לגמתי מן התה הרותח והרכבתי את משקפי הקריאה, מסתכל בעיתון. לא הייתי כלכך מרוכז והכתבות פחות עניינו אותי, חיכיתי להודעת הבוקר טוב של הארי. השגרה שלי השתנתה מהרגע שנכנס לחיי, אני פחות בבית הקפה, המחשבות שלי כל הזמן נודדות אליו ונראה שאני מבריז יותר מדי לקירה וברי. אני בטוח שזה לא מטריד אותם, כך יש להם זמן להיות עם אחד השני.
״בוקר טוב לואי״ שמעתי קול מוכר ומיד הרמתי את מבטי, אליס. היא בחורה זקנה ושיערה אפור ומתולתל, היא באה לבית הקפה לעיתים, לקוחה קבועה אפשר לומר.
״אליס, טוב לראות אותך״ חייכתי וסגרתי את העיצון מנימוס, כפי שצפיתי, היא הצטרפה לשולחן שלי לשבת איתי. הורדתי את משקפי הראיה, ״לאן נעלמת לנו ?״
״אל תשאל...״ צחקקה. ומפה, פטפטנו כרגיל, יכלתי לרשום עליה עמוד ויקיפדיה שלם מכל המידע שהעבירה לי על חייה. על הבן שלה והנכד השובב שלה שלמד להגיד את המילה סבתא, היא סיפרה לי על אשתו של בנה שהיא לא מחבבת, על השכנים הצעירים שמרעישים ועל המטפלת שלה. כאלה הם אנשים מבוגרים, אוהבים לדבר, לפעמים זה הכל בשבילם. אני משתדל להקדיש זמן לזה.
כשסיימה את המאפה היא נפרדה ממני לשלום והלכה, ונשארתי עם חיוך על שפתיי. התגעגעתי לשגרה הזו. קמתי ונכנסתי לדלפק, לא היה הרבה עבודה. דילן נשען על השיש והתעסק בטלפון שלו. רציתי לוודא שהוא מסתדר עם כל הלחץ שהנחתתי עליו לאחרונה, הוא נמצא פה הרבה יותר ממני. אוכל להתייעץ איתו לגבי העסקת עובדים חדשים.
״דילן, תגיד...״ משכתי את תשומת לבו, הוא הכניס את הטלפון לכיס וזקף את גבותיו לעברי. ״איך אתה מסתדר עד עכשיו ?״
״מבחינת מה ?״ נראה מבולבל
״העבודה, לחוץ לך ? שאמנה את שון כאחראי נוסף ? אתה רואה חוסר בכוח אדם או-״
״לואי״ קטע אותי וחייך, ״כרגע אנחנו מסתדרים.״
״אני לאחרונה נעדר הרבה ו...״ נשכתי את שפתי התחתונה, אני לא אמור להתנצל על זה. הזכרתי לעצמי. ״רק מוודא שאני לא מעמיס עליך״
״בכלל לא, אני מסתדר. אפילו עשיתי אתמול הזמנות״ אמר והרגשתי אידיוט, שכחתי שהייתי צריך להזמין אתמול מוצרים לבית הקפה.
״אין עליך״ פלטתי, מזל שיש אותו פה. ״אני ארצה שתשתף אותי בכל דבר חדש, אם אתה רואה לנכון שאעסיק עוד עובדים, הכל, תדבר איתי. בסדר ?״
״ברור״ חייך. דילן היה העובד החרוץ שלי אפשר לומר, חוץ מעובד הוא היה כמו חבר. אמנם לא יצא לנו לבלות מחוץ לשעות העבודה, אבל בהחלט יכולתי לקרוא לו חבר. ״אז, אתה וההארי הזה ?״
גלגלתי את עיניי, ״ההארי הזה לא כזה נורא לידיעתך״ עיקמתי את מבטי, הוא חייך והידק את שפתיו.
״אתה מהיר בוס״ אמר והסתובב ללקוחה שרצתה להזמין. שנאתי שקרא לי בוס, זה יצא ממנו בזלזול. כשסיים עם הלקוחה והלך למכשיר הקפה התקדמתי אליו,
״אני לא כזה מהיר, זה לא כמו שזה נראה״ הרגשתי צורך להסביר את עצמי, ״מסתבר שטעיתי לגבי תיאו, והארי מקסים. באמת״
״ברור, יש לו כסף״ אמר והמשפט הזה צבט לי, לא אהבתי את זה בכלל. כששם לב למבטי הוא נאנח, ״אני מצטער, אתה יודע שאני צוחק.״
״בטח...״ מלמלתי, ״אהיה בחדר העובדים, אם תצטרך משהו תקרא לי.״
״אין בעיה.״
נחתי קצת, מביט לתקרה ונכנס לסרטים עם עצמי. זאת אומרת, ידעתי שלהארי יש הרבה כסף, זה לשנייה לא עניין אותי. ולרגע תהיתי איך אחרים מסתכלים על זה, האם אנשים חושבים שאני איתו בגלל הכסף ? כמה דפוק זה ? בדרך כלל לא עניין אותי מה אנשים חושבים, אבל לא רציתי לצאת כזה. אני גם מסרב לקבל ממנו הרבה דברים שכלולים בתשלום, אני מתעקש לשלם חצי חצי כשאנחנו אוכלים בחוץ והוא תמיד מצליח לגבור עליי ולשלם בעצמו. אבל זה לא שביקשתי את זה. לעזעזל.
הטלפון השמיע צליל, קיבלתי הודעה ומיד חייכתי כשזה היה ממנו.
