שטפתי את הצלחת האחרונה שהייתה בכיור ולא ידעתי מה לעשות עכשיו. התעוררתי מוקדם והארי עדיין ישן, הוא ישן עמוק ולא רציתי להפריע לו אז התחלתי לעשות כמה מטלות ונראה שנגמר לי העיסוק. חזרתי לחדרו וסגרתי את הדלת בשקט, הוא ישן וידיו זרוקות מעל ראשו על המזרן, שרירי הגוף שלו בולטים ונראים מרשימים, הוא יפה כמו פסל. הבחנתי בסל הכביסה המלא שלו וחשבתי שאולי אעשה את זה, הרי יש לי זמן פנוי עד שיתעורר. מיינתי את הבגדים לפי צבע כהה וחיטטתי בכיסים לוודא שלא שכח דבר, ובאחד המכנסיים היה דף. כרטיס ביקור, מיכאל. היה ציור של פסנתר ומספר טלפון, תהיתי מה זה. אך הנחתי את זה בצד והמשכתי למיין את בגדיו. למרות שחשבתי שהוא מסודר מסתבר שטעיתי, הארון שלו מבולגן נורא וסל הכביסה שלו מלא. מעניין אם הוא מכבס לעצמו.
״מה אתה עושה ?״ קול צרוד הקפיא אותי בזמן חציית החדר כשכמות בגדים בין שתי ידיי, כרגע זה נראה שאני גונב חליפות.
״הו, התעוררת״ חייכתי, הנחתי את הבגדים בצד וקיוויתי שזה לא נראה מוזר. ״חשבתי לעשות כביסה, הסל שלך מלא״
״מה ? לואי זה מגוחך...״ קולו כלכך צרוד, הוא גירד בעין שלו ואז פיהק ונשכב בחזרה עם עיניים עצומות. ״מה השעה ?״
״כמעט שמונה בבוקר״ אמרתי.
״אז יש עוד זמן...״ מלמל והתכסה בשמיכה. נאנחתי ולא האמנתי עד כמה הוא קשה בלהתעורר. אני לא מסוגל להישאר במיטה שנייה נוספת אחרי שאני קם, אני ישר צמא לתה של הבוקר. עליתי למיטה וזחלתי לעברו, הסתכלתי עליו כשעל שפתיי מרוח חיוך, ליטפתי את שיערו מפניו והרגשתי איך הוא נרגע למגע שלי.
בחלומותיי הפרועים הייתה לי מן פנטזיה שהוא יעיר אותי עם ארוחת בוקר נחמדה, עם נשיקות וחיבוקים. פנטזיה בצבע וורוד.
אבל אני פה יושב לצידו ומלטף את פניו, מהופנט מהיופי שלו.
״באחד המכנסיים היה לך כרטיס ביקור של מישהו בשם מיכאל״ הזכרתי, הייתי סקרן כי מיכאל זה שם של גבר רציני, אולי חתיך שיודע גם לנגן בפסנתר.
לא הייתי צריך לקנא, לא לאחר השיחה של אתמול ופתיחת הדף החדש בינינו.
אבל דמיינתי את איך שהוא קיבל את כרטיס הביקור, בטח היה בהופעה והבחור שם עין עליו, הציע לו לבוא להופעה נוספת ותחב את כרטיס הביקור שלו למכנסיו של הארי.
״הוא היה המורה שלי לפסנתר״ לפתע הארי אמר וכל מה שחשבתי על אותו מיכאל ירד לטימיון, לא הייתי בכלל קרוב.
״פגשת אותו ?״ שאלתי בסקרנות, הוא פקח את עיניו אך הסתכל לתקרה בעייפות, שפתיו יבשות,
״פגשתי מישהו שלמד איתי אצלו, השבוע הלכתי עם ליבי לחתונה של בת דודתה ונתקלתי בו, לא מעניין...״ קולו דעך, הוא סילק ממנו את השמיכה וקם, אך לא נגמרו לי השאלות.
״רגע, אז מיכאל ? מה הקשר ?״ מיהרתי לשאול, הוא גירד בשיערו ונכנס לחדר האמבטיה מתעלם משאלתי. הארי מנגן ברמה מטורפת, אני לא שמעתי שום טעויות בנגינה שלו, ניסיתי לחבר את הפאזל הזה כרגע. למה הביאו לו את כרטיס הביקור של המורה שלו ? מה אם מישהו לעג להארי על הנגינה שלו וכעקיצה נתן לו את המספר-
״הוא מחפש פסנתרנים״ הארי יצא מהאמבטיה, מברשת שיניו בפיו והוא צחצח במהירות, מדבר לא ברור ״איי לא אעה-״
״הארי, תסיים״ עצרתי אותו, הוא חזר לחדר האמבטיה ושמעתי יריקה.
