״כל הגברים פה לוהטים״ קירה לחשה לי בחיוך ערמומי והסתכלה סביב. גלגלתי את עיניי והזמנתי את המעלית. אנחנו בבניין של החברה ׳סטיילס׳. אני מתכוון לבקש מהארי את הצ׳ק. אני מובך להיפגש איתו ואפילו לא הודעתי לו על כוונתי להגיע היום, אני מקווה שהוא לא יופתע. ״איך היה שם בכל אופן ? לא סיפרת״ קירה שאלה בחיוך, נכנסנו למעלית וכשהדלתות נסגרו והיינו לבד רציתי לספר אך חייכתי והשפלתי את מבטי ״היה בסדר, הארי היה נחמד ולא העמיס עליי״ סיפרתי בפשטות. היא נראה חשדנית עם מבטה, בלעתי רוק בלחץ ומיהרתי להוסיף משהו בשביל שהחשד שלה יעלם, ״אוכל, הרבה אוכל ויין. את אוהבת יין, שתית יין ?״ ״מה ?״ שאלה ״מה ?״ חזרתי אחריה, מבטה עליי ועיניה מצומצמות. ״אתה מוזר לואי״ פלטה בשקט, דלתות המעלית נפתחו ומיהרתי ההחוצה, המעלית סגרה עליי אלוהים. בקומה של המשרדים של הארי ואנדרו הייתה תמיד בכניסה מזכירה עם פרצוף מעצבן. זאת אומרת, היא תמיד הסתכלה עליי מוזר, רציתי לזרוק לה תמיד משפט עוקצני אבל התאפקתי כי אולי אני גם קורא אותה לא נכון. ״אנדרו לא נמצא״ המזכירה אמרה. זכרתי שהארי אמר שהוא לא קובע פגישות ביום, אך בפעם היחידה שראיתי אותו פה ב׳פגישה׳ בלילה זה כשסאם היה על ברכיו במשרדו. ״כן, האמת שהגענו להארי, אין צורך להודיע לו״ פלטתי והמשכתי למשרד שלו מצד שמאל, דופק פעמיים לפני שפתחתי את הדלת והבחנתי בו מעיין במסמכים, מתעלם מנוכחותי. ״אשלי אמרתי לך כל עוד זה לא קשור לסלט שהזמנתי אל תיכנסי״ הוא פלט בשקט, בצורה כלכך מזלזלת שגרמה לי לגלגל את עיניי ולרחם על האשלי הזו. היא בהחלט חייבת למצוא עבודה חדשה. ״מצטער לאכזב״ פלטתי ונכנסתי, קירה לצידי ואחזה בזרוע שלי. הארי הרים את עיניו אליי ובחן אותי כמה שניות לפני שחזר לעיין במסמכים וגירד בסנטר שלו. ״אתה צריך משהו ?״ שאל כמעט מתעלם מנוכחותי, לבי הלם בבית החזה שלי ולקחתי נשימה כשהסתכלתי עליו. זיהיתי את זה שהוא כועס, על מה הוא יכול להיות כועס ? לא עלה דבר בראשי, זה לא העיקר. ״הצ׳ק ?״ שאלתי נבוך מעט, משום מה הוא חייך. ״על סוף השבוע בלונדון״ הוא הסתכל על קירה ואז עליי, משלב את אצבעותיו אחת בשנייה מתחת לסנטר שלו. ״תוכלי לסלוח לנו ?״ שאל את קירה והיא לקחה צעד לאחור ״בוודאי״ השיבה ויצאה מהמשרד, וכשהדלת נטרקה והיינו רק שתינו המתח הפך לכבד יותר. הוא קם מהכיסא ולבי החסיר פעימה, עקבתי אחר צעדיו ותנועותיו, לא הבנתי מה לעזעזל המשחק הזה. ״צר לי לבשר לך אבל לא תקבל שום צ׳ק״ אמר ולבי נחת, הסתכלתי עליו מבולבל ואז גיחכתי כי ההוא בטח צוחק, אך פניו חתומות. ״אתה צוחק איתי ?״ שאלתי מבולבל, כאילו הוא הנחית עליי סלע. ״ה-הארי, סיכמנו״ ״לא חתמנו על כלום כך ש...״ לפתע חייך, ״אני לא חייב לך כלום״ ״נכון, כי סמכתי על המילה שלך !״ צעקתי וצעדתי אליו, אין מצב שלא אקבל את הצ׳ק הזה, בסוף השבוע בובי מגיע לקבל את התשלום האחרון. ״בחייך הארי, למה ?״ ״היה לך שבוע שלם לבוא לדרוש אותו, לא חשבת על זה שאולי איחרת ?״ עיקם את מבטו, הטחתי את ידי בשולחן בכעס, לא ייתכן והוא דופק אותי עכשיו ! כאילו והוא השתנה בין רגע, איפה ההארי הנחמד מלונדון ? לא באתי שבוע שעבר כי הרגשתי נבוך לחזור הנה ולדבר איתו, אבל התגברתי על המבוכה ובאתי לעזעזל. ולא יכול להיות שאין לו את הכסף הזה, הוא פשוט יצא חרא בעסקה הזו ומראה לי כמה המילה שלו שווה כלום. הדלת נפתחה ואפילו לא סיבבתי את מבטי לראות מי זה, הסתכלתי על הארי בהלם והרגשתי שאני עומד לבכות. התסכול הזה הרס אותי, רציתי לצווח עליו ולסטור לו. ״מה הוא עושה פה ?