הסתכלתי לטלוויזיה ואכלתי מקערת הפופקורן, הרגליים שלי על השולחן ומבטה של קירה לא יורד ממני. ״דיברתם ?״ שאלה בעדינות והדליקה את האור בסלון, היא קימטה את פניה, ״מה זה הריח הזה ?״ ״אני לא מריח דבר״ פלטתי ואכלתי מהפופקורן. ״לעזעזל, ואתה עם הבגדים של אתמול על הספה שלי. לא התקלחת ?״ שאלה בנזיפה, כאילו והיא אמי. ״אני עייף בשביל להתקלח-״ ״לואי, תקום״ היא קטעה אותי, ״זה כלכך לא מתאים לך, מיד תקום למקלחת״ הטלפון שלי שצלצל גרם ללבי להחסיר פעימה, העפתי מבט אליו וזה הארי. אני לא יודע כבר כמה פעמים הוא התקשר ובכל הפעמים לא עניתי. הייתי חייב רגע לברוח, אני כבר יומיים אצל קירה והוא בטח מודאג ולא יודע איפה אני. גם הבנתי מדילן שהוא ביקר בבית הקפה ושאל לגביי, אבל דילן לא אמר דבר. ״למה שלא תענה ?״ קירה התיישבה לצידי. גלגלתי את עיניי אליה ושחררתי נשימה. ״בשביל מה ?״ שאלתי, זה היה נראה חסר טעם. ״כי אתה לא יכול פשוט להיעלם ככה״ גיחכה והניחה את ידה על כתפי, ״מערכות יחסים לא עובדות ככה לואי, אתה חייב לדבר איתו על זה״ ״אני לא רוצה״ אמרתי והרגשתי את הלחץ בבית החזה, ״זה יוביל לפרידה, זה ברור״ ״למה אתה חושב ?״ שאלה ונשמעה כלכך אופטימית, לא מתאים לה. יותר ציפיתי ממנה שתאמר לי שאני יכול למצוא מישהו טוב יותר. ״דיבור יכול לפתור המון דברים״ ״לא את זה״ הסתכלתי לעיניה, ״הוא היה כלכך בטוח במה שהוא אמר״ ״אנשים משנים את דעתם״ אמרה בפשטות, ״גם אני בחיים לא חשבתי על חתונה עד שהתחלתי להתאהב בברי, ככה זה.״ ״זה אחרת קירה... ילדים זה לכל החיים.״ ״ונישואים לא ?״ היא זקפה את גבותיה, ולא רציתי להיות רע ולהגיד את מה שחשבתי, רוב הזוגות מתגרשים. אז שתקתי. ״תענה לשיחה שלו״ הסתכלתי לעיניה והיא זקפה את הגבות, כאילו מכריחה אותי. למרות שידעתי שלהיעלם ככה ליומיים זה בטח מדאיג נורא, גם לא אמרתי לו דבר וכל הרכוש שלי בביתו, זה לא משהו שאפשר לברוח ממנו. ואולי זו אחת הסיבות שלא הצלחתי להישאר במערכות יחסים זמן רב, אני בורח לפעמים ממצבים שנראה כאילו זה הסוף. פחדתי להתעמת איתו בנוגע לזה, רק מהסיבה שאהבתי אותו כלכך ולא העזתי לדמיין את עצמי בלעדיו. זה מוקדם ומהיר, אנחנו רק שלושה חודשים יחד ואני מרגיש כך אבל זה באמת הדבר הכי אמיתי וטהור שחשתי אי פעם. לקחתי את הטלפון שלי וקירה מיד חייכה ויצאה מהסלון, ״אהיה בחדר שלי אם תצטרך אותי״ קראה ושמעתי את הדלת נסגרת. הסתכלתי על מסך הטלפון ועל השיחות מהארי שלא נענו, היו גם מספר הודעות מודאגות ממנו. חייגתי אליו בחזרה ולקחתי נשימה עמוקה, נשכתי את שפתי התחתונה במתח והקפצתי את הרגל. ״לואי איפה אתה ?!״ הוא ענה במהירות, ואני חושב שהוא יצא תקיף משהתכוון. אני יודע שהוא בסך הכל דואג לי, אבל הפכתי שוב לכלכך לחוץ להעלות את הנושא הזה. ״היי...״ פלטתי בשקט, עצמתי את עיניי בתסכול והרגשתי את המחנק בגרוני. ״לואי...״ קולו חלש ושמעתי אנחה מתוסכלת מצידו. בלעתי רוק והסתרתי את פניי, לא ידעתי מה לומר לו. ״איפה אתה ?״ עכשיו הוא רגוע יותר. ״אני...