הסתכלתי דרך החלון במתח, הייתי לחוץ מהנסיעה הזו והבטן שלי התהפכה. אנחנו בנסיעה לקארל, בן הזוג לשעבר של אמו של הארי, בשביל חג ההודיה. הייתי לחוץ כי מה אם הם לא יאהבו אותי ? אף פעם לא הכרתי את משפחתו של בן זוג שהיה לי. זו בעצם החוויה הראשונה שלי. ״איך קארל בעצם ?״ שאלתי, להארי הופיע חיוך בקצוות שפתיו, ״נחמד, אתה תאהב אותו״ זה כל מה שאמר. בלעתי רוק והתבוננתי בו. שמחתי שהוא זה שנוהג ולא רוג׳ר, נמאס לי להרגיש שהארי תלוי בעובדים שלו. לאחר נסיעה של דקות נוספות הארי עצר את המכונית. יצאתי והסתכלתי על הבניין שממולי, תחבתי את כפות ידיי הקרות לכיסי המעיל והמתנתי להארי שיגיע אליי. הוא נעל את המכונית וצעד לעברי, תמך עם ידו באגני ונישק לראשי. הוא ליווה אותי לתוך הבניין. בקומה הראשונה הוא הלך לדלת השמאלית ודפק בה. ״גדלת פה ?״ שאלתי בסקרנות, הסתכלתי לעיניו הירוקות ״כן, עם אמא שלי וקארל״ סיפר, דפק בדלת שוב ובדיוק אדם מבוגר פתח את הדלת. הוא נראה בשנות החמישים לחייו, הייתה לו כרס ושיער דליל בצבע אפור. הוא מיד חייך ומשך את הארי לחיבוק. ״כמה טוב לראות אותך !״ קארל קרא, זה היה מרגש. תמיד נדמה שלהארי אין משפחה, אבל את קארל הוא דימה לדמות אב. ״בואו, כנסו״ ״מי איתך היום ?״ הארי שאל בדאגה, ״אל תדאג, רוזה באה. היא אפתה את ההודו !״ קארל קרא. בדירה היה שולחן אוכל לא גדול מדי, הבנתי שלא נהיה הרבה אנשים. ״נהדר.״ הארי חייך ובחן את הבית, אני בטוח שהוא התגעגע. הסלון נראה צנוע, ספות ישנות ושטיח חום שמסודר בקפדנות. על השידה יש תמונות רבות וחלקם בשחור לבן. ״לא הצגת בפניי את החבר שלך״ קארל אמר בחיוך והביט בי, חייכתי בנימוס והושטתי את ידי ״אני לואי״ הצגתי את עצמי, הוא לחץ את ידי והנהן פעם אחת. ״קארל, נעים לפגוש אותך״ קארל אמר. ״אוכל להראות ללואי את החדרים ?״ הארי שאל ״כמובן, לא השתנה דבר !״ קארל קרא. הארי סימן לי לבוא והלכתי בעקבותיו. אחזתי בזרוע שלו כשעברנו במסדרון הקצר שבביתו. הארי עצר ממול החדר האחרון מצד שמאל, כשפתח את הדלת הוא הציץ וחיוך קטן על שפתיו. ״זה היה החדר שלי״ סיפר ולבי החסיר פעימה, נכנסתי פנימה בסקרנות, מדליק את האור. היו מצעים כחולים במיטת יחיד. מעל המיטה שלושה מדפים ועליהם כמה מדליות ולפי הסימון הקטן מדליות שזכנה בתחרויות נגינה. הארון חום ומיושן, הקיר בצבע תכלת וקצת מקולף. הבית ישן, אם הארי קנה בית לאחד האקסים שלו, למה הוא לא קנה לקארל דירה חדשה ? לא רציתי לשאול, התמקדתי בלהכיר את המקום שבו הארי גדל. ״יש לך תמונות ?״ שאלתי בסקרנות, הוא עיקם את פניו כאילו ומסרב לי. צחקתי ומשכתי במעיל שלו ״הארי בבקשה !״ קראתי. הוא הידק את שפתיו ויצר קו דק לשפתיו המעוצבות. הוא פסע אל הארון החום ומתוכו שלף אלבום שמיד חטפתי מידו. התיישבתי במיטתו והנחתי את האלבום הישן על ברכיי. ״אני שונא תמונות ישנות...