3.

3.7K 279 206
                                    

לאחר שקירה הבהירה לי שהיא בכלל לא כועסת על מה שקרה בבריכה הגענו לבר שנפתח, ממש כמו רגליה של קירה לאותו גבר זר לפני שעה.
נעלמת לנו״ ברי אמר לקירה, היא הידקה את שפתיה והשפילה את מבטה. לא רציתי להגיד מה ראיתי, העמדתי פנים שאני לא יודע דבר בכך שלא הסתכלתי עליהם. ״איפה היית ?״
״עשיתי חיים, לא משהו שאתה אמור לדאוג לגביו״ קירה אמרה בחיוך מזוייף. הרגשתי נגעל, לא הבנתי איך אנשים עושים את זה. נותנים את כל כולם למישהו זר ולאחר מכן נפרדים לדרכם.
״חיים ?״ ברי חייך, כאילו ואפילו כעס עליה. לא חשבתי שמעניין אותו מה שהיא עושה, האם הוא מתחיל לשמור עליה ולהחליף אותי ? קירה התעלמה ממנו והזמינה לנו משקאות, ואולי זה מה שיקל על המתח העויין שכמעט הרגשתי אותו.
״שיהיה לנו ערב מהנה״ הרמתי את הכוסית הקטנה שמלאה בשתייה חריפה, ברי וקירה הצטרפו אליי והנגשנו קלות את הכוסות אחת בשנייה לפני ששתיתי את תכולתה החריפה במכה אחת שצרבה בגרוני ושרפה את בית החזה שלי.
״הפרצוף שלך כשאתה שותה תמיד יצחיק אותי״ ברי חייך, גלגלתי את עיניי. אי אפשר היה להתרגל לטעם החריף הזה, המר והנוראי הזה. דן חשב בדיוק כמוני, אבל הוא אהב לשתות וזה לא משהו שעצר אותו.
הסתכלתי סביב על האורות הדהויים והצבעונים, על האנשים שישבו בקבוצות ועל האנשים שעמדו בתזוזות קלות למנגינה שהושמעה בכל הבר, מנגינה חלשה.
״לואי, יש לי מישהו להכיר לך !״ לפתע ברי קרא. הסתכלתי עליו בנידוד ראשי, לא מוכן לשמוע על עוד זיווג לא מוצלח שהוא בחר בשבילי.
״תודה ברי, אבל אני חושב שאפסיק עם זה״ אמרתי. קירה סימנה לברמן למלא לנו את הכוסות והוא מיד עשה זאת.
״הרמת כוסית נוספת ללואי שמתנזר לגמרי, והוו !״ קירה קראה והרימה את הכוסית שלה. גלגלתי את עיניי והרמתי את שלי יחד איתם, שותה במהירות רק לא להרגיש את הטעם הדוחה של זה. לאחר שצרב ובלעתי הכל, הנחתי את הכוס והסתכלתי עליהם, מחוייכים ונראה שאני משא הצחוק שלהם כרגע.
״זה לא ככה, פשוט בשביל מה ?״ גיחכתי ״גם כשאני מספר על מה שהיה עם דן ישר פוסלים אותי-״
״אתה מספר מה שהיה עם דן ?״ קירה קטעה אותי, מסתכלת על ברי כאילו והם מדברים ללא מילים.
״אסור לך להזכיר את דן״ ברי אמר, מסכים עם קירה. אך זה נשמע מטופש בעיניי.
״הוא איתי בכל מקום, איך אוכל שלא ?״ גיחכתי, נושך קלות את שפתי התחתונה.
״אתה היית מאוהב בו ?״ ברי שאל, השאלה שאני שומע כלכך הרבה והכעיסה אותי.
״לעזעזל ברי, למה כל הזמן להיכנס לזה כשאתה יודע את התשובה ?״ כעסתי מעט, ״זה פשוט מכעיס, תהנו מהערב שלכם...״ קמתי לכיוון היציאה, שנאתי ששמו של דן עולה כך, הם היו שם וידעו מה קרה. הם היו חברים שלו בדיוק כמו שאני הייתי.
״לואי !״ קירה קראה מאחורי אך התעלמתי, יוצא מהבר ומגיע ללובי המלון, מבחין בזוג שמתגרה אחד בשני, בבחור העסוק שנמצא בשיחת טלפון שנראית חשובה, ולקחתי נשימה, יוצא מבית המלון הזה.
בחוץ היה חשוך, העננים האפורים היו כבדים, היה קור קל בחוץ. הבחנתי בבחור שעומד ומעשן, לבי החסיר פעימה והתבוננתי בו בסקרנות. אך לבסוף נאנחתי והתיישבתי במדרגות, מרים את מבטי ומסתכל לשמים, מקווה שדן פה איתי.
״אני אתחיל לחשוב שאתה עוקב אחריי״ נבהלתי מקולו העמוק והמחוספס של הגבר השרירי שעמד מולי, סיגריה בין שפתיו ולאחר מכן פלט את העשן הסמיך באיטיות.
״א-אני לא״ גמגמתי, לעזעזל למה גמגמתי ?
