בהיתי בכרטיס הלבן, מגרד בראשי ונאנח בחוסר סבלנות. ״זה היום, לא ?״ דילן שאל כשעבר לידי עם חלב בידו והלך לקפה שהכין. ״כן, היום אני אמור להחזיר להם תשובה״ אמרתי, תוחב את הכרטיס לכיסי. דילן היה עסוק בלהכין קפה, ובכל זאת דיברתי כאילו והוא יכול להקשיב לי במלואו. ״איך אדע שזה לא תכסיס ? אני לא לוקח סיכונים עם בית הקפה... מה דן היה אומר ?״ ״ראית מקומות שעבדו איתם ?״ דילן שאל, הנדתי בראשי, רק באינטרנט קראתי קצת. מה אם הבחור הזה עובד עליי ומנסה לקחת את בית הקפה ממני ? אני פרנואיד, זאת לא פעם ראשונה שדורשים ממני את בית הקפה. חודשים שלמים בבית המשפט להוכיח שדן העביר את בית הקפה לבעלותי עד שעזבו אותי בנחת. ״תדבר עם אותו בחור ותבקש שיראה לך מקומות שעבד איתם״ ״אתקשר היום...״ אמרתי, מרים את עיניי לבחורה שישבה באחת השולחנות, אצבעותיה משולבות אחת בשנייה והיא המתינה בסבלנות. ״אל תהיה קשה עליה״ דילן פלט לעברי כשראה שאני צועד לעברה. התחלתי לגייס עובדים, היא השלישית להיום. ״בוקר טוב״ חייכתי והתיישבתי לידה, החוברת לצידי ועיפרון היה מאחורי האוזן שלי, מיד שלפתי אותו. ״בוקר טוב״ חייכה עם חיוך מאולץ ומתוק, לא יכולתי לשפוט על פי זה. ״ג׳ניפר ?״ ״נכון״ הנהנה. ״ספרי לי ג׳ניפר, מה הייתה העבודה האחרונה שלך ?״ שאלתי, היא נשמה לפני שהשיבה על כך. ״עבדתי כמלצרית במסעדה״ סיפרה, רשמתי לי את זה בהערות, ממשיך לשאול מבלי להביט בה. ״ולמה הפסקת לעבוד שם ?״ שאלתי, מרים את מבטי אליה בסקרנות. ״עברנו דירה״ השיבה, סיבה טובה אם אין לה רכב. ״יש לך רישיון ?״ שאלתי, היא הורדיה גבה כאילו ולשאלה הזו אין שום קשר לראיון. ״עדיין לא״ אמרה בעדינות. ״אני מתניידת בתחבורה ציבורית ואני לא אחת שמאחרת, תסמוך עליי !״ קראה. ״איך את מתפקדת תחת לחץ ?״ שאלתי, בוחן אותה והיא משכה בכתפיה בקלות. ״מצויין״ אמרה בחיוך. ״טוב, אנחנו נחזור אלייך״ קמתי, לוקח את המחברת ומתעלם מהמבט המאוכזב שעל פניה. הראיונות האלה לוקחים לי דקה בדיוק, אמנם אני צריך יותר זמן בשביל להתרשם אך לא היה לי סבלנות לזה. ״יום מקסים ג׳ניפר״ ״תודה״ פלטה. נכנסתי מאחורי הדלפק והנחתי את המחברת, רושם ליד השם שלה ווי. היא נראית לי מספיק טובה, נחמדה ומנומסת. ״היא נראית שווה״ שמעתי את דילן מאחוריי וזה גרם לי לגלגל את עיניי ״אתה תשתוק.״ פלטתי ״כל מי שבאה נראית שווה בעיניך״ ״זה כי אני לא גיי״ גיחך כבדיחה, הסתכלתי עליו מכין את הקפה וכשהבחין במבט שלי התנצל. דילן היה חסר טקט, אפילו יותר ממני. הוא תמיד זרק עקיצות לגבי זה שאני גיי, לא שהוא נגד, הוא יותר מתבדח על זה. ״קפה בבקשה״ הגוון קול הצרוד הזה נשמע כה מוכר שהייתי חייב להסתכל, ולבי החסיר פעימה כשראיתי שזה הוא. שיערו מסודר לאחור בקפדנות, הוא לבש חולצה מכופתרת בצבע כחול כהה, הכפתורים הראשונים שלה פתוחים והשרוולים מקופלים. ״ה-היי, אני התכוונתי להתקשר״ אמרתי מעט נבוך, הוא הסתכל מסביב עד שמבטו נעצר על השולחן שלצד החלון. ״תשב איתי לשתות את כוס הקפה ?״ שאל, הקול העמוק שלו גרם לנשימתי להיתקע. פעם קודמת הוא ישב לידי לשתות את הקפה כי לא היה שולחן פנוי, עכשיו הוא הציע לי במיוחד. ״שוב מחכה לפגישת עסקים ?