״ הוא נאנח, גירד בעורפו ואפילו לא הצטרף לשבת לצידי בשביל לעבור על האלבום. פתחתי אותו וקימטתי את אפי למראה התינוק הבלונדיני עם הגומות. הארי היה ילד יפה, והוא גדל להיות גבר יפה. העברתי תמונות והייתה תמונה שלו עם אמו. היא מחבקת אותו מאחור ושתיהם עם חיוך גדול וכמעט זהה. התמונה הזו גרמה ללבי להתכווץ מעט, זה עצוב לאבד אדם קרוב. נשמתי עמוק והעברתי לראות תמונות נוספות, ואז הצלחתי להבין למה הוא לא ישב לצידי לראות את התמונות. אמא שלו מופיעה ברובן, הוא רגיש אליה. סגרתי את האלבום, הרמתי את ראשי וראיתי שהוא עומד ליד הדלת, מסתכל למסדרון בשילוב ידיים. הרמתי את האלבום והכנסתי אותו בחזרה לארון, צעדתי להארי והנחתי את ידי על כתפו הרחבה, הוא הסתובב אליי, חייכתי אליו. ״היא הייתה יפה״ אמרתי בקול חריש, בלעתי רוק ונשמתי. הבעתו לא השתנתה, מדהים כמה טוב הוא מדחיק את רגשותיו. ״בוא נעזור להם לערוך את השולחן״ קרא ויצא מהחדר. לקח לי כמה שניות לנשום לפני שאני יוצא אחריו, לא כעסתי עליו, זו הדרך שלו לברוח מזה. הוא מדבר על זה לפעמים, באופן נורא סגור אמנם, אבל אני מאמין שהוא עוד יפתח. אני זוכר שלא יכולתי להסתכל על שום תמונה של דן, אז אני מבין מה הוא מרגיש. הלכתי למטבח והבחנתי בבחורה לבושה שמלה תכולה, יש לה תלתלים ועור שזוף. אם אני לא טועה שמה הוא רוזה לפי מה שקארל אמר. נראה שהיא מסתבכת קצת עם מגש ההודו, ״שאעזור לך ?״ הצעתי. היא הסתכלה עליי כמה שניות, עיניה סורקות אותי והיא נראית מבולבלת לגבי הבחור שניצב מולה. כמובן, לא הצגתי את עצמי ! ״תסלחי לי, אני לואי״ ״אה, אתה הבן זוג של הארי״ חייכה אליי, ״לא ידעתי שהוא ובראן נפרדו...״ מלמלה בינה לבין עצמה ״מי ?״ משכתי שוב את תשומת לבה ״כלום, אף אחד״ מיהרה להגיד, ״אז תוכל לעזור לי עם מגש ההודו ? הוא כבד ממה שחשבתי״ ״כמובן״ אמרתי, אני יודע איך נסתדר עם משהו כבד. ״הארי !״ קראתי. תוך מספר שניות הארי הציץ למטבח, בחיוך אשם רוזה הצביע על המגש בתנור והושיטה לו את הכפפות בשביל שלא יתכווה. ״אתם צוחקים איתי״ פלט והסתכל עלינו, הוא לקח את הכפפות והרים את המגש בקלות, ״זה קל, לא הגיוני שלא הצלחתם להרים את זה.״ ״אל תתנשא עלינו הארי,״ רוזה יצאה אחריו מהמטבח והמשיכה ״אנחנו לא מתאמנים בחדר הכושר על בסיס יום יומי.״ ״בחנתי אותו בחיוך ואהבתי את השרירים שלו, זה היה סקסי. הוא הניח את המגש בראש השולחן, קארל הגיע לשבת וכולנו התיישבנו מסביב. הארי לצידי ומולנו רוזה. בירכנו על ההודו, ואחרי זה כולנו התבדחנו, בעיקר צחקנו על הארי. זה היה מדהים לראות שהוא גדל במקום פשוט, עם אנשים עוד יותר פשוטים. פתאום זה נתן לי לראות אותו באור שונה. נכון, קצת לא הרפיתי מהרושם הראשוני של הילד המפונק שהוא מציג. אבל הוא בדיוק לא כזה. כשהסתיימה הארוחה אני והארי התכוונו ללכת, היינו עייפים ונפוחים מתרנגול ההודו שהרגע אכלנו. ״למה שלא תישאר פה ?