סידרתי את החליפה על גופי ממול המראה שבמשרד שלי, אשלי מאחורי מתבוננת בי עם כמה דפים בין ידיה. ״אתה לחוץ ?״ שאלה בנחמדות, הסתובבתי אליה ולקחתי נשימה, מניד בראשי. ״אתה שקרן טוב הארי.״ ״אני כועס על עצמי שהכנסתי את העסק שלנו למצב הזה״ אמרתי בשקט ונשכתי את שפתיי במתח, ותמיד כשפתחתי את לבי הרגשתי שאשלי מקשיבה לי ויודעת בדיוק מה אני מרגיש, כאילו היא מבינה אותי. היא ידעה לגרום לאנשים לחוש בנוח איתה, אבל תמיד היה בי פחד שזה תכסיס. שהיא ככה בגלל הכסף שלי, כמו שבראן היה בעבר. ״מה נעשה עכשיו ?״ גיחכתי, מגלגל את עיניי בחזרה למראה ומסדרת את הבלייזר האפור על גופי, ״יהיו לנו שתי עסקים ?״ ״תראה... תוכלו לשנות את השם של קריסטל לסטיילס-״ ״אשלי״ קטעתי אותה והיא משכה בכתפיה. נשמתי עמוק ולא אמרתי דבר, היא בסך הכל מנסה לעזור. הפתרון של אנדרו היה לקנות את רשת קריסטל, השווי שלה זה רוב כספנו. אני לא זוכר את חשבון הבנק שלי כלכך ריק, אבל ידעתי שאחרי שנרכוש את החברה זה לא יהיה בעיה. דלת המשרד שלי נפתחה וסטפני הציצה, ״הם הגיעו.״ הסתכלתי על אשלי שהיה לה חיוך חם שיכל להרגיע אותי במעט. יצאתי מהמשרד שלי ופניתי למשרד של אנדרו, פתחתי את הדלת וגבם של שתי בחורים אליי, הם ישבו למול אנדרו שהביט בי ונראה לחוץ מהרגיל. אני מוכרח לשחרר קצת, כסף זה לא הכל בחיים. ״היי, נעים להכיר״ לבשתי על שפתיי חיוך, וכשהם הסתובבו לבי נחת למראה המוכר של הבחור מימין שלבש חליפה תכולה. אך הסתכלתי על הבחור השני בשביל לא להקדיש לזה יותר מדי תשומת לב. ״סטיילס, הארי סטיילס״ ״שלום, הארי סטיילס״ הבחור בחליפה התכולה אמר ולבי נחת, אך חייכתי והתיישבתי למולם לצד אנדרו. אנדרו עיין במסמכים והקריא כמה דברים שלא עניינו אותי, הייתי מתוח והרגל שלי קפצה. ליקקתי את צד פי והרמתי את עיניי לבחור בחליפה התכולה שחייך אליי. ג׳יימס. לעזעזל הארי, כמה אידיוט יכלת להיות ?! ג׳יימס הביט בי בחצי חיוך והמשיך להקשיב לדבריו של אנדרו. היה מתח נוקשה באוויר, קיוויתי שג׳יימס לא ייתן לעבר שלנו במה. נפגשנו בעבר באיזה כנס, הרמת כוסית של נציגה בחברה גדולה. פלרטטנו אחד עם השני כך שדבר הוביל לדבר וסיימנו את הערב בביתו. כעסתי עכשיו על כמה אידיוט הייתי בשביל להתעסק כך עם אנשים כאלה, למה לעזעזל שכבתי איתו ?! מה אם זה יהרוס הכל ? ובכן, זה לא נגמר ברע. שתינו הבנו שזה משהו ללילה אחד ולא היו ציפיות. אבל הוא מביט בי כרגע ומעביר את אצבעותיו על שפתיו, בזמן שקולו של אנדרו קורא סעיפים נשמע ברקע. ״תסלח לי,״ הבחור שלצד ג׳יימס קטע את אנדרו, ״אפשר שניגש לעיקר ?