״ עצרתי, לא ידעתי אם זה רעיון טוב שאפגש איתו. ״אני אצל קירה״ ״נהדר, ואיפה לעזעזל קירה גרה ?״ שאל באדישות, גיחכתי כי הבנתי את הגישה הזו. אני לא מובן ולא ספציפי. ״תשלח לי מיקום, לעזעזל איתך...״ ״הארי אני-״ ״תשמור את מה שיש לך להגיד לאחר כך״ הוא קטע אותי והרגשתי חסר מילים, הנהנתי למרות שאינו רואה וניתקתי את השיחה. שלחתי לו את מיקום דירתה של קירה ולקחתי מעיל של ברי שהיה תלוי על הדלת בשביל להמתין לו למטה. תחבתי את ידיי לכיסי המעיל ולבי הלם בלחץ, פחדתי שייכעס, פחדתי מהכיוון שהשיחה הזאת תלך. לאחר מספר דקות הבחנתי ברכב שלו, לא הרכב של ג׳ורג׳ הנהג, אלא הרכב הפרטי של הארי שכמעט לא נמצא בשימוש. הארי חנה די קרוב ויצא מהרכב בצורה די כועסת לפי איך שטרק את הדלת. נשכתי את שפתי התחתונה והשפלתי את מבטי, רציתי לקפוץ ולחבק אותו אבל זה לא משהו ריאלי שייקרה. ״תודה שענית לי לטלפון אחרי פאקינג יומיים״ אמר. שמעתי את רעש המצית ולאחר שניות הרחתי את הסיגריה. הרמתי את מבטי אליו ולבי החסיר פעימה, עמדתי מולו כמו אידיוט ולא ידעתי מה לומר. והוא כועס. מובן, ברור שהוא כועס. ״מה לעזעזל הבעיה ?״ ״הארי אני...״ גירדתי בראשי וניסיתי להימנע מקשר עין, אך הייתי חייב להתמודד והרמתי אליו את מבטי. לבי הולם בחוזקה ונשימתי נקטעה בגרוני. משום מה הבחנתי בעצב זר בעיניו, הוא הסתכל עליי אחרת הפעם. ״אני מצטער, אני נבהלתי״ ״זה דפוס שחוזר על עצמו״ הוא גיחך והעביר את אצבעותיו בשיערו בזמן שהסתובב בהליכה איטית לאחור, עישן מהסיגריה ולאחר מכן הסתובב אליי תוך כדי שהעשן השתחרר מפיו. ״כל יום זה דרמה חדשה״ ״מה ?״ ״אני לא פאקינג מגמגם לואי״ הוא גלגל את עיניו ולבי נחת מהדרך שבה התבטא. הוא לא היה תוקפני, אבל היה אמפתי כלפיי. ״יכלת לענות. אתה יודע מה ? לא לשיחת טלפון מזויינת, להודעה. רק להגיד שאתה בסדר וצריך זמן.״ ״אני לא-״ ״בטח שאתה לא״ קטע אותי והניד בראשו, בלע רוק ולקח נשימה. ״אתה לא יודע, אתה נבהל... ואני מה ?״ גיחך ונראה שאיבד קצת את השליטה העצמית. כאב לי לראות את זה, כי זה אומר שכאב לו. וזה בגללי. ״אתה חושב שאני לא פאקינג מפחד ?! ורק השבוע דיברנו על התקשורת בינינו שמסתבר שהיא חרא אחד גדול !״ בלעתי רוק וקפאתי במקומי, הארי מעולם לא הרים עליי את קולו. הסתכלתי עליו ונראה שהוא לקח נשימות כדי לחשוב או להירגע. הוא עישן את הסיגריה לפני שזרק אותה לרצפה ודרך עליה, עיניו הקרות כמו הלילה הזה עלו באיטיות עד שפגשו בעיניי והקפיאו אותי כמו קרחון. ״אני לא רוצה לרדוף אחריך...״ משך בכתפיו, ״כי אתה לא עושה את זה.״ ״ה-הארי זה לא ככה, אכפת לי ברור שאכפת לי-״ ״תן לי לסיים.״ קולו לא יציב, מבטו כועס אך הפעם טון הדיבור שלו היה עדין יותר. הסתכלתי לעיניו ולבי התכווץ, פחדתי ממה שהוא מתכוון לומר כי הייתה לי הרגשה לא טובה לגבי זה. ״ביומיים האלה גרמת לי לחשוב הרבה...