״עוד ?״ ליבי שאלה כשבקבוק האלכוהול בידה ובידה השנייה הכוס שמלאה לסאם, הנדתי בראשי לשלילה והסתכלתי הצידה, אני מרגיש זקן מדי בשביל השטויות האלה, אני לא יודע אם רציתי לחזור לחדר בשביל לישון או בגלל לואי. הוא התנהג מוזר, אני חושב שהוא הרגיש נבוך ממה שאמרתי לו בברונבהל, אבל אחרי זה גם לא רצה לבוא איתנו לשתות. ״אני חושב שאחזור לחדר״ אמרתי ותפסתי במעיל שלי שהיה על הכיסא. סאם הסתכל עליי באכזבה והשפיל את מבטו לאחר מכן, המשחקים הללו לא עובדים עליי. ״הארי אפשר שנייה ?״ ליבי קמה ממקומה וצעדה איתי ליציאה, הסתכלה לעיניי במבט מודאג. ״רק תהיתי מה...״ ״אנחנו לא מזדיינים, את מוזמנת לעדכן בזה את סאם״ גלגלתי את עיניי, היא הכתה את כתפי ״לא !״ קראה, ״מה הכוונות שלך כלפיו ?״ ״אני לא חושב שזה עניינו של מישהו״ אמרתי בפשטות ״לילה טוב ליבי״ הסתובבתי ללכת למעלית של המלון, אך היא עצרה אותי. ״הוא נשוי !״ עצרתי במקומי, מנסה להבין את דבריה של ליבי ומיד הסתובבתי מבולבל, לא מבין כלכך... ״מה ?״ שאלתי, היא צעדה אליי במשיכת כתפיים ״או היה, אבל הוא התחתן ו... זה מוזר, הוא כלכך צעיר. שזה לא יהיה סיפור כמו שהיה עם בראן״ אמרה ומיד הידקתי את לסתי בכעס ״את לא צריכה להשוות כל אחד לבראן״ אמרתי בכעס, אני לא מסוגל לשמוע את השם של המזדיין הזה. ״הארי... אתה לא התנהגת ככה עם מישהו תקופה״ אמרה כאילו ודאגה לי, וכלכך נמאס לי מההטפות חסרות הטעם האלה. ״ככה איך לעזעזל ?!״ כעסתי, היה לה חיוך קל והיה פלטה נשימה ״אני רואה איך אתה מסתכל עליו״ אמרה, ולבי החסיר פעימה. לואי היה בעיניי יפה בצורה עוצרת נשימה. עיניים כחולות כיהלומים וחיוך עדין של מלאך. אז כן, הרשיתי לעצמי להסתכל עליו, זו לא בעיה בעיניי. ״אני רק דואגת לך-״ ״אז אני לא צריך את הדאגה שלך, לא יכאב לי לקבל דחייה״ גלגלתי את עיניי והמשכתי למעלית, משאיר את ליבי מאחור. הזמנתי את המעלית לקומה שבה היה החדר. ידעתי למה ליבי התכוונה, לא רציתי להודות בזה שהיא אולי צודקת. התחושות בטן שלה לרוב צודקות וכלכך שנאתי את זה. הגעתי לחדר ובעזרת הכרטיס פתחתי את הדלת, מבחין בלואי ששוכב במיטה לבוש בפיג׳מה שלו, עם משקפי הקריאה על גשר אפו ועיתון בידו. ניסיתי להבחין בטבעת אך הוא לא ענד דבר, זה מטורף להתחתן בגיל כלכך צעיר. תהיתי לעצמי אם הוא עדיין נשוי, או גרוש. ״היי״ קראתי, הוא נתן לעברי מבט קצר והחזיר בקול חלוש. הוא כועס ? זה לא היה אמור להטריד אותי בכלל, אבל זה משום מה כן. ״תוכל לבוא איתי למרפסת ?״ ״מה ?