השארתי את ספל כוס התה בין כפות ידיי, מחפש דרך להתחמם ולא להרגיש טיפת קור שעוטפת אותי, עם המזגנים האלה זה נראה בלתי אפשרי. ״אז אתה סוגר היום ?״ דילן הופיע לצדי. הנהנתי בלי להביט בו, חשתי תסכול עצום. זה יום ההולדת של ברי, כולנו אמורים ללכת לכפר הנופש יחד ובגלל שלא מצאתי מישהו שיסגור את בית הקפה אני נשאר. ״לצערי״ מלמלתי, מסתכל עליו מאורגן, עם תיק הגב שלו על כתפיו והסינר זרוק על הדלפק. ״למה שלא תסגור עכשיו ?״ הציע, אך גיחכתי ולא רציתי לשקול את זה. ״תהנה בטיול שלך דילן״ אמרתי, מבט בעיניו מספר שניות עד שהנהן ולא שאל את השאלה הזו שוב. ״תודה״ פלט. הוא יצא מפה ונותרתי לבד. אני חייב לגייס עוד עובדים, אני לא רוצה להרגיש שהכל על כתפיי, להיות עסוק בזה עד כדי כך שאני שוכח את חיי. זה המקום שלי ולפעמים הרגשתי שניהלתי אותו בצורה נוראית. מה דן היה חושב על זה ? תהיתי לעצמי. אני לא מוכן לסגור מוקדם ומתעקש על כך, כי הבטחתי לו שבית הקפה ימשיך כרגיל כמו שהיה כל השנים הללו, לא משנה מה. התחלתי לסדר את המקום, לנקות את הבלאגן הקטן שנשאר. את גרגרי הקפה על השיש, הכנסתי ספלים למדיח הכלים יחד עם צלוחיות קטנות של מאפים. התיישבתי מאחורי הדלפק והסתכלתי סביב, הלקוחות האחרונים עוזבים את בית הקפה, זוג מבוגר שעדיין אוחז בזרועות אחד השני, זוג מבוגר שעדיין משקיע במערכת היחסים שלהם ויוצא לבית קפה בסוף השבוע. זה נחמד, מי לא אוהב לראות את זה ? זה אפילו מעורר קנאה למען האמת. אף פעם לא התאהבתי. אני לפעמים לא בטוח שזה אמיתי, שבאמת אמצא את הדבר המיוחד הזה במישהו שידהים אותי ויסחוף אותי כמו עיוור, לא האמנתי שזה קיים. לא הרגשתי חצי מזה, ולו קצת. וניסיתי, יצאתי לדייטים ואני עדיין יוצא, ניסיתי הכל ולבסוף הגעתי למסקנה שאני מקולקל. תמיד שאלתי, זה לא מפחיד להפקיד את הלב בכפות ידיים של אדם אחר ? לתת למישהו זכות לשבור אותך לרסיסים אך לסמוך עליו שלא יעשה זאת, מי מבטיח את זה ? אני מנסה להיות אופטימי, אולי זה לא השטח שלי פשוט. לא הטריטוריה האהובה עליי, לא המקום המוכר שלי. אהבה. עברו דקות שלמות, דקות שבהן אני יושב ומחכה ללקוחות נוספים, מתוסכל שבשבת בשעות הללו אף אחד לא בא, אך בימים רגילים לפעמים נוצר תורים בחוץ. לפתע הבחנתי בברי וקירה נכנסים לבית הקפה, קירה חייכה חיוך ענק וקפצה על גבו של ברי שלא היה מוכן. נעמדתי מבולבל ופרעתי את פי במעט, הם אמורים ללכת לכפר נופש. ״מה אתם עושים פה ?״ שאלתי מבולבל, קירה התיישבה בשילוב ידיים על הדלפק עם חיוך מטופש ושובב. ״לא נלך בלעדיך״ אמרה בקריצה ״קדימה טומלינסון !״ ברי קרא. הסתכלתי על קירה שסידרה את שיערה הבלונדיני והקצר מאחורי אוזנה ועשתה מבט מתחנן, וברי שהיה עם אותו מבט, שתיהם לבושים ומוכנים לחופשה הזו, אך אני לבוש בבגדי העבודה ולא ארזתי כלום. ״זה רק ליום, תסגור את בית הקפה ליום אחד״ קירה ביקשה, הסתכלתי מסביב על המקום הריק ולבי התכווץ מעט. ״הבטחתי לדן ש-״ ״אני יודע״ ברי קטע אותי, פלטתי נשימה והסתכלתי לעיניו החומות והמנחמות. ״מה אתה חושב שדן היה מעדיף ? שתיהנה או שתסבול במקום הזה כרגע ?