״ קארל קרא, ״תישאר בחדר הישן שלך, תסע הביתה מחר״ ״לא קארל, אנחנו חייבים לזוז״ הארי סרב להצעתו וניסה להיות נחמד. ״אבל נהניתי נורא, תודה על הארוחה״ ״היה טוב לראות אותך הארי״ רוזה אמרה לו בחיוך, ממה שהבנתי היא הייתה בתו של קארל מנישואים קודמים. ״גם אותך לואי, סעו בזהירות״ ״להתראות״ קראנו כשיצאנו מהבית. אחזתי בידו של הארי, ירדנו במדרגות והתקדמנו למכונית. הרגשתי טיפת מים שהרטיבה את כף ידי והסתכלתי לכביש, מבחין בטיפות הגשם שהתחילו לרדת. ״לעזעזל, זה מה שחסר לנו״ הארי נשמע כעוס, הוא פתח את המכונית ונכנסנו במהירות. הוא הניע את הרכב והדליק חימום. הסתכלתי עליו ולא ידעתי מה הוא מרגיש, הוא נראה מעורב. אני בטוח שהבית מוציא ממנו רגשות מעורבים, הרי לא הייתה סיבה שלא נישאר לישון שם. זה אפילו יכל להיות נחמד. אם הוא היה בא לביתי הייתי שמח שנישן בחדרי הישן, רק שהוא הפך לסוג של מחסן בעיניי ההורים שלי. אני חושב שהחזרה לביתו הישן החזירה אותו לתקופה עם אמא שלו, והארי לא יודע להתמודד עם זה. הושטתי את ידי לכתפו ולחצתי מעט, הוא הסתכל עליי ונראה סגור בתוך עצמו, אך חייך אליי. ״זה פשוט היה מוזר״ הניד בראשו, צמצם את גבותיו ״פעם היינו פותחים שולחן גדול והיו הרבה יותר אורחים. עכשיו היינו רק ארבע״ ״הארי, זה היה לגמרי בסדר״ חייכתי אליו, זה בסדר להתגעגע לעבר, אבל העתיד לא פחות מזהיר. ״אני בטוח שקארל שמח מבואך, גם ראו כמה שהתגעגע אליך״ ״פשוט מוזר...״ מלמל. הוא הסתכל עליי ועיניו הירוקות לא הסתירו את העצב שהסתתר שם. ראיתי אותו כשהסתכלתי עליו, הרגשות שלו היו גלויים בלי שידבר, וזה סוג התקשורת הטובה ביותר שקיימת. ללא מילים. ״איפה אנדרו עשה את החג ?״ הייתי סקרן, אחרי הכל הוא גם משפחתו של הארי. ״יש לו אמא״ הארי גלגל את עיניו והניע את המכונית, לפי איך שאמר את זה הנחתי שהארי לא מחבב את אמא של אנדרו. הארי התחיל בנסיעה והיא הייתה די שקטה. חשבתי שלבקר את קארל יעשה לו טוב, הוא גם נראה נלהב לגבי זה בהתחלה. אבל הוא חוזר הפוך, הוא נראה מתוח, שקט, אני לא מצליח לזהות מה קורה לו. אני חושב שזה קשור לאמו, אבל עברו שנים. זאת אומרת, מוות זה לא משהו שקל להתגבר עליו, אבל לומדים לחיות איתו. הארי מדחיק הכל, אולי הוא גם מדחיק את זה. הוא צריך לדבר עליה יותר, ואזרתי אומץ להרוס את השתיקה במכונית. ״איך היא הייתה ?״ שאלתי. לאחר השאלה הזו שתיקה. הוא הסתכל לכביש כאילו ולא שמע אותי בכלל. נאנחתי והסתכלתי מהחלון, וכשהייתי בטוח שהוא לא הולך להשיב, הוא אמר, ״מושלמת.״ התובננתי בו והרגשתי סיפוק. הוא יכל באותה מידה להתעצבן, להעביר נושא או לזרוק משפט דפוק לאוויר. אבל הוא ענה לי. ניסיתי להיכנס באיטיות לתוך האיזור המוקף חומות, להוריד לבנה לבנה עד שאראה אותו בשלמותו. בלי לפספס דבר. ״בחג ההודיה היא הייתה מכינה את ההודו, היא הייתה בשלנית מעולה״ סיפר בחיוך קטן וכאוב. ״החיים פשוט דפוקים לפעמים.״ ״אני מסכים״ אמרתי. הוא עצר בחניה הפרטית של הבית שלו וכיבה את המנוע, תחב את המפתחות לכיס. הוא השעין את ראשו לאחור בתסכול, אז הושטתי את ידי לאחוז בידו. הוא נישק את ידי והסתכל עליי ״בוא ניכנס״ פלט. יצאתי מהמכונית ופתחתי את השער, הארי נכנס איתי ותמך באגני בזמן שהלכנו בשביל המוביל לדלת הבית שלו. אבל לא הפסקתי להסתכל לבריכה. עכשיו ערב אז היה חשוך, אבל היה אור מתחת למים של הבריכה שהבליט את קירותיה הכחולים. ״אתה לפעמים שוחה ?