נק׳ מבט לואי:
הרגשתי אידיוט, לא ידעתי אם בכלל לתת לו את הצ׳ק הזה. המעלית נפתחה ונשימה נפלטה מפי, יצאתי מהמעלית וראיתי את המזכירה שישבה והתבוננה בי עם מבט מבולבל.
״התבלבלת בקומה ?״ שאלה במעט התנשאות, כאילו ומשהו בי לא קשור למקום.
״לא, באתי להארי״ אמרתי והיא נראתה מהוססת.
״הוא לא קבע פגישות היום-״
״אז תהיה לו הפתעה״ קטעתי אותה בחוסר סבלנות והלכתי לדלת המשרד שלו, מניח את ידי על הידית ועוצר כשנזכר במה שקרה בפעם האחרונה שנכנסתי כך למשרד שלו. דפקתי בדלת ונשכתי את שפתיי, מסתכל הצידה על המזכירה שהסתכלה בסקרנות כאילו והולך להתרחש פה דרמה.
״מי זה לעזעזל ?״ מבפנים הקול שלו, והטון המעצבן שלו. פתחתי את הדלת והסתכלתי פנימה, הוא היה עסוק במחשב והרים את מבטו אליי.
״מי היה מנחש...״ מלמל והתיישב ישר, מניח למחשב. ״למה אתה פה ?״
נכנסתי וסגרתי אחריי את הדלת, נאנחתי וצעדתי לכיסא שממולו אך לא התיישבתי עליו.
״אלפי דולרים ?״ קימטתי את אפי וצמצמתי את עיניי, מתיישב ומבחין במבט המשועשע שהיה לו. לעזעזל הוא היה בלתי נסבל במצבים מסויימים.
״באת בגלל השטיח אני מניח״ אמר.
״באתי בשביל לדבר ללבך״ אמרתי, מסתכל אל בית החזה שלו ומבחין בחולצה בצבע הבורדו שהייתה כלכך צמודה לגופו. תהיתי אם יש שם בפנים לב, אולי לבבון ? ״ממש פיניתי מזמני היקר, יש לי בבית הקפה מתלמדת חדשה וביטלתי תור לרופא עור ש-״
״לואי, לעיקר״ קטע אותי. ובכן, רק ניסיתי לגרום לרחמים שלו לצאת. לא ביטלתי שום תור, היה לי זמן פנוי וחשבתי שאני מוכרח להוריד אותו מזה.
״יש לי בעיית אלכוהול״ אמרתי, משקר בפניו ולא יודע אם הוא מאמין לזה כי הוא ממש בחן את הפרצוף שלי לראות כנראה אם אני צוחק איתו. אשתמש בכישורים למשחק שרכשתי בתיכון. ״ואבא אלכוהוליסט, ירשתי את זה-״
״אתה נהנה לזיין לי את השכל ?״ שאל. הסתכלתי עליו נבוך ומבולבל, ומי לעזעזל מדבר בצורה הזאת ?
״מה ?״
״גמגמתי ?״ שאל בחוצפה, גלגלתי את עיניי ממנו. ״אין לך בעיית אלכוהול״
״מאין לך לדעת ?״ גיחכתי, מוריד מיד את החיוך. הוא סרק אותי עם עיניו הירוקות וליקק את צד פיו, גורם ללבי להחסיר פעימה. חשתי נבוך נורא כשבחן אותי כך, הוא אדם לא צפוי.
״שהיית בבית המלון שלי ידעת לשתות יפה מאוד״ פלט בפשטות.
״בית המלון שלך ?״ זקפתי גבה. שהלכתי עם ברי לכפר הנופש ופגשתי בו שם, זה כי זה שלו ? ״ואתה לא מוכן לוותר על תשלום לשטיח קטן ועלוב ?״
הוא גיחך, נראה שהנושא מבדר אותו.
״זאת לא הסיבה היחידה שהגעת הנה״ קולו חלוש וצרוד, גורם ללבי להלום בחוזקה ללא יכולת לשלוט בו. הסתכלתי לעיניו מלאות הביטחון, החיוך הקל שעל שפתיו שגרמו לגומות חן להופיע על לחייו. משהו בו היה מקסים, ואני בטוח שהוא ידע את זה. ״אז בוא תאמר לי, מה הסיבה האמיתית שבגללה הגעת ?״
״מה ?״ פלטתי נבוך, רואה שהוא מתכוון לומר משהו אך מיהרתי אותו. ״לא הארי, אתה לא גמגמת״
״אז ? מה לא היה מובן ?״ שאל בחוצפה, ומיד צחקתי לעצמי. אני לא מאמין לזה, הוא חושב שבאתי בגללו ?