״ ״היי, אני לא סובל״ מיהרתי לומר ולהצביע עליו, הוא הרים את ידיו. חייכתי והורדתי את מבטי, נושך את שפתיי ומרגיש בתוך מבוי סתום. ״אני... אני יודע שאתה צודק, שאין טעם שאשאר פה כשלא מגיעים לקוחות״ ״אז ?״ שאל. הידקתי את לסתי בתסכול והידקתי את כפות ידיי לאגרופים, קשה לי לשבור מילה. אמנם הוא צודק, גם אם דן היה פה עכשיו הוא היה אומר לי ללכת, הוא תמיד אמר לי לעשות כיף ולנצל כל שנייה בחיי. ״אני אפילו לא ארזתי תיק״ משכתי בכתפיי, קירה חייכה חיוך ענק ומחאה כפיים בהתלהבות כאילו וכבר הסכמתי, ברי חייך ונגע בשפתיו. ״ככה אתה מכיר אותנו ?״ ברי שאל, גורם לי להרים גבה. ״ארזתי לך !״ קירה קראה בהתרגשות, הושיטה את ידה שאביא לה כיף, וכשלא נתתי החיוך שלה הפך למאולץ והיא סימנה לי לתת לה כיף מיד. ״אל תייבש אותי, אל- אני נשבעת שאם תייבש אותי אני אזרוק את המזוודה שלך מהרכב. אל תייבש אותי-״ הבאתי לה כיף בשביל להשתיק את פצצת האנרגיה הזו והיא התרגשה ומחאה שוב כפיים. חייכתי והסתכלתי על בית הקפה, מרגיש צביטה בבית החזה, כאילו קשה לי להסכים במאה אחוז ולזרום, לא הייתי אדם ספונטני, בכלל לא. הכל חייב ללכת לפי הרשימה. ״קדימה, אין לך עוד תירוצים״ ברי אמר בחיוך, וחייכתי במן הסכמה שהוא הבין רק לפי המבט שלי. ברי היה היחידי שידע לשכנע אותי, שהרגשתי שהוא מדבר אליי והוא בעצם הקול השפוי שלא נשמע בי. ״בסדר״ אמרתי והם שמחו, זה גרם לי לצחוק. יצאתי מהדלפק והסתכלתי שהכל מסודר, הכיסאות לא מסודרות על השולחנות, לא העברתי ניגוב על השולחנות גם. ״תעזרו לי לנקות קצת ?״ ״בחייך לואי, מי שיפתח מחר את המקום יעשה את זה, בוא כבר !״ קירה משכה אותי מידי ולא יכולתי להתעלם מהפח המלא, חשבונית זרוקה על הרצפה ושקיות סוכר ריקות על כמה מהשולחנות. ״קשה לי להשאיר את הבלאגן הזה״ פלטתי ״מי שיפתח מחר יתעצבן, זה לא הוגן״ ״אתה המנהל-״ ״זה לא מקנה לי זכות להתנהג כמו חתיכת חרא״ קטעתי אותו, רואה שהוא מסתכל עליי כאילו ואני מגזים, אז התנצלתי במהירות והלכתי רק לקחת את שקית הזבל. ״אתנצל בפניהם בקבוצה״ ״מגיע לך חופש״ קירה אמרה והניחה את ידה בכתפי, מבט מנחם על פניה ומיד הנהנתי לעברה. כיביתי את האורות בבית הקפה ונעלתי את הדלת. זרקתי את שקית הזבל לפח הגדול שמחוץ בית הקפה והלכתי איתם למכונית הגדולה של ברי, אני לא מאמין שאני באמת עושה זאת עכשיו, לעזעזל. מצד שני, לא תזיק לי חופשה. לא זכרתי את הפעם האחרונה שיצאתי לחופשה, נמנעתי מלהתרחק, מלשנות את סדר היום הרגיל, את השגרה הקודרת שלי. כשאני עושה זאת מדי פעם אני מגיע להחלטה שאעשה זאת יותר, שאצא יותר אהנה יותר ואעזוב את איזור הנוחות שלי, אך זה לא פשוט עבורי, עצם ההרגשה שיש לי אחריות גדולה. בית הקפה. אני מוכרח לגייס עובדים, לקדם עובדים לאחראי משמרת ולהתרחק מבית הקפה. הוא הרים אותי בתקופה החשוכה שלי, אך בו זמנית הוא עושה לי רע. קשה לי לא להתעורר ולהיות בו, להרגיש שאני מצליח