״ שאלתי בסקרנות, אף פעם לא ראיתי את הבריכה המרהיבה הזאת בשימוש. ״זאת אומרת, תראה !״ ״אתה רוצה שניכנס ?״ שאל מבולבל והסתכל בשעון שלו. ״מאוחר... אתה לא רוצה שניכנס לישון ?״ ״אולי אתה צודק״ משכתי בכתפיי והתבוננתי בו. ליקקתי את שפתיי וכשהוא היה קרוב מספיק לבריכה מיהרתי לקרוא ״הארי !״ הוא הסתובב באדישות וזקף אחת מגבותיו, ״אני צריך את הטלפון שלך״ ביקשתי והושטתי את ידי. הוא צמצם את גבותיו ושפתיו נפערו מעט. כן, זה נשמע מבלבל. זה לא משהו שביקשתי לפני. ״מה...״ מלמל, ״לואי אפשר שניכנס הביתה ?״ הוא נשמע חסר סבלנות, אז חשבתי לעצמי שהוא פשוט יוכל לקנות טלפון חדש. התכוונתי לדחוף אותו מכתפיו והוא אכן מעד לבריכה אך לא נפל, הוא הצליח להסתובב כשהוא אוחז בידיי ונאבק בי בשביל להפיל אותי, צחקתי וניסיתי לדחוף אותו כי הייתי צעד אחד מליפול פנימה, ״רגע !״ צחקתי, היה חיוך על שפתיו ואני בטוח שהוא יכל להפיל אותי פנימה בכל רגע שירצה. הוא רק נהנה לראות אותי נלחם בו, ואם אפול אז ארצה שהוא יפול איתי. ״הארי, רגע רגע ! זה לא הוגן !״ ״הבאת את זה על עצמך״ הוא ליקק את שפתיו והלך צעד קדימה, הרגל שלי נפלה פנימה ואיבדתי משיווי המשקל, אך לא שחררתי את אחיזתי מגופו ונפלנו פנימה יחד. לא הייתי מוכן למים הקרירים שעטפו אותי ומיהרתי לעלות מעל פני המים, נושם נשימות כבדות ורועדות, וכמה שניות אחרי הארי שיצא מהמים, שיערו הרטוב על פניו והוא הסיט אותו מיד. צחקתי מהמראה המרושל שלו, נשענתי עם ידיי על הבלטות מכיוון שהמים היו עמוקים בשבילי, אבל נראה שהארי יכל לעמוד בהם. הוא צדק, היה קר מכדי להיכנס לבריכה. הארי שלף את הטלפון הרטוב שלו מהמכנס והניח אותו על הדשא שבחוץ, הניד בראשו והסתכל עליי. אבל אני צחקתי, הזהרתי אותו לפני. מזל שאני לא עם הטלפון עליי. ״אצטרך להעניש אותך על זה״ אמר, קולו צרוד ועמוק, שפתיו הוורדרדות קצת רועדות מהקור. לבי החסיר פעימה וחיוך מרוח על שפתיי, הוא מנסה להישמע מלוכלך ? ״באיזה דרכים ?״ התפתיתי לשאול. הוא התקרב אליי ואצבעותיו אוחזות בסנטר שלי, הוא מביט בעיניי וקרסתי תחת המבט שלו. התקרבתי לנשק את שפתיו וכשהייתי קרוב הוא התרחק מעט, כאילו אסר עליי. העליתי את עיניי אליו והחיוך שהיה לו הראה כמה הוא מרוצה להרגיש שהוא שולט בהכל. ״אתה משחק איתי ?״ קולי חריש. הוא ליטף את פניי והסיט מעט מהשיער הרטוב שנפל על מצחי, בחן אותי כאילו הייתי תכשיט יקר ערך. ״אמרתי לך...״ לחש ושפתיו הברישו את עקו הלסת שלי, עצמתי את עיניי, לבי הולם בחוזקה בבית החזה שלי ובטני מתהפכת. אני נעשה שבוי לקסמיו בין שניות. הוא ירד להרכין נשיקה נוספת מתחת לאוזן שלי לפני שהוסיף, ״אני לא אוהב לשחק.