב לעשרה אנשים שמנגנים, כל אחד בכלי אחר לפי הציווי של מיכאל. מיכאל היה אדם בשנות החמישים לחייו, שיערו אפור והיה לו שפם שהסתיר את שפתיו הדקות. הוא נהג בקשיחות עם הנגנים. ממול הבמה המון מושבים, זה רק חזרה אז רוב האולם ריק. ״מספיק !״ מיכאל צעק וחלל האולם השתתק, כל העיניים היו מופנות אליו. ״צאו להפסקה של חמש דקות ונתחיל את המבחנים, אני מקווה שהתאמנתם מספיק טוב !״ כולם התפזרו לפינה משלהם. הסתכלתי על הארי שנראה מתוח ואחזתי בזרועו בחיוך קל, ״אתה תהיה מדהים״ אמרתי, הוא חייך חושף את שורת השיניים הלבנות שלו, התקרב ונישק לראשי. הוא הסתכל על כולם במתח, נשך את שפתו התחתונה. הבחנתי בשלט הגדול, הצבע שלו כחול והיה כתוב שרק שלושה נגנים יתקבלו וביניהם יהיה קרב, מי שינצח יטוס לברלין לשבוע, להצטרף ללהקה שלא הכרתי. המחשבה שהארי יטוס לברלין קצת הטרידה אותי, אבל לא אמרתי על זה דבר ותמכתי בו כרגע. לא רציתי שיתרחק, אבל רציתי שיצליח. זה התנגד אחד עם השני. ״הארי״ מיכאל ניגש אלינו, בחן את הארי ומבטו חתום, ״טוב לראות שהגעת.״ ״תודה מיכאל״ הארי חייך אליו, ״בהצלחה״ מיכאל המשיך לכיוון הבמה, רק מאחוריה, מאחורי הקלעים הנחתי. איפה שכל הנגנים שהו. ״קשוח... הוא מחייך לפעמים ?״ שאלתי והארי גיחך, ״לא ממה שאני זוכר״ הארי אמר. הוא נראה די אבוד במקומו, אני חושב שהוא לחוץ. אין פה קהל, זה לא אמור להפחיד אותו. ״אתה לחוץ ?״ ליטפתי את זרועו. הוא הידק את שפתיו והסתכל על הבמה שהייתה מאחוריי. ״זה מחזיר אותי לאחור...״ פלט, הוא נשם עמוק ״אבל קטן עליי״ ״בדיוק, קטן עליך״ חייכתי אליו. ״המבחן הזה קשור לתחרות הזו לברלין, נכון ?״ היססתי אם לשאול, אבל הייתי חייב. ״כן,״ חיוך על פניו ״זה לא משהו רציני, זה רק יומיים מתוך כל השבוע להצטרף ללהקה שהורכבה מנגנים שבאו מרחבי העולם להופיע יחד, אבל זה מול קהל עצום.״ ״ניצחת בדבר כזה פעם ?״ שאלתי, הוא התהלך איתי באיטיות ״מספר פעמים, תמיד זה היה קרב צמוד ביני לבין עוד נגן טוב של מיכאל.״ ״שתי דקות !״ מיכאל צעק ושמעו את קולו ברחבי האולם, גלגלתי את עיניי להארי. ״אלך להתארגן, תשב בנתיים״ נישק לראשי ונפרד ממני למאחורי הקלעים. נכנס מאחורי הבמה ונשארתי לבדי. מבין כל הכיסאות שהיו פה, התיישבתי בכיסא אקראי בשורה השלישית. כל הנגנים נראו לחוצים והבחנתי בכמה מהם שהיו מאחורי הווילון הארוך. לאחר כמה דקות האודישנים התחילו, והסתכלתי בשיעמום עמוק על הבחור שניגן בחצוצרה. לא אהבתי את הכלי הזה, הוא צרם לי. מיכאל הרים את כף ידו והבחור הפסיק לנגן, ״הבא !