לחוות משהו עבור דן, אך זה לא בדיוק יוצא כך. מוזר להבין שמשהו שעשה לנו כלכך טוב בעבר פוגע בנו כיום, גם קשה לקבל את זה. תמיד נהיה עם הכרת תודה לגבי מישהו שהיה שם בשבילנו ברגעים הקשים, וכך נהפוך לעיוורים כשהוא יפגע בנו. עברה כמעט שעה של נסיעה, ברי חנה באיזור יפהיפה ונקי, שביל שמוביל לחנייה ומסביב דשא ירוק, הוא היה בצבע כלכך נקי, כאילו אני נמצא בתוך תמונה. יצאתי מהרכב והסתכלתי באיטיות מסביב, האיזור הזה היה לקוח מתוך אגדה, אני נשבע. בהמשך השביל יש שער, הכניסה לכפר הנופש. ״לואי תעזור בבקשה !״ קירה משכה את המזוודה מחוץ לאוטו ומעדה, לקחתי את המזוודה שלי והמשכתי איתם לכפר הנופש, מרגיש ספונטני וקצת מפחד מזה. ״אני כלכך שמח שבאת, לא האמנתי שתבוא״ ברי הודה. נכנסנו בשער והלכתי בעקבותיהם. הייתה בריכה ענקית שבה שחו כמה אנשים, מה שהיה שונה פה מכל מקום אחר זה שלא ראיתי משפחות. זה נראה מקום שמגיעים אליו חברה צעירים בשביל ליהנות. נכנסנו למלון, מקבלים מהפקידת קבלה את המפתחות לחדר ומודים לה לפני שהמשכנו לדרכנו. אני וברי בחדר משלנו וקירה משלה. לא כי היא לא מרגישה איתנו בנוח, רק כי היא תכננה איך לגרום לגבר לעלות לחדרה ולהעביר איתו את הלילה. היא לא בחורה רעה או זנותית, אך אין לה בעיה עם סקס חסר משמעות. אני לא אהבתי את זה בכל אופן, אני לא אוהב להישמע הצדיק שלא נותן לאף אחד לגעת בו, אבל אני חושב שצריך קודם להכיר את האדם. במקסימום, לדעת את שמו. ״אלך לסדר את המזוודה שלי בחדר, ניפגש בלובי ?״ קירה שאלה, אך לא המתינה לתשובה. יותר הודיעה זאת. היא המשיכה לחדרה שהיה ממול שלי ושל ברי. ברי פתח את דלת החדר ונכנס באיטיות, בוחן כל פינה. החדר היה קטן, לא שזה שינה כי לפי התוכניות שלהם לא נישאר יותר מדי בחדרים. לכל אחד מיטת יחיד בצד החדר, מול המיטות טלוויזיה גדולה. בפינת החדר סלון קטן שנראה רק ליופי, אני לא חושב שיצא לי באמת לשבת שם. היה מיני מקרר וכיור, כמה שקיות קפה ותה, אך לא היה את התה האהוב עליי. לימונית ולואיזה. ״אתה חייב לראות את המקלחת !״ ברי קרא, הלכתי אליו והסתכלתי על האמבטיה המזמינה, התאורה הבהירה שנותנת תחושת רוגע. ואוו. ״מדהים פה״ ברי אמר, כאילו והציפיות שלו לגבי המקום עלו על עצמם. דפיקות חזקות נשמעו בדלת ולפי האגרסיביות המשולבת בעדינות זו קירה, קירה המשוגעת. ברי פתח את הדלת והיא הסתכלה על החדר שלנו וצחקה. ״החדר שלכם נראה עלוב !״ קראה והצביעה על המיטות יחיד שלנו. ״אל תיעלב אחי פשוט לא תכננתי לישון איתך כפיות״ ברי אמר לי בציניות ואז גיחך והסתכל על קירה ״מה ציפית קירה ?״ ״אצלי יש מיטה זוגית ענקית ! משום מה אני מרגישה שאני זכיתי״ אמרה והניחה את ידיה על המותניים. ״הבר נפתח בעוד שעה, רוצים נרד לבריכה בנתיים ?״ ״איי איי, תראה אותה״ ברי אמר בחצי חיוך והסתכל על קירה ״ממהרת ללכוד זכר״ ״אנחנו פה כמה דקות קירה, תעצרי תנשמי-״ ״אל תתחיל איתי עם הנאומים של המתחסד״ קירה קטעה את דבריי עם אצבע לעברי ״אני גם לא ממהרת, רק רוצה ליהנות.