בזמן שהארי בישל לנו ארוחת ערב לא הורדתי את מבטי ממנו. נשכתי את שפתי התחתונה והיה לי חיוך מטופש על הפנים. אולי זה ישמע מוזר, אבל מאז שעשינו את זה אני מרגיש הרבה יותר קרוב אליו. אני מאושר. פתאום הבנתי למה קירה נוהגת לומר על אנשים עצבניים שהם ׳צריכים זין׳. תהיתי מה שלומה ושלום ברי, נדמה שעבר זמן רב מאז שנפגשנו. ״כמה מנות יהיו ?״ שאלתי, הארי נתן חצי מבט לעברי כשהשיב, ״מספיק, למה ?״ ״אולי נזמין את קירה וברי ?״ שאלתי וקיבלתי את תשומת ליבו. הוא הסתכל עליי, בידו כף גדולה מעץ ועל כתפו מגבת עם משבצות אדומות. ״זאת אומרת, אם זה בסדר״ הוא גיחך וחזר לסירים, ״אתה גר פה לואי, אל תבקש רשות״ ״לבקש רשות...״ גיחכתי. התבוננתי בשרירי הגב שלו ונשכתי את שפתי התחתונה, למה הוא מבשל בלי חולצה ? ״לא קר לך ?״ ״לא״ לפי קולו הוא מחייך, רציתי שייתן בי מבט בשביל שאקרוס מהגומות המתוקות שבלחייו אך הוא התעסק בלתבל את האוכל. אהבתי את המצב הזה, זה נתן לי לדמיין את העתיד שלנו יחד. הוא יבשל לנו ארוחות ואני אהיה עם הילדים עד שהאוכל יהיה מוכן. רק מלחשוב על זה פרפרים קורעים את בטני וחיוך מטופש על שפתיי. ״אז תזמין אותם ?״ הוא הסתכל עליי וזקף בגבותיו. לא ידעתי אם להזמין אותם או ליהנות מערב נוסף יחד איתו. אנחנו יחד כל יום, כל ערב. רק שתינו ולאקי שצופה מהצד ומקנא בזה שהפכתי לזה שמקבל יותר תשומת לב ממנו. ״מה אתה חושב ?״ שאלתי, היססתי מאה פעם. הוא חייך ונשך את שפתו ואז משך בכתפיו, ״איך שתרצה לולו״ אמר. רציתי לקום ולחבק אותו, לנשק את הצוואר שלו, את עורו המושלם, לנשק את שפתיו, ותמיד רק חשבתי על זה ולא עשיתי. זה מסוג הדברים שמופנמים אצלי, החיבה הזו שאני לא תמיד מראה בפניו. אבל ברגע שהסתכל לעיניי וחייך כאילו וידע על מה אני חשבתי באותם רגעים, זה גרם לי להרגיש שהוא יודע בדיוק איך אני מרגיש כלפיו. ״אולי אשאיר את הערב הזה לשתינו...״ אמרתי בשקט והיה לו חיוך, חיוך שגרם לזרם לעקצץ בעורקיי ולנשימתי להיקטע בגרוני. ״מגיע לנו״ ״זה נשמע מושלם״ קולו חריש, הוא צעד לעברי והתכופף כדי לנשק לשפתיי. הוא התיישב בכיסא לידי והושיט את ידו ללטף את פניי. תוך כדי ששקעתי בעיניו הירוקות נרגעתי לליטופים העדינים שלו, נרגעתי ונכנעתי לכל תחושותיי שפעמו בחוזקה בכל גופי. ״אני אוהב אותך...״ זה כמעט היה ללא קול, כי שקעתי ברוגע האינסופי הזה. אבל הוא לא היה צריך שאצעק את זה בשביל לשמוע טוב. הוא חייך והתקרב לחבר את שפתיו לשלי לנשיקה מושלמת. החלקתי את אצבעותיי בפניו אל שיערו הארוך בשביל לאחוז בו שלא אקרוס, וכשהרגשתי את ידו באגני הפרדתי את שפתיי משלו. הסתכלתי לעיניו והוא נראה מבולבל, כאילו מהסס לגבי אם זה בסדר להניח את ידו כך על גופי, וזה בסדר לגמרי. חייכתי והתקרבתי בשביל לנשק את שפתיו שלא ידעתי מהן שובע. הרגשתי את דמי זורם בעורקיי ואת המתיחה המענה בין רגליי, הוא הדליק אותי בשניות. בנשיקה תמימה, במגע מתוק. הרגשתי את הלשון החמימה שלו מפלסת את דרכה בין שפתיי ומיד הנשיקה הפכה ללוהטת יותר, ונהרסה ברגע שמישהו דפק בדלת. ״מה... מי ?״ שאלתי מבולבל, לא רגוע מסערת הרגשות שהתחוללה בגופי. לא הייתי מוכן לרגע שזה יפסק, לא עכשיו. ״הזמנת את ברי וקירה ?״ הארי שאל, אצבעותיו על שפתיו. הנדתי בראשי והוא התכוון לגשת לדלת אך נעמדתי, ״רגע״ עצרתי אותו. ״מאוחר, אף אחד לא הודיע שהוא מגיע, זה לא מפחיד אותך ?