״ מיכאל קרא, ואז היה תורו של הארי. חייכתי חיוך רחב ורציתי למחוא כפיים אך היה שקט כלכך שלא רציתי למשוך יותר מדי תשומת לב. הארי התיישב בכיסא של הפסנתר, הסתכל על מיכאל עד שמיכאל הורה לו להתחיל לנגן. הפכתי לחסר נשימה מהניגון המדוייק שלו, הוא לא פספס תו אחד בשביל להפוך את המנגינה למושלמת, הוא היה כלכך טוב בזה. הבחנתי במישהו מוכר נותן למיכאל את הקפה שלו, ואז לבי נחת, זה סאם. מה הוא עושה פה ?! הוא הבחין בי והיה לו חיוך, התעלמתי ממנו והסתכלתי על הארי. סאם התקרב לשורה שלי, צעד אליי באיטיות עד שהייתי חייב להסתכל עליו, ״תראו תראו,״ חייך והתיישב לידי, זרועותיו פרוסות על משענות הכיסא בנוחות, הייתה לו אוזנייה כך שהנחתי שהוא עובד פה. ״הנקבה הקטנה של הארי...״ רתחתי מזעם מהמשפט הזה, הוא כזה בן זונה, לעזעזל. הסתכלתי על הארי, עיניו עצומות והוא נשאב עמוק לנגינה, לא רציתי להתעסק בדבר אחר. ״מה אתה עושה פה ?״ שאל אותי, כאילו זה ביתו ואני פרצתי פנימה. הסתכלתי עליו בכעס, הוא נראה נינוח בלהטריד את שלוותי. ״אני לא חייב לך דבר, אז תניח לי״ התעלמתי ממנו, ושמעתי את אנחתו האדישה. ״תראה אותו״ לחש, ועצם המחשבה שהוא מסתכל על הארי שלי הטרידה אותי. לבי התכווץ ודמי בער בעורקיי, הרגשתי את הכעס מחלחל עמוק ״כלכך יפה, נכון ?״ ״תשתוק״ פלטתי בשקט, מנסה שלא למשוך תשומת לב ולהפריע להופעתו של הארי. ״כלכך שרירי וחסון, כן...״ לחש לי, רעדתי מכעס והידקתי את כפות ידיי, לא הסתכלתי על דבר אחר מלבד הארי. ״ובמיטה, לעזעזל... אני צודק ?״ הסתכלתי עליו חסר נשימה והרגשתי בחילה, המחשבה עליו ועל הארי יחד, במיטה, חלחלה עמוק מתחת עורי ואכלה אותי חי. הוא לחץ על כל הנקודות שידע שיפגעו בי, וזה באמת כאב. אני וסאם לא מכירים ואין לו סיבה להיום כזה חרא כלפיי. ״אל תגיד לי... לא שכבתם ?״ חייך, ומיד החל לצחוק. הרוע השתקף בעיניו. הסתכלתי עליו כעוס ונבוך, הידקתי את שפתיי בכעס, ״הו לעזעזל, כשהארי היה רואה אותי הוא לא יכל להתאפק, נו מה לעשות ? אתה זה אתה ואני זה-״ ״תשתוק !״ צעקתי, ושמעתי את הארי טועה ולוחץ על קליד שהרס את הרצף העדין של המוזיקה. הארי הפסיק לנגן, ומבטו עליי. הרגשתי נורא, הדמעות עמדו בגרוני והרגשתי חנוק. ״מצטער״ הארי אמר למיכאל שישב בשורות הראשונות, נראה שחיכה לאישור ממיכאל להמשיך. אבל לא חיכיתי לראות את זה, קמתי ומיהרתי לצאת מפה, וכשיצאתי מהאולם דמעות עלו לעיניי, ולא הייתי צריך בכלל לבכות לעזעזל !!! הטחתי אגרוף בקיר בכעס ונשמתי נשימה רועדת, יצאתי מפה לאוויר הצח, הסתכלתי לשמים בשביל לקבל קצת נחמה מדן, אבל כמעט ולא הצלחתי לחשוב על דבר מלבד הארי וסאם. סאם והארי. זה היה בעבר, זה לא אמור לשנות ! איך הארי היה עם אדם כזה תפל ודוחה ?! כעסתי, ידעתי שאני אידיוט בזה שאני כועס כי זה לא רלוונטי לעכשיו, סאם הוא מהעבר והארי אמר לי שאין אף אחד מלבדי. ״לואי״ הארי קרא ובא אליי, ״מה קרה ?