מנגינה רגועה של קלידי פסנתר התנגנה ברחבה, המון אנשים לבושים בצורה מכובדת שוחחו אחד עם השני, נשים יפהיפיות שלבשו שמלות צמודות שהבליטו את צורת גופן, ואני הייתי לבוש כאילו באתי לחופשה. לא חשבתי שזה יראה רשמי בכלל, ומה לעזעזל עשו כזה עניין מפתיחת המלון הזה ?
״בבקשה״ שמעתי את הארי ומיד הסתובבתי, הוא הושיט לי כוס יין ומיד חייכתי וסירבתי. ״אתה לא תשתכר מכוס אחת״
היה לו את המבט הזה, מבט של צייד. הוא ניסה להשכיב אותי אני בטוח בכך. הוא פלירטט והתנהג אחרת, אני מכיר התנהגות כזו אני לא טיפש. ״מעדיף לא לשתות, ארצה יותר להירגע הערב״
״ואיך אתה אוהב להירגע, לואי ?״ שאל והדרך שבה היגה את שמי העביר בגופי צמרמורת. בלעתי רוק מתוח והורדתי את מבטי.
״כשאני לבד.״ השבתי והסתכלתי לעיניו, היה לו חיוך חד שהבליט את הגומות חן שלו, עיניו סרקו אותי שוב והוא הרים את כוס היין באוויר לפני שלגם ממנה.
הוא הסתובב ונעלם בין המוני האנשי עסקים הללו. בהחלט לא הייתי שייך לפה, ואפשר לצאת לחדרים רק בעוד חצי שעה. זה אסון, אם מישהו לא מעוניין להשתתף בטקס פתיחת המלון ?
ישבתי בספות שהיו בצד, מדליק את הטלפון ושולח לדילן משימות לעשות בבית הקפה. אני חושב שאהפוך אותו לאחראי משמרת, הרבה זמן שהתעכבתי על זה, אך אני צריך לעשות את זה כבר.
הרמתי את מבטי והבחנתי בהארי בצד מחייך לבחור בעל שיער שחור שצחק איתו ולחש לו דברים. בלעתי רוק והסטתי את מבטי, לא רציתי להיכנס לעניינים שלא שלי. אך כאילו ולא הצלחתי לתת פקודה לגוף שלי, ושוב הסתכלתי. זיהיתי אותו, זה הבחור שהיה איתו במשרד כשהגעתי שיכור, הבחור הדוחה שעמד על ברכיו ופשוט... עצמתי את עיניי בגועל, זה דחה אותי. אז הארי בזוגיות עם הדבר הזה ? זאת אומרת, הבחור הזה. הבחור עם השיער השחור הבחין בי מסתכל ואז צחק ונישק את הארי. בלעתי רוק והרגשתי מרירות בבית החזה שלי, הידקתי את שפתיי והסטתי את מבטי.
זה לא עניינך לואי.
הסתכלתי שוב, והם טרפו את הפה של אחד השני, כאילו ואין פה זרים שצופים בהם. נאנחתי וקמתי, אני מוכרח להפסיק להסתכל על אנשים אחרים. זה לא ענייני, ראיתי בעבר את קירה מתמזמזת עם מישהו ולא בהיתי כך, אז לעזעזל אני מוכרח להתאפס על עצמי. מלצר עבר עם מגש של כוסות קטנות של שאטים. לקחתי אחד ובלעתי הכל במכה, מקמט את פניי ונושם החוצה את הטעם המר ששלט בבית החזה שלי.
הסתכלתי שוב, היד של הארי על הישבן הקטן של הבחור עם השיער השחור. הארי לחש לו משהו באוזן והם הלכו מפה, כאילו ולהם יש את האישור לצאת מההרמת כוסית הזו לחדר ולהזדיין כמו אידיוטים, ברצינות.
״לואי ?״ מישהו קרא בשמי, הסתובבתי ולמולי בחור חייכן, מסתכל עליי כאילו ואנחנו מכירים, הוא היה קצת מוכר. עד שהבנתי מיהו.