״ הוא גיחך והמשיך לדלת, מה שעונה על השאלה שלי. לא, זה לא מפחיד אותו. הוא פתח את הדלת והמשיך לעמוד שם, דמותו הגדולה הסתירה לי את האדם שעמד שם, והשקט הזה ממנו סיפר לי שלא אוהב לדעת. ״מי זה ?״ הייתי מוכרח לקרוא, הוא סיבב את מבטו ונראה חסר מילים, ״מה אתה עושה פה ?״ הסתובב חזרה לדלת. ״אין לי לאן ללכת...״ שמעתי קול מוכר, ולבי נחת במכה מייסרת ברגע שזיהיתי שזה קולו של בראן. למה הוא יודע את מקום מגוריו של הארי ? למה הוא בא לעזעזל ?! קמתי ממקומי וניגשתי לדלת לעמוד מאחורי הארי ולהבחין בדמותו של בראן, לפי הצחוק המשוחרר והמוזר נשמע שהוא שתה קצת. ״בראן...״ הארי גירד בעורפו ונראה חסר מילים, ״תלך הביתה״ ״בגללך אין לי בית חתיכת חרא !״ בראן צעק והתקרב לפניו של הארי, אך הארי לא התרחק והראה חשש כלשהוא. שנאתי את ההתנהגות החסרת שליטה של בראן, כל מה שראיתי בעיניו היה טירוף. הוא גר שנים בדירה שהארי קנה לו, איך הוא לא חסך כלום ? זה לא הגיוני. ״זה לא זמן מתאים-״ ״סליחה״ בראן קטע את הארי בכך שנכנס לבית בלי הזמנתו, והוא לא הוריד את מבטו ממני. ״מה שלומך יפיוף ?״ הסתכלתי על הארי והארי גלגל את עיניו והתקדם לבראן, ״אתה שיכור, אתה מוכן לצאת מפה לפני שאזמין משטרה ?״ הארי שאל ונשמע כלכך רגוע, האיום לא נשמע בקולו, אבל זה לא אומר שזה לא היה מובן. כי בראן הוריד את החיוך המטורף שלו בזמן שהסתכל על הארי לאחר שאמר את המשפט הזה. ״לילה אחד...״ קולו של בראן שקט עכשיו. לא היה לי כלפיו טיפת רחמים, לא אכפת לי שאין לו איפה לישון. ״אני מצטער-״ ״בחייך סטיילס, לילה אחד ?״ בראן הושיט את ידו והחליק אותו בשרירי הבטן של הארי אך הארי מיד לקח צעד לאחור ונראה כועס לפי הנשימה שהשתחררה מאפו. שפתיי נפערו ולא אשקר שהרגשתי צביטה בלבי כשעשה את זה בכזה ביטחון. הארי שלי, והוא הרגע נגע בגופו המושלם כאילו מותר לו. ״הוא אמר שהוא מצטער״ אמרתי, ומשום מה בראן הביט בי בזלזול וגיחך, ״זה שיחה של מבוגרים יפיוף, אל תתערב-״ ״תסתלק מפה, הוא אמר שלא !״ צעקתי והתקרבתי, אבל הוא צחק וזה רק גרם לי להרגיש מגוחך, אז הסתכלתי על הארי באפיסות כוחות, וגם כעסתי. כעסתי על זה שהוא אדיש ממה שהוא אמור להיות, מזה שבראן פה והארי לא מסלק אותו בגסות. הוא מתנהג להרבה עובדים במשרד שלו בצורה נוראית, אז מה הבעיה לתת את אותו היחס לאידיוט השיכור הזה ? ״לאקי !״ בראן קרא והתכופף ללאקי שנראה נלהב לראות אותו. שילבתי את זרועותיי וגלגלתי את עיניי כשהבחנתי בהארי מתקרב אליי. ״תעיף אותו״ אמרתי בשקט. ״איך ? אני לא יכול להביא מנוף ולדחוף אותו החוצה, אז איך לעזעזל ?״ שאל. ״אל תקטין ראש, אמרת בהתחלה משטרה אז תדבוק בזה ! הוא הרי נכנס הנה בלי הזמנה, והבט בו...״ הצבעתי לכיוון הרצפה ששם הוא נשכב לצד לאקי, ״הוא שיכור לגמרי.״ ״אני שונא לערב משטרות״ אמר. הסתכלתי לעיניו הירוקות, עדיין לא רגוע כלכך. ״מישהו שאתה מכיר שהוא מקושר אליו ? כל אחד ?״ שאלתי בייאוש, ״מחקתי את כולם מהטלפון...