צעדתי אל המטוס הקטן בעקבות הארי. בצד ימינו הולך סאם בעל השיער השחור והדוחה ומצד שמאלו בחורה לא מוכרת. מאחוריי הצטרפו עוד אנשים מהחברה, הייתי מת אם תיאו היה אחד מהם. חשבתי שהוא ישלח לי הודעת התנצלות אך לא היה ממנו סימן בכלל, במיוחד לא ברשתות החברתיות הוא פשוט נעלם. לא רציתי להתקע על זה, רציתי להעביר את שלושת הימים האלה ולחזור לבית הקפה שלי.
הארי עצר וחבריו המשיכו ללכת, נראה שהוא חיכה לי.
״הבאת יומן ?״ שאל, גלגלתי אליו את עיניי ולא הסתרתי את זה שאני חושב שזו בקשה מגוכחת.
״יש לי טלפון, כל מה שתרצה שארשום ארשום בטלפון״ אמרתי והוא נראה כעוס, אבל לעזעזל אני לא אשלי העוזרת האישית שלו שעונה אמן על הכל. ״שארשום משהו עכשיו ?״
״תפסיק להיות מתחכם זה מעצבן״ פלט והסתכל עליי עם הבעתו הרצינית, זה העלה לי חיוך כי הצלחתי לעצבן אותו. ״תשאיר את המזוודה, טרוויס יאסוף את זה״ הארי אמר וסימן לי לעלות למטוס. טוב, לא שיקרתי לו כשאמרתי שיש לי פחד מטיסות.
״כמובן״ מלמלתי ועליתי, היו ארבעה מושבים ומאחוריהם עוד ארבעה ששם ישבו חבריו של הארי. הבחורה עם השיער החום וסאם. הריפוד של המושבים היה עשוי מעור בצבע שמנת והווילונות בחלונות הקטנים היה בצבע לבן. הרגשתי שלא אתחבר לחבריו של הארי, לא שהייתי צריך לנסות. אבל אף פעם לא יזיק לנסות להטיב את הזמן. התיישבתי במושבים הריקים והסתכלתי מהחלון, הוא עדיין לא המריא.
״טסת פעם ?״ הארי התיישב לצידי, גורם ללבי להחסיר פעימה.
״כן״ חייכתי והשפלתי את מבטי, טסתי עם דן לווגאס. ״אז אתה פשוט טס כשמתחשק לך ?״
״לא״ הוא גיחך וחשף את הגומות העמוקות שבלחייו, היה לו חיוך טהור. ״אני עושה את זה לרגל עסקים, לא התחשק לי״
״אם אתה המנהל של חברה כזו גדולה, למה אתם לא שולחים את העובדים שלכם לפגישות כאלה ?״ שאלתי, ולשנייה חשבתי שאין לו שמץ של מושג איך לענות לי על השאלה, נזכרתי שתיאו אמר שהארי פחות דומיננטי אצלם בחברה.
״אנחנו לא סומכים עליהם״ הארי השיב בפשטות, ללא רגשות אשם. ״ומצליח לנו ככה״
״בעוד שתי דקות ההמראה, נא לחגור את עצמכם למושבים. טיסה נעימה !״ קול מבוגר נשמע בכריזה של המטוס הקטן. חגרתי במהירות ולאחר מכן הסתכלתי על הארי שהתבונן בי בחצי חיוך.
״אתה מפחד״ הוא לא שאל. ״איך נרגעת בטיסה הראשונה שלך ?״
״שתיתי, שתיתי הרבה״ אמרתי ובלעתי רוק, הוא הסתכל על המעבר וסימן משהו למישהי. דיילת ? אין מצב שיש פה דיילת, זה מטוס פרטי. ״אני לא יודע אם ארצה לשתות עכשיו״
״איך שתרצה״ אמר, הוא נמתח ופלט אנחה, חגר את עצמו במושב לידי וזה היה מוזר, למה שישב לידי בטיסה ? חבריו במושבים האחרים.
״אתה תשב פה למשך כל הטיסה ?״ לבסוף שאלתי והרגשתי שזו שאלה טיפשית.