״ שאלתי תוך כדי שהלכתי איתו לשולחן, מתיישב מולו ורואה שהוא בוחן את המקום. ״לא מחכה, אני בפגישת העסקים״ אמר ושילב את אצבעותיו אחת בשנייה. ״מה החלטת ?״ ״באת במיוחד בשביל לשאול אותי ?״ החזרתי בשאלה, מוציא ממנו גיחוך קל. ״האמת ? התגעגעתי לטעם הקפה הייחודי שאתה מוכר״ אמר. הסתכלתי על הדלפק, דילן סימן לי להגיד לו שיבוא ויקח את הקפה, אבל ההארי הזה נראה בעיניי בחור שרגיל לקבל הכל בלי לעבוד בשביל זה. ״הקפה שלך מוכן״ סימנתי לו עם ראשי לדלפק, הוא הסתכל והרים גבה. ״למה אין מלצרים ?״ שאל כשקם ממקומו. דן לא רצה שיהיו פה מלצרים, הוא אמר שמי שמפונק מכדי לקחת את הקפה בעצמו יכול פשוט לא להגיע. הארי חזר להתיישב מולי וערבב את הקפה, נראה שליו נורא. ״מה בעצם התוכנית שלך לגבי בית הקפה ?״ שאלתי ישירות, הוא הרים אליי את עיניו ולאחר מכן שילב את אצבעותיו אחת בשנייה על השולחן. ״יש לי חברת פרסום ענקית, נוכל להפוך את בית הקפה שלך למוכר יותר בשביל שתצבור יותר לקוחות, ולקוחות שווה כסף.״ אמר ״הרווח הכספי יגדל לך בלי שתעשה כלום, ואנחנו נקבל אחוזים.״ ״אתם נכנסים איתי בשותפות ?״ שאלתי מבולבל ״אני לא ברור ?״ שאל, הוא נשמע כה חצוף. כלכך קשה לו לענות לי בפשטות על שאלתי ? ״אני לא מתכוון להיכנס עם מישהו שותף״ אמרתי, מבהיר את עצמי. ״תראה אותנו כגוף זר״ אמר בחיוך זחוח. ״אנחנו עוזרים לך, זה שאנחנו מקבלים מזה רווחים לא אומר שזה לא ישתלם גם עבורך.״ ״ואם אגיע למצב שבית הקפה נשאר אותו הדבר כמו עכשיו ? תקחו ממני אחוזים ?״ שאלתי, הוא גלגל את עיניו בחוסר סבלנות ולגם מן הקפה. ״הכל יהיה כתוב בחוזה״ אמר, הסתכל לעיניי מבט עמוק שגרם ללבי להלום בחוזקה. ״אתה מוזמן להסתכל באתר האינטרנט שלנו על עסקים שקידמנו״ ״בן כמה אתה ?״ שאלתי, סקרן כלכך שהוא מתעסק בזה ונראה כזה מצליח וצעיר. תהיתי לעצמי איך ? ״הגענו לשלב הזה ?״ שאל בחיוך ציני ופלרטטני שגרם ללבי להחסיר פעימה. ״מה אתה אומר, אתה מסכים ?״ ״אשמח להיפגש עם עורכי הדין ולקרוא את החוזה, אז תקבל תשובה.״ אמרתי, הוא הנהן ולגם מן הקפה. ״מתקבל. היינו עושים את זה עכשיו אם הטיסה שלי לא הייתה יוצאת בעוד שעה״ הוא הסתכל בשעון קצת מתוח. ״איך מחר נשמע בשבילך ?״ ״מחר אין לי דבר, זה נשמע מצויין״ הנהנתי. ״אוכל לעשות סיור בפנים ?״ שאל כשמבטו מופנה למטבח העובדים והמשרד שלי, הידקתי את שפתיי בהיסוס אך הסכמתי. ליוויתי אותו אל המטבח הקטן שלנו, המטבח הפיץ ריח חזק של מאפים מתוקים ומעוררי תיאבון, שון התעסק בבלנדר ולא הבחין בנו. הסתכלתי על הארי שבחן כל פינה ופינה, כאילו עובר בראשו כרגע מה צריך להעיף ומה צריך להוסיף. ״זה טוב שאתם אופים פה הכל ולא קונים את זה מוכן״ אמר אך לא נראה נלהב כמו המילים שהוציא כרגע מפיו. ״הו, היי״ שון אמר כשהבחין בנו וסידר את הסינר המרושל שלו על גופו. ״אל תתן לנו להפריע לך שון״ חייכתי. ליוויתי את הארי החוצה, לתוך הדלפק והוא בחן הכל, העביר אצבע על המשטח עץ שלנו לראות אם יש אבק, זה גרם לי להוריד גבה. הוא מתנהג כמו מפקח שבא לראות אם המקום מטופל היטב. ״אנחנו נורא סטרילים פה״ אמרתי, הארי הנהן בחוסר התעניינות לדבריי, מתמקד אך ורק במה שעובר בראשו. ״זה המשרד ?