״ הוא הרים את מבטו מהעיתון, כאילו זו בקשה מוזרה. ״שנדבר״ אמרתי, עדיין הבעת פניו לא השתנתה, ״ואעשן תוך כדי, קדימה״ ״הארי אם אתה מרגיש צורך להתנצל בגלל ההתנהגות שלי אז דע לך שאתה לא צריך, אולי אני צריך אבל-״ ״פשוט בוא״ קטעתי את זיוני השכל שלו ויצאתי למרפסת. הרוח הקרירה הצליפה בגופי, אך יחסית לאתמול היה נעים יותר. שלפתי את חפיסת הסיגריות מהכיס והנחתי אחת בין שפתיי, מדליק אותה ושואף עמוק לריאותיי. רק כשדלת המרפסת נסגרה הבנתי שהוא יצא אליי. ״אני מצטער שחציתי גבולות״ התחלתי, פולט את העשן הצידה ואז מביט בו. הוא הסתכל לנוף המרהיב של הבניינים אך נראה קשוב, ״נכון אתה לא עובד קבוע אצלי, אבל כרגע זה מה שזה, ולא התכוונתי לגרום לך להרגיש בחוסר נוחות״ ״אני מקבל את ההתנצלות״ אמר בשקט, הסתכלתי לעיניו הכחולות חסר נשימה, הוא נראה נבוך להביט בי יותר משתי שניות, אבל אני לא הצלחתי להוריד את עיניי ממנו. תהיתי לעצמי איך אפס כמו תיאו הצליח לעשות את זה, לקבל את תשומת לבו. ״טוב, אני אחזור לחדר״ אמר נבוך והסתובב לדלת של המרפסת, נאבק בשביל לפתוח אותה אך היא לא זזה. ״זה תקוע״ ״תן לי״ פלטתי ועם ידי הפנויה משכתי את הדלת בכל כוחי, אך נראה שהיא באמת נתקעה. הסתכלתי על לואי בחצי חיוך ושאפתי מן הסיגריה לריאותיי, עד שהרגשתי את העשן ממלא אותן. ״ובכן, נראה שאתה תקוע איתי״ ״מה נעשה ?! אלוהים, יש לי בחילה, זה כלכך גבוה, הארי תעשה משהו״ הוא נלחת והלך במעגלים. ״כשאסיים את הסיגריה-״ ״עכשיו !״ קטע אותי. לא אהבתי את הטון, אבל הוא נכנס לפאניקה ולא שלט בזה. לקחתי שאכטה אחרונה וזרקתי את הסיגריה מהחלון. שלפתי את הטלפון מהכיס וחייגתי לליבי, לא בטוח עד כמה זה רעיון טוב בגלל שהיא שתתה והיא בטח תדבר שטויות, אך כשראיתי אותה לפני עשרים דקות היא נראתה בסדר. ״כן ?״ ענתה ״ליבי אני צריך שתקראי לשירות חדרים לחדר שלי, בזריזות״ אמרתי ושמעתי אותה מצחקקת. ״אתה יכול להרים אליהם טלפון בעצמך, ביי !״ היא ניתקה. בת זונה, היא כועסת על משהו שאמרתי ? הסתכלתי על לואי המודאג ושיקרתי בשביל להרגיע אותו. ״אנשים בדרך״ אמרתי, הוא נשם לרווחה והתיישב על הרצפה צמוד לדלת, משלב את ידיו על ברכיו המקופלות. ״נראה שיש לנו זמן לדבר״ צעדתי אליו באיטיות והתיישבתי לצידו, הוא התבונן בי, שפתיו הדוקות בביישנות ועיניו מסתתרות מהמבט שלי. ״לדבר על מה ?״ קולו שקט. משכתי בכתפיי ״כמה זמן היית נשוי ?״ שאלתי בסקרנות ועיניו נפערו. ״מ-מה ? איך אתה... אלוהים, ליבי אמרה לך ?״ הוא הסתיר את פניו, אילו נישואים אלה אם הוא לא מדבר עליהם בחופשיות ? כאילו וזה היה עוד חלק קטן ותמים בחיו. אבל נישואים ? ״זה היה שנתיים״ ״ואוו...״ פלטתי, הוא כלכך צעיר. ״מי הבן זונה בר המזל?״ ״הארי״ הוא נראה כועס וגלגל את עיניו ״אתה מדמיין את זה אחרת ממה שזה״ ״למה ?