״ ״אני...״ נשמתי והסתכלתי לעיניו, הוא נראה מודאג ומוטרד בו זמנית. הנדתי בראשי ונשמתי עמוק ״תשכח מזה״ ״עזבתי את החזרה בגללך, אז אני לא אשכח מזה״ אמר והתקרב אליי, הושיט את ידו ועם אגודלו מחה את הדמעה שלי. ״מה קרה ?״ קולו חלש, עדין יותר. ״מה סאם עושה שם ?״ שאלתי בשקט ובכעס ״הוא עובד עם מיכאל, סוג של עוזר אישי אבל לא בדיוק״ הארי הסביר, כעסתי שהוא לא אמר לי לפני. הוא לא חשב שזה יהיה בעייתי בעיניי ? עד כמה אידיוט הוא ? ״הוא אמר לך משהו ?״ ״כן״ הסתובבתי בכעס, נשכתי את שפתיי והשפלתי את מבטי, ״יש הרבה מורים לפסנתר, הארי״ ״מיכאל הוא הטוב ביותר״ הארי אמר, ״בחייך, אתה התעקשת שאנסה שוב״ ״אולי אצל מישהו אחר ?״ הסתכלתי לעיניו, התחננתי כמעט. אני לא אוכל לסבול את סאם בכל חזרה שלהם. ״אתה לא סומך עליי ?״ שאל. ״הארי זה לא העניין, ברור שאני סומך עליך״ אמרתי, הרגשתי אבוד בזה. הוא לא מבין אותי בכלל, הוא מנסה להבין ? ״אני לא אוהב את זה שסאם מספר לי חוויות סקס משותפות שלכם מן העבר״ ״לואי...״ הוא גלגל את עיניו ״זה היה בעבר, הוא לא מעניין אותי.״ ״אני יודע, אבל אתה מעניין אותו״ אמרתי, הרגשתי פגוע. ״אני לא יכול, מצטער״ ״לואי, חכה...״ הארי נאנח ואחז בידי, הוא נשך את שפתו התחתונה והעביר את אצבעותיו בשיערו, נראה כועס מסיבה שלו. לא רציתי להרוס את זה, לבאס אותו בחזרה הראשונה שלו. אבל לא הייתי מסוגל לזה שסאם יהיה בקרבתו. היום באתי לחזרה הראשונה שלו, אבל לא אוכל לבוא בכל חזרה. וכשלא אהיה אין לי ספק שסאם ינסה לפלרטט איתו. ״לעזעזל, אין לי פאקינג פתרון לזה״ רציתי לומר לו לעזוב את החזרות, אבל אני זה ששכנע אותו לחזור לזה. והארי לא יתפשר על מורה אחר ממיכאל. ״אקח מונית הביתה...״ הורדתי את מבטי, אחיזתו התרופפה בידי והוא נשם בכעס. ״אני אזמין לך מונית״ הוא בא איתי לכיוון המדרכה, אבל לא רציתי שהוא יהיה מי שיזמין לי, לעזעזל הארי אני לא צריך את הכסף שלך. רציתי לומר לו, אבל שתקתי. ״לואי... אנחנו בסדר ?״ הסתכלתי עליו חסר נשימה ומיד הנהנתי, הוא לא עשה דבר ואין סיבה שאכעס עליו. אבל אני מרגיש לא בטוח, ״כן.״ ״אז תנשק אותי״ ביקש ומיד הסתכלתי עליו, חייכתי לבקשה הזו והתקרבתי אליו, הנחתי את ידיי בכתפיו ועמדתי על קצות אצבעותיי בשביל לנשק את שפתיו הרכות. הסתכלתי לעיניו לאחר מכן, הוא ליטף את פניי, ״יש לך טעם נוראי בגברים הארי״ פלטתי והיה לו חיוך, הוא התבונן בי וחייך, ״אני חולק עליך.