״ ״החוזה שעליו חתמנו איתכם...״ התחלתי לדבר ולקחתי נשימה לפני שהסתכלתי לעיניו של הבחור הזר והמלא שישב במבט קשוב ״הוא הפיק לנו רווחים גדולים, לא היה לנו ספק בכלל שתצליחו לצמוח ולהפוך את רשת קריסטל לדבר כזה ענק.״ ״הפרסום שלכם עזר לא מעט״ ג׳יימס אמר. כחכחתי בגרוני ולא הסתכלתי עליו, רק חשבתי על מה היה עובר ללואי בראש לו ידע שמישהו מסתכל עליי כך. הוא היה כועס, ולעזעזל אני לא מעוניין שמישהו יביט בי כך מלבד לואי. ״מכיוון שצמחתם כך אז חשבנו...״ אנדרו עצר והסתכל עליי, שתינו היינו כאלה פחדנים כרגע. אבא יכל לעשות את זה בפשטות, הוא למד עסקים, אני הגעתי הנה בלי תואר ואנדרו למד את זה מאבא, וכנראה לא מספיק. פחדנו להציע לקנות את הרשת שלהם, כי אולי הם יבינו שמשהו פה מסריח. והייתה שתיקה של כמה שניות עד ששמענו את הצחוק של ג׳יימס. ״זה בסדר, אתם לא הראשונים שמציעים את זה...״ ג׳יימס אמר בחיוך, אם אנחנו לא הראשונים אז לעזעזל התשובב שלילית. ״אתם רוצים לסיים את החוזה איתנו.״ ״כן !״ אנדרו קפץ, שפתיי נפערו ולרגע הבנתי כמה טוב זה יכול להיות ואיך לעזעזל לא חשבנו על זה קודם ?! גם אם היינו מבקשים לסיים את החוזה זה יכל להישמע מסריח, הייתי מבולבל. ״למען האמת זה הרצון שלנו גם, שלא תבינו לא נכון...״ לג׳יימס חצי חיוך, ״סטיילס זו חברה גדולה ומוכרת, אבל יצא לנו לקבל הצעות טובות יותר והשתדלנו להידבק למקום שהאמין בנו ראשונים. אני חושב שהגיע הזמן שכל אחד יצא לדרכו״ ״אני מסכים איתך,״ אנדרו אמר והביט בי לשנייה ״היה תענוג לראות אתכם צומחים ופורחים כך, לשנייה לא הפסקנו להאמין בכם.״ ״תודה אנדרו״ הבחור המלא אמר בחיוך והסתכל על ג׳יימס. אנדרו הרים את השפורפרת של הטלפון השחור ושלח חיוכים מזוייפים לעברם. ״סטפני, תוכלי בבקשה להדפיס לי את טופס שישים ואחת ?״ אנדרו דיבר בשקט לטלפון וחייך, ניתק את השפורפרת ונשם עמוק. העברנו את הדקות הבאות בדיבורים עד שסטפני נכנסה עם הטפסים ונתנו להם לחתום. הבחנתי בחיוך המוזר שעל פניה של סטפני לכיוון אנדרו, כמו ששמתי לב כיצד עיניו סורקות את גופה. השפלתי את מבטי ונזכרתי מה לואי אמר לי באותו הערב, כנראה שסטפני היא הטיפשה שאיתה שוכב. ״תודה לכם״ ג׳יימס אמר בחיוך שהסיח את דעתי והושיט את ידו, כשלחצתי אותה הסתכלתי לעיניו והיה לו חיוך שובב לפני שיצא מהמשרד. לחצתי את ידו של הבחור השני ורק כשכולם יצאו מהמשרד אנדרו הרשה לעצמו לחייך. ״אלוהים אדירים, פאק !״ קרא, ״למה זה הרגיש קל מדי ?!״ ״אז סטפני...״ חייכתי והידקתי את שפתיי, החיוך שלו דעך והוא בהה בי ללא מילים. ״מה מרי חושבת עליה ?״ ״בחייך...