״ ״הארי״ הנדתי בראשי והושטתי את ידי אליו אך הוא התרחק בשביל שלא אגע בו. לבי צנח ואבן עמדה בגרוני. הוא לא רציני... ״ה-הארי אני מצטער״ הסתכלתי לעיניו והתקרבתי, אחזתי בפניו בין כפות ידיי וחיפשתי אותו שם בפנים, אבל המבט שלו היה קר, המבט שלו היה זר עד שקצת היססתי אם להתקרב אליו ככה. אבל הייתי נואש ופחדן כרגע, הוא כל מה שנאחזתי בו. ״תסתכל עליי אהוב שלי, היי... אני מצטער״ אמרתי בשקט והרגשתי את הדמעות עומדות בעיניי, ורק לשנייה ראיתי עצב בעיניו, אבל לא בגלל מה שאמרתי, אלא בגלל הדבר הבא שהוציא מפיו. ״אתה חושב שאנחנו צריכים להיפרד ?״ שאל בשקט. קפאתי ומילותיו היו כמו סכינים שנזרקו הישר ללבי. צמצמתי את גבותיי ואפילו גיחכתי ללא רצון, ״מ-מה ?״ בלעתי רוק. הוא נראה חסר סבלנות, אבל הסתכל לעיניי. ״שתינו כאלה פחדנים לואי...״ גיחך והעביר את אצבעותיו בשיערו, ״תסתכל עלינו.״ ניסיתי רגע להסתכל על הסיטואציה, אבל לא יכולתי להביא אותה למקום של פרידה. ״שתינו פחדנו מלהיכנס למערכת יחסים הזו כי הבנו מההתחלה שהיא בטח תשתבש-״ ״תפסיק״ קטעתי אותו כשהרגשתי את הדמעות עומדות בעיניי, הרגשתי שלא יכולתי לנהל את השיחה הזאת איתו. ״למה ?״ שאל. הרמתי אליו את מבטי ודמעות הציפו את עיניו, אך הוא הסתובב וצבט את גשר אפו, נשם עמוק והסתובב אליי כמו הארי חדש שהציב מלא חומות מסביב לבו. ״ברצינות, למה שאפסיק ?״ ״אני מצטער על שנעלמתי ליומיים, נבהלתי מה שאמרת על זה שלא רצית ילדים ו...״ נשמתי עמוק ונשכתי את שפתי התחתונה, אבן עמדה בגרוני וחנקה את הדמעות, ״זה עלה מוקדם מדי, נבהלתי מזה הארי...״ ״אני לא יודע מה לעזעזל אני מרגיש לגבי זה״ המבט שלו נדד לנקודות אקראיות באוויר, הוא נראה חושב על דבר מה. ״היית צריך לחזור באותו ערב, למה שתשאיר אותי מודאג ? פאק לואי, אנחנו לא ילדים שפאקינג משחקים, אז איך לעזעזל אתה עושה את זה ?״ המבט המאוכזב שלו, זו הפעם הראשונה שהכרתי את המבט הזה. לא יכולתי לתאר כמה אשמה חשתי כרגע. ״איך יומיים סיננת את ההודעות שלי ? השיחות ?!״ ״הארי אני-״ ״אני לא מעוניין בתירוצים מזויינים״ קטע אותי ולבי נחת. הארי לא היה כך כלפיי לעולם, הבנתי שבאמת הכעסתי אותו ולא ידעתי מה אוכל לעשות לגבי זה. ״כי מה יכל לקרות לו הייתי שב הביתה אחרי הפגישה עם ברי ?״ שאלתי ונשמתי עמוק, ״היית נפרד ממני״ הוא בעט בחוזקה באבן שהייתה ברצפה והסתובב בזמן שתחב את אצבעותיו לשיערו, הוא ממש כעס עד שלא הגיב. ״ברצינות, היית נפרד ממני-״ ״איך אתה בכלל חושב דבר כזה ?!״ הוא צעק עליי וקפאתי במקומי, שנאתי לשמוע את הטון הזה שלו. ״איך אתה לא מדבר איתי ?! לעזעזל איתך לואי !״ בחורה עברה ברחוב ולא העזה להסתכל עלינו. הבנתי אותה, הארי מעולם לא נראה מבהיל יותר. אני לא פחדתי ממנו כי ידעתי שהוא לא יעז לפגוע בי, הוא פשוט אגר יותר מדי כעס והוא לא יודע איך להוציא אותו. אפילו הצלחתי להבין את הכעס שלו כי מה שעשיתי לא היה בסדר. ״אני רוצה ילדים.״ אמרתי, בלעתי רוק ומשום מה חייכתי לאחר שאמרתי את זה, עצמתי את עיניי והרגשתי מפוחד. בגלל זה לא חזרתי הביתה, בשביל לא להתעמת עם הנושא הזה. הרמתי את מבטי אליו והרגשתי את הדמעות חונקות את גרוני ושפתי התחתונה מעט רועדת, פחדתי לאבד אותו. ״אני רוצה ילדים הארי, אני רוצה את המשפחה הקטנה שתמיד חלמתי עליה...