״זו בעיה ?״ שאל בקולו השקט והצרוד, הנדתי בראשי ובלעתי רוק, מביט מהחלון וקצת נבהל כשהמטוס החל לנסוע לפני ההמראה במהירות. כשהיינו באוויר התבוננתי מטה על העיר הקטנה והירוקה, הכל נראה כלכך יפה מנקודת המבט הזו, הוקסמתי. ״הפריע לתיאו שטסת איתי ?״
״מה ?״ קפאתי לרגע, הוא יודע שאני ותיאו יחד, הוא ראה אותי בא למשרד של תיאו להפתיע אותו, אבל לעזעזל זה לא עניינו.
״הוא ביקש אתמול שעות נוספות, זה היה מוזר בעיניי שביקש את זה יום לפני הטיסה שלך״ הארי אמר, קצת הכעיס אותי שהוא התעסק בעניינים שלא שלו.
״אתה מת על רכילות, אה ?״ שאלתי והרחקתי מעט את ראשי, בלעתי רוק ולקחתי נשימה מהאף. ״הוא לא אהב את זה בכלל״
״אני לא מופתע״ הארי אמר והסתכל על הדיילת שהתקדמה לעברנו עם בקבוק של שתייה חריפה ושתי כוסות זכוכית קטנות. ״תודה״ הארי פלט לעברה בשקט ומזג לשתי הכוסות מהאלכוהול, לא ידעתי אם לסרב או לזרום עם זה. ״תספר סיפור אחד אמת ואחד שקר, אם אצליח לגלות מה היה השקר אתה שותה, אם אני טועה אני שותה״
״מקובל עליי״ חייכתי והסתכלתי באוויר בזמן שחשבתי איזה סיפור לספר. אני גם לא שקרן טוב, אני לא יודע להמציא סיפורים. ״בגיל שבע עשרה טבעתי בים והתעוררתי בחוף ואף אחד לא שם לב״ אמרתי וזקפתי את גבותיי, הוא היה עם חיוך קטן וכוס האלכוהול בידו כאילו ומתכונן לשתות את תכולתה גם אם יצא צודק. ״והסיפור השני, הנשיקה הראשונה שלי הייתה רק בגיל עשרים״
״ללא ספק הראשון הוא אמת״ אמר וחיוך נמרח על שפתיי, הוא זקף את גבותיו בשאלה ״בחייך...״ פלט וזה גרם לי לצחוק, ״בגיל עשרים ?״
״תשתה״ אמרתי והוא שתה הכל במכה אחת, מקמט מעט את אפו ונושף בחדות. הוא הסתכל עליי והניד בראשו בחוסר אמון, כן זה נכון, לא כמו כולם בגיל חמש עשרה, אני חוויתי הכל מאוחר יותר וחלק מן הדברים מוקדם מדי.
״היה לי ריב עם בחורה כי לא רציתי אותה, היינו נערים בזמנו, היא לא הפסיקה לדבר עליי מסריח אז גזרתי לה את הצמה הארוכה שלה״ אמר בחצי חיוך, ואהיה בהלם אם הסיפור הזה אכן אמיתי. ״ולעזעזל, לא חשבתי על סיפור שקרי״ הוא צחק.
״אתה גזרת למישהי את השיער ? אתה נוראי הארי״ אמרתי בתדהמה והוא הידק את שפתיו והנהן.
״היא הוציאה אותי מהארון לפני שהבנתי בעצמי...״ אמר והסתכל לנקודה באוויר, לקח נשימה וחזר להביט בי. ״דרך אגב זו ליבי, היא ממש פה״ הארי אמר והצביע על הבחורה שישבה במושבים שמאחורינו עם הסאם שיער צבוע הזה.
״לו היית תולש לי שיערה אחת בלבד הייתי משתגע״ אמרתי והוא צחק צחוק יפהיפה, לפתע הושיט את ידו לשיערי ולבי הלם בחוזקה. האצבעות שלו ליטפו בעדינות את השיער שלי ואני בטוח שקפאתי למולו עכשיו. הסתכלתי לעיניו הירוקות וחשתי את דמי בוער בלחיי, בטני מתהפכת ונשימתי נקטעת בגרוני. היה לו מגע רך ועדין, ויד כזו גדולה שרציתי להישען כנגדה ולהירדם לכל הטיסה.
״איך אתה יצאת מהארון ?״ לפתע שאל והוריד את ידו משיערי, האוויר חזר לריאותיי אך עדיין הרגשתי מבולבל וחסר מילים, לעזעזל.