״ אמר, וזה גרם ללחיי לסמוק. ובכן, התכוונתי לסאם, איך הוא היה עם אדם דוחה ושפל כזה ?! הארי שלי, הטוב, החכם... איך ? נישקתי נשיקה נוספת לשפתיו ואז השענתי את המצח שלי כנגד שלו, עצמתי את עיניי ונשמתי אותו, כמו אוויר לריאותי. הוא זרם בעורקיי, הוא היה הכוח שלי. אני אוהב אותו כלכך, וזו הייתה הנפילה הכי מהירה וקלה שחוויתי. הסתכלתי לעיניו וחייכתי חיוך קל, אלוהים, אני אוהב אותו. אני לא יכול לחזור הביתה, אני באתי בשביל לתמוך בו ואשאר. ״בוא נחזור פנימה״ לחשתי, הוא זקף גבה, ״לא רצית להזמין מונית ?״ ״לא, אחזור איתך. עכשיו בוא תסיים את החזרה.״ הוא הנהן. אחזתי בידו ונכנסתי איתו פנימה, הגענו לאולם והידקתי את אחיזתי בזרוע השרירית שלו, לא מסתיר שום חיבה שלי כלפיו. נכנסנו ועל הבמה היה מישהו שניגן בפסנתר, הארי נאנח ופלט קללה ״מה ?״ לחשתי ״זה אדי״ אמר בתסכול, ״הביצוע שלו בהחלט יותר טוב משלי.״ ״מה ?״ על מה אתה מדבר ?״ גיחכתי, ולא רציתי להודות בזה שהביצועים שלהם דומים וכמעט זהים. ״אל תהיה נוקשה עם עצמך״ ״הוא מהנגנים הטובים של מיכאל״ הארי סיפר ונשם עמוק, ״טוב, צריך לשאול מתי מקבלים תשובות בשביל לדעת אם אפשר לעוף מפה״ הארי פלט, אני לא חושב שהוא חיבב את אדי הזה, או שהוא היה פשוט נורא תחרותי איתו. ״אני לא יכול להפריע למיכאל בזמן שהוא שופט, הוא מסוגל להעיף אותי מהתחרות אם אפריע״ הארי התלוצץ, אך התכוון לכל מילה שאמר אני מניח. ״סאם בטח יודע, אבל... מספיק סאם ליום אחד.״ בלעתי רוק, השם שלו צרם לי. ״זה מידע נחוץ״ משכתי בכתפיי וירדתי במדרגות לשורה שבה סאם ישב, אני מסוגל להתמודד מול הפני תחת שלו. ״תגיד,״ משכתי את תשומת לבו, הוא גלגל את עיניו אליי ״איך מקבלים תשובות ?״ ״הארי מחוץ לתחרות, הוא לא סיים את הביצוע״ אמר באנחה אדישה ולבי נחת, ״מיכאל יודיע לו את זה בטלפון אני מניח.״ בן זונה, זה בגללו ! או בגללי ? אבל בגללו אני הפרעתי להארי, לעזעזל ! נשמתי עמוק ועליתי בחזרה, הארי הסתכל עליי בסקרנות ולא יכולתי לומר לו שהוא מחוץ לתחרות. ״הוא אמר שמיכאל יתקשר, בוא נלך״ יצאנו מפה, תחושת האשמה אכלה אותי מבפנים. אני הרסתי להארי הזדמנות, אבל הכל יוצא בסוף לטובה. הארי אולי לא עבר את התחרות הזו, אבל הוא יעבור כל אחת אחרת ואני בטוח בזה. אני מקווה שהוא יקבל את הבשורה בצורה יפה, אהיה שם לנחם אותו ולהכין לו מאפה בצק עם שוקולד, או שאוכל לקרוא לזה, עוגה מאולתרת.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
