נכנסתי לדירתה של קירה, כמו תמיד היא מאחרת.
״אני מצטערת, רק מסקרה וסיימתי״ הקול שלה התחלש ככל שהתרחקה לתוך חדרה. הדירה שלה כלכך מסודרת שחלק בי קצת קינא בזה. רציתי לעזוב את הדירה עם קייל, יכולתי גם אבל המחשבה לחזור לבית ריק הטרידה אותי לא מעט. כרגע דירת שותפים זה בעיה למצוא ״אתה בטוח שזה לא יהיה מוזר ?״ היא הציצה מחדרה, שתי ידיה מסדרות את העגיל חישוק שלה.
״כן, הם מכירים אותך זה יהיה נחמד״ פלטתי, היא חזרה לחדרה וחיכיתי קצת מתוח. ההורים שלי רצו לפגוש אותי, זה מוזר כי לא היינו מהמשפחה הזו שנפגשת כדי להתעדכן על מה שחדש בחיים. אני לא יודע על מה נדבר, אבל אני מעדיף לא להיות בזה לבד ולכן שיכנעתי את קירה לבוא איתי. אני חושב שעם הריחוק הזה שנוצר בינינו פחות התעניינתי במה שיש להם להגיד, פחות חשבתי לשתף אותם בעצמי. אני מאוד מקווה שהם לא ינסו להתנהג בנחמדות פתאום, אני שונא את הצביעות הזו.
קירה סיימה ונכנסנו למכונית שלה, היא התחילה בנהיגה.
״תגיד, זה גורם לך להרגיש פחות גברי אם אני נוהגת ?״ היא שאלה, היא מסיעה אותי שנים מכיוון שעדיין לא הוצאתי רישיון.
״אה, לא״ משכתי קלות בכתפיי, היא נאנחה בכעס.
״לברי יש בעיה עם זה שאסיע אותו״ סיפרה. ברי טיפוס כזה, הכרתי את הדרך שלו והבנתי אותה אבל לא הזדהיתי איתה. לא יכולתי לבחור צד בחילוקי הדעות שלהם.
״הוא כזה שירצה להעניק לך יותר משאת מעניקה לו פשוט,״ כך חשבתי.
״כן, אבל זה מעצבן״ התלוננה, ״לפני שיצאנו לא הפריע לו״
״זה אחרת עכשיו״ אמרתי לה, משלים עם זה בעצמי. ברי וקירה, קירה וברי... אלוהים.
הנסיעה המשיכה בתלונותיה של קירה ואני ניסיתי לייעץ לה כמה שיכולתי, ואז הגענו למסעדה.
״על מה הם רוצים לדבר איתך ?״ קירה יצאה מהרכב, יצאתי אחריה ומשכתי בכתפיי, הרגשתי לחוץ.
״אין לי מושג״ פלטתי, הסתכלתי עליה ונתמכתי בנוכחות שלה. ההורים שלי לא הרימו לי אף פעם, ברגע שהתחתנתי עם דן זה הכעיס אותם שזו הייתה חתונה עם גבר, לא זה שהתחתנתי בגיל עשרים. וכך בעצם נוצר ריב שבו צעקתי והתוודיתי על המשיכה המינית שלי שגם אותה הם לא קיבלו, הם החלו להתעלם מכל הבעיות עד שעזבתי את הבית וגרתי עם דן.
כשהוא מת הם הגיעו ללוויה, ומאז ראיתי אותם רק בחגים עם המשפחה המורחבת ולא היה דיבור כלכך, אנחנו לא משפחה מאוחדת.
נכנסתי עם קירה למסעדה ותוך רגע הבחנתי בהם. בלעתי רוק לפני שצעדתי לשולחן שלהם, הם בירכו אותי לשלום לפני שהתיישבתי עם קירה.
השיער של אבא הפך לקצת אפור ונראה שהוא הרזה, אמא לעומת זאת נראית נהדר, היא נראית זורחת.
״שנזמין ?״ הצעתי, בוחן את התפריט. הרגשתי שברחתי מלדבר איתם, הם גרמו לי לחוסר נוחות.
״איך אתה מרגיש לואי ?״ אבא שאל. העליתי את עיניי בלבד להביט בו, הוא ואמא מסתכלים עליי בציפייה שאומר משהו.
״הסלט נראה מעניין, אם כי אני לא בטוח אם ללכת על בריא או מטוגן-״
״לואי״ קירה קטעה אותי בשקט ונתנה לצלעותיי מרפק חלש. הרמתי את מבטי להוריי, נאנחתי קלות.
״אני בסדר.״ השבתי, הם הסתכלו אחד על השני ונראו קצת נבוכים. ״יש היום אירוע מיוחד שהזמנתם אותי ?״
״לואי, בבקשה ממך״ אמא אמרה, הידקתי את שפתיי והתעסקתי בתפריט, אפילו לא קראתי בו, רק ניסיתי לברוח מהם.
״אני ואמא מתגרשים״
הרמתי את מבטי ופרעתי את עיניי, לשנייה איבדתי את נשימתי. לא חשבתי שזה יקרה, הם היו הזוג הכי טוב, הם אהבו את אחד השני ממה שזכרתי.