״ מישהו מאחורי שאל. עצמתי את עיניי בתסכול, מסובב את מבטי לסאם שעמד בשילוב ידיים והביט בי במבט השונא הזה שלו. ״הוא בדיוק עוזב, היה נהדר לראות אותך״ הארי אמר ואני חושב שקפאתי, לא הבנתי מה לעזעזל קורה פה. הוא וסאם בכלל לא דיברו באותו יום שחזרנו, סאם חזר בטיסה אחרת בכלל. למה הארי הפך לחתיכת חרא ? ״אתה מתנהג כמו אפס כרגע״ אמרתי בכעס והתקרבתי לשולחן שלו שמאחוריו הוא עמד, הסתכל לתוך עיניי והרגשתי את הדמעות בגרוני. ״כמו בחור בתיכון שלא יודע להתמודד עם דחייה, אתה פתטי הארי...״ הסתובבתי לצאת מהמשרד שלו והכתף שלי התנגשה בשל סאם, הוא פלט לעברי משפט אך לא שמעתי, הייתי בתוך הבועה שלי, בתוך הכעס שלי. ״לואי״ קירה ניגשה אליי מיד, מחיתי דמעה שעמדה בעיניי וזייפתי חיוך. ״זה כלום, בואי נלך״ ביקשתי, וכנשנכסנו למעלית ראיתי שקומת העובדים היא בקומה שלוש, ישר חשבתי על תיאו. ״יפריע לך אם אבקר את תיאו ?״ ״הו, נראה שאתה הולך לתת לו תשובה חיובית״ קרצה וזה גרם לי לצחוק, לחצתי לקומה שלוש בכל אופן. הרגשתי שהוא יבין אותי, יהיה שותף לכעס שלי על הארי. ״לא יפריע לי, אמרתי לך שבמילא יש לי משהו עוד עשר דקות אז כך לא אאחר״ ״מה זה באמת הדבר הזה שקבעת ?״ שאלתי בסקרנות, היא חיבקה את התיק פרווה הלבן שלה והסתכלה למעלה בחיוך תמים. ״דייט, אולי, לא עניינך״ אמרה ודלתות המעלית נפתחו, יצאתי בעודי צוחק וכשהסתכלתי עליה היא שלחה לי נשיקה באוויר. בגלל זה היא לבשה את השמלה הזו ? שמלה תכלת צמודה. אני חושב שפשוט התרגלתי ללבוש ולאיפור המוגזם והיום יומי שלה. נכנסתי למשרדים ובפנים הרבה אנשים עסוקים, חלקם הולכים בחיפוש אחר משהו, חלק בטלפון ויש את אלה במתעסקים במחשב. בשולחן מרוחק הבחנתי בתיאו, מרוכז במחשב עם אוזנייה שבעזרתה מדבר. בלעתי רוק והיססתי לגשת, נשכתי את שפתיי והשפלתי את מבטי. ״אתה צריך עזרה ?״ מישהי ניגשה אליי בחיוך מאולץ ״אמ... לא, זאת אומרת, תיאו כאן ?״ שאלתי, למרות שראיתי אותו. ״כן, אקרא לו הוא בכל מקרה אמור לצאת להפסקה״ אמרה והסתובבה אליו. כשניגשה אליו וטפחה בכתפו היא אמרה לו משהו והוא הסתובב להסתכל עליי. מיד עזב את עיסוקיו ובא אליי, יוצא מהמשרד ומביט בי מבולבל. ״לואי מה אתה עושה פה ?״ שאל בחצי חיוך ובחן אותי. ״צדקת״ נשמתי עמוק ״הארי לגמרי חתיכת חרא״ ״אני יודע שצדקתי, אבל מה קרה ?״ שאל, הרגשתי די רע להטריד אותו בבעיותיי כך באמצע היום. ״הוא לא מתכוון לשלם לי את הסכום שעליו קבענו, הוא לא מתכוון לשלם לי דבר״ חיוך לא רצוי עלה לשפתיי בזמן שדמעות עמדו בגרוני, ״אני כלכך מתוסכל, אני מרגיש אידיוט״ ״אמרתי לך שהוא לא אחד שאפשר לסמוך עליו״ תיאו פלט. בלעתי רוק והסטתי את מבטי, לא ידעתי מה אעשה בנוגע לבובי... ואם זה הסוף של בית הקפה ? כאב לי כי זה הדבר היחיד שנשאר מדן, זה מחזיק אותי שפוי. לא האמנתי שהארי יצא כזה נוראי ולא עמד במילה שלו. הוא התנהג אליי כאילו אני עוד אידיוט שבא להטריד אותו, וסילק אותי בשביל סקס דוחה עם סאם. ״בוא״ תיאו אמר בשקט ומשך אותי לחיבוק, וזה היה מנחם למען האמת. הייתי צריך להקשיב לתיאו, הוא צדק מההתחלה. ״אני לא יודע מה אעשה, אני בחובות על בית הקפה לעזעזל״ אמרתי בשקט, לא חשבתי על דבר, שום פתרון לא צץ לי בראש. הייתי כזה אידיוט.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