״לא בדיוק יצאתי״ אמרתי ונשכתי את פנים שפתיי, משפיל את מבטי לכוס האלכוהול הקטנה ושתיתי אותה בלגימה אחת מהירה שצרבה בבית החזה שלי ובדרכי הנשימה. קימטתי את פניי והאוויר היה כה חד, הארי חייך לעברי ונשך את שפתו התחתונה. הוא נראה כה מושך שעשה את הפעולה הזו, וזה תמיד הביך אותי כשהסתכל עליי כך. ״לא יצאתי בהצהרה״
״איך אמא שלך גילתה את זה ?״ שאל בחיוך משועשע. היא גילתה את זה כשהתחתנתי, אני בעצמי לא מבין איך רק ברגע הזה נפל לה האסימון. הסתכלתי על הארי וחייכתי אך לא רציתי להשיב לו על כך, לא רציתי להיכנס לסיפור הזה של החתונה. ״קשה אני מניח״
״ובכן, סוג של״ אמרתי והידקתי את שפתיי.
״אתם בקשר טוב ?״ שאל, ולבי הלם חזק יותר, השאלות הללו הלחיצו אותי. לא ידעתי אם הוא ניסה להכיר אותי, הוא היה ישיר ופתוח כלכך ולא היה אכפת לו מה הוא שואל ואם זה בסדר לשאול את אותה שאלה, הוא מחליט משהו ופשוט עושה את זה. הוא לא מהסס, איך ? אני לא מסוגל להתחיל שיחה ולשאול על דברים שאני יכול לחשוב שהם אישיים לאותו אדם.
״לא, היא לא הסכימה איתי בנוגע למשהו ופשוט סימנה עליי איקס כזה... היו לה ולאבא שלי המון ציפיות ממני, סוג של אכזבתי אותם לפני ארבע שנים״ השבתי ובלעתי רוק בכבדות, לא הסתכלתי עליו כי לא רציתי לנסות לפענח מה הוא חושב על מה שאמרתי.
״תעשה לי טובה״ הארי גלגל את עיניו, ״מה יכלת כבר לעשות ?״
להתחתן. חשבתי לעצמי, אך לא אמרתי את זה בקול. זה ישר גורם לאנשים להסתכל עליי מוזר, לשפוט אותי על זה.
איך ? כלכך צעיר ? זה רוב הדברים שאני שומע אחרי שאני מספר את זה.
״לחיות בחופשיות, עזבתי את הלימודים ויצאתי ליהנות״ משכתי את כתפיי והוא בחן אותי.
״ועכשיו ?״ שאל, ״אתה עדיין נהנה ?״
״ובכן, לפעמים״ משכתי בכתפיי מבולבל, לא ידעתי איך לענות על זה. ״זה לא אותו הדבר, יש לי אחריות גדולה על בית הקפה״
״דילן הזה, הוא יכול להשתלט על בית הקפה, אתה לא חייב להעמיס על עצמך עם זה״ אמר ולפתע שלח חיוך ״תשתחרר לואי״
״עוד פעם אחת אשמע את המשפט הזה״ אמרתי והוא צחק, אני שומע את זה כל הזמן. הסתכלתי עליו בחיוך ותהיתי לעצמי למה תיאו חשש כלכך מהטיסה הזו, הארי נחמד כשהוא רוצה. ״מה בדיוק הסיפור שלך ושל תיאו ?״
״למה אתה בטוח שיש סיפור ?״ שאל בחזרה, נראה שהוא מתחמק.
״נו...״ פלטתי
״שכבתי עם האקס שלו״ הארי אמר וכשהבחין בהבעת פניי ההמומה הוא מיהר להוסיף, ״לא ידעתי בכלל את הקשר בין שתיהם, וחוץ מזה הם אקסים אז שילך להזדיין עם הכעס כלפיי״
״איך הוא גילה על זה ?״ שאלתי בסקרנות והוא לקח נשימה ונשען עם ראשו על המשענת של המושב, אבל על הצד כך שפניו מולי.