״ הרמתי את מבטי והרגשתי את הדמעה שזלגה במורד הלחי שלי לפני שהוספתי, ״ואני גם רוצה אותך.״ ״זה מוקדם מדי...״ הוא הסתיר את פניו ונשם עמוק. קימטתי גבה, הוא הסתכל עליי והידק את שפתיו לקו ישר. ״מוקדם מכדי להעלות את הנושא הזה״ ״אני לא רוצה ילדים עכשיו, אבל בעוד כמה שנים ארצה.״ אמרתי והסתכלתי לעיניו, הוא נראה מבולבל ולקח לו שניות לחשוב על מה להגיד לי. הוא נשם עמוק וליקק את צד פיו כשהסתכל לנקודה באוויר. ואז העיניים שלו הביטו בי ולכדו אותי. ״אני צריך זמן לחשוב על זה...״ מלמל וזה גרם לי לגלגל את עיניי ״בשביל מה ?״ נשמתי בחלשה וקולי היה חלש ״כי זו לא החלטה פשוטה לואי״ אמר ונראה חסר אונים. ״למה לא ?״ שאלתי, הייתי נואש לקבל תשובה על זה. ״זו לא החלטה פשוטה כי זה-״ ״לא זה״ קטעתי אותו בחצי חיוך שנעלם לאחר מספר שניות, ״למה אתה לא רוצה ילדים ?״ ״כי זה לא קל״ זקף את גבותיו, אבל התשובה הזו לא סיפקה אותי. אפילו לא במעט. ״בגלל שראית את אנדרו מגדל ילד וחשבת-״ ״לא לא לא״ הוא קטע אותי בחצי חיוך המושלם שהיה לו, ״אנדרו לא קשור להחלטה הזאת, ההיפך, הוא גורם לזה להיראות כלכך קל״ הארי אמר, הוא נשך את שפתיו ונשם ״כי לא רציתי לגרום למישהו להרגיש מה שאני הרגשתי״ ״ומה הרגשת כילד ?״ שאלתי בסקרנות, אך הוא חייך והניד בראשו. ״הארי...״ ״זה לא משנה״ פלט בשקט. ״אנחנו לא דומים להורים שלנו״ אמרתי. בהחלט לא חשבתי לגדל את הילדים שלי כפי שאני גדלתי, ההיפך. אני גם לא היחיד שחושב כך. אני מבין שזו החלטה ענקית, לכן אני מנסה להניח לנושא. ״אני מצטער שנעלמתי לך.״ הוא הסתכל עליי עם זוג עיניו הירוקות שכרגע נראו קרות, התקרבתי אליו ורציתי להושיט את ידי לידו אך לא רציתי שידחה אותי. הרגשתי שחזרנו אלפי צעדים אחורה, כמו בהתחלה ששתינו פחדנו מהקרבה הזו. אנחנו שם שוב. ״הייתי צריך לדבר על זה ולא לברוח״ בלעתי רוק, הוא לא אמר דבר. ידעתי שזה מה שהכעיס אותו יותר מכל, אני אפילו חושב שהעניין של הילדים זה בעיה קטנה עבורו. כי זה לא עכשיו, זה בעיה של עוד כמה שנות זוגיות. הסתכלתי לעיניו ולבסוף הושטתי את ידי לידו, אחזתי בידו הרפויה. ״אני לא יודע מה לחשוב...״ הוא נשך את שפתיו ונראה מתוח, ״יכלת לשלוח הודעה שאתה בסדר, רק לא להדאיג אותי כך.״ ״אני מצטער״ אמרתי בשקט. ״זה היה כלכך דפוק לואי״ הוא מעביר את אצבעותיו בשיערו ומסתכל לאחור, ״מאוחר... מוטב שנדבר מחר.״ לא ידעתי מה להשיב לו, השעה המאוחרת אף פעם לא מהווה בעיה עבורו. אבל הבנתי את זה שהוא צריך זמן, חלק בי הבין אותו. ״בסדר״ קולי שקט, הוא הנהן והפריד את אחיזתי מידו. כשהסתובב לחזור למכונית שלו הרגשתי את לבי נוחת, הייתה בי ציפייה לקרבה שלו. לנשיקה שתאמר ׳זה בסדר, נתגבר על זה׳. צפיתי בו נכנס למכונית שלו והרגשתי טרוד מדי, רציתי ללכת איתו ולחזור הביתה, אבל נשארתי במקומי וצפיתי בו נוסע מפה. הייתי מוכרח למצוא דרך לגרום לו לסלוח לי, הרגשתי כלכך אידיוט על ההיעלמות הזאת. לעזעזל...
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