״רוצה ?״ הושיט לי את הסיגריה, בלעתי רוק וסירבתי בנימוס. נהגתי לעשן בעבר, הרבה לא יודעים את זה עליי, אבל התחלתי בגיל שבע עשרה, והפסקתי יחד עם דן כשהוא הראה לי את הרשימה שלו. שאכטה אחת ולא אוכל להפסיק שוב, אעשן בכל זמן נתון, ואני יודע כמה זה לא בריא. ״חשבתי זה ישפר לך את המצב רוח לאחר שבת הזוג שלך שכבה עם גבר אחר״
״אתה קצת דוחף את האף לעניינים שלא שלך, לא ?״ שאלתי בכעס, היה לו חיוך שחשף גומה והוא צעד לעברי בביטחון, לוקח שאכטה אחרונה מהסיגריה לפני שזורק אותה לרצפה ואפילו לא טורח לדרוך עליה בשביל לכבות אותה. זה כלכך חצוף, אף אחד פה לא עובד בשבילו.
״בית הקפה שלך, למכירה ?״ לפתע שאל, ופשוט לא הצלחתי להבין מאיפה המילים שלו יוצאות. מהתחת ? ופתאום הוא כן זכר אותי מבית הקפה.
״לא״ הדגשתי, בוחן את הבחור הזה. ״למה שתרצה לקנות אותו ?״
״הוא מניב פירות-״
״בלי מטאפורות״ מיהרתי לקטוע אותו, לא הבנתי אף פעם מטאפורות. ״למה שתרצה את בית הקפה שלי ?״
הוא התבונן בי מספר שניות, לא מרוצה מזה שאני קוטע את דבריו. ״הוא מפיק רווחים, כמה שיותר רווחים טוב בשבילי.״ אמר.
״ובכן, בית הקפה לא נותן רווחים של מיליונים, ולא הוא לא למכירה״ אמרתי, הלשון שלו עברה בצד פיו לפני שנשארה בין שיניו ומבטו החושב גרם לי לחוש שאני קורס.
״נכס משפחתי ?״ שאל, הסתכלתי עליו והחלטתי לא לענות, אז גיחך וזקף את גבותיו. ״יש שם קפה טוב בכל אופן, ומצטער שהמלון לא מספק תה לימונית ולואיזה, מנהל.״
״מ-מה ?״ קפאתי. איך הוא יודע שזה התה האהוב עליי ? הוא חייך לעצמו כשראה את התגובה שלי.
״זה מה ששתית באותו יום-״
״אתה עוקב אחריי ?!״ קטעתי אותו והוא צחק. מיד קמתי והידקתי את כפות ידיי במתח.
״יש לי זיכרון טוב״ השיב בפשטות.
״הארי תוכל להגיע ?״ מישהי קראה לו מהדלת והוא נאנח.
״כבר״ אמר והסתכל עליי. הוא בחן את פניי והרגשתי כה מתוח, לבי הלם בחוזקה ודמי בער בעורקיי. התבוננתי בו באותה הזדמנות, ועם התאורה הכוזבת הוא נראה בעיניי... יפהיפה. גבר מושך בעל ביטחון שיודע בדיוק מה הוא רוצה. הוא הוציא מהכיס שלו כרטיס, תפס אותו בין שתי אצבעותיו.
״אם תשנה את דעתך״ הושיט לי את הכרטיס. לקחתי בהיסוס והיה כתוב בכתב עגול וזהוב ׳הארי סטיילס׳. הוא התכוון ללכת אך הסקרנות הרגה אותי.
״מי אתה ?״ עצרתי אותו, מסובב אליו את מבטי בסקרנות.
״לא שמעת על סטיילס ?״ שאל וכשהנדתי בראשי נראה שהוא לא האמין שמישהו לא מכיר את השם הזה. ״החברה שלי. אני בעל עסקים רבים, חלקן אני שותף. אף אחד לא הצטער על זה.״
״אתה יודע למכור את עצמך טוב״ אמרתי, מביט בכרטיס הביקור הלבן ותוחב אותו לכיסי.
״בעוד שלושה ימים אני טס לאיטליה, אז תחליט ביומיים הקרובים כי לא יהיה לי זין להתעסק שם במשהו שנמצא פה״ אמר בבוז וזה גרם לי לכעוס.
״ואם אחליט שכן אז איך לעזעזל יהיה לך זין להתעסק בזה כשאתה שם ?״ שאלתי, מתקיל אותו בדבריו.
״יש לי עובדים-״
״אז אוכל לדבר עם העובדים גם אחרי יומיים״ קטעתי אותו ונראה ששנא את זה.
״לא״ אמר, עשה צעד לעברי. ״זה או שנעבוד עם בית הקפה שלך או שנלך על בית הקפה שכבר דיבר איתנו, יומיים מנהל.״
״השם שלי זה לואי״ גלגלתי את עיניי והוא התעלם ונכנס פנימה. נאנחתי והסתכלתי על הסיגריה הזרוקה שלו שפלטה עשן ומיד הלכתי לדרוך עליה, על מנת לכבות אותה.
התבוננתי בכרטיס הביקור הלבן ותהיתי לעצמי בן כמה הוא שהוא השיג את כל זה ? ואיך מישהו סומך על אידיוט מקועקע שמדבר מסריח ?

 התבוננתי בכרטיס הביקור הלבן ותהיתי לעצמי בן כמה הוא שהוא השיג את כל זה ? ואיך מישהו סומך על אידיוט מקועקע שמדבר מסריח ?

Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
Coffee shop - Larry Stylinson Where stories live. Discover now