נק׳ מבט הארי:
אנדרו יושב וממלא מסמכים, בין לבין עובר בלחץ על המיילים שקיבל. אני צופה בו ומרגיש את הנושא מאתמול שמכביד עליי. צעדתי באיטיות והתיישבתי מולו, הוא עצר והרים באיטיות את מבטו,
״תרצה משהו ?״ שאל. הנדתי בראשי ובחנתי את השולחן המבולגן שלו. ״מה בכלל אתה עושה במשרד שלי ?״ הוא המשיך לחתום על המסמכים.
״אין לי הרבה עבודה היום, הפגישה שהייתה לי נדחתה״ אמרתי בפשטות ובחנתי אותו. ״איך זה להיות אבא ?״
הוא גיחך והסתכל עליי ״מה ?״
״אני לא מגמגם״ הסתכלתי עליו בסקרנות.
״ובכן...״ הוא משך קלות בכתפיו. ״זה מדהים וקשה בו זמנית״
״אבל למה ?״ שאלתי שוב, לא ראיתי סיבה לזה. האם כולם רוצים ילדים ואני הדפוק היחידי ? לא רציתי את זה, לא דמיינתי את עצמי דואג לאדם קטן ומנוזל. אני אוהב את האחיין שלי, ומה שאני הכי אוהב זה שבסוף היום הוא חוזר לביתו ואני מקבל את השקט שלי.
״בעבר רציתי ילד בגלל הרעיון של הקמת משפחה עם מרי״ הוא הניח את העט, ״ידעתי שזה יהיה איתה מושלם״
״וזה לא״ גלגלתי את עיניי ושמעתי אנחה ממנו אז הסתכלתי עליו. ״מה ? תראה אתכם״
״לעזעזל איתך הארי, אתה שאלת״ הוא אחז בעט והמשיך למלא מסמכים. ראיתי את זה קורה מסביבי המון, זוגות מאוהבים שמביאים ילד בגלל צורך מוזר למלא את האהבה שלהם. אבל למה לא לאהוב לבד ? למה חייב להוסיף ילד לתמונה ?
״נפגשתי עם לואי אתמול״ סיפרתי והוא הרים את מבטו ונראה מעוניין. כשנסעתי לפגוש את לואי בכלל תכננתי להציע שניפרד, אבל קפאתי מהמחשבה על לאבד אותו ולא הצלחתי לומר את זה. הסיטואציה הזו הפחידה אותי, פתאום לא ידעתי איך העולם נראה בלי הצבעים שלו. ברגע שחשבתי על פרידה ממנו ידעתי שזה לא משהו שארצה.
״בגלל זה אתה שואל אותי על זה ?״ היה לו חיוך משועשע, הוא שילב את זרועותיו ונשען בנוחות על משענת הכיסא. ״מה היה ?״
״המון צעקות...״ הידקתי את לסתי, לא התגאיתי בזה שכעסתי עליו כך. אני לא חושב שזה היה כלכך בשליטתי, כאב לי על היומיים האלה שנעלם לי ולא ענה לאף שיחה, הרגשתי שהוא מחק אותי מחייו. נבהלתי מזה, כעסתי על זה.
״אז הוא רוצה ילדים״ אנדרו אמר בשקט, ״זה לא כזה נורא הארי, באמת״
רציתי לומר לו שאין לו מושג, אבל יש לו. ״אני לא רוצה לאבד אותו, אבל אם לעולם לא ארצה ילדים ?״
״אני חושב שעד עכשיו פסלת את הרעיון כי לא מצאת שותף מתאים לזה.״ אנדרו אמר בחצי חיוך, ״בראן היה אידיוט שלא יכל לדאוג לעצמו, סאם חתיכת אידיוט שמכור למין... לא יכלת לראות בהם שותפים ראויים להקמת משפחה״
״סאם ואני לא היינו זוג-״
״שיהיה.״ אנדרו קטע אותי. ״מה מפחיד אותך בכל זה ?״
״שהם יגדלו לבד״ אמרתי בפשטות.
״יהיה להם אותך״ אנדרו אמר בחיוך קל, כאילו זה פתרון אך הנדתי בראשי.
״אני לא מספיק אנדרו״ אמרתי ״חוויתי את זה כשאבא עזב אותי ואת אמא שלי, הרגשתי שהבעיה היא בי ומה אם זה מה שיקרה ?״
״בחייך !״ אנדרו צחק, ״אתה לא דומה לאבא, אתה ההיפך מהמנוול הזה״ הופתעתי לשמוע אותו קורא לאבא מנוול, כמו ששמחתי לשמוע את זה. ״ולואי לא נראה טיפוס כמו אבא, אז בקטע הזה אתה יכול להיות רגוע.״
״לואי בהחלט לא הטיפוס הזה...״ גיחכתי ולבי הלם רק מלחשוב עליו, ״לואי מושלם... באמת״
״אני חושב שאתה פשוט לא בשל לזה, אבל יום אחד תרצה את זה איתו.״ אנדרו אמר בשקט, ״הוא נראה שותף טוב עבורך בשביל להקים משפחה״
״זה כלכך רחוק ממני״ נאנחתי והעברתי את הידיים שלי בפנים, נשמתי על מנת להקל את הלחץ הזה. ״מי חשב שאתייעץ איתך על דבר כזה ?״
״ומי חשב שאבא יתן לך חלק מהחברה שלו ?״ אנדרו שאל. קמתי מהכיסא בחיוך מתגרה,
״לא חלק, חצי״ הדגשתי והוא חייך והנהן בתבוסה. גם אני הופתעתי שקיבלתי חצי מהחברה, לא הייתי הבן הכי טוב עבור אבא שלי, משום שהוא לא היה לי אבא מעולם. קארל, בן הזוג של אמא שלי היה לי כמו אבא. יצאתי מהמשרד של אנדרו והיה מוזר לי לראות את מקומה של סטפני ריק. פיטרתי אותה, אנדרו כנראה שם לב ולא אמר דבר. זה הדבר הנכון היה לעשות ואני בטוח שהוא גם חושב כך. חבל שהיא לא הייתה מקצועית עם אנדרו, באמת.
״הארי, קיבלת את המיילים ?״ אשלי צעדה אליי מסוף המסדרון, קלסר בין זרועותיה.
״כנראה שכן״ משכתי בכתפיי, ״אבל לא ראיתי אותם״
״אלוהים, זה לפעמים מרגיש שאני עושה את כל העבודה שלך״ היא נאנחה בשקט ונכנסה למשרד שלי. היה מוזר לשמוע את זה יוצא ממנה, אשלי כמעט ולא מתלוננת אף פעם. ועד שהיא לא אמרה את זה לא שמתי לב כמה היא צודקת, אז לא הגבתי על הפליטת פה שלה.
נכנסתי איתה למשרד ועברנו על המיילים, היא עזרה לי בפתיחת התיקים לכל הנושאים שנשלחו, ואז באמת שמתי לב שהיא עושה את רוב העבודה שלי.