״תיאו, נכון ?״ שאלתי מיד, זה הבחור מהבר. ״נהדר לפגוש אותך, מה אתה עושה פה ?״
״רגע גדול לחברה, כל העובדים הגיעו״ הסביר, ואז קימט את גבותיו. ״ואתה ? מה אתה עושה פה ?״
״זה סיפור ארוך״ חייכתי נבוך והשפלתי את מבטי. נראה שהוא מקשיב ומצפה שאספר את זה עכשיו, גירדתי בעורפי והידקתי את שפתיי ״הבחור הזה, המנהל שלכם...״
״הארי״ אמר, לחיי האדימו כי זכרתי שפלטתי שטויות עליו כשהייתי שיכור, אני חושב שקיללתי אותו אפילו.
״כן הוא, הוא היה חייב לי פיצוי אז, הנה אני פה״ משכתי בכתפיי עם חיוך קל ונבוך.
״אל תתן לו לקנות אותך בכסף שלו״ לפתע אמר ולבי נחת, לא הבנתי למה שיחשוב דבר כזה. הוא היה חייב לי פיצוי על העוגמת נפש שגרם לי לחשוב שאני חב לו אלפי דולרים.
״אני לא כזה״ אמרתי מבולבל, הרגשתי שאני לא צריך בכלל להסביר את עצמי מולו.
״אני לא חשבתי, פשוט הארי כזה״ אמר, נראה שהכיר את המנהל שלו טוב. ״בכל אופן, איך אתה מרגיש ?״
״לא שיכור״ גיחכתי ״זאת כבר התחלה טובה״
״לא היית כלכך נוראי בבר״ אמר בחיוך וזה גרם ללחיי להאדים. ״לא היית ניגש אליי אם לא היית שותה״
ואם קירה לא הייתה זורקת אותי אל עבר גבר שלדעתה טוב בשבילי. למרות שתיאו נראה הגבר המושלם, יש לו עבודה מסודרת, הוא לא נראה מופרע בשום אופן, הוא משדר קסם. אני אפילו לא מכיר אותו, אבל מי יודע ?
״אז מזל ששתיתי״ אמרתי בחיוך. הדלתות נפתחו וחלק מהאורחים התפזרו לחדרים שלהם, מיד פלטתי בלי לחשוב ״סוף סוף, אני מותש״
״תן לי ללוות אותך לחדר שלך״ תיאו דרש והרגשתי נבוך בכדי להסכים. אני כלכך הססן ולא בוטח באנשים שאני לרגע תהיתי אם הוא מציע את זה בשביל שאזמין אותו להיכנס לחדר שלי ונעביר את הלילה. תמיד חשבתי שזה מה שעובר בראשם, למרות שאני רואה ממולי בחור טוב ונחמד.
״אני אשמח.״ השבתי בקור רוח, למרות שהייתי כלכך מהוסס מבפנים.
יצאנו החוצה למסדרון ענק, בצד ימין יש מדרגות ובאמצע שלושה מעליות גדולות. הרצפה היא דמוי שטיח בורדו והיו מנורות קיר זהובות. היה משהו מיושן במקום הזה אך גם חדיש.
״שניקח את המדרגות ?״ תיאו שאל, היו המון אנשים שחיכו למעלית כך שהסכמתי שבמדרגות יהיה נוח ומהר יותר.
״כן, חשיבה נכונה תיאו״ אמרתי. הלכנו למדרגות שהובילו למסדרון רחב שמלא בדלתות, כניסה לחדרי המלון. ״אני בחדר עשרים ושבע״
״זה אמור להיות פה״ תיאו אמר והסתכל על כל חדר, מחפש בשבילי עד שעצר והצביע על חדר מסויים. ״קיבלת סוויטה ?״
״מה ?״ גיחכתי, רואה שהדלת של החדר שלי הוא שונה משאר הדלתות. סוויטה ? ״בשביל מה אצטרך חדר ענקי לעצמי ?״ שאלתי בשקט, מבחין במבטו של תיאו עליי וממהר להוסיף, ״בשביל שקט, זה יהיה מצויין. סוויטה לבד ? מצויין״
״אני מקווה שתהנה מהערב שלך לואי״ תיאו אמר וחייכתי אליו קצת נבוך, מודה בשקט. ״הייתי שמח אם אוכל לקחת אותך מתישהוא לארוחה, אם תרצה כמובן״
״תיאו אני...״ עצרתי את עצמי, אני רגיל להגיד לא. אך התבוננתי בו, הוא נראה מקסים. עיניו כחולות ובהירות ושיערו בצבע דבש. הוא בחור טוב, למה לא ? ״אני אשמח האמת.״
״אז אוכל לקבל את המספר שלך ?״ שאל ושלף את הטלפון שלו, חייכתי ולקחתי את הטלפון שלו, רושם את המספר שלי ומושיט לו.