״ הוא הניד בראשו וקם ממקומו, אבל לא יכלתי להניח לזה. זה לא מוסרי, בגידה זה לא דבר שמתקבל בעיניי. לעזעזל משום סיבה. ״יש לך ילד״ אמרתי על מנת לנסות להחדיר לו היגיון. ״הארי זה מורכב-״ ״מורכב ?״ קטעתי אותו, לעזעזל הוא בדיוק כמו אבא. ״באיזה מובן מורכב ?״ ״מרי לא טובה יותר, בסדר ?״ שאל וכאב נשמע בקולו. הוא נאנח והסיט את מבטו ממני ״היא והמנהל שלה מנהלים רומן.״ ״אז אתה מחזיר לה ?״ עד כמה אידיוט הוא יכול להיות. ״למה אתם לא מתגרשים לעזעזל ?״ ״כי זה לא פאקינג כלכך פשוט !״ צעק בכעס והטיח אגרוף לשולחן, ״יש לנו ילד. אני לא רוצה שהוא יגדל בשתי בתים, אני לא יכול לדמיין בכלל איך זה ישפיע עליו״ ״אני גדלתי להורים גרושים אנדרו, זה לא כלכך נורא״ אמרתי ופלטתי נשימה, לחץ הורגש בבית החזה שלי. ״גרוע יותר לראות את ההורים יחד ולא מאושרים, תאמין לי.״ ״תן לי לחשוב, לעזעזל...״ הוא העביר את אצבעותיו בשיערו, הנהנתי בהסכמה. אני מקווה שיעשה את הדבר הנכון, כי לעזעזל הוא הופך לחרא אנושי מרגע לרגע. לא רציתי שהוא יהיה כמו אבא, הוא יכול להיות טוב יותר. ״זו הייתה ישיבה טובה.״ אמרתי בשקט והוא הנהן ונשם עמוק. ״אל תשכח להחזיר לי את הכסף לחשבון הבנק-״ ״כן כן, ידעתי שתגיד את זה״ גיחך ואני רק חייכתי אליו. הוא שלח הנהון ויצאתי מהמשרד שלו. הסתכלתי על סטפני שישבה מאחורי השולחן שלה ולגמה מן התה. נאנחתי והמשכתי למשרד שלי, כשנכנסתי הבחנתי בג׳יימס בפנים. בלעתי רוק ועצרתי בפתח המשרד, למה לעזעזל הוא פה ? ״הו, לא קיבלתם העתק של הטפסים ? גם שלחו לכם למייל-״ ״זה לא זה״ גיחך וקטע אותי. הוא התיישב על השולחן ורגליו על הכיסא, מחייך אליי ונושך את שפתו התחתונה. ״הרבה זמן לא התראינו... מה שלומך ?״ ״מצויין״ פלטתי ללא טון בקולי, הצצתי החוצה ולא ראיתי את אשלי באיזור. ״ג׳יימס... יש משהו שאוכל לעזור לך בו ?״ ״אני שונא אקסים נקמנים, גם אתה ?״ שאל. צמצמתי את עיניי בבלבול והיה לו חיוך קל לפני שהידק את שפתיו. ״בראן סיפר לי.״ לבי נחת ונשימתי נחתכה בגרוני, אבל לא הייתי אמור להילחץ כי כבר חתמנו על הפסקת החוזה. כרגע הייתי מבולבל. סגרתי את דלת המשרד ונכנסתי פנימה, לאחר שניות הוא חייך והסביר, ״היית צעיר ואידיוט, זה בסדר.״ אמר ברוגע והרגשתי הקלה. ״למה ?״ שאלתי, מצמצם את גבותיי, ״יכלתם לתבוע אותנו, למה לא ?״ ״כי גם לי היה אקס נקמן, הם זוכרים פיסת מידע עליך ומשתמשים בה לרעה לאחר שזה נגמר. נוראי, לא ?״ שאל. ״חוץ מזה לא חסר לי כסף, לא אשיג מזה דבר.״ ״ג׳יימס...״ איבדתי את המילים ונשמתי עמוק ״אני לא יודע איך להודות לך, באמת.״ ״אולי בדרך שאתה רגיל ויודע...