״אני לא נמצא במקום הזה יותר״ אמר. רציתי יותר מידע, סופסוף הארי מדבר על משהו שקשור בו. בדברים שבהם הוא חושק. ״יש לי את משרדי סטיילס״
״אולי תדבר איתו בכל זאת ?״ שאלתי, כאילו ביקשתי את זה כי ידעתי כמה הארי טוב בלנגן, זו התשוקה שלו ! אני לא חושב שמשרדי סטיילס זה מה שבאמת אכפת לו ממנו, אנדרו יוכל להסתדר בלעדיו אני מניח. ״בחייך הארי, רק תנסה״
״לא, ואני לא מוכן לדבר על זה עוד.״ אמר והסתכל לעיניי, זקף גבה, ״זה ברור ?״
״כן״ משכתי בכתפיי, גלגלתי את עיניי ובלי ששם לב תחבתי את כרטיס הביקור לכיס הפיג׳מה שלי. ״דרך אגב, הכלב שלך נעלם״
״יש לו יציאה לחצר, זה בסדר...״ הארי מלמל, הוא חיפש אחר בגדים בארון שלו והרגשתי שחסרה לי תשומת הלב שלו. אני בטוח שגם הוא לא רגיל להתעורר לצד מישהו בבוקר, זה חדש לשתינו. אבל רציתי נשיקה ומילה חמה, והארי היה איטי מדי. החלטתי שאתן לו את מה שרציתי בעצמי. צעדתי אליו וחיבקתי אותו מאחור, מנשק לכתפו ונשען על גופו החם,
״איך ישנת ?״ שאלתי. הוא הסתובב בחיוך יפהיפה ונישק נשיקה לשפתיי שגרמה לאיבריי לקרוס.
״מושלם״ פלט בשקט והתבונן בי, נישק נשיקה נוספת וליטף את הלחי שלי לפני שחזר לחפש בגדים בארון. ״הבאת איתך בגדים, לואי ?״
״לא״ בחנתי את הפיג׳מה האדומה שלבשתי והרגשתי נבוך, ״לא הבאתי״
״אבקש מרוג׳ר שיחזיר אותך לביתך, תתארגן והוא יסיע אותך לבית הקפה.״ אמר ולבי החסיר פעימה, לא אהבתי את האמצעים האלה. לא אהבתי שיש נהג שצריך להסיע אותי, לא רציתי שזה יהיה ככה. אם יש משהו שיכולתי לעשות בעצמי אז לא נעזרתי באדם אחר.
״תוכל אתה להסיע אותי ?״ ביקשתי, הוא הסתובב וגבותיו זקופות. הוא לבש את החולצה וכל כפתוריה פתוחות, אז התקדמתי וכיפתרתי באיטיות,
״רוג׳ר בחור מאוד נחמד״ אמר, נאנחתי וכשהתכוונתי לכפתר כפתור נוסף הוא עצר אותי וסימן לי שמספיק, ונכון, הוא תמיד משאיר את הכפתורים האחרונים פתוחים. חושף מעט מבית החזה הקשה שלו. החלקתי את ידי למעלה חולצתו וסידרתי את הצווארון שלו
״אני בטוח שרוג׳ר בחור נחמד אבל...״ מלמלתי והסתכלתי לעיניו, התקרבתי נואש לנשיקה ממנו, אך לא נישקתי, רק התגריתי בו קצת. ״או שאקח פשוט מונית ?״
״בחייך לואי,״ גלגל את עיניו בחצי חיוך. הסתכלתי עליו בפרצוף עצוב והוא שיחרר נשימה ״אזמין לך מונית״
לא לשם כיוונתי, רציתי שהוא יעשה משהו בשבילי ולא שישלם למישהו לעשות משהו בשבילי. אני מניח אז שאין הבדל בין נהג מונית לרוג׳ר הנהג האישי שלו.
״אסע עם רוג׳ר״ אמרתי והסתובבתי ללכת למיטה, התיישבתי בה והתבוננתי בו מתארגן. נראה שדבר לא הטריד אותו, אני בטוח שהוא עצמאי, למרות שכרגע אינו מתנהג כך. הארי הוא אגוז קשה לפיצוח, או שהוא נפתח מדי וחושף את הצד הרגשי שבו, או שהוא נסגר ובקושי מדבר איתי.
״אתה פנוי הערב ?״ לפתע שאל באקראיות, הסתכלתי עליו ולקחתי נשימה,
״אני אבדוק ביומן שלי״ אמרתי בציניות וחיוך הופיע על שפתיו הוורדרדות, הוא התקדם ונשען עם ידיו על המיטה, מתקרב אליי ״עצור-״
״או שמה ?״ קטע אותי, נשכבתי בכדי להתרחק אך זה רק יצר מצב שהוא שוכב מעליי. הוא תפס בסנטר שלי והסתכל עליי בחיוך רעב לפני שנישק את שפתיי. נשיקה רכה וחמה, תמימה וטהורה. הרגשתי חסר שיווי משקל, אבוד בנשיקה הזו. חייכתי כנגד שפתיו והתבוננתי בו, הוא ליטף את פניי ונישק נשיקה אחרונה למצח שלי לפני שקם.
חייכתי חיוך קטן והרגשתי את לחיי מאדימות, לבי משתולל בבית החזה שלי ואני חסר נשימה.
פיתחתי לגבר הזה רגשות במהירות, זה היה מבהיל אבל זה הרגיש טוב. לא פחדתי להישאב לזה, זה היה חזק ממני.