״ סיפר ומשך בכתפיו. הוא תפס את צידי שפתיו עם אצבעותיו ונראה חושב, לאחר מכן נאנח והסתכל עליי. הוא לא היה צריך לומר דבר. ״זה לא בסדר מצידי, אני שונא אותו״ לקחתי צעד לאחור אך הארי אחז בידי בשביל שאעמוד קרוב אליו, ״בסדר, בסדר. אז נסלק אותו״ אמר בשביל להרגיע אותי. הנהנתי ושילבתי את זרועותיי, אבל נתתי מבט מהיר לעבר בראן והיה בי טיפת רחמים כלפיו. לא הייתי רוצה להתחלף איתו, ואם הוא הגיע לפה כנראה שהוא באמת אובד עצות. או שהוא מעוניין בקצת דרמה בחייו. כשהארי התכוון ללכת אליו הושטתי את ידי בשביל לעצור אותו, הסתכלתי לעיניים הירוקות שלא ידעו מה פשר הפעולה הזאת. ״לילה אחד, מחר בבוקר כשיתפכח הוא בטח יהיה מובך מהסיטואציה... נגיד לו שלא יתקרב הנה.״ הסתכלתי על בראן ורציתי להתחרט על זה שאני מסכים לזה. ״תאמין לי, אתה לא תספיק לראות אותו בבוקר״ הארי מלמל. הסתכלתי עליו ונאנחתי, ״תלך ללבוש על עצמך משהו, בחייך !״ קראתי בתסכול, הוא חייך כשהלך לקחת את החולצה שלו מהחדר. אהבתי לראות אותו כך, אבל שיהיה כך רק לידי. ובכן, אני חושב שהארי לא היה מספיק להיתקל בבראן בבוקר משום שהארי מתעורר מאוחר, אבל אני תמיד קם מוקדם אז אספיק לראות אותו בבוקר. ״בראן,״ קראתי, הוא הסתכל עליי מהרצפה, ממש כמו ילד שטותי. ״אתה מכיר את חדר האורחים, נכון ?״ ״חשבתי שאשן עם הארי-״ ״אתה מוכן בבקשה להפסיק ?!״ קטעתי אותו בכעס, הרגשתי ווריד מתנפח במצחי מרוב הכעס לשמוע דבר כזה. הוא צחק כשראה את התגובה שלי וניסה לקום, אך מעד קצת. לא באתי לעזרתו, אולי אם יפול הוא ילמד. ״מה עם אוכל ? יש פה ריח מצויין...״ קולו דעך ומבטו היה על המטבח, גלגלתי את עיניי, ״יש פיצרייה טובה שתי רחובות מפה, אתה יכול להזמין מהם״ הצעתי. ״אתה מתחכם, יפיוף״ עיניו לכדו אותי בצורה שלא אהבתי, היה לו מבט פלרטטן ששנאתי. בעיקר בגלל שראיתי את המבט הזה מכוון על הארי מספר פעמים. הוא צעד אל כיוון חדר האורחים, התחלתי לחשוב אם זה רעיון טוב. מה אם הוא מזיק ? אם נתעורר לבית שרוף או לבית ריק מרהיטים ? אולי הוא ישבור הכל ? לא ידעתי מה הוא יכול לעשות, אם יש לו כוונות בכלל. אולי זה לא היה רעיון טוב ? זה אף פעם לא רעיון טוב. הבחנתי בהארי בא אליי מהחדר, לבי מחסיר פעימה מעיניו הירוקות והשואלות. ״שלחתי אותו לחדר האורחים...״ אמרתי בפשטות. ״זה משהו שקרה לפני ?״ ״לא מאז שיצאנו אחד עם השני״ שנים שהם לא בקשר, ועכשיו כל העניין עם זה שהארי לקח ממנו את הדירה שרכש לו, מביאה את בראן הישר לחייו שוב. ״הוא מסוכן ?״ שאלתי בדאגה, הארי גיחך וזה קצת ענה על השאלה. ״לא...״ הוא ליטף את פניי ונישק למצחי, הרגשתי בטוח לצידו. ״הדבר הכי קיצוני שיעשה יהיה לגנוב מפה משהו יקר ערך״ ״ולא אכפת לך ?״ שאלתי בדאגה, ״הדבר הכי יקר ערך שיש לי זה אתה״ קולו חלש ומפתה, לבי החסיר פעימה ובטני התהפכה ממילותיו. חייכתי וחשתי נבוך, ״ברצינות...״ מלמלתי, ״כל הדברים בחדר שלי.״ הסביר. עדיין, לא הייתי רגוע. ״בוא נאכל, לא סתם השקעתי הערב״ ״נעמיד פנים שזה רק שתינו פה ?״ גיחכתי והלכתי להתיישב בשולחן, הוא ניגש למזוג לצלחות מהאוכל. ״זה באמת רק שתינו לולו״ אמר. זה הרגיש כך, אם לא הייתי חושב כל רגע על המידע הזה שהאקס של הארי נמצא בחדר האורחים. לא נתתי לזה להטריד אותי, לא דיברתי על זה שוב. סעדנו יחד, דיברנו על דברים אחרים כמו תרחישי היום, והארי הכניס בדיחות מטופשות כל מספר דקות. זה באמת היה נחמד. וכשעלינו לישון די ציפיתי לבוקר שלמחרת, רציתי לכעוס על בראן על זה שהופיע, רציתי להגיד לו שיישכח מהארי. הארי נמצא במקום אחר, במקום אוהב נקי וטהור.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