״ פקחתי את עיניי והסתכלתי עליו, הייתי חלש מול המבט שלו והשתוקקתי להרגיש בשפתיו כנגד שלי. הושטתי את ידי לפניו וליטפתי עם אגודלי ברוך, מחייך חיוך קטן. ועכשיו אלה היו רק שתינו, מביטים אחד בשני בתשוקה שלא נאמרת, אבל מורגשת. מתח כבד שורר באוויר ואני בטוח שהוא מרגיש בו. הוא בא למולי, משחרר את היד שלי מהבלטה והייתי מוכרח לאחוז בכתפיו בשביל לא ליפול למים. הרגליים שלי מקיפות את גופו והוא אוחז בי, התקרבתי עד שאפי השתפשף כנגד שלו, להבה בוערת בבטני וזורמת בעורקיי, הייתי חסר נשימה לפני שהטחתי את שפתיי בשלו. לא מצליח לקבל ממנו מספיק, לא רוצה לשכוח את התחושה לעולם. הוא הצמיד את גבי לקיר וידיו נשענות על הבלטות שמאחוריי, הוא מנשק את שפתיי בפראות, מחדיר את הלשון שלו וקושר אותה בשלי. הידיים שלו לוחצות על הישבן שלי וזה גורם לי לנשום כנגד שפתיו. אני לא מצליח להרפות, להתאפס על עצמי ממה שהוא גורם לי להרגיש. הוא הפריד את שפתינו באיטיות ונראה חסר שליטה, עיניו עצומות ונשימותיו מעט כבדות. כשנישק ברכות וחום למצחי הבנתי שפה אנחנו עוצרים. הסתכלתי לעיניו, ״בוא לא נתן מופע לשכנים״ קרא ויצא מהבריכה. חייכתי לעצמי ועם ידיי משכתי את עצמי בשביל לצאת. הבגדים שלי נוטפים מים והייתי מוכרח לשלב את זרועותיי בשביל לשמור על חום גופי. הלכתי עם הארי לתןך הבית, כשפתח את הדלת מיהרתי לאמבטיה. לא האמבטיה בחדרו, האמבטיה הגדולה של הבית שבה מעולם לא הייתי. כשנכנסתי פנימה הייתי חסר נשימה מהעיצוב המרהיב. ״אלוהים אדירים, לא פלא שהשתן עלה לך לראש״ מלמלתי ושמעתי את הצחוק שלו מאחוריי, הוא בטח שמע. האסלה לבנה עם מושב זהוב, האמבטיה נמצאת במרכז וגם היא זהובה. הקיר כולו לבן והתאורה פה חזקה, מסביב למראה יש עלים זהובים, לעזעזל. כמה שזה מכוער בעיניי כך גם מרהיב. פשטתי את החולצה מגופי ופתחתי את זרם המים של האמבטיה. הבחנתי בהארי עומד בפתח, נשען על המשקוף בשילוב ידיים ומביט בי. ״תגיד, למה בעצם הבית הזה ?״ הייתי מוכרח לשאול, הייתי סקרן. אני לא מסוגל לגור לבד ולחזור לבית ריק, אז בטח שלא לבית ענק וריק. ״למה לא בית קטן שיספיק לך ?״ ״כשאבא שלי רצה שאצטרף לעסק הייתי עושה דברים בשביל לעצבן אותו״ הארי חייך, הסתכל לנקודה בקיר. ״קניתי את הרכב היקר ביותר, הבית היקר והגדול ביותר, מטוס פרטי בלי שום סיבה, אבל לא היה אכפת לו. בסוף נתקעתי עם הדברים האלה״ ״כל אחד היה מת להיתקע עם הדברים האלה״ גיחכתי. הושטתי את ידי לזרם המים לכוון את החום, מילאתי את האמבטיה הזהובה ולא יכולתי לחכות לשכב בתוכה. ״אז אתה עושה אמבטיה ?״ שאל, כאילו וזה לא היה מובן הסיבה שבגללה אני פה. הסתכלתי עליו וזקפתי את גבותיי, ״זו בעיה ?״ שאלתי. הוא הניד בראשו, נשך את שפתיו והסתכל הצידה. בגדיו נוטפים ממים, לא הבנתי למה הוא לא פשט אותם. ״תצטרף״ הצעתי. ״בחייך...