״האקס שלו עשה לו בכוונה וסיפר לו״ הארי סיפר ומשום מה היה לו ניצוץ מוזר בעיניו ולפתע חייך והעלים את זה ״בגלל זה לא צריך להיכנס למערכות יחסים.״
״בחייך״ נאנחתי בתסכול, לא יכול להיות שהוא באמת חושב כך. אך עיניו הירוקות לא הראו שום שמץ של הומור. ״דווקא אנשים כמוך נופלים הכי חזק בסוף״
הוא הסתכל לעיניי וחשתי את לבי הולם בחוזקה, היה לו חיוך עדין והוא קימט קצת את גבותיו. ״אנשים כמוני ?״ שאל.
״הטיפוס הקשוח שלא מאמין באהבה״ אמרתי בהבעת פנים משונה ומשום מה הוא חייך וגלגל את עיניו.
״אני לא טיפוס קשוח״ אמר ונראה שבידר אותו שתייגתי אותו כך. ״אתה מרגיש מאויים על ידי ?״
התבוננתי בו חסר נשימה, לעזעזל. ״לא״ השבתי, רק קצת מתוח משום מה.
״ואני דווקא כן מאמין באהבה, אני פשוט לא מעוניין״ אמר באדישות. נאנחתי בתסכול והסטתי את מבטי לחלון, היינו כלכך גבוהים, בגובה העננים הלבנים. סיבבתי חזרה את מבטי לפגוש בזוג עיניו הירוקות, וגם הוא פשוט התבונן בי כך.
״למה לא מעוניין ?״ שאלתי בסקרנות, האמת שלא הצלחתי לדמיין אותו בזוגיות, הוא נראה טיפוס קשה.
״זה סיפור לפעם אחרת״ אמר ויישר את מבטו לאלכוהול, מזג עוד לשתי הכוסות.
״אני חושב שאסרב הפעם״ אמרתי בנימוס והוא משך בכתפיו ושתה את תכולת הכוס בלגימה אחת מהירה. הנגיש את הכוס בשולחן וקימט מעט את אפו.
״מה...״ עצרתי את עצמי, חשתי נבוך מכדי לשאול אך הייתי סקרן. הוא זקף גבה לעברי ומיד פלטתי אנחה, ״מה הקטע שלך ושל...״ סימנתי לו עם ראשי לאחור, הוא הסתכל על סאם וחייך חיוך יפהיפה.
״אתה מקנא ?״ שאל בקול מתגרה שגרם לי מיד לגלגל את עיניי.
״בחייך״ פלטתי. הוא נשך את שפתו התחתונה ומשך בבכתפיו. ״אמרת שאתה לא בקטע של מערכות יחסים, אז מה הולך שם ?״
״אנחנו חברים״ אמר בפשטות. גלגלתי את עיניי לחלון, חברים זה כמוני וכמו ברי ואני בהחלט לא אתמרח על ברי, איכס, דוחה. ״אל תרגיש מאויים מזה, אם תרצה טעימה קטנה מהקסם שמתחולל בי אשמח לתת לך״
״הארי״ פלטתי בכעס, זה לא מצחיק.
״אני מבין שהתשובה היא לא״ חייך והרים באוויר את כוס האלכוהול שמזג לי ושתה גם אותה בלגימה אחת מהירה. ניסיתי לעצור את עצמי מלבהות בו, בזרוע השרירית המקועקעת שאוחזת בכוס הקטנה, החולצה המכופתרת שצמודה לגופו הגדול והגומות חן הללו שמופיעות על פניו כשמחייך. הוא הקסים אותי ביופיו, וזה לא קורה הרבה. הוא נראה טוב בעיניי, מאוד. לא רציתי להסתכל עליו בדרך כזו אז מיד עצרתי בעצמי והסטתי את מבטי, לא אהיה לו סאם שתיים.
הדרכים שלנו כלכך שונות שזה מטורף, ממה שסיפר פה הרגשתי שקילף למולי שכבת הארי ממנו, אבל לא מספיק. הוא עדיין מרבה לעשות רושם של מניאק, אך כשמדברים איתו אחד על אחד הוא סך הכל בסדר. פלרטטני פה ושם אך זה לא מפתיע, אני חושב שזה כבר הפך לחלק מהצורת דיבור שלו.
קיוויתי שכשננחת הוא לא יחזור להיות אידיוט כלפיי, כאילו ואני עובד בשבילו.
בעצם... כרגע אני כן, לעזעזל.