״ הצביע על הדלת החומה של המשרד שלי והתקדם בצעדים איטיים. ״זה לא בדיוק נראה כמו משרד״ אמרתי מאחורי עם גירוד נבוך בעורפי ״זאת אומרת, אם העובדים צריכים מנוחה הם מוזמנים לפה, המקום הזה כמו משפחה הארי, מבין ? אין פה יחס של מנהל ו-״ ״אתה מקשקש יותר מדי״ קטע אותי באנחה. זה הכעיס אותי, הוא אדם חצוף. הוא נכנס למשרד וצעד באיטיות, מסתכל על הכל כאילו רושם נתונים של המקום בראשו. ״ספה וטלוויזיה ?״ שאל, לא באמת מצפה לתשובה. סגרתי אחריי את הדלת חוסם את הרעשים ועומד בשילוב ידיים. מבטו עצר על התמונה של דן ולבי נחת. ״מי הבחור הנחמד בתמונה ?״ ״מישהו, מה זה משנה ?״ שאלתי במשיכת כתפיים, משום מה חייך. ״תאמר לי את האמת, המחשב הזה,״ הצביע על המחשב בפינה ״חוץ מלצפות בפורנו כשנגמרת העבודה, הוא משמש למשהו שקשור לעסק הזה ?״ לחיי סמקו ולבי נחת, למה הוא חושב שהוא יודע הכל ?! ובכן, צפיתי פעם אחת זה לא אומר שזה הפך למשהו קבוע. ״אתה אדום״ גיחך, ממשיך לבחון את המשרד. ״ה-הארי, אני חושב שראית מספיק, לא כך ?״ שאלתי, הוא נעמד והנהן. ״אתה נמצא פה כל יום ?״ שאל, מתעלם משאלותיי לחלוטין. ״כן״ השבתי. ״יושב וצופה בטלוויזיה ?״ שאל בזלזול, וכרגע הרגשתי שהוא פה בשביל למתוח ביקורת. ״למה זה בכלל משנה ?״ שאלתי כעוס, ״לא אני לא מתבטל כל היום, אני עובד בעסק שלי ואני אפילו נהנה מזה.״ ״נהנה מזה ?״ שאל, צועד אליי באיטיות וגורם ללבי להלום בחוזקה. ״כ-כן״ למה גמגמתי ? למה לעזעזל גמגמתי ? הוא עצר מולי ולבי הלם בחוזקה בבית החזה שלי, העיניים הירוקות והעמוקות שלי התבוננו בי, כשהוא סיים לסרוק את כל החדר, הוא התחיל לסרוק אותי. ״שאלמד אותך מה זה הנאה אמיתית ?״ קולו חלש והלשון שלו ליטפה את קצה פיו, בטני התכווצה ונשימתי נעתקה. זו רמיזה מינית ? הוא מנסה לפתות אותי ? ״הארי זה לא...״ עצרתי, נבוך ולא מבין מה פשר החיוך שעלה על שפתיו. ״מקצועי.״ אמר. צמצמתי את גבותיי בזמן שהתבוננתי בו ממשיך לסרוק את החלל הקטן של המשרד. הוא בחן אותי ? מה לעזעזל הוא ניסה לעשות כרגע ? אני לא מבין את הבחור הזה ! ״סיימנו ?״ נאנחתי וגירדתי במצחי. ״נסיים אחרי שתביא לי את המספר שלך״ אמר ולבי החסיר פעימה. ״אתה באמת חושב שזה מתאים ?! אלוהים אדירים, איפה הנימוסים שלך ?!״ הרמתי את קולי מעט ולקחתי צעד לאחור, הטלפון שלו בידו ונראה שלא הבין למה אני מתפרץ עליו. ״אני צריך את הטלפון שלך בשביל לשלוח לך כתובת, שתדע לאן להגיע מחר בשביל הפגישה עם העורכי דין״ הדגיש את מילותיו כאילו ואני אידיוט מוחלט, ולמען האמת הרגשתי ככה עכשיו. ״הו, כן כן, כמובן״ מיהרתי לומר ולקחתי ממנו את הטלפון לרשום את מספר הטלפון שלי, אני בטוח שאני אדום כמו עגבנייה. החזרתי לו את הטלפון והשפלתי את מבטי, נבוך מהסיטואציה הזו. ״שאלווה אותך ליציאה ?״ ״אני יודע איפה היא״ אמר בפשטות ועבר אותי לצאת מפה ״נתראה מחר.״ כשהדלת נטרקה אחריו נשימה קלילה נפלטה מסוף גרוני, והאווירה המתוחה נעלמה בשנייה. הסתכלתי לאחור לדלת הסגורה והרגשתי קפוא, לא אוהב את הדרך שהנוכחות שלו השפיעה עליי. התרסקתי על הספה ועצמתי את עיניי, כף ידי על פניי להסתיר את המבוכה שנותרה בי.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