״אתה מנסה לפלרטט איתי סטיילס ?״ שאלתי, הוא ליקק את שפתיו ומבטו עליי.
״אני אוהב את הדרך שבה אתה אומר סטיילס-״
״הארי, עצור״ מיהרתי לקטוע אותו. הוא מנסה לפלרטט איתי, בלתי ייאומן.
לפתע דלת המשרד שלו נפתחה ובחורה מוכרת נכנסה והניחה את השטיח על הרצפה. אותו שטיח שהקאתי עליו רק שהוא היה נראה נקי ושום סימן של האטריות שהקאתי מאותו יום לא היו עליו.
״השטיח חזר מניקוי הארי, עוד משהו ?״ הבחורה שאלה, הסתכלתי על הארי שהידק את שפתיו והסתכל עליה, מניד בראשו.
״לא, תצאי.״ אמר בחוצפה, והיא לא השיבה לו על כך ויצאה. איך הוא מדבר לאנשים ? ואיך לעזעזל היא עדיין עובדת פה ? ולמה השטיח שלו לא הרוס לגמרי ? ״לאשלי יש תזמון...״
״אתה חושב ?״ גיחכתי, מוציא את הצ׳ק המקופל מכיסי ומושיט לו, מזל שכתבתי שם את מה שכתבתי.
״נדיב מצדך״ אמר בטון הציני שלו ולקח את הצ׳ק, קורא את מה שכתוב בתוכו וזה היה ׳לך תזדיין׳. התכוונתי להביא לו את זה אחרי שלא יסכים להנמיך את הסכום שדרש, או לבטל לגמרי.
״אתה אוהב לזיין לי את השכל הארי ?״ שאלתי, הוא חייך והניח את הצ׳ק בצד.
״אתה קולט את השפה שלי במהירות״ אמר, נראה אוהב את זה שאני מחקה אותו אבל שום דבר מהסיטואציה הזאת לא נראה לי מבדר. ״למה לא אמרת לי שהשטיח בסדר ?״
״לואי, זה רק שטיח״ גיחך, הרגשתי המום. עד עכשיו חשבתי שהיה לשטיח הזה ערך עבורו, הרי הוא בא לבית הקפה בגלל זה, הוא דיבר על השטיח ועל האלפי דולרים המזויינים שהוא עלה, ועכשיו זה סתם שטיח ? אני שונא שחקנים, אני שונא את זה שאני לא מזהה מתי הם אמיתיים.
״מה הקטע שלך לעזעזל ?״ שאלתי בכעס וקמתי ממקומי. הוא בחן את גופי והייתי נבוך מכדי להעיר על כך, נראה שכל מה שעובר לו בראש זה מיני, וזה פשוט בלתי נסבל. יש תוכן בבן אדם הזה ?! ״איזה אידיוט אני שבאתי לפה״
הוא התבונן בי ולא אמר דבר, זה הכעיס אותי יותר. רציתי שיאמר משהו, רציתי התנצלות, אז צעדתי לשולחן והחלטתי לדרוש אותה.
״תתנצל.״ ביקשתי, חיוך מזלזל עלה על פניו במהירות.
״שאתנצל ?״ שאל, הנהנתי וזקפתי את גבותיי, עומד מולו ומשלב את זרועותיי. ״זה היה מצחיק לואי, חשבתי שהבנת שצחקתי לגבי השטיח״
״למה שאחשוב ?!״ כעסתי ״באת למשרד שלי ודיברת על זה, למה באת אם זה בשביל בדיחה ?! אין לך משהו אחר לעשות ?״
״בדקתי שאתה בסדר״ אמר ולבי החסיר פעימה. הסתכלתי עליו ומיד נאנחתי, הוא שחקן, שום דבר שיוצא מפיו לא אמיתי.