״לילה טוב תיאו״ אמרתי בשקט והוא חייך אליי. אחת הדלתות במלון נפתחה והסתכלתי הצידה, הארי יצא משם. שיערו מעט מבולגן והוא קצת מתנשם, מזיע ובגדיו על גופו ברשלנות. לא צריך להיות גאון בשביל להבין מה קרה בתוך החדר הזה.
״לילה טוב לואי״ תיאו משך את תשומת לבי, התקרבתי לנשק את הלחי שלו והסתובבתי לדלת של הסוויטה שלי, שומע את צעדיו מתרחקות במסדרון ונתתי בו מבט אחרון.
״תיאו ?״ קפצתי בבהלה מהקול שהגיע מאחורי. הסתכלתי על הארי שעמד לידי וגלגלתי את עיניי, לא עניינו.
״תודה על הסוויטה״ פלטתי בחיוך מאולץ ופתחתי את הדלת, מתכוון לסגור אותה אך הארי שם את רגלו בכדי שלא תיסגר.
״אתה לא מבזבז שנייה״ גיחך. התעלמתי מנוכחותי וסרקתי את החדר הענק.
״עדיין לא העלו אליי את המזוודה שלי,״ פלטתי, אני בכלל לא הבאתי מזוודה אך רציתי להעביר נושא. הסתכלתי על האמבטיה המרהיבה. רציתי לעשות אמבטיה חמה לפני שאלך לישון, אך הסתכלתי על המטרד הגבוה שהיה לי בתוך החדר וחקר אותי. ״כן הארי ?״
״בדיוק, כן הארי״ אמר בחצי חיוך שובב וצעד אליי עד שנאלצתי לעצור אותו מהחזה השרירי שלו.
״תעצור, אתה קצת חוצה גבולות״ אמרתי והוא חייך ועיניו רעבות עליי, אך לא פחדתי שיעשה משהו. הוא אמנם התנהג כמו מטריד נוראי וחסר שליטה, אך הוא סתם אהב להתגרות ולהשיג תגובה. אני חושב שזה שיגע אותו שהוא לא קיבל תגובה ממני.
״אתה לא אוהב לחצות גבולות ?״ לחש לאוזן שלי והצטמררתי מהנשימה החמה שהותיר עליה. בלעתי רוק והסתכלתי לעיניו, חש את לבי הולם בחוזקה ואזרתי את כל כוחותיי להתאפס על עצמי.
״לא, החוצה.״ הצבעתי על הדלת. הוא נשם וגלגל את עיניו, בוחן את החדר שלי ואז הסתכל עליי.
״אלך, אך אם תרצה שהלילה הזה יישאר בלתי נשכח אני פה״ אמר והלך אחורה כשמסתכל עליי. אני חושב שהוא שתה קצת יותר מדי. הוא לא שיכור, אך הוא מדבר שטויות.
״תודה על ההצעה אבל לא תודה״ אמרתי. הוא זקף בגבותיו ויצא מחדרי. נשמתי לרווחה וליקקתי את שפתיי לפני שנשכתי, מרגיש מתיחה בין רגליי ושנאתי את זה. מיהרתי לדלת ונעלתי אותה, שלא תהיה לו אפשרות בכלל להיכנס.
אעשה אמבטיה ואלך לישון, אני צריך להירגע ולא לחשוב יותר מדי.
זה מה שאמרתי לעצמי, אך הוא לא יצא מראשי. באמבטיה ולפני השינה, הוא היה בראשי.