״ גיחך. קמתי וצעדתי אליו, הוא הסתכל על כל צעד שעשיתי ונראה מעט מתוח. הושטתי את ידיי למכופתרת שלו ופתחתי את הכפתורים, מעלה את עיניי לעיניו בחיוך נבוך, אהבתי את המבט שהיה לו עליי. ״אחכה לך בפנים, תצטרף או שתסתלק״ התלוצצתי וחיוכו התרחב. הסתובבתי לאמבטיה ופשטתי את המכנס הרטוב מגופי, את הבוקסר מיד אחריו ויכולתי להרגיש את העיניים של הארי על גופי העירום. נכנסתי לאמבטיה והמים החמים הרגיעו כל פיסה בגופי. נשכבתי בהם והסתכלתי על הארי שמביט בי ונושך את שפתיו. זו לא הפעם הראשונה שראה אותי עירום, מאז שהתקדמנו שלב לפני שבוע הוא ראה אותי עירום כבר פעמיים, עכשיו הפעם השלישית. הוא היה מדהים איתי, הוא גם לא ציפה שאתפשט בשבילו בכל ערב, הוא חיכה שזה יבוא ממני. כלכך שונה ממה שהכרתי לפניו, וכלכך אהבתי את זה בו. הוא פשט את המכנס שלו ובחנתי את גופו, שרירי הגוף שלו בולטים על עורו השזוף, הבוקסר שעליו צמוד ולא נראה שהפריע לו. ״אתה מצטרף ?״ שאלתי בחיוך, הוא צעד אל האמבטיה אך עצר ממולה, התכופף ונשען על המעקה הזהוב שלה, הסתכל לעיניי ״לא״ פלט בפשטות. ״האמבטיה לא תספיק לשתינו״ ״תיכנס״ ביקשתי במבט עצוב. הוא הסתכל עליי באיפוק וחיוך שניסה לעצור. ״אני מבטיח שלא אגע באיבריך המוצנעים.״ התבדחתי והוא צחק. ״למען האמת אני מת לעשן סיגריה-״ ״הארי בחייך״ קטעתי אותו. הוא בחן אותי ונהייתי חסר נשימה. לבסוף גלגל את עיניו בתבוסה וצעד לאמבטיה, הכניס רגל אחת וניסיתי לפנות לו מקום, כשהכניס את הרגל השנייה הוא ניסה לשכב באיטיות, משכתי את רגליי לאחור ופיניתי לו מקום למולי. לבסוף הצליח לשכב והשעין את ראשו לאחור, עיניו עצומות. נשמתי בשקט, התבוננתי בו ונרגעתי. הוא היה שליו נורא. הוא עם תחתון הבוקסר, אני חושב שהוא לא רוצה שאבהל מהעירום שלו, אבל זה מגוחך בעיניי אם הוא חושב כך. התקדמתי לכיוונו, התנועה של המים גרמה לו לפקוח את עיניו ולהביט בי. התקרבתי לגופו ונשכבתי כשגבי כנגד החזה שלו. הוא נישק לראשי וחיבק את גופי. ״אתה מוכן למחר ?״ שאלתי בשקט. מחר הוא נבחן בתחרות נוספת של מיכאל. התחרות היא אותה תחרות, גם זה טיסה לברלין. הארי לא נראה מתרגש, הוא גם לא מדבר על זה. ״אני תמיד מוכן״ נשם. נשכבתי על גופו עם צד גופי בשביל שאוכל להביט בו, הוא היה כלכך רגוע ומנותק כרגע. רציתי להפריע לו בשביל שיהיה נוכח איתי ברגע, אבל גם לא רציתי להוציא אותו משלוותו. השענתי את ראשי על בית החזה שלו ועצמתי את עיניי, נרגעתי לליטופים העדינים של אצבעותיו על עורי. ״אני לא בטוח אם אני מוכן לנצח, לטוס לברלין עכשיו נשמע קצת...״ מלמל, לא מצא את המילה אז נרתמתי לעזור לו. ״מרגש ?״ ״לא, לא צפוי. אני צריך להגיד לאנדרו על זה ולדחות המון פגישות, את הדחופות להעביר אליו, למלא המון עבודות ניירת ו...״ נאנח בתסכול ״המון עבודה.״ לא דמיינתי את זה כזה מורכב. משום מה, כמו שהארי חושב שאני סתם נמצא בבית הקפה כל יום, כך חשבתי עליו. דמיינתי שהוא יושב כל היום במשרד בחוסר עשייה וזורק לפח הברזל מטוסים שקיפל מנייר. ״קטן עליך הארי״ לחשתי. הוא נשם והמשיך עם הליטופים העדינים על עורי. כשסיימנו את האמבטיה עלינו לישון, מצפה לנו יום ארוך מחר.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