״ ״מתחסד״ מלמלתי לעצמי והיא צחקה כששמה לב שזה הפריע לי. קצת הפריע, אני ממש לא מתחסד. ״קדימה, לבריכה !״ היא קראה לעברנו, הסתכלתי על ברי שהסתכל עליי ומשך בכתפיו כהסכמה. ״נהדר ! אלך לשים את בגד הים החדש שלי״ היא יצאה מהחדר שלנו במהרה. ״קניתי איתה את בגד הים הזה... הוא חושפני לטעמי״ אמרתי, ברי גיחך והלך למזוודה שלו תוך כדי שמלמל. ״מתחסד...״ הלכתי למזוודה שלי וכשפתחתי אותה פרעתי את פי, היא שמה לי בגדים נוראים ! ״אהרוג אותה״ פלטתי, מסתכל בין כל הבגדים שהיא ארזה לי, נבוך ללבוש אותם. ״אמרתי לה שלא תאהב״ ברי משך בכתפיו, החל להתלבש במכנס הים שלו. ״זה קצר״ אמרתי, אוחז במכנס שקירה ארזה במזוודה שלי, ואז הסתכלתי על ברי שהיה מחויך ״אוי, לך לעזעזל אני לא מתחסד !״ ״למה יש לך את הבגדים הללו אם אתה לא אוהב אותם ?״ ברי שאל, אך התשובה שלי תישמע מטופשת. הם די חדשים וקניתי אותם בהתלהבות של הרגע, ובגלל שזה חדש זה חבל לזרוק. ״בחייך ברי...״ מלמלתי. מחליף למכנס הים הקצרצר שלא אהבתי במיוחד, הוא חשף את רגליי וכל רגע משכתי אותו מטה קצת. ״אתה לוהט״ ברי התבדח וצחק, גלגלתי את עיניי עם אנחה קלה. הגענו יחד עם קירה לבריכה, קירה כמובן עשתה כמה סיבובים, מנסה למשוך תשומת לב והצליחה. עם בגד ים כזה קטנטן הייתי מתפלא לו לא הייתה מצליחה. ״כנסי למים קירה, קדימה״ אמרתי לה ותמכתי באגנה ללוות אותה למדרגות הבריכה, אך היא הסתובבה וחייכה לבחור שקרץ לה. ״אתה מתקרב יותר מדי, הוא יחשוב שאנחנו יחד״ היא לחשה לי והתרחקה, הסתכלתי על ברי בהלם והוא קצת היה מוסח בגללה. גברים חרמנים, יש לכם המון נשים פה בבריכה ! ״אהובה שלי !״ קראתי בקול, מושך תשומת לב של השוהים פה ונהיה שקט. נכנסתי למים הקרים בעקבות קירה, היא הסתכלה עליי נבוכה. ״לואי מה אתה עושה ?״ לחשה, כמעט ולא הזיזה את שפתיה. היא תודה לי על כך, אני שומר עליה מגברים חרמנים. ״היום אני ואהובתי חוגגים שלוש שנים של זוגיות, בהזדמנות זו הייתי רוצה ל...״ עצרתי, מביט בה בחיוך והיא חייכה בנימוס והסתכלתי מסביב על האנשים שהביטו בנו בהתרגשות, סימנה להם לא והתנצלה על חוסר הנוחות. ״ארצה לבקש את ידך, התינשאי לי ?״ ״השתגעת ?! לואי מה לעזעזל אתה עושה ?״ קירה התרחקה, ברי צחק והבחור שקרץ לה ממקודם הלך לאיזור אחר. חלק מהאנשים צחקו מהצד והסתירו את הפה שלהם, האמינו שזו הצעת נישואים אמיתית. ״הוא צוחק !״ ״אני לא, אהובתי, תתחתני איתי-״ בשביל לקטוע אותי היא השפריצה מים על פניי, צחקתי ושהרמתי את ידיי לנגב את עיניי מהמים ראיתי אותו מאחוריה ולבי החסיר פעימה. הוא לבש מכופתרת אפורה שהייתה פתוחה וחשפה שרירי בטן, השרוולים מקופלים וחושפים את הזרועות השריריות ואחת מהן מלאת קעקועים. מכנס אלגנטי שלא התאים למקום הבריכה. הסתכלתי על פניו והיה לו חיוך שחשף גומות, עיניו ירוקות וזיפים קצרצרים על פניו. שפתיי נפערו ונשימתי נקטעה בגרוני ולפתע קירה שוב השפריצה עליי מים וגרמה לי לעצום את עיניי. ״פשוט תראה מה עשית ! הברחת את הבחור הזה, כולם יחשבו שאני בזוגיות לעזעזל איתך״ קירה קשקשה לה, ואני מיד ניגבתי את עיניי וכשפתחתי אותן הוא לא היה שם. דמיינתי ? אין מצב שדמיינתי, אולי מישהו דומה ? תהיתי לעצמי. לא חשבתי שאזכור את פניו, אבל אני די בטוח שזה היה אותו אדם שבא לבית הקפה בשבוע שעבר. ״לואי ?