״ שאלתי והיה לו חיוך נבוך, עיניו בהקו כאילו וזה נושא קשה, במקום נושא שמח. ״לא התחתנתי מאהבה״ קולו חרישי והוא חייך עם דמעות שעמדו בעיניו ״התחתנתי בשביל להגשים למישהו חלום״ ״מישהו חלם על להתחתן איתך-״ ״מישהו חלם על להתחתן״ קטע אותי, גיחך והסיט את מבטו. ״הוא היה החבר הכי טוב שלי שנים, הוא בכלל סטרייט אבל... התוכניות השתנו והוא חלה. מחלת הסרטן הנוראית״ הוא בלע רוק והסתכל לשמים, ״אז הוא עשה רשימה בה הוא כתב כל מה שהוא רוצה להספיק לפני ש... אתה יודע״ הוא הסתכל לעיניי ועיניו בהקו, חיוך טהור על שפתיו ״אז נסענו לווגאס והתחתנו, עשינו קעקוע והשתגענו שם פשוט.״ ״הוא מת ?״ שאלתי ומבטו קפא למספר שניות עד שהנהן. ״אתה אלמן...״ ״אני שונא את איך שזה נשמע״ גיחך והשפיל את מבטו, ״גברים פוסלים אותי בגלל זה״ ״באמת ?״ שאלתי מבולבל והוא הנהן. זה דבר נורא דפוק לפסול עליו. ״לא רציתי לדבר על זה, בכלל... אני לא אוהב להעלות את הנושא״ אמר והסתכל לעיניי, חיוך ביישן נמרח על שפתיו והפכתי לעיוור. לא כמו בהתחלה, לא הצלחתי להסתכל עליו ולדמיין סקס פראי ומטורף עם האדם הזה, הוא מסוג האנשים שיעשו אהבה. שצריך את המגע העדין, את הנשיקות הרכות והמילים החמות. וכשחשתי את לבי מיד הופיעה צביטה, פחדתי ממערכות יחסים, פחדתי לדמיין את זה עם מישהו אחרי מה שקרה. ״קר לי...״ לואי פלט וחיבק את רגליו קרוב לבית החזה. ״בוא אידיוט״ גיחכתי וכרכתי את הזרוע שלי מסביבו, ולהפתעתי הוא התקרב ושמעו את חריקות השיניים שלו. עם ידי השנייה שלחתי לליבי הודעה, שתגיע וזה לא בדיחה. לפתע לואי העביר את האצבע שלו בעדינות על עורי, על הדיו של הקעקוע. ״אני עדיין סקרן מה הקעקוע אומר...״ הוא פלט בשקט, לבי הלם בחוזקה ונשימתי נקטעה, הרמתי את מבטי ועצמתי את עיניי. ״זה...״ פלטתי, נתקע עם המילים וחושש מלספר את השטות הזו. ״היה שם קעקוע אחר, קיעקעתי שם של מישהו״ ״מה ?״ לואי מיד קפץ ״אלוהים, אתה מטורף״ גיחכתי והסתכלתי לעיניו ״הייתי צעיר וזה היה נראה בעיניי נצחי״ אמרתי במשיכת כתפיים קלה. ״הבחור ?״ לואי זקף את גבותיו ״חשבתי שאתה לא בחור של מערכות יחסים הארי״ ״כי התוצאה נוראית לפעמים״ אמרתי בשקט. ״אף פעם לא נשבר לך הלב ?״ ״אף פעם״ לואי השיב, ״לא נכנסתי למערכות יחסים רציניות וארוכות, זה תמיד נהרס בדרך. אני חושב שתיאו היה הכי קרוב לזה, אבל עדיין לא״ הסתכלתי לעיניו בלי לומר דבר, וכך גם הוא. הרגשתי שאמרתי כבר יותר מדי, אך בעצם זה כלום. לחייו סמקו מעט ועיניו מתחבאות ממני. הוא התבייש מהמבט שלי עליו, הוא לא רגיל לזה. חייכתי ונשכתי את שפתיי לאחר מכן, לא מצליח להסיט את מבטי ממנו, זה לא קרה לי. ״אפשר לחצות גבול קטן נוסף ולהגיד לך כמה טוב אתה נראה הערב ?״ שאלתי. הוא חייך והשפיל את מבטו במבוכה. נשכתי את שפתי התחתונה, הוא הניד בראשו, ״הארי אני בפיג׳מה, זה...״ הוא איבד את המילים, הפך לנבוך מדי בין שנייה. ״תודה לך״ חייך אליי ״החולצה הלבנה הזו שבחרתי לך גם נראית לא רע״ ״החולצה...