״לא זכור לי שמישהו מת כתוצאה מאלכוהול״ אמרתי בעוקצנות, למרות שיש מקרים כאלה אך זה לא המקרה. הוא לא בא לבדוק לשלומי, הוא אולי רוצה את בית הקפה שלי ? ״ותתרחק מבית הקפה שלי״
״אני לא אעשה את זה״ גיחך, הגומות חן שלו בלטו ושוב, הוא נראה משועשע לראות אותי עצבני. איך הוא משחק לי בעצבים ונהנה מזה ? שום דבר לא מעצבן אותו ? ״הקפה שם מעולה.״
״אני שמח, אל תחזור״ אמרתי, הלכתי לשטיח וניגבתי בו את נעליי בחוזקה, מנסה כמה שיותר ללכלך אותו. איך אעצבן אותו ? הסתכלתי עליו, לא יודע מה יכול לעצבן את האדם החסר אופי הזה לעזעזל.
״איך אוכל לפצות אותך לואי ?״ לפתע שאל תוך כדי נשימה שפלט והתיישב זקוף, עיניו חודרות לנשמה שלי. הסתכלתי עליו חסר נשימה, מנסה לקרוא אותו ללא הצלחה. ״יש לי הערב אירוע פתיחה של המלון החדש שהחברה שלנו רכשה״
״עוד מלון ?״ גיחכתי בזלזול, הוא קם וצעד לעברי בצעדים איטיים, לא מוריד את עיניו ממני וגורם לי לקפוא.
״מתי הפעם האחרונה שלקחת חופש ?״ שאל בקולו הצרוד והשקט, לבי הלם בחוזקה כשהוא נעצר מולי, וניסיתי שלא לפגוש בעיניו המהפנטות.
״אתה היית שם, זאת הייתה הפעם האחרונה״ אמרתי והוא חייך
״כפר הנופש העלוב הזה ?״ שאל בזלזול, הסתכלתי עליו מבולבל מזה שהוא מזלזל כך בנכסים שלו. לא אכפת לו מדבר ? ״תגיע הערב״
״לאן ?״ שאלתי מבולבל, חש את לחיי מאדימות כשבחן אותי וסרק כל סנטימטר בפניי, כפי שמיהרתי לעשות גם אך חשתי נבוך מדי. למה הוא גורם לי להרגיש כך ? הוא צעד באיטיות ועמד מאחורי, מניח את ידו על כתפי ומעסה אותה בעדינות. המגע שלו העביר בגופי צמרמורת.
״למלון״ אמר בשקט, קרוב לאוזן שלי. ״תקבל חבילת ספא בחינם, ארוחת בוקר עד לחדר, יהיה לך ג׳קוזי בחדר... פשוט תירגע״
הייתי חסר נשימה, אוהב להאזין לגוון הקול הרך שלו, ומרגיש את האוויר המתוח שהיה.
״אתה מוציא אותי מהשגרה...״ גיחכתי, מוריד מיד את החיוך ומנסה לחשוב בהיגיון, הסתובבתי והסתכלתי עליו מבולבל, למה שיציע לי דבר כזה בחינם ? ״בית הקפה פשוט-״
״יהיה בסדר״ קטע אותי. ״אראה אותך שם ?״
״אתה תהיה שם ?״ שאלתי מבולבל, אני מקווה שזה לא תכסיס כלשהוא. אני מקווה שהוא לא מנסה שוב לפלרטט איתי, זה יותר להתבדח מבחינתו, כך זה נראה בעיניי.
״עד מחר אהיה שם, ואם תסכים אז גם אתה״ אמר.
״חדרים נפרדים ?״ שאלתי והיה לו חצי חיוך.
״אלא אם כן תרצה אחרת״ אמר בפלרטטנות וזה גרם לי לגלגל את עיניי. ״אשלח לך את הכתובת״
״אין לך את המספר שלי״ אמרתי.
״דווקא יש לי, השארת אותו כשהתכוונת לחתום איתנו על חוזה״ אמר וכחכח בגרונו. ״אתה מכיר את היציאה נכון ?״
הסכלתי על הדלת וגלגלתי אליו את עיניי, הוא היה טיפוס מעצבן, אך כרגע נראה שאנחנו מצליחים לדבר בשפה משותפת כלשהיא. יצאתי מהמשרד שלו ובחוץ המזכירה התבוננה בי ומיד הורידה את מבטה.
המשכתי למעלית וחשבתי על זה, זה נשמע נחמד האמת.
חבילת ספא, ארוחת בוקר עד החדר... למה לא ?