״ ברי קטע את המבט שלי, הסתכלתי עליו והוא הביט בי מוזר וחייך ״במה אתה בוהה ?״ ״כלום, כלום״ אמרתי. קירה יצאה מהמים קצת כעוסה, אך גלגלתי את עיניי והסתכלתי על ברי שיסכים איתי במבטו שהיא מגזימה. ״עד הערב היא תסלח לך״ ברי אמר. הסתכלתי עליה ועל הבגד ים שהבליט את הישבן העגול שלה. ״היא צריכה לכסות את עצמה...״ מלמלתי. ״לעזעזל, שאלך להתנצל ?״ ״היי, זה בסך הכל בדיחה״ ברי משך בכתפיו, ״אתה לא צריך להתרגש מזה שהיא לקחה את זה קצת ברצינות״ ״אלך להתנצל״ החלטתי, יוצא מהמים והולך, משאיר בעקבותיי טפטופים ממי הבריכה. התכוונתי להיכנס למלון והתנגשתי במישהו, מבחין בכוס היין שלו שניצלה ולא נשפכה ממנה טיפה. ״לעזעזל לאן אתה ממהר ?!״ קול צרוד פלט לעברי וכשהסתכלתי עליו זיהיתי אותו, הזרוע המקועקעת שאוחזת בכוס היין, העיניים הירוקות שמסתתרות מאחורי משקפי השמש. לפתע גיחך. ״זה אתה... אז היא אמרה לא ?״ ״אתה זוכר אותי ?״ שאלתי מבולבל, חש בפעימות בעורקיי ובמתח שלחץ את גופי. רציתי לשאול מה הוא עושה פה, מה צירוף המקרים ששבוע אחרי אני פוגש אותו פה. הוא לגם מן היין בדרמטיות והשיב ״בטח שאני זוכר אותך, ראיתי אותך לפני דקה מציע נישואים לזונה בלונדינית״ נשמתי בהלם ממילותיו חסרות המחשבה ואפילו כעסתי. ״אוי לך לעזעזל, מבית הקפה ? אתה זוכר ?״ ״הארי, אתה בא ?״ מישהו קרא לעברו, הסתכלתי על הבחור שהיה בבריכה והסתכל עליו כאילו היה חטיף, ועכשיו קלטתי את שמו, הארי. ״בהצלחה עם האישה, אך אל תהיה מופתע אם בערב היא תפתח את רגליה למישהו אחר״ אמר ועבר אותי, רציתי לסטור לו. ״תסלח לי ?״ שאלתי, מסתובב בכעס שהוא מעז לדבר כך על אדם שאינו מכיר. ״היא פשוט נראית כזו״ אמר בפשטות, מסובב חצי ממבטו אליי. נאנחתי והלכתי משם, מחליט שלא אבזבז את הזמן שלי על אדם חסר כבוד ונימוס שכזה, איך אפשר לומר דבר כזה ?! לעזעזל, ממש כעסתי. ממתי אנשים מדברים כך ? אינו אנושי ? ואם היא הייתה באמת הבת זוג שלי איך הוא יכול לומר את זה ? החלטתי להניח לכעס ולהתעסק בקירה, אתנצל בפניה על מה שעשיתי בבריכה. צעדתי במסדרון אל החדרים שלנו, וכשפתחתי את דלת החדר שלה קפאתי במקומי כשראיתי אותה במיטתה חצי עירומה עם הגבר שקרץ לה בבריכה. ״אלוהים אדירים-״ ״ש-שיט, לואי תסתלק מפה !״ צעקה ומיד טרקתי את הדלת בחוזקה. עיניי נפערו ולא ידעתי מה להרגיש, אך לאחר שניות קימטתי את אפי בגועל, קירה מה לעזעזל ? ״דוחה״ פלטתי בשקט לעצמי, והבנתי למה ההארי הזה אמר את זה, הוא ראה אותם הולכים יחד. גיחכתי לעצמי ונכנסתי לחדר שלי ושל ברי, מרגיש עדיין נבוך על זה שלפני רגע ראיתי את קירה מתמזמזת עם בחור זר, אפשר בבקשה שהתמונה הזו תצא מראשי ?
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