״ קולו חלוש ומבט שובב הופיע על פניו. לקח לי שנייה להבין את כוונתו אך חייכתי והשפלתי את מבטי. ״פאק החיוך הזה-״ ״ג׳יימס״ קטעתי אותו והרמתי את כף ידי, ״אני מודה לך על מה שעשית, אבל כדאי שנעצור פה.״ ״למה ?״ חייך וקם מהשולחן לעברי, צעדים איטיים שגרמו לי לגלגל את עיניי. היה מוזר בעיניי שזה לא עניין אותי לרגע, אפילו כשהייתי במערכת יחסים עם בראן יכלתי מדי פעם להסתכל על גברים אחרים. אבל כרגע כל מה שאני חושב עליו זה לואי. ג׳יימס החליק את ידו לכתפי ונשך את שפתו התחתונה בזמן שהתבונן בי במבט להוט. ״אני יוצא עם מישהו״ אמרתי והחיוך שלו ירד, הוא הסתכל לעיניי וידעתי שהוא לא ינסה דבר. ג׳יימס באמת אדם מוסרי, מהמעט שהכרתי אותו ידעתי את זה. ״הו... כמה זמן ?״ שאל, כנראה לבדוק עד כמה זה רציני. אבל למען האמת לא הייתה לי תשובה מדוייקת, לו לואי ידע שאני לא יודע בדיוק כמה זמן אנחנו יוצאים הוא היה כועס עליי. ״כמה חודשים, הוא...״ חייכתי מלחשוב על שלמותו, אך רגע אחרי שמעתי מאחורי את דלת המשרד נפתחת. כשסיבבתי את מבטי הבחנתי בלואי עם שתי כוסות קפה מבית הקפה שלו, מבט קפוא על פניו ולקח לי שניות להבחין בזה שג׳יימס עדיין עומד קרוב אליי עם ידו על כתפי. ג׳יימס הוריד את ידו והתרחק, לעזעזל, זה לא היה נראה טוב בכלל. ״לואי אני-״ ״אלוהים !״ לואי צעק והטיח לעברי את כוסות הקפה החמות, אך למזלי לא חמות מספיק בשביל לגרום לי לכוויה. הרמתי את מבטי חסר נשימה אך הוא כבר היה בדרכו החוצה. לעזעזל. הסתכלתי על החליפה הרטובה שלי ופשטתי את הבלייזר באנחה כועסת, לעזעזל ! ״אני מניח שזה הוא״ ג׳יימס גיחך מהצד, ״אני מצטער הארי״ ״זה בסדר, אני חושב שזה הפך למנהג שלו לשפוך עליי קפה במשרד.״ מצאתי דרך לצחוק על הסיטואציה, אבל בדרכי החוצה הייתי חייב לחשוב על דרך לגרום לו להבין שלא היה דבר. הוא בדיוק נכנס למעלית ודלתותיה עמדו להיסגר אך מיהרתי והכנסתי את הזרוע שלי בין דלתות המעלית, מה שגרם להן להיפתח. ״אני מצטער, אחד במעלית״ לואי אמר ברוגז ולא הסתכל לעברי. כל מה שחשבתי לעצמי כרגע היה כמה חמוד הוא כשהוא כועס. ״לואי לא היה דבר״ גיחכתי, אך הציק לי שהוא אפילו לא מביט בי. ״היי... תסתכל עליי״ ״בגלל זה אתה כלכך מרוחק, אתה פשוט בוגד בי ואני... כמו אידיוט פשוט-״ יבבה קטנה קטעה אותו ועיניו במהרה התמלאו דמעות. הרגשתי צביטה בבית החזה שלי ולרגע קפאתי. לא ידעתי שהוא חושב ככה, לא שמתי לב שאני מרוחק. אלוהים, הוא באמת חושב שהייתי עושה דבר כזה ? ״לולו, היי...