המטוס נחת.
ירדתי ממנו עם המזוודה ובלי להיפרד, נבוך מכל הטיסה השקטה הזו, התחלתי ללכת לכביש הראשי שבו ברי אמור לחכות לי.
לא דיברתי עם הארי, לא הייתי מסוגל. לא היו לי המילים, לא הצלחתי לחשוב בהיגיון מולו והפכתי לטיפש פתאום. חלמתי על הנשיקה הזו, התאווה שבי לא נתנה לי לשכוח אותה, את המגע שלו על גופי, את שפתיו שהכירו אותי והיו אוהבות כלכך, הכל עדיין בער בי.
ישנתי בחדרה של ליבי, אני לא יודע לאן סאם נעלם אבל הוא לא היה שם והוא גם לא חזר איתנו בטיסה האמת. ליבי ניסתה להבין למה לא רציתי לישון בחדר עם הארי ולא הייתי מסוגל לדבר על זה, ניסיתי לעכל את מה שקרה, ניסיתי לצבוט את עצמי בשביל להאמין שזה היה אמיתי.
שתינו נמנענו אחד מהשני, חוץ מזה שביקש שאשלח את כל ההערות שכתבתי לאשלי, לא דיברנו בכלל. הייתי מובך כלכך, בנוסף הרגשתי רע עם עצמי, ובו זמנית כלכך טוב מהזיכרון הזה של ליל אמש שליווה אותי עד עכשיו.
טעם שפתיו נשאר והפך אותי לצמא אליו, וכלכך התנגדתי לתחושות הללו. אך הפלאשבקים של גופו מעליי, הנשימה החדה שלו כשנישק בצווארי, המגע של ידו הגדולה באגני- רק מלחשוב על זה אני מרגיש את הזין שלי מתחיל להתקשות, אז העפתי את המחשבות מראשי.
אני בעצם יכול להאשים את עצמי גם, אני זה שנישק אותו, אני זה שהתקרבתי והייתי מוכרח לטעום מהדבר האפל הזה, לא הצלחתי להתאפק לרגע הזה, זה משך אותי חזק מדי.
״לואי !״ ברי עמד לצד המכונית שלו, פותח בשבילי את הדלת של המושב הקדמי. חייכתי והלכתי קצת מהר יותר, שמח לראות מישהו מוכר. חבר.
״אלוהים, כמה התגעגעתי !״ קראתי בחיוך וחיבקתי אותו. הוא שם את המזוודה שלי בתא המטען של המכונית שלו, ונכנס פנימה.
התיישבתי קדימה וחגרתי מיד, מביט בו ולא יודע מה לספר. כאילו ודבר לא התרחש בשלושת הימים הללו בלונדון, חוץ מהנשיקה הארורה הזו. כי אין דבר אחר שאני מצליח לחשוב עליו.
״נהנית ?״ ברי החל בנהיגה, בקושי מביט בי.
״זו בהחלט הייתה חוויה״ אמרתי נבוך, מרגיש לחוץ כאילו ואני בחקירה, הוא אפילו לא שאל דבר ! בלעתי רוק, נושם עמוק.
״מי הבחור שאיתו השתובבת ?״ לפתע ברי קרץ בחיוך ולבי נחת. דמיינתי את השאלה הזו ? למה הוא שואל את זה ? אמרתי משהו ? מה מסגיר אותי ?
״מ-מה ? ברי, השתובבתי עם מה ? זאת אומרת מי ? על מה אתה מדבר ?!״ דיברתי כלכך מהר שזה גרם לו לצחוק, אך הלב שלי הלם בחוזקה מלחץ, לא שזה יהיה כזה עניין לדבר על זה, אבל אני עדיין לא מרגיש שאני רוצה לדבר על זה, זו הייתה כולה נשיקה סוערת וסוחפת.
״תירגע״ הוא אמר, בחן אותי בחיוך וגלגל את עיניו בכביש. ״השאירו לך סימן אהבה כמו שאתה קורא לזה.״
היקי. סימן מציצה.
מיד כיוונתי את המראה האמצעית של המכונית אליי והסתכלתי, חש את לבי נוחת כשאני מבחין בסימן הסגלגל מתחת לאוזן שלי. סימן עדין שלוקח כמה שניות לזהות, אבל זה שם.
״תחזיר את המראה אחרת נעשה תאונה״ ברי אמר באדישות וכיוון את המראה כך שיראה טוב את המכוניות שמאחוריו. הייתי חסר נשימה ונבוך, אני חושב שמאז ג׳ון לא היה לי סימן כזה. שנאתי את זה, אך גם... הוא נשאר על גופי בדרך זו או אחרת. לעזעזל אני נראה זנותי כך אבל ! איך ליבי לא אמרה דבר ?! ״אתה נראה כאילו נכנסת לסרט רע...״
״ברי, קרה אתמול משהו״ נשמתי, והוא אדיש, ״אני... נישקתי את הארי, סוג של זאת אומרת. אתה יודע מי זה הארי ? כן, היית איתי במשרד שלו שרצינו לחתום על ה-״
״למה ?״ קטע אותי, אם ברי קוטע אותי אז זה סימן שאני מדבר יותר מדי.
״כי זה פשוט קרה״ נאנחתי והסתרתי את פניי במבוכה, פולט אנקה שקטה.
״תפסיק להתייסר״ ברי גיחך, הסיטואציה שבה אני נמצא מצחיקה אותו. תמיד הוא התבדח על הדרך שבה אני קשה לגבי הדברים האלה, שכל נשיקה היא כזה סיפור עבורי, שכל דייט אני שם דגש על הדברים הקטנים, ברי חשב שאני קשה עם עצמי בדברים האלה. ״זה היה צפוי שיקרה משהו״
״צפוי ?״ שאלתי מבולבל, ברי זקף את גבותיו והסתכל עליי לשנייה.
״הבחור הזה לגמרי דלוק עליך״ אמר ולבי החסיר פעימה, חשבתי לעצמי שהוא טועה כי הארי זה הארי. הוא לא ראה אותו עם סאם, הארי מביט כך בכל גבר שמושך בעיניו. ״ראית איך הוא מסתכל עליך ?״
״הוא...״ בלעתי רוק והנדתי בראשי ״זה לא נכון ברי״
״הוא המשיך לבוא לבית הקפה למרות שלא חתמת, הוא הציע לך עבודה של שלושה ימים תמורת סכום גבוה, הוא לגמרי דלוק עליך״
״ברי אני נוטה לא להסכים״ הסתכלתי מהחלון, שמח לראות את העיר המוכרת. הסתכלתי בטלפון ושמו של תיאו היה על המסך, הוא שלח הודעה.