״יכלתם להודיע לי את זה בטלפון״ הסתרתי את ההלם. ״למה ?״
״זה לא משנה למה״ אמא חייכה, הושיטה את ידה לאחוז בידי אך מיד התרחקתי קצת, שלא תעז לנסות להראות כלפיי חיבה. זו הצביעות שבדיוק לא רציתי לראות. קירה אחזה בידי מתחת לשולחן, הסתכלתי עליה והיא ניסתה לנחם אותי בעזרת מבטה הרך.
״המצב בינינו לא מזהיר לאחרונה״ אבא ניסה לספר, אך מבטו נפול ולא פגשתי בעיניו.
״יש טיפול זוגי, המון דרכים לפתור בעיות, ככה אחרי שנים פשוט להתגרש ?״ כעסתי, איך לא אכעס ? הם לא חינכו אותי לערכים שרכשתי, אבל למדתי מהם מהי אהבה.
״אנחנו...״ אמא נשמה והסתכלה על אבא
״אתם מוותרים״ קמתי מהשולחן, קירה קמה איתי ״תהנו מהארוחה שלכם.״
״לואי חכה״ שמעתי אותם קוראים לי והתעלמתי, ממשיך ללכת בכעס. רק כשיצאנו חבטתי בעמוד ברזל בכעס, נאנק לשנייה מהכאב שזה הביא איתו.
״אתה בסדר ?״ קירה שאלה, התקרבה והניחה את ידה על כתפי.
״לא קירה, אני לא מבין איך לעזעזל הם חושבים להתגרש״ היא לא תבין אותי, ההורים שלה התגרשו כשהייתה קטנה עד שהיא לא זוכרת. היא לא ראתה אותם אוהבים לעולם. ״ובשביל זה להזמין אותי לארוחה ?״ גיחכתי בזלזול.
״אכפת להם ממך-״
״שידחפו את זה לתחת״ גלגלתי את עיניי, ״אני לא קונה את זה.״
״קח לך כמה זמן שאתה צריך בשביל לעכל את זה״ אמרה ברוגע והסתובבה ללכת לאוטו, נשמתי עמוק ובעטתי בחול שבאדמה בחניה הזו. כעסתי, רתחתי מזעם. מה יהיה בחג ההודיה ? זה עוד שבועיים !
״לואי״ שמעתי את אמא מצדי וראיתי שהיא באה לעברי, גלגלתי את עיניי והפניתי אליה את גבי, לא רציתי להיות פה כרגע. ״תביט בי.״
״בשביל מה ?״ כעסתי, מסתכל לעיניה הכחולות, ״בישרתם לי את הבשורה, פה זה נגמר״
״זה לא, בוא תשב ותאכל איתנו !״ היא דרשה, תמיד הרגשתי שזה מאוחר מדי מכדי להתפייס איתם, הם אף פעם לא ביקשו סליחה ממני על התפרצותם הלא הגיונית על המשיכה המינית שלי, ואני בטוח שהם מתעבים את העובדה הזו עד היום.
״אני לא רעב״ פלטתי בפשטות, היא נשמה עמוק ועם ידה הרועדת העבירה בשיערה, עצמה את עיניה ונראתה אבודה.
״זה לא החלטה סופית, אבל נראה שלשם זה הולך ו... יהיה בסדר״ אמרה.
״כשצמד המילים יהיה בסדר יוצא מפיך, הן מאבדות כל משמעות״ אמרתי,לרגע גם הרגשתי הילד העקשן והמעצבן שלא מקבל את העובדה שההורים שלו לא מסתדרים, אני לא יכול לדעת מה קורה בבית אבל זה נראה בעיניי הזוי, הם הזוג הכי טוב שהכרתי. אף פעם לא הודיתי בזה, הם היו המודל לחיקוי שלי.
״בוא לבפנים, בבקשה״ היא כמעט התחננה, ״נתעדכן בחיים של אחד השני, לא שמעתי ממך הרבה״
״את לא מתקשרת הרבה״
״לואי אני מבקשת ממך״ היא הסתכלה לעיניי במבט שבור, אבל אני הכרתי אותם טוב יותר. הם לא כאלה הורים מלבבים וחמודים, הם לא באמת מתעניינים בחיי.
״יש לי בן זוג חדש ואנחנו עושים דברים של הומואים אמא״ גלגלתי את עיניי,
״בחייך, אתה עדיין על זה ?״ תמצית כעס נשמע בקולה.
״שתהיה לכם ארוחה נעימה״ חייכתי חיוך מאולץ והלכתי למכונית של קירה, היא חיכתה בפנים והסתכלה עלינו מתוך האוטו כל הזמן הזה.
״אני מצטער שהבאתי אותך״ נאנחתי, חגרתי ולפני שנסעה המבט שלי לא ירד משל אמא.
״זה בסדר לואי״ היא אמרה בשקט, אבל זה לא היה בסדר. לא חשבתי שתהיה להם בשורה כזאת, אני לא יודע למה לעזעזל ציפיתי.
הנסיעה עברה בשקט ומלאת מחשבות, אפילו כמה חרטות על התנהגותי. איתם אני לא במיטבי, הם מוציאים אותי מאיזור הנוחות שלי ובעיניי אנשים אחרים זה נראה קצת קיצוני, אבל הם לא חוו איתי לגדול לצידם.
הצצתי בטלפון והייתה הודעה מהארי שהקפיצה את לבי,