״ ליטפתי את שיערו אך הוא הסתכל לכיוון השני בעוד גבו מעט רועד יחד עם הבכי, ״אלוהים, באמת חשבת ככה ? לעולם לא. תקשיב לי בבקשה... לעולם לא ארצה מישהו אחר מלבדך.״ ״אז מי לעזעזל הבחור הנאה במשרדך ?״ שאל בכעס, עיניו אדומות וכשדלתות המעלית נפתחו הוא לא חיכה עד שיצא החוצה ומיהר ליציאה, אך אני בעקבותיו. ״קודם כל ג׳יימס לא בחור נאה, הוא בעלים של חברה גדולה-״ ״הארי הוא נגע בך !״ הוא קטע אותי בצעקה שמשכה את תשומת לבם של מספר אנשים שהיו פה למטה. נשמתי עמוק והתקרבתי אליו, ״יד על הכתף זה לא נחשב נגע״ אמרתי בשקט והוא מיהר, אך לא וויתרתי והייתי בעקבותיו. ״לואי לעזעזל, לא היה כלום !״ ״אז למה אתה ככה ?!״ צעק והסתובב אליי, עיניו הכחולות בוהקות כיהלומים. לבי עצר מלכת ונשימתי נחתכה בגרוני, ״למה אתה כבר לא איתי ?״ ״על מה אתה מדבר ?״ קולי חלש משתכננתי, ״אתה חוזר הביתה ומתעלם ממני, אתה עולה לישון ומפנה לי את גבך. למה ?״ קולו חנוק וגרם ללבי להתרסק. הושטתי את ידי למחות את דמעותיו, אדאג שזו תהיה הפעם האחרונה שיבכה בגללי. ״לא שמתי לב, למה לא הערת לי ?״ שאלתי בשקט והוא נשם עמוק והסתכל הצידה. ״כי האשמתי את עצמי״ ״לואי...״ נשמתי עמוק, ״עבר עליי חרא ענק עכשיו״ ״אז למה שלא תשתף אותי ?״ שאל ומבטו מעט מתחנן. אבל לא הבנתי את הרצון הזה, למה שירצה את הרע ? ״לא רציתי להדאיג אותך, לא רציתי שתהיה עצוב בגללי.״ אמרתי והוא נראה כועס משום מה. ״אז מה זה שווה אם אני מקבל חצי ממך ?״ שאל, אבל לא הבנתי את השאלה הזו וצמצמתי את גבותיי. ״אני לא רוצה לקבל רק את הטוב. שום דבר לא מושלם הארי, אני מקבל את זה.״ ״אני...״ לא מצאתי את המילים, רק התבוננתי בו וחשבתי לעצמי שהוא המושלם בדבר. ליטפתי את פניו עם כרית אגודלי ונשכתי את שפתיי, חש בלבי הולם בחוזקה. ״אני אוהב אותך.״ לכמה שניות מבטו קפא והשפתיים שלו נעו כאילו התכוון לומר משהו, אבל כשלא מצא את המילים זה גרם לי לצחוק. התקרבתי לנשק את שפתיו נשיקה רכה ולאחר מכן הסתכלתי לעיניו, ״אני אוהב אותך בכל לבי, לואי.״ ״הארי...״ דמעות עלו שוב לעיניו והוא לקח נשימה, ״גם ככה אני ברגע רגיש, למה להחמיר את זה ?״ ״כי עכשיו אלה דמעות של אושר.״ לחשתי והיה חיוך קל על שפתיו. חייכתי ונשכתי את שפתי התחתונה, הכמיהה שלי כלפיו הייתה מטורפת, לעזעזל הוא מוציא ממני יותר מדי דברים שלא ידעתי שקיימים בי. ״דרך אגב, בחרת מסעדה ?״ ״לגמרי שכחתי״ גיחך, המשכנו ללכת. ״תספר לי את הרע שהכביד עליך בימים האחרונים, כבר נמצא מסעדה קטנה בדרך״ ״אם נמצא מסעדה קטנה בדרך היא בטח לא מסעדה עם יותר משלוש כוכבים-״ ״הארי תשתוק״
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