״ פלטתי בחיוך, מלקק את צד פי. ״ואתה. זאת אומרת, גם ! אני מתכוון, אתה נראה נחמד הערב גם הארי, כמו שאני-״ ״לואי״ צחקתי, קוטע אותו. הוא הסתיר את פניו באנחה שקטה. הושטתי את ידי לפניו וליטפתי ברכות, גורם לו להביט בי נבוך. עיניו הכחולות בהקו לעברי והייתי חסר נשימה. התקרבתי מעט עד שהרגשתי את האף שלו משתפשף כנגד שלי ולבי הלם בחוזקה בבית החזה בלי, בטני נקרעה במכה אחת מענה, דמי בער בכל עורקיי ולרגע איבדתי את האיזון, ולא הכרתי את התחושה שנבלעתי לתוכה כרגע. הרגשתי נשימה רכה כנגד שפתיי וחשתי שאני מתרסק, נופל לתהום ללא תחתית ומשתגע. הסתכלתי לעיניו העדינות ופחדתי לנשק אותו, אך השתוקקתי לזה. ״אנחנו פה !״ התרחקתי מיד ולואי פלט נשימה מבוהלת. סיבבתי את מבטי וראיתי את ליבי, סאם ועובד בית המלון. ״נהדר ! תוציאו אותנו !״ לואי קרא ונעמד, דופק על הזכוכית של דלת המרפסת. ניסיתי להסדיר את הנשימה ולקבל את ההיגיון בחזרה, כי לעזעזל כמעט נישקתי אותו. וכלכך רציתי. עובד המלון פתח את הדלת בקלות, נראה שמבפנים זה קל יותר. לואי התרגש מלצאת והודה להם במהירות, ומשום מה קפאתי לעצמי ונשארתי כמה שניות במרפסת, מנסה להתאושש מהתחושות המבלבלות בגופי. ״איך זה קרה ?״ סאם בא, אך עקף אותי והלך לקצה המרפסת להציץ כלפי מטה. גלגלתי את עיניי להסתכל לתוך החדר וראיתי את לואי מדבר אל ליבי וכנראה על כמה הוא פחד מלמות מקור. ״נראיתם קרובים״ סאם משך את תשומת לבי, עיניו בוחנות אותי. ״יש בעיה עם זה ?״ סיננתי בטיפת כעס, אני בהחלט לא רוצה להתמודד עם סצנה מיותרת. ״לא״ משך בכתפיו, הוא ליקק את שפתיו ונשך אותן. ״פשוט...״ מלמל והחליק את ידו לכפתורי החולצה שלי ״אתה מתעלם מההודעות שאני שולח לך...״ הוא פתח את הכפתור בחולצה שלי והתקרב להרכין נשיקה לבית החזה שלי, אך לא הצלחתי להיכנס לסיטואציה והתרחקתי. ״סאם מספיק״ פלטתי, סוגר את הכפתור ופולט נשימה. הוא גיחך והסתכל אל מאחורי כתפי, אז סיבבתי את מבטי להבחין בלואי שמסתכל לעברנו, אך מיד מוצא עיסוק אחר כאילו ולא הסתכל. בלעתי רוק והסתכלתי על סאם שעל שפתיו חיוך. ״אתה מזיין אותו...״ אמר כעובדה, התהלך במרפסת ״הוא טוב יותר ?״ ״תצא מפה״ פלטתי, רותח מכעס ומביט בו, אך הוא חייך ונשך את שפתיו. ״שכחתי כמה סקסי אתה כשאתה כועס-״ ״סאם אני לא צוחק, תזדיין מפה !״ כעסתי, מהדק את לסתי. הוא הסתכל לעיניי כמה שניות ופלט נשימה, מניד באיטיות בראשו. ״בשמחה.״ מלמל ויצא מפה, סיבבתי את מבטי עד שראיתי אותו יוצא מהחדר. לואי הסתכל עליי ומיהר להסיב את תשומת ליבו לליבי השתויה שמדברת שטויות. עצמתי את עיניי בתסכול ושלפתי מחפיסת הסיגריות סיגריה, מניח בין שפתיי ומדליק אותה, להרגיע את הכעס שמתחולל בי כרגע, הייתי חייב את זה כי זה עדיף מלחשוב ולשבור את הראש. לחשוב על הרגע הזה שהיה בינינו